מהרש"ם חלק א סז

רק מדרבנן. ועוד דלפמש"ל דהוי ספק רחוק ובכה"ג כבר כ' התוס' בפסחים (ט' ע"א) ד"ה ואת"ל וכו' דספק הרגיל מוציא מידי ודאי ע"ש ועוד דלגבי בית שעל העליי' ודאי די"ל דלא נבנית אדעתא דכ"ע אך די"ל דיש בו חלק שנתנו לשם רבים ממק"א ואולם יש לדון דיחלקו זט"ה את העליי' מן הבית ע"פ ב"ד ויקחו העליי' לעצמם ולהאנשים ממק"א יהי' להם חלק יותר גדול בגוף הקלויז כיון דקדושת ביהכ"נ דרבנן ובדרבנן הא קיי"ל דיש ברירה ונימא דהוברר למפרע שהעליי' הוא רק ממעות בני העיר עצמן ואף דמבואר בתוס' פסחים (צ' ע"ב) בד"ה עד שיכלו כל המעות שבשופר הקשה ריב"א הא א"א שלא יהא מעורב בכל קן ממעות ב' נשים ואפי' למ"ד יש ברירה כה"ג ל"ש למימר ברירה דאנן סהדי שנתערבו וכו' ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד שהמעות שהתנדבו הי' מעורב יחד ונבנה הכל מזה בודאי גם חלק האנשים ממק"א הוא בכל חלקי הבנין וכמ"ש כה"ג הט"ז או"ח סוסי' שצ"ה בהא דכל הקהל זוכים במצה של העירוב ודמי לתמידין שהיו קרבין משל ציבור והמותר היה לקיץ המזבח ותקשה לך הא ע"כ נשאר שום חלק ושמא נשאר חלק של אחד כולו ואין לו חלק בתמיד א"ו דכיון שנתערב תחלה הכל ביחד נעשה הכל של כל אחד ואחד ה"נ בעירוב ע"ש אבל בתוס' סוטה (י"ח ע"א) ד"ה חזר וחלקן וכו' מבואר דגם במעות שנתערבו שייך דין ברירה והביאו מהא דיומא נ"ה ובשם ריב"א שתמה מהתוספתא ובתוסי"ש יומא נ"ה הביאו ד"ז באריכות והוכיח הריב"א דהתם מיירי בהתנו וכפי הנראה הריב"א שבתוס' פסחים צ' הנ"ל לשיטתו אזיל אבל ממ"ש התוס' בסוטה הנ"ל מש"ס דעירובין ל"ז ומפרשי דגם במעות תליא בפלוגתא דברירה א"כ בדרבנן יש להקל גם בכה"ג ויש לדון בזה עפמ"ש הר"מ בפיהמ"ש פ"ו דדמאי מ"ח בטעמא דמחלק בין מין אחד לשני מינים דבמין אחד כיון דכופין ע"מ סדום לא הוי כמוכר חלקו והוברר לכך משא"כ בשני מינים דא"י לכופו לחלקם ביניהם בכה"ג ובזה א"ש דברי התוס' חגיגה (כ"ה ע"ב) ד"ה חבר שהביאו בשם רש"י דבשני מינים ל"ש ברירה וגבי גר וע"א ס"ל דגם בשני מינים שייך ברירה והוא תמוה ולפי טעמו של הר"מ הנ"ל ניחא א"כ בביהכ"נ דא"ב דין חלוקה ל"ש דין ברירה כלל גם במין אחד אך לפמ"ש בתשו' ח"ס חחו"מ סי' י"ב גם בביהכ"נ אם רוצים ציבור להתחלק ולעשות לכל קהל ביהכ"נ בפ"ע יש בו דין חלוקה אם א"צ להוסיף בבנין אבל מ"מ י"ל דאינו עומד עכ"פ ליחלק אבל אין נ"מ בכ"ז דגם בלא"ה הרי גם אם יש חלק לאנשים ממק"א מ"מ כיון דלא על דעתם ולצרכם נבנה הבית שעל גבי העליי' י"ל דאין בו דין כרכים וא"כ יש להקל ע"י זט"ה במא"ה והעיקר נראה דבקלויז אין לחוש לספיקא דשמא אחרים נתנו וכמש"ל ובפרט לפמ"ש בשו"ת דבר שמואל סי' שמ"ו הובא בגליון רש"א על הש"ס דבביהמ"ד של כרכים מצי מזבני דל"ש טעמא דמעלמא אתיא דעלמא זהירי בתפלה ולא בלימוד ודלא כמהר"ם די בוטין ע"ש א"כ פשיטא דיש להקל בנ"ד: ט"ז והנה במה שכתבתי למעלה לצרף הא דמהני פדיון מה"ת ואולי גם מדרבנן לענ"ד תקנה זו עדיפא לצאת מחשש איסור תורה דהנה תיקון מכירה ע"פ זט"ה בשל כרכין גם אי נימא דניחא להו לכ"ע בזה יש בו חשש אחר לענ"ד מה שלא הוזכר בפוסקים דהא נודע מ"ש בחו"מ סימן קפ"ה ס"ב בעשה שליח למכור דאין השליח יכול לקנותו לעצמו דאין מכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות והשליח במקום בעלים עומד ולא יצא מרשותו ועיין בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' צ"ג וסי' קכ"ז שהסביר הדבר על פי ד' רש"י ספ"ב דגיטין דהיכא דהשליח נעשה בעל המעשה בטל המעשה אבל פשטות ד' הפוסקים כמ"ש הטור שם דאין המכר אלא הוצאה מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו ועסמ"ע שם וסי' קע"ה סכ"ו וא"כ כיון דביהכ"נ של כרכים אדעתא דכ"ע נבנה וכל העולם יש להם בו חלק ויורשיהם יורשים זכותם א"כ מי איפוא יהי' הקונה כיון דכל א' הוא מקנה וקונה ואפי' היכא דאין להעולם חלק רק שיבנה על דעתם בע"כ גם יורשיהם יורשים זכותם וכמ"ש בתשו' הרמב"ן הובא ברמ"א יו"ד סי' רכ"ח ס"כ דאם היתה השבועה לתועלת חבירו וטובתו ב"כ ויורשיו הם במקומו וע' בשו"ת כתר כהונה סימן נ"ג מה שצידד בזה להקל אבל כל טעמיו ל"ש בנ"ד ותדע דאם לא כן אם מתו כל הדור שנבנה הביהכ"נ בימיהם יועיל מכירה גם בשל כרכים היכא דנודע שלא נתנו האחרים חלק ובע"כ כמ"ש והיכא דמסופקים שמא כל אחד נתן חלק לבנין פשיט' דהיורשים יורשים זכותם וא"כ איך יועיל מכירה בזה וזהו הערה חדשה ולא מצינו תקנה רק למכור לבנים שיש להם אב דמבואר בר"ן פ"ק דקידושין בשם הרא"ה שאין להם חלק או למכור לנשים שיש להם אחים דהבת אינה יורשת זכות אביה או למכור לעכו"ם או שיסלק הקונה א"ע מקודם ואח"כ יקנה אבל מכח פדיון שפיר יש תקנה לכל וגם יועיל פדיון בש"פ או בארבעה זוזי עכ"פ דהא הקדש ש"מ שחללו בש"פ מהני בזה"ז גם לכתחלה ואף דהתוס' בתמורה (כ"ז ע"ב) ותוס' מנחות (ע"א ע"ב) כתבו דדוקא בעלים יכולים לפדות בש"פ ולא אחר הרי בתוס' ביצה (ה' ע"ב) ותורי"ד קידושין (נ"ח) מבואר דגם באחרים מהני וע' מהריט"א פ"א דבכורות אות ח' בשם רשב"א וריטב"א ותורי"ד דהקדש בעודו ביד בעלים דיכול למיתשל עלה גם לכתחלה מהני בש"פ אפי' בזמן שביהמ"ק קיים והא דמבואר בש"ס דדוקא דיעבד היינו גם אחרים וע' בשעה"מ פ"ה מאישות ה"א בזה וגבי ביהכ"נ של כרכים דכ"ע כבעלים פשי' דמהני פדיון בש"פ ומעות הפדיון ישתמשו לקדושה מעולה ויצאנו מחשש איסור תורה גם אי נימא דביהכ"נ י"ב קדושת כלי שרת ומזבח: אגב אמינא במ"ש הר"ן במגלה דלאחר שהוטלה הקדושה על המעות איקלש קדושתו כדאשכחן לר"י דס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר משום דלא אלים למיתפם פדיוני'. ולענ"ד יש לדון בזה לפמ"ש הר"ש פ"ג דמעשר שני משנה י"ד דטעמא דנקט הש"ס בזבחים לאו דוקא אלא מקרא ילפינן לה ע"ש אם כן נדחה ראיית הר"ן ז"ל וצריך עיון: י"ז ומעתה נפנה אל הספק השני אם מותר לחצוב חלונות בכותל מערב של הקלויז לטובת ביהכ"נ של הנשים והנה לכאורה נראה דאף דנותץ הקדש דוקא דרך השחתה אסור כמ"ש ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת מ"מ היכא דעושה לצורך מצוה אחרת ובפרט אם האחרת מצוה קלה מזו מיקרי גם כן דרך השחתה ואסור וראיה מתוס' תמורה (כ"ג ע"א) בהא דהמפריש חטאת ואבד והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה ופליגי רבי ורבנן דלרבי אחד מהן תקרב ושניה תמות ולרבנן אינה מתה ואר"ה א"ר הכל מודים שאם משך א' והקריבה שהשניה מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה ובתוס' ד"ה דרבי הקשו איך ס"ד דמאבדין קדשים בידים כיון שבידינו לתקן ותי' דמיירי שיש ריוח בדבר דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמנה וכו' ע"ש: ויש להבין לפ"ז מה פריך הש"ם מברייתא דיאכלו שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה ופירש"י דדייק דש"מ עשו תקנה בקדשים שלא יבא לידי נותר והרי התם לא יהיה לו ריוח באכילת החולין ותרומה וצ"ל דכיון דהוי מצוה שיהא נאכל על השובע וברש"י פסחים (פ"ו ע"א) ורשב"ם שם (קי"ט ע"ב) דמצות כל הקרבנות לאכלן על השובע דבעינן למשחה ועתוס' זבחים (ע"ב סוע"ב) דאיסור ממעט באכילתן נדחה מפני מצות למשחה וא"כ היינו נמי ריוח והידור ופריך שפיר וזה כמה שנים ביארתי כן ד' התוס' ואחר זה מצאתי בשעה"מ פ"ד מק"פ ה"ו שביאר כן דברי התוס' בקצרה ואך שדעת הט"א ר"ה (ה' ע"ב) דאיסור מיעוט אכילה רק מדרבנן וכ"ה בשעה"מ פ"י מק"פ ה"ט אבל מדברי הראב"ד פ"ד דתמורה הי"א ותוי"ט פ"ז מ"ג מוכח דהוי מה"ת] ומ"מ צע"ק דבאכילה מרובה בלא"ה נאכל על השובע וי"ל וקצרתי ועכ"פ מבואר דלרבנן גם ביש ריוח אסור לאבד והרי בכחושה ושמנה הוי הידור מצוה דמחללים שבת כדאיתא במנחות (ס"ד) וע' מהרש"א שבת (ק"ד ע"ב) שכ' בפשי' בדעת התוס' דזא"ו הוי רק מדרבנן ובאמת שכ"ה בתוס' מנחות (מ"א ע"ב) ד"ה אין פוטר ומרדכי פ' התכלת סי' תתקמ"ח אבל ברי"ף ברכות סוף פרק שלשה שאכלו והגהת א"ש שם נראה להיפוך א"ה בהמ"ח עתוס' סוכה ר"פ לולב הגזול דס"ל ג"כ דהוא רק מדרבנן וע' שאג"א סימן ל' שהאריך דזא"ו הוא מדאורייתא וע' במשנ"ח הל' יסוה"ת ה"ג שהביא ראי' מב"ק (ט' ע"ב) בהידור מצוה עד שליש וכו' תיקו וברא"ש שם דנקטינן לקולא בספיקא ובב"י או"ח סי' תרנ"ו דלכן בספק להקל משום דכל מצות הידור מדרבנן] וגבי קרבן בודאי הוי מה"ת שהרי מחללין שבת עלי' וכמ"ש וא"כ מ"ט דרבנן דאמרי עשו תקנה בקדשים הרי הפסד קדשים נלמד מלא תעשון כן וכמבואר במכות (כ"ב) השורף עצי הקדש לוקה משום לא תעשון כן והכא דעושה בשביל הידור מצוה ליכא איסורא כלל וא"ל דהתם הוא רק תקנתא דרבנן דז"א דהא מייתי עלה מברייתא דיאכלו ויליף לה מקרא משמע דהוי מה"ת ובע"כ דגבי איבוד קדשים שיהיה ההידור באחרת גם בכה"ג מיקרי דרך השחתה אך לפ"ז תיקשי בברייתא דיאכלו הרי ההידור באותה מצוה