מהרש"ם חלק א סו

סי' תרל"ח סק"ב ויש לחלק למעיין וקצרתי. וגם בלא"ה לפמש"ל בטעמו של המבי"ט דע"י שאין מתפללין בו לא נפקע קדושתו אלא דמסתמא ניחא להו לכ"ע וזכות הוא להם אם כן בנ"ד דברגלים קורין שם בתורה מאן יימר דזכות הוא שיתפללו הנשים כל השנה דלמא עדיף להו קרה"ת של אנשים דמקודש טפי גם אם קורין רק לפרקים מתפלת נשים כל השנה ואף דמבואר בר"ן פ' יוה"כ בסוגיא דאחזו בולמוס דעבירה קלה שעוברין עלי' כמ"פ לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת אע"ג דחייב סקילה וע' תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' נ"ג שנשתמש בסברא זו לענין חרם הנמשך וע' בשו"ת תוע"ר חיו"ד סי' מ"א דתלי לה בפלוגתא דתנאי עירובין (דף ק') גבי עלה אם מותר לירד ע"ש ותבין וא"כ ה"נ במצוה קלה תמידית נגד מצוה חמורה לפרקים מ"מ נהי דשניהם שוים אבל עכ"פ ליכא בזה זכות לכל העולם דנימא דבודאי ניחא להו בכך: י"ג ומ"ש רו"מ דיש להתיר בזה"ז ע"פ דעת זט"ה וכמ"ש המ"ב ומג"א דהא דנא אפי' ב"ה של כרכים נמכר ע"פ זט"ה הנה ז"ל המ"ב שם ועוד נראה דדוקא בימי חכמי התלמוד לא הי' כח ביד זט"ה במא"ה למכור ב"ה של כרכים לפי שאותן זט"ה לא היה בידם שום כח ויכולת על אנשי הקהלה וכו' אבל בזה"ז בארצות הללו שמנהג הקהלות להעמיד עליהם פו"מ ונותנים בידם מקל ורצועה על כל אנשי הקהלה לעשות כרצונם בכל עסקי. הקהלה מעכשיו אין חילוק בין כפרים לכרכים ובכל ענין יש כח ויכולת ביד אותן מנהיגים למכור ב"ה אפי' למישתי ביה שיכרא וגם הדמים יוצאים לחולין אפי' כשאנשי העיר מוחים בידם אין בכך כלום דהא מתחלה כשבנו ב"ה אדעתא דמנהיגי הקהלה חלו וכו' והמנהיגים ממש דמי לרב אשי וכו' ולפ"ז הראיה שהבאתי למעלה מבנין הורדוס אינה ראי' די"ל דהיה בעצת סנהדרי גדולה שהכח ויכולת ומקל ורצועה בידם על כל עדת ישראל ולא גריעי מראשי הקהלות שבכל עיר ועיר וכו' עכ"ל. וגם בתשו' פ"י חא"ח סי' ז' כ' וז"ל הנה בזה"ז שיש ראשים בכל קהלות על פיהם יצאו העם וע"פ יבואו ובידם למחות לבא לב"ה את מי שירצו וכו' בלי ספק דאין לך אדעתא דידהו גדולה מזו וכו' אבל עתה הם בעירותינו כראשי גליות ואין א' מאנשי העיר מכניס ראשו בעסקיהם נלע"ד לסמוך ע"ז וכו' עכ"ל ומבואר מכ"ז דבזה"ז שהפו"מ נבררים ע"פ פתקאות ומי שיש לו יותר פתקאות הוא הנברר מדד"מ אף שאינם רוב העיר וגם אינו ברוב מתוך כולו ובדתה"ק אין בהברירה ממש ורק מדד"מ וגם אין להם כח ויכולת כפי הנ"ל א"כ ודאי דאדעתא דידהו לא התנדבו כל העולם והגם שבזמן הבנין היו אז ראשים כאלו ואדעתא דידהו קאתו מ"מ כיון שנתבטל המינוי הזאת וחדשות נתהוה מאן יימר דבטלו כל העולם דעתם לזט"ה כאלו ולכן גם היתר זה איננו כדאי לסמוך עליו לענ"ד: י"ד ולכאורה עלה בלבי לדון בזה ע"פ המבואר במגלה (כ"ז ע"ב) דלר"מ אין מוכרין ביה"כ אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו ורבנן לא פליגי עליו רק דשרי למכור גם ממכר עולם והא דאסור על תנאי משום חשש רבית אבל משום איסור הורדת בית הכנסת מקדושתו משמע דשרי ואף שמדברי רש"י שם מבואר דמיירי באינו מורידה מקדושתה היינו משום דלר"מ אין מוכרים אפי' מרבים ליחיד ובר"ן שם לתי' ב' מבואר דמילי מילי קתני וגם היכא דמורידין שרי ובירושלמי מבואר דגם להורידה שרי בתנאי ומוקי למתני' דאין מוכרין של רבים ליחיד בס"ת וע"ש בשי"ק ומרה"פ וגה"ש בזה ודברי תוס' לעיל (כ"ו ע"ב) ד"ה אוגורה צ"ע וכבר כ' הב"ח דתלמיד אחד הכניסו בתוס' ואינו מבעלי תוס' כלל אך ברשב"א שם מבואר דלרבנן כמו דאסור משום רבית ע"מ להחזיר ה"נ אסור משום דדמי לאוגורה ומשכונא. אך לפמ"ש הח"ד סי' קע"ד סק"א דאם מוכר בע"מ להחזיר דהלוקח יחזור וימכרנה למוכר לכ"ע שרי וליכא חשש ריבית ובתשו' נו"ב מ"ת סי' ע"ה נסתפק בזה כמ"ש הפת"ש אבל גם במח"א הל' רבית סי' י"ג העלה כח"ד ואם כי מ"ש הח"ד בשם לח"ר לא נמצא שם ובסי' ר"ח משמע להיפוך וגם בריטב"א ב"מ (ס"ג ע"ב) מפורש היפוך דעת מח"א וח"ד הנ"ל מ"מ הרי המח"א הוכיח שם כן מדברי כמ"פ ובח"ד שם העיר דא"כ בהא דמגלה הנ"ל דאין מוכרין ביהכ"נ אלא על תנאי ולמ"ד צד א' ברבית אסור אין למכור ע"ת וקשה דימכרו בע"מ להחזיר ותי' די"ל דבע"מ מכר גמור הוא והתנאי רק חיוב אסור למכור [ ועפ"ז יש לדון במש"ל בישוב ד' תוס' מגלה שם וכבר רמזתי לזה] והוא תמוה דהתינח לר"מ דס"ל דמכירה גמורה אסור אבל לדידן דגם מכירה גמורה שרי א"כ אמאי לא שרי למכור ע"ת כזה וצ"ל דבאמת שרי בכה"ג לדידן ומתני' לא מיירי בכה"ג וא"כ בכה"ג י"ל דגם הרשב"א מודה דשרי דלא דמי לאוגורה וע' ברשב"א מגלה שם שכ' לחד תי' בישוב קו' תוס' שהקשו מ"ש מכרו ע"ת ומ"ש אוגורה ותי' וז"ל דבמכר פקע קדושתי' לגמרי והלכך כיון דאיכא איסורא במכר זה שפיר דמי טפי למכרו ע"ת עכ"ל וכפי הנראה רמז לדברינו שכתבנו למעלה דגם במכר לזמן הוי פקיעת הקדושה לאותו זמן דהוי כקה"ג וכמש"ל ומ"מ שרי טפי במכרו ע"ת ממכירה עולמית וא"כ מכ"ש בתנאי ע"מ שיחזור וימכרנו דשרי וא"כ לפ"ז י"ל דגם בנ"ד יעשו כן שימכרו המקומות להנשים בתנאי עמ"ל בכל עת שיתנדבו אנשים ללמוד שם וא"כ הוי ההורדה מקדושה רק לזמן ובכה"ג יש להקל טפי גם לרבנן דר"מ דבזה לא פליגי רבנן אר"מ ואפושי בפלוגתא לא מפשינן וכה"ג כ' הרא"ש בפ"ק דקידושין סוסי' כ"ה וז"ל ואפי' לית הלכתא כריב"י דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מ"מ מייתי שפיר ר"נ סיוע לדבריו דבהך סברא דקאמר שהיא מתקדשת בשיור פרוטה שעלי' מדעת אבי' לא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהאי דקאמרי רבנן מעות הראשונות לקידושין ניתנו לאו מה"ט קאמרו עכ"ל וע"ע כה"ג ברש"י כתובות (פ"א ע"ב) בד"ה דלמא ר"מ היא וע"ע בר"ן נדרים (כ"ג ע"א) בדין חכם יחידי אי בעינן סמוך שכ' כה"ג ממש וה"נ בנ"ד יש ללמוד מדר"מ לדרבנן דבהא לא פליגי: ואף שראיתי להמקנה בחי' לקידושין (נ"ה ע"א) בד"ה והנה הרע"ב בפ"ז דשקלים וכו' שהעלה דהירושלמי ובבלי מחולקים בדין אם מותר להוריד מקדושה לפי שעה כדי לחזור ולהעלותו לקדושה יותר חמורה דלשי' ירושלמי שרי בכה"ג ולשי' הבבלי דקיי"ל כוותיה אסור בכה"ג ע"ש ולפי דבריו היכא דאינו חוזר ומעלהו לקדושה יותר חמורה לכ"ע אסור להורידו לפי שעה ומכ"ש כהאי דנ"ד שמורידו לזמן ויש ספק אם יחזור לקדושתו הראשונה כלל לכ"ע אסור אבל דבריו שם נאמרו רק לפלפולא ולא נחית לכל דברינו הנ"ל. אבל דבכ"ז לא הונח לי בנ"ד להקל למעשה נגד דעת הגאון המקנה ז"ל בלא ראי' מוכרחת: ט"ו ומה שנלע"ד לצדד בזה דהנה אף דודאי קהלתכם היתה נמנית בתוך כרכין בשנים קדמוניות שהיו שם סוחרים נקבצים ממקומות רחוקים ובתשו' מ"ב סי' ל"ג הביא בזה מש"ס פ"ק דמגלה וגם מש"ס פרק קמא דסנהדרין לענין עהנ"ד דלר"י יותר ממאה הוי כרך ולריו"נ ממאה עד רובו של שבט (ע"ש דלא נקט כרך אלא דברש"י כ' דיותר ממאה נפיק מתורת עיר והו"ל ציבור) ובפ' בני העיר קרי ר"א למתא מחסיא כרך ובפ"ק דכתובות מבואר דמפקא מכרך ומעיר אלמא דאין כל הענינים שוים ובכ"ז בנ"ד העלה דהכל תלוי בקיבוץ רבים תדיר לכאורה ע"ש ובתשו' פ"י חא"ח סי' ז' הביא ג"כ מרש"י מגלה ג' דכרך מקום שווקים שנכנסין שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדולה ורוב פעמים יש בה י' בטלנין מעלמא ע"ש באורך ועכ"פ ודאי אפס מקום להוציא את קהלתכם מכלל כרכין וכשנבנו מקומות המוקדשין אדעתא דכ"ע נבנו מ"מ נראה דהיינו דוקא ביהכ"נ וביהמ"ד שבעיר אבל קלויזען שמם מעיד עליהם שנבנים רק עבור חבורה מיוחדת המתפללים שם ודמי להא דביהכ"נ של טרסים שהיתה בירושלים שמכרוה לר"א ועשה בה כל צרכיו ומבואר במגלה (כ"ו ע"א) דמשום דבי כנישתא זוטא הוי ואינהו עבדוה גם בכרכים שרי וכ"ה בירושלמי גבי בית הכנסת של אלכסנדריא וע' בב"י סי' קנ"ג בד"ה ובמרדכי ישן וכו' ואם כן יש להקל בזה אפי' למכרה ע"פ זט"ה במא"ה ומכ"ש להורידה מקדושה דכבר הבאתי מדברי הכ"מ והט"ז ופמ"ג שלדעתם הוא רק מדרבנן ואף ששדיתי בה נרגא מ"מ הרי לשי' כמ"פ כל קדושת ביהכ"נ רק מדרבנן וכבר הארכתי בזה בכמה סמוכין וגם העליתי דעכ"פ מהני פדיון מה"ת וגם אם באנו לחוש אולי גם הקלויז נבנית משל רבים או אדעתא דרבים מ"מ הוי עכ"פ ספק רחוק דיש להקל בו וגם אי נימא דהוי ספק שקול י"ל דהוי סד"ר ולהקל וי"ל דהא דמבואר בפוסקים בשם ירושלמי שמא יש א' בסוף העולם לאו דוקא נקטו דבירושלמי גופי' לא נקט לשון ספיקא אלא אני אומר א' בסוף העולם וכו' וי"ל דהיינו משום דתולין במצוי (ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל בתחלת התשובה אות ב') אבל בנ"ד הוי עכ"פ סד"ר ולהקל ואף דאתחזיק איסורא כבר נתבאר למעלה דבתרי דרבנן גם בכה"ג סד"ר להקל והבאתי מדברי הכ"מ וט"ז דמוכח דס"ל דהא דאין מורידין הוא ג"כ דרבנן וצ"ל דס"ל דהא דיומא י"ב היינו בקדה"ג משא"כ בקד"ד וכמ"ש בישוע"י א"ח סי' קנ"ד לחלק כן וא"כ הוי תרי דרבנן וגם הרי לשי' כמ"פ גם באתחזיק איסורא סד"ר להקל וע' תשו' פ"י סי' ז' הנ"ל שכתב בפשי' וז"ל נלע"ד לסמוך ע"ז וביחוד שהוא רק מעלה דרבנן וכו' ע"ש וגם בס' קע"י על הרמב"ם פי"א מתפלה הט"ז כ' בפשי' דקדושת ביהכ"נ