מהרש"ם חלק א סה

לעיל ד' תוס' מעילה דמה"ת יש להם פדיון ורק מדרבנן אל"פ א"כ קמ"ל קרא דל"מ בהו פדיון וגם בלא"ה הנה לפענ"ד אדרבא משם ראיה להיפוך שהרי ביומא (י"ב ע"ב) תנינא על בשרו מה ת"ל ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמת דשן דברי ר"י ר"ד אומר להביא בגדי כ"ג ביו"כ שכשרין לכהן הדיוט רבי אומר ב' תשובות בדבר חדא דאבנטו של כהן גדול ביו"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ועוד בגדים שנשתמשה בהן קדושה חמורה תשמש בהן קדושה קלה אלא מה ת"ל ילבש לרבות את השחקין ואזדא ר"ד לטעמיה דתניא והניחם שם מלמד שטעונים גניזה ר"ד אומר שלא ישתמש בהן יוה"כ אחר ע"ש ומבואר דרבי פליג על ר"ד באמת מטעמא דמעלין בקדש וכו' או דס"ל דהוי רק מדרבנן או דס"ל דקרא דילבש אתי לרבויי להיתרא בזה אבל בעלמא מודה דמעלין בקדש ולא מורידין מדאורייתא והא דאצטריך לת"ק קרא דוהניחם לאשמעינן דלא נדריש מקרא דילבש להתיר וכמ"ש רש"י ביומא שם ד"ה ר' דוסא וכו' שלא תאמר והניחם וכו' ע"ש וה"נ בזה הוי להיפוך ועוד די"ל דקרא קמ"ל דטעונים גניזה דוקא שלא יבואו לידי תקלה גם י"ל לפמ"ש מהרש"א בקידושין נ"ד ליישב הא דבדבר שנעשה מצותו אין מועלין ובג"כ שבלו מועלין דילפי' מכ"ג דכתיב והניחם א"כ צריך קרא להכי דלא תימא דמשום דכבר נעשה מצותו אין מועלין ודברי פמ"ג צע"ג לענ"ד: י"א ומעתה אחרי שביארנו דברי הפוסקים בענין זה אשובה לעיקר הדין והנה בודאי בנ"ד הוי הורדה דגם מביהכ"נ של אנשים לשל נשים הוי הורדה ואף שגדולי הדור שלפנינו נחלקו בזה בתשובותיהם וע' חכ"א הל' עכו"ם כלל פ"ו דין ט"ו בזה הנה אני מצאתי בשו"ת מהר"ם מלובלין סוסי' נ"ט שכ' וז"ל אלא שאעפ"כ לרווחא דמלתא אני אומר שכשימכרו מקום ב"ה ליחידים שיבנו עליו בתים וחלקו אותן באופן שאותו מקום שעמד עליו ב"ה דאנשים שהוא עיקר הקדושה ישאר פנוי מבלי בנין וכו' עכ"ל הרי דס"ל בפשיטות דעיקר הקדושה הוא מקום ביהכ"נ של אנשים ולא של נשים וא"כ הוי הורדה וע"ע בשו"ת דברי חיים ח"ב א"ח סי' י"ד שפסק ג"כ כן ובפרט דמביהמ"ד לביהכ"נ הרי בכל גווני אסור להוריד וכבר נתבאר דלשי' רמב"ן דהוי רק משום ביזוי מצוה ג"כ אין להקל דהוא ס"ל בע"כ דגם במצוה אין מורידין ועוד נראה דודאי העיקר דאית בהו משום קדושה מדרבנן עכ"פ שהרי הבאתי לעיל מהת"כ דדריש מקדשיכם לרבות בית הכנסת וכ"ה במשנה ועוד דהא ביומא (י"ב) ומגלה (כ"ו) פריך מברייתא דאחוזתכם מטמא בנגעים וכו' אר"י אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא ב"כ וב"מ מיטמאין אמאי הא דכרכין הוו אימא אר"י אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד ופירש רש"י אף בתי כנסיות משמע ע"ש הרי דקרי להו מקודש (ובמגלה (כ"ז) מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא וכו' אך שם י"ל דרבנן פליגי עליה בזה] ושם (כ"ט ע"א) ואהי להם למקדש מעט אמר ר"י אלו ב"כ וב"מ שבבבל ובשאלתות (פ' עקב) דפטורי ממזוזה דהוו כמקדש ומבואר בכל המקומות הנ"ל דיש בהם גם קדושה: וכה"ג כתב בא"ז הל' ביהכ"נ סי' שפ"ו דארון הוי תשמישי קדושה שהרי בפ"ב דשבת קרי ליה ארון הקודש כדתניא רשב"א אומר בעון ב' דברים וכו' ולארון הקודש ארנא וש"מ תשמישי קדושה הוא ע"ש ומכ"ש בזה שהלשון שנוי ומשולש כמ"פ בש"ס וכן מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' רס"ט שכ' בפשי' דביהכ"נ לא חשיב תשמישי מצוה אלא איהו גופיה מקדש מעט הוא ע"ש עוד בזה: י"ב ומ"ש רו"מ דכיון שאין לומדים שם מותר והביא מהפמ"ג ופ"י מגלה דתשמישי קדושה אפי' לאחר שבלו בקדושתייהו קיימי וראיה מס"ת שבלה דאין עושין ממנו מזוזה תמהני שלא הביא דברי הט"ז סימן קנ"ד סק"ז דס"ל להיפוך דהיכא דלא חזי לקדושתו הראשונה מותר להורידו ובבכ"ש למגלה חולק עליו אבל כבר האריכו האחרונים ליישב ד' הט"ז וע' בשו"ת תוע"ר חא"ח סי' ג' ושו"ת גא"י חא"ח סי' כ"ח שתירצו דברי הט"ז ודחו כל ראיות התב"ש ובתשובת גא"י סוסי' הנ"ל העיר מהא דסתו"מ שבלו שהביא הפמ"ג סוסי' מ"ב ונדחק די"ל דמיירי שהיה להסופר עוד פרשיות שהיו נכתבין תחלה קודם תפלין הללו דיכול לצרפן לאלו וסיים בעצמו שהוא דחוק ועיין שו"מ מ"ד ח"ב סי' נ"א מ"ש בזה: אבל גם בלא"ה אין לו דמיון לנ"ד שהרי כאן הבית שבעליי' ראוי ללמוד בו אלא שבעוה"ר אין דורש ואין מבקש וא"כ י"ל דלכ"ע שייך בו איסור הורדה. אבל רו"מ רמז לדברי המבי"ט שהביא המג"א סקי"ב דאם אין מתפללים בו גם בשל כרכים מותר למכור וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד אבל חזר ודחה דהמעיין שם ימצא דמיירי שכבר השכירו אותה לדירה וממילא נפקע קדושתו ואני עיינתי שם והגם דמיירי כן כמ"ש בהצעת השאלה אבל בתשובתו לא הזכיר מזה כלל רק כתב דכיון שאינם מתפללים בו אפי' שהוא ביהכ"נ של כרכים יש להם רשות לזט"ה למכור לפחות חצי אמה זו ויעשו בזה הטוב והישר עכ"ל ומבואר כמ"ש המג"א בשמו ועוד דהא השכירות אינו מועיל כלל להפקיע הקדושה דמה"ט אוגורה ומשכונה אסור משום דבקדושתי' קאי כמבואר בש"ס וטוש"ע וטעמו של המבי"ט נראה דהוא כעין מ"ש בתשובת מהרמ"ל סימן נ"ט שהובא במג"א סקל"ז דודאי ניחא לכ"ע למכרה וזכות הוא להם וזכין לאדם שלב"פ וגם בתשו' מ"ב סי' ל"ג כ' כה"ג לענין סתירת ביהכ"נ מפני תיוהא או קטנה ובונין ב"ה חדש יותר טוב במקומה דודאי כ"ע ניחא להו בכך וזכין שלב"פ והביא ראיה מבנין הורדוס דביהמ"ק ודאי דאדעתא דכ"ע נתקדש ועדיף מב"ה של כרכים ואפ"ה אסבי בבא בן בוטא עצה לסתור ע"מ לבנות והרי דלמא יש א' בסוף העולם דלא ניחא ליה בכך ובתי' ב' שם מסיק דבלא תיוהא אסבי ליה העצה וגם א"א לומר דמלך כ"ע גרירי בתרי' דז"א דמלך רשע היה ולא היה עליו דין מלך וגם ביהמ"ק על פי הדיבור ונביאים נבנה ואינו תלוי בדעת מלך בו"ד ובע"כ כמ"ש ע"ש באורך וה"נ בנ"ד י"ל דכיון דבלא"ה אין מתפללין בו זכות היא לכל באי עולם ומסתמא ניחא להו להורידו לקדושה אחרת ע"י זט"ה במא"ה: אבל יש לפקפק בזה לפמ"ש רו"מ בהצעת השאלה דבימי הרגלים עולים שמה לקרות בתורה וא"כ אכתי קדושתן קיימת ואף דגבי רחוב של עיר אף דלפעמים מתפללים בה קיי"ל כחכמים דרמבי"ם דאין בה קדושה וע' בתשובת מהרי"ט בשניות חיו"ד סימן ד' (שרמז המג"א ריש סימן קנ"ד) בדין חצר העזרה דלפעמים כשהן נדחקים ומתאחרים לבא מתפללים שם די"ל דדמי לרחוב דא"ב קדושה ואח"ז חוכך דשמא הואיל ומתפללים שם תדיר בכל זמן שנדחקים אע"פ שהוא אקראי לגבי זה המתפלל מ"מ נעשה קבע לעצלנים ע"ש ולענ"ד יש לדון דתעניות ומעמדות אף דהוו רק לפרקים מ"מ כיון שהיה כן בקביעות בכל שנה חשיבי תדיר טפי כיון שהוא דבר קבוע וכמ"ש כה"ג בתשו' רדב"ז ח"א סי' רנ"א בדין מגלה ומילה דמגלה קודם דהוי תדיר אע"ג שאינו אלא פ"א בשנה ומילה שכיח טפי מ"מ מגלה קבוע ליה זימנא בבירור משא"כ מילה יוכל להיות שלא יזדמן אף דמצוי ושכיח יותר ע"ש ובתה"ד סימן רס"ו הביא סברא זו מהתוס' יבמות (ה' ע"ב) בד"ה ומכולהו נמי וכו' וניליף משאר קרבנות דדחי שבת וכו' ואור"י. דחשיבי כולהו תדיר כיון דהוו בכל שנה ואיכא למיפרך על מילה ושאר קרבנות שכן תדיר ובתה"ד שם תלי לה בתרי לישני דזבחים (צ"א ע"א) אם מילה לגבי פסח הוי תדיר או רק מצוי וע"ש שהביא גם מתוס' פסחים דס"ל כלישנא קמא דזבחים שם דמילה ל"ה תדיר לגבי פסח וזהו כדברי רדב"ז הנ"ל וע' בשו"ת שו"מ מה"ד ח"ב סי' ס"א שהביא מש"ס דמנחות (ס' ע"ב) דפליגי בהך סברא ר"ש ור"י והלכה כר"י ע"ש וע' בירושלמי מגלה פ"ג ה"ג וגה"ש שם בדין של מהרי"ט ואכמ"ל יותר. ועכ"פ בנ"ד דמי לרחוב דאין בו קדושה: אבל י"ל דדוקא רחוב דמעולם לא התפללו בקביעות אבל כאן דמאז ומקדם ישבו שם בקביעות להרביץ תורה אף דעתה קורים בתורה רק ברגלים מ"מ הקדושה נמשכת להלאה גם ע"י דבר מועט הנ"ל וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"ב (נ' רע"ב) א"נ דלא דמי ק"פ דבעל שלא הי"ל בגוף כלום מעולם לק"פ דמוכר עבדו וכו' שתחלה היה הכל שלו ועדיין לא יצא מת"י שהפירות שלו וכעין זה מחולקים גבי בהמת ארנוניא בפ"ק דפסחים (דף ו') וע"ש בתוס' פסחים ג"כ בזה וכה"ג כתב התוס' בגיטין (ה' ע"א) ד"ה אי הכי וכו' יעו"ש בסוה"ד ובמהרש"א דכיון דאיתקן בפ"נ לרבה משום לשמה מודה רבה דצריך לאמרו אפי' לאחר שלמדו משום אחלופי וברא"ש שם בסוגיא דתקנו זמן דאף דמשום חשש ממזרות לא היו מתקנים דלא שכיח מ"מ כיון שכבר תקנו משום בת אחותו גם בזה"ז דבטל הטעם נמשכת התקנה להלן משום חשש ממזרות ע"ש: וגדולה מזו כ' התוס' בבכורות (ט"ו ע"ב) בד"ה מה בכור וכו' ה"נ פהמ"ק שהרי קדושין כבר א"י לשנות בזבח אחר אפי' למ"ד בהווייתן קדושין לא דמו לבכור קודם שנולד דהני עומדין ליקדש מכח אמן שקדושה כבר ע"ש הרי דאפי' מכח אמן מעותדים טפי לקדושה וגדולה מזו כ' הט"ז ביו"ד סוסי' קל"ב סקי"א דאפי' בהזמנה דלאו מלתא מ"מ כיון שמתחלה הי' עכו"ם ונמכרה דחל על הדמים בהזמנה בעלמא איסור עכו"ם ע"ש וקצת נראה מזה היפוך ד' מג"א