מהרש"ם חלק א סד

דהוי מה"ת מ"מ הא דאין מורידין מחמורה לקלה זהו רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא (וע' בפ"י מגלה כ"ו דס"ל דהוי מה"ת אבל דעת הכ"מ פ"י מהל' ס"ת ה"ב שכ' דמשום קדושת ס"ת החמיר בבעיא דלא איפשטא ומוכח דהוי רק בעיא בדרבנן ע"ש ועיין בט"ז יו"ד סי' ע"ר סק"ג שמוכח גם כן דהוי מדרבנן וכן הוכיח בתשובת מהר"י אסאד חיו"ד סי' רצ"ג] וא"כ י"ל דודאי לדידן דבדאורייתא אין ברירה אסור לשנות בס"ת לדבר הרשות כיון דקדושת ס"ת מה"ת ורק לענין להוריד מקדושה דזהו מדרבנן בזה שפיר יש להקל במה שהותירו דבדרבנן י"ב אבל גבי ביהכ"נ דכל קדושתו מדרבנן יש להקל גם לדבר הרשות: אך לפמש"ל בישוב ד' רש"י צ"ל להיפוך דס"ל לרש"י דגם להוריד מקדושה הוי ד"ת וכמ"ש הפ"י הנ"ל וע' רש"י שבת (כ"א ע"ב) ד"ה מעלין בקדש וכו' וז"ל מקרא ילפי' לה במנחות בפרק שתי הלחם (צ"ט ע"א) ומאי קמ"ל בזה אם הוא מקרא וביארתי במק"א דבא ליישב הא דזקן א' בצידן עשה כב"ש וכו' והא איכא לא תתגודדו א"ו דהוי מר"ת ובריטב"א יבמות (י"ד) מבואר דבשל תורה ל"ש איסור דלא תתגודדו וזה שכתב רש"י מקרא ילפינן לה ויש לפקפק בזה דהא נ"ח הוא רק מדרבנן: אך דיש לתמוה בהא דפריך אביי לרבא הרי בסנהדרין (מ"ח) סובר אביי דהזמנה מלתא ומפרש טעמא דמתני' דמותר המת ליורשיו משום דחזי לי' תפיס דלא חזי לי' לא תפיס ע"ש א"כ איך פריך הכא לרבא כיון דהוא עצמו דייק הכי ממתני' הנ"ל [ואולי משום דרבא אמר דבריו אמתני' וסתם מתני' ר"מ ור"מ סובר התם דלא יגע בהן עד שיבא אליהו אך לפ"ז הו"ל למיפרך מהתם גם למסקנא וצ"ע ונראה לפמ"ש הב"י דבבאו מעות ליד גבאי הוי מעשה ולא הזמנה א"כ י"ל דאביי ס"ל דדוקא בהזמנה אף דהוא ס"ל דהזמנה מלתא מ"מ י"ל דלא חזי לא תפיס משא"כ במעשה גמור ואולם הנה הט"ז או"ח סי' תרע"ב העלה דגם במעשה מהני סברא זו וצ"ל משום דהתם בדרבנן יש להקל גם במעשה וכה"ג כתב הנימוק"י סו"פ חרש בשם הרשב"א דאם באיסור תורה אין ב"ד מצווין להפרישו א"כ בדרבנן נחית דרגא להקל גם לספות בידים ובזה י"ל גם כן ד' רש"י הנ"ל שפי' דגבו והותירו בס"ת לפמש"ל בשם פמ"ג דבזה הוי מה"ת לכן פריך אביי שפיר אבל בדרבנן לק"מ דהא אביי גופי' ס"ל הך סברא ודייק לה ממתני' ובדרבנן מעשה והזמנה שווים וא"ש. [וע' תוס' יבמות (קי"ז ע"ב) ד"ה הא וכו' בסוה"ד במ"ש דאע"ג דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן נראה דחשוב בזאח"ז בדרבנן כמו בדאורייתא בב"א ובר"ן נדרים (י"ט ע"א) דאף דמחלק בין קדושה מאלי' לקדושה הבאה בידי אדם מ"מ פריך היכי עדיפא טומאה דרבנן אע"פ שבאה מאלי' מנזירות דאורייתא אע"פ שבאה בידי אדם ע"ש והוא כעין סברתינו הנ"ל]: ט' ולכאורה עלה בלבי להוכיח דקדושת ביהכ"נ דאורייתא מהש"ס דיומא (י"ב ע"א) דלמסקנא בין ביהכ"נ דכפרים ובין דכרכים אינו מטמא בנגעים דלא מקרי אחוזתכם וכן פטורים ממזוזה אם אין בהם בית דירה ולשי' כמ"פ גם אם לא נתנו אחרים מ"מ אדעתא דכ"ע הקדישוה ואי קדושת ביהכ"נ רק מדרבנן איך מהני להקל בשל תורה וכמ"ש הר"ן בעצמו פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ דאף דחמץ לאחר הפסח אסור מדרבנן לא תקנו תקנתם אלא להחמיר ולא להקל וכ"ה ברש"י חולין (י"ג ע"א) בד"ה או דרבנן היא וחומרא בעלמא הוא דאמור רבנן ניהוו מעשה וכו' וגבי עולה דקולא היא לא אמרו וכו' ע"ש וגם אי נימא דלגבי מזוזה דהוי בשוא"ת יכולים חז"ל לעקור מ"מ לענין לטהר מנגעים דהוי בקו"ע ודאי דא"י לעקור מד"ת ובע"כ דקדושת ביהכ"נ דאורייתא ובזה עלה בלבי ליישב קו' התוס' מגלה (כ"ו ע"א) בהא דפריך אהא דאר"י דבכרכין א"י למכור מהא דתניא בבית ארץ אחוזתכם וכו' א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא ב"כ וב"מ מיטמאין אמאי הא דכרכין הוו ומשני אימא אר"י וכו' מקום מקודש בלבד ותמהו התוס' דהכא מוכח דאי לא מיזבנו לא מקרי אחוזתכם והא בפ"ק דיומא מחייב ר' מאיר ביהכ"נ במזוזה וגם מוקי ברייתא דביהכ"נ מטמא בנגעים כר"מ ואפי' בשל כרכים ומוכח דאע"ג דלא מיזבני הוי אחוזתכם והוא תימה רבתא דבזה ל"ש תי' הש"ס כלל: ולפמ"ש י"ל דהא בסוכה (כ"ג ע"א) העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י א"ק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה שא"ר לשבעה ל"ש סוכה ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה ע"ש ומבואר דלר"מ אזלינן בתר דאורייתא ולר"י אזלינן בתר דרבנן וא"כ א"ש דהמקשן הוי ס"ל דקדושת ביהכ"נ דרבנן ולכן מדברי ר"מ לק"מ דלשיטתו דאזיל בתר דאורייתא לכן מטמא בנגעים וחייב במזוזה דמדאורייתא מקרי אחוזתכם ומותר למכרו ולכן פריך רק מדברי ר"י (כמ"ש רש"י שם ומבואר יותר ברשב"א שמדברי ת"ק ליכא סיוע ולא קושיא) דלשיטתו דאזיל בתר דרבנן ומהני גם לשל תורה ולכן כיון דכרכים א"י למכור לא מקרי אחוזתכם אבל למסקנת הש"ס דס"ל דקדושת ביהכ"נ דאורייתא א"ש ודו"ק. אבל נראה דז"א דגם ר"י בסוכה שם רק להחמיר אמר כן ולא להקל וע' מהריט"א פ"ה דבכורות אות מ"ג בזה ויש לדון בזה עפ"ד הלח"מ פ"ג ממכירה שהבאתי לעיל אבל העיקר נראה דנהי דאין ביד חז"ל לעקור ד"ת בקו"ע מ"מ הרי טומאת נגעים בכהן תליא מלתא וכל זמן שאין הכהן מטמא הוא טהור וע' שאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"א בדין טו"צ אבל בבתים לכ"ע הוי כן א"כ מהני שפיר תקנת חז"ל לעקור בשוא"ת שלא יאמר הכהן טמא וממילא הבית טהור גם מדאורייתא וע"ע כה"ג תוס' יומא כ"ט שאסרו חכמים לזרוק הדם וממילא נפסל הקרבן וכה"ג מבואר ברמב"ם פ"ו מק"פ ה"ז וז"ל והלא גזירה זו מדבריהם ופסח בכרת והיאך העמידו דבריהם במקום כרת וכו' מפני שאין הגר מתחייב במצות עד שימול ויטבול וכו' לפיכך העמידו דבריהם וכו' שלא לטבול וכו' ולא יבא לחיוב כלל ע"ש וע"ע כה"ג בשעה"מ פ"ו משבועות בשם מהריב"ל לענין שאו"ת וקו"ע ובח"ש כתובות (ג' ע"א) ג"כ כה"ג ע"ש וזה נכון מאוד. ובגוף הדבר שכתבו דמעות כטווי לארוג דמי כבר הביאו האחרונים מתוס' סנהדרין ב' תירוצים בזה ואני מצאתי בתה"ד סי' שי"ב שהובא בש"ך חו"מ סי' קכ"ב סקל"ג שהביא בשם תוס' שאנץ שכתבו בפשי' דמעות הוי כארוג ממש ופסק כסברא זו וע"ש בתה"ד שהביא מהש"ס דב"מ זוזי דאינשי עבדי לי' ספסרותי' ומה שתמה המג"א דלא עדיף מבנין גופיה כבר הביא הא"ר בשם תשו' הרא"מ גופיה שהעיר בזה ותי' דהתם לא נתכוונו להקדישו עד שיתפללו בתוכו משא"כ בנתנו מעות ליד גבאי ע"ש. ואולם פלא בעיני שלא הביאו המחברים בזה מתשו' הרמב"ן סי' רע"ו שכ' בפשיטות דמעות שהתנדבו לצורך בנין ביהכ"נ משום הזמנה מלתא ליכא דכטווי לארוג דמי ע"ש וצ"ע שלא הזכיר כלל מהש"ס דמגלה דמשמע דרק מותר המעות שרי והמעיין בסוף התשו' שם ימצא דמיירי אחר שבאו ליד גבאי וע' תשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' רס"ט שכ' דמעות עדיף מטווי לאריג והמעיין שם ימצא שרמז בקצרה לחילוקו של הט"ז דמ"מ משום נדר איכא ע"ש היטב בכל התשו' וע' בט"ז יו"ד סי' רפ"ב סק"ח נראה שסותר בעצמו לדבריו בכאן וי"ל קצת וצ"ע וגם צ"ע דמהר"ם עצמו סותר א"ע למ"ש המרדכי פבה"ע בשמו דמעות כטווי לארוג דמי וצ"ע בכ"ז: י' ובדין מעלין בקודש ולא מורידין שהבאתי ד' פמ"ג דהוי רק מדרבנן יש לי מקום עיון דהנה הרמב"ם פ"ד מתמורה ה"א פסק דהמשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בל"ת וכו' א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית והראב"ד תמה דבקדשי בדה"ב מה בין זה לזה ובכ"מ שם כ' דלהרמב"ם דוקא מחמורה לקלה אסור בקדשי בדה"ב אבל מקלה לחמורה מותר לשנות ובאמת שהדבר מוכרח מקרא מפורש דמחתות שעשו צפוי למזבח ויליף מינה במנחות (צ"ט) דמעלין בקדש ע"ש ולהראב"ד גם מחמורה לקלה שרי בקדשי בדה"ב וכבר תמה במעוה"ח שם דהא גם בביהכ"נ וס"ת דדמי לקדשי בדה"ב אפ"ה אין מורידין מחמורה לקלה והניח בצ"ע ולענ"ד נראה דכונת הראב"ד רק דאינו עובר בל"ת אבל מ"מ איסורא איכא מדאורייתא או מדרבנן וא"כ לשי' רמב"ם אי נימא דקדושת ביהכ"נ דאורייתא ודמי לקדבה"ב אסור להוריד משום ל"ת אלא דאין לוקין ונ"מ דלפ"ז גם בדיעבד ל"מ המכירה כלל דהא מה"ט אין לוקין משום דאין המעשה חל כמ"ש הכ"מ שם וע' בר"ן ר"פ בני העיר ובמש"ז סימן קנ"ג סק"ז ובא"א סק"ד נסתפק בזה וא"כ מוכח מד' רמב"ם הנ"ל דאם קדושת ביהכ"נ מה"ת ממילא הוי בכלל קדבה"ב דאסור להוריד מה"ת אך המש"ז שם הביאר אי' מבגכ"ג דלר"ד מותרין לכהן הדיוט וגם לת"ק דאסור היינו מקרא דוהניחם שם ולכאורה היה נראה ליישב לפמ"ש הריטב"א קידושין נ"ד לחלוק ע"ד התוס' שם והעלה דבגכ"ה אינם בכלל כ"ש כלל ובמל"מ פ"ח מכלי המקדש הל' ה' תמה עליו מהא דבגדי כ"ג שבלו גונזין אותן ואמאי אין פודין אותם ובשעה"מ פ"ה ממעילה הי"ד תי' דשא"ה דגזירת הכתוב הוא דכתיב והניחם שם ע"ש וא"כ כיון דהוו רק קדושת דמים ומהני בהו פדיון אי לאו קרא דוהניחם שם א"כ אין ראי' מת"ק מדאיצטריך קרא להטעין גניזה דקרא קמ"ל דל"מ בהו פדיון וגם לשי' התוס' דבגכ"ה יש להם דין כ"ש הרי כבר הבאתי