מהרש"ם חלק א סא

סימן י להרב המאוה"ג וכו' מוה' שמחה בונם הלוי נייגעבהאר נ"י מו"ץ דק' בראדי. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי בקלויז רבתא דקהלתכם יש ע"ג עלייה אשר מימים קדמונים בעת שהיו מרביצי תורה בקלויז הנ"ל היתה העליה קבועה ללומדי תורה ללמוד שם ומאז ועד עתה עומדת סגורה ומונחים שם ספרים ישנים ועולים שמה לקרות בתורה בימים נוראים ורגלים ועתה רוצים הבע"ב לעשות מהעליה הנ"ל ביהכ"נ של נשים ולפתוח חלונות מהעליה לתוך הקלויז בכותל מערבי של הקלויז ונסתפקו אם מותר לעשות כן דהא הוי הורדה מקדושה כיון שהיה שם ביהמ"ד קבוע ואסור לעשות מביהמ"ד ביהכ"נ ומכ"ש ביהכ"נ של נשים וע"ז הביא מד' הרמב"ן שהובא בר"ן פ' בני העיר דס"ל דקדושת ביהכ"נ הוי רק משום תשמישי מצוה והר"ן חילק וס"ל דחז"ל נתנו לו דין קדושה והביא ד' הפמ"ג דלשיטת הרמב"ן מותר להוריד לקדושה קלה ורו"מ הקשה ע"ז מהתוספתא שהובא במג"א סימן קנ"ג סקכ"ז דבעוד שלא נמכרה הביהכ"נ אסור להשתמש בה חול והקשה המג"א מ"ש ממנורה דמבואר ביו"ד סימן רנ"ט דשרי לשנותה ותירץ דשאני ביהכ"נ שעיקרה עשוי לדברי קדושה וכו' ולשי' הרמב"ן הדק"ל ובע"כ דגם הרמב"ן מודה דחמור מתשמישי מצוה: הנה אני תמה דבלא"ה הו"ל להקשות מהא דביהמ"ד אסור לעשות ביהכ"נ משום דהוי מוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה ואפי' גבו מעות אין משנים מחמורה לקלה וכן עוד בכמ"ד אבל המעיין במש"ז סוסי' קנ"ג בד"ה הפרש יש וכו' ימצא שהביא ד' הש"ך יו"ד רנ"ט בשם מרדכי דבמצוה מורידין וכ' עלה דלכאורה במחלוקת שנוי' דלר"ן רפבה"ע דביהכ"נ קדושה יש בה שפיר משא"כ לרמב"ן דמצוה הוי ואפ"ה ביהכ"נ יקחו תיבה ואסור להוריד וכו' עכ"ל ומבואר כונתו דהרמב"ן בע"כ חולק ע"ד המרדכי הנ"ל וס"ל דגם במצוה אין מורידין והרי לשי' הד"מ יו"ד סי' רנ"ט גם הרא"ש וטור פליגי על המרדכי בזה אלא דהש"ך שם סקי"א דחה דבריו וע' תשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קס"ט שהביא ג"כ בפשי' ד' המרדכי בלא חולק ולפי מ"ש הפמ"ג הרמב"ן חולק בזה. וגם בלא"ה ל"ק קו' רו"מ דלשי' הרמב"ן בעכצ"ל דכל הנך דקתני אין מורידין היינו בנמכר בזט"ה בלא מא"ה ומסתמא אין רוצים שתכחש מצותן וע' מג"א סק"ה ותדע שהרי הרמב"ן בא שם ליישב הא דאוגורה ומשכונא אסור משום דבקדושתיה קאי וע"ז תי' דהוי תשמישי מצוה ותיקשי אכתי אמאי אסור להשכיר ולהשכין ובע"כ כמ"ש: א' והנה טרם יהיה כל שיח אבאר גוף דין קדושת ביהכ"נ אם הוא מדאורייתא או רק דרבנן והנה בס' יראים להרא"מ מצוה שצ"ד כ' להדיא דקדושת ביהכ"נ הוי דאורייתא ובת"כ פרשת בחקותי דרש והשימותי את מקדשיכם מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתי כנסיות וביהמ"ד וגם במשנה מגלה (כ"ח ע"א) יליף מהך קרא דגם בחורבנן קדושים משמע דהוי מה"ת ואולם דעת הר"ן דהוי רק קדושה מדרבנן ונ"ל דס"ל דהך דרשא אסמכתא בעלמא היא ולכאורה היה נראה דגם התוס' והרא"ש והא"ז פליגי בזה דבמגלה כ"ח בהא דביהכ"נ שבבבל ע"ת הן עשויות כתב תוס' ורא"ש דדוקא בחורבנן משום דלעת הגואל תפקע קדושתן ממילא אבל בבנינן ל"מ תנאי ובהג"א בשם א"ז דגם בבנינם מהני התנאי וחומרא בעלמא אחמירו רבנן לנפשייהו ובתוס' שבת (כ"ב וכמ"ד) הקשו בהא דפריך מנוי סוכה אעצי סוכה דקאמר וסוכת החג ל"מ בי' תנאה והתניא סיככה כהלכתה וכו' והרי י"ל דבעצי סוכה דקדשו מדאורייתא דיליף לה מקרא ל"מ בהו תנאה משא"כ בנוי סוכה דהוי רק מדרבנן משום ביזוי מצוה מהני בי' תנאה ותי' דגם בעצי סוכה היתרים על ההכשר אסירי רק משום ביזוי מצוה ולא מקרא ע"ש. וא"כ אי קדושת בית הכנסת דאורייתא ל"מ בי' תנאה אבל אי הוי רק דרבנן מהני בי' תנאה וכיון דלשי' הא"ז מהני ביה תנאי בע"כ ס"ל דהוי רק מדרבנן ולשי' תוס' והרא"ש הוי מה"ת ולכן אי לאו דבימי הגואל תפקע קדושתן גם בחורבנן לא הוי מהני תנאי ועמג"א סי' קנ"א סקט"ו ונת"ח וא"א שם בזה. אך דבאמת דברי התוס' צ"ע ולא קיימא לן כוותייהו שהרי גם בתפלין של ראש מהני תנאי לשנותן לש"י כמש"ל סי' מ"ב ס"ב וע"ש במג"א סוסק"ו מהא דסי' קנ"ד ס"ח ומקורו מהירושלמי דגם בארון ושאר תשמישי ס"ת מהני בי' תנאי אף דהוי מדאורייתא כמ"ש במש"ז רסי' קנ"א וטעם הדבר נראה עפמ"ש רש"י במעילה (י"ג ע"א) בהא דולד המעושרת לא יניק מן המעושרת וכן ולד המוקדשין ואחרים מתנדבים כן שמתנין כן מקודם ע"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר וכן בהקדש שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה ולדה בהיתר ושמעתי דלהכי מהני ביה תנאה הואיל ויכולים לעכב שלא תכניס זו לדיר עד לאחר זמן הלכך מהני ביה תנאה והוי כנדבה וכו' ע"ש וכן ה"נ בכל תשמישי קדושה וא"ל דשא"ה דכיון דחלב המוקדשין לא נהנין ולא מועלין הוי רק מדרבנן ולכן מהני ביה תנאה דז"א דהא מבואר בתוס' מעילה שם וגם בש"ס שם (דף י"ג ע"א) ובתוס' יומא (נ"ט ע"ב) ובאס"ז לב"מ (נ"ד סוע"ב) בשם הרא"ש דהוי מה"ת וע' תוס' בכורות (כ"ה ע"ב) ג"כ בזה: אך דיש לתמוה בדברי רש"י מהא דמבואר בירושלמי פ"ג דשקלים ה"א המשהה טבלו במעשר בהמה עובר בבל תאחר וע"ש בק"ע א"כ הלא אין בידו להשהות וצ"ל דאף דאסור מ"מ מקרי בידו כמ"ש כה"ג בתוס' זבחים (צ"ה ע"א) ד"ה מכניסו פחות משלש דאפי' למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחתכו לא חשוב כנכנס כולו ע"ש והרי אסור לחתכו ובע"כ דמ"מ הוי בידו אבל בתוס' שם (ל"ד ע"ב) ד"ה כל שבידו וכו' אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט ואני הבאתי ראיה מהש"ס שם (דף ע"ג ע"ב) השתא דאמור רבנן לא יקריב אי יקריב לא מרצה דב"ח נדחין וק' הא הוי בידו ובע"כ דמשום דאסור לכתחלה ל"ה בידו ודברי תוס' סוכה (ל"ג ע"א) ד"ה נקטם צ"ע ונראה כונת תוס' זבחים הנ"ל דכבר תמה בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ס"א דהא הקורע מעיל דוקא דרך השחתה חייב ואמאי אינו קורע להכניסו לעזרה אבל לענ"ד לק"מ דכיון דאפשר בהכנסה פחות מגע"ג א"כ אם יקרענו הוי דרך השחתה וכמ"ש כה"ג בפסחים (כ"ו) ובפ"י שם דמה"ט באפשר ולא מכוון הוי כמכוון לאיסור וא"כ א"ש ד' התוס' דשפיר אמרי' דביאה במקצת ל"ש ביאה בזה כיון דיכול לחתכו מאי אמרת הרי אסור לקרוע ז"א דהא אי נימא כן ויהיה אסור להכניסו בפחות מגע"ג א"כ שוב יהיה באמת מותר לקרעו דל"ה דרך השחתה כיון דא"א בע"א והוי תרתי דסתרי ולכן שפיר אמרי' דמותר להכניס פחות מגע"ג ושוב אסור לקרעו ודו"ק בזה אבל בד' רש"י דמעילה צ"ע וצ"ל דס"ל כמ"ש הפ"מ שם בפי' ד' הירושלמי דאדרבא הירושלמי פריך בלשון בתמי' דליכא בזה ב"ת כל זמן שלא הפריש המעשרות וע' תוס' ר"ה (דף ד' סוע"א) אי דאחרים התנדבו קודם שהגיעו זמני פרקי לידה דליכא ב"ת לכ"ע ועכ"פ בשאר עניני קדושה שיוכל לעשותו מדבר אחר ודאי דמהני תנאי וכמ"ש: ב' אך דמ"מ יש להוכיח לשי' כמ"פ דהוי מדאורייתא דהנה בהא דבשל כרכים דל"מ מכירה כתבו התוס' לחד פי' דכיון דגם אחרים נתנו לבנינו א"י למכרו ובר"ן ורא"ש הביאו בשם ירושלמי אני אומר א' בסוף העולם קנה בה ולשי' י"מ שהביא הר"ן והמרדכי בשם ראבי' והנ"א בשם א"ז אין הפירוש שנעשה ע"ד כל העולם אלא דשמא אחד מסוף העולם נתן חלק לזה ולכן אם ידוע שנתנוהו בני כרך רק משלהם יכולים למכרו ע"ש. ולכאורה קשה לשי' הר"ן דהוי רק קדושה דרבנן א"כ אמאי ניחוש מספיקא הרי סד"ר להקל וכמ"ש בשו"ת פ"י ח"ב סוסי' צ"ט להדיא דאי הוי רק מדרבנן גם ספק פלוגת' בזה להקל ע"ש וצ"ל דכיון דמקודם הי' עלי' קדושת ביהכ"נ ואתחזיק איסורא ואנו באים עתה להפקיע קדושתו ממנו ולכן מספק מוקמינן ליה בחזקתו והנה לכאורה קשה בהא דשמא אחד בסוף העולם נתן לבנין ופשטות הלשון משמע דגם אם אין חשש שמא נתנו רבים רק א' אפ"ה דינא הכי והרי בתוס' מעילה (כ"א ע"ב) הקשו בהא דפרוטה של הקדש שנפל לכיס דמעל דליבטל הך פרוטה ברובא ותי' דמטבע חשוב ולא בטיל ושו"ר בשו"ת אמרי אש או"ח סי' ח' שהעיר קצת בזה שיתבטל האיסור ברוב ותי' דכיון שנשתתפו להבנין א"ב דין חלוקה שיוכל לחלק בלא דעתו ע"ש וצ"ע] ובש"ש ש"ו פ"ד תי' דממונא לא בטל וגם בשו"ת ספר יהושע סי' כ' העיר בזה אבל כבר דחו ד"ז בשו"ת עט"ח בחי' סוף סוכה לחולין קל"ד ובשו"ת ארי' דב"ע חאו"ח סי' ו' דנהי דהממון לא בטיל וצריך לשלם לחבירו מ"מ האיסור שבו בטל ע"ש היטב ונודע דלדידן הא דדבר חשוב לא בטל הוי רק מדרבנן וע' בפלתי סימן ק' מ"ש בד' תוס' הנ"ל ולכאורה לפ"ז ק' גם הכא בביהכ"נ של כרכים גם אם נתן א' מסוף העולם חלק יתבטל ברוב של בני הכרך עצמו שיוצא לחולין ואף דנימא דהוי דבר חשוב הרי עכ"פ מדאורייתא בטל וכן אי נימא דהנאת בית דמי לטומאת משא דלא בטל כדאי' בבכורות (כ"ג) וכה"ג כ' המל"מ פ"א ממטמאי מו"מ