מהרש"ם חלק א נו

והנה רו"מ כתבו עוד דהמרדכי כתב עוד טעם מפני שהמים נכנסים בתוך השערות ועוד דהוי כבלוע וביה"ס דלא מטמא לכן לא חייצי והביאו מתשו' ח"צ וסד"ט סי' קפ"ז דהיכא שהפוסק הביא כמה טעמים אין לסמוך על טעם א' בלבד. הנה בתשו' ח"צ סי' ע"ג הביא ראי' לזה מש"ס דחולין מ"ט וע' שו"ת ב"א חיו"ד סי' מ"ו מ"ש בביאור דבריו ובאמת שכ"ה גם בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ט וסימן פ"א סק"ד ועוד בכמ"ק אבל בש"ס שם מיירי באיסור תורה אבל בדרבנן י"ל דסמכינן על טעם א' בלבד וכ"ה להדיא בהגהת הח"צ שעל הט"ז חו"מ סי' י"ז דבדרבנן סמכינן על טעם שכתב הפוסק ע"ש וה"נ בנ"ד שהוא רק מיעוט והחציצה רק מדרבנן ומזה צ"ע על הס"ט סי' קצ"ח סקי"ט שכתב ג"כ דאין לסמוך על טעם א' במיעוט המקפיד ולפמ"ש ליתא ומה"ט צדקו דברי הח"י שהביא במחצה"ש סימן תנ"ג סק"ח וסרה תלונת מחה"ש שם וכבר כתבתי בגליון מחה"ש כן זה כמה שנים: והנה עוד כתבו רו"מ דבנ"ד שמשימה המוך בעומק האזנים וכל החשש רק משום דבעינן שיהא ראוי לביאת מים מלבד דלשיטת ריטב"א הוא רק מדרבנן ודלא כהתוס' אף גם הרי דעת כמה תנאי דלא בעינן ראוי לביאת מים כמ"ש הב"י סוסי' קצ"ח בדעת ר"ע וריב"י א"כ אף דאנן קיי"ל כרבי מ"מ י"ל דכדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד וכמ"ש כה"ג בחמ"ח סי' י"ז סקל"א דאם יש לחוש שתצא לתרבות רעה מקרי שעה"ד לסמוך ע"ד יחיד וה"נ בזה: והנה בגוף דברי הב"י הגם שכ"ה גם בכ"מ פ"ב ממקואות ה"ח אבל כבר השיג עליו בהגהת י"ש ליו"ד סי' קצ"ח ע"ד הש"ך סקנ"א שנעלם מהב"י דברי הר"ש סוף מקואות דלכ"ע בעי' ראוי לבי"מ אלא דבביה"ס אינו פוסל חציצה משום דאינה מקפדת ואנן קיי"ל דגם שם פוסל חציצה ע"ש וא"כ בנ"ד שסותמת האזנים שלא יהא ראוי לבי"מ כלל לכ"ע פסול וגם בלא"ה יש לפקפק בזה לפמ"ש בתשובת רד"ך והובא בד"מ אה"ע סי' קכ"ז אות ג' דגם בדרבנן אי איפסקא הלכתא כחד אין לסמוך על השני אפילו בשעה"ד וגם נראה דבזה"ז אין לומר כלל דראוי לסמוך ע"ז בשעה"ד ע"ש אבל עיינתי ברד"ך בית ג' בסופו ומצאתי שלא החליט ד"ז אלא שכתב אלמלא מסתפינא מחבריא אמינא דדוקא באמוראים שהיה כח בידם לפסוק כיחיד נגד. רבים לכן היה כח בידם לומר הלכה כפלוני בשעת הדחק אבל אנן יתמי דיתמי שאין כח בידינו להכריע כדעת יחיד אין לנו לומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בשעה"ד אפילו במילי דרבנן אא"כ גמיר וסביר ויודע להכריע כדבריו בראיות ברורות או שכבר נהגו כדברי היחיד וע"ש עוד בזה. הרי שלא סגר הדלת לגמרי וגם לא החליט כן ובד"מ לא הועתק יפה והרי כל האחרונים ובפרט בש"ך יו"ד דיני הנהגות או"ה החליט להקל בשעה"ד כדעת יחיד בדרבנן ואף שגם בוויכוח. מ"ח שבסוסי' מנ"י כלל ב' כתב דבזה"ז אין להקל בהפ"מ ושעה"ד כבר השיג עליו בהגהת תו"מ שם אבל מ"מ כבר העלו כל המחברים האחרונים כי מיום שיצא הש"ע לאור אין לצרף שום דעה לספק וס"ס אלא מה שהובא בש"ע בשם י"א וא"כ ה"נ בנ"ד אין לנו לצרף דעת תנאי שלא הובא בש"ע לספק כלל ובפרט לפמש"ל דלכ"ע בעי' ראוי לבי"מ ולשי' התוס' הוי דאורייתא פשיטא דאין מקום להקל ושוב מצאתי בתשו' רע"א סי' ס' באמצע התשו' דבפלוגתא דרבי ורבנן אם במקום סכנה מקרי אינה מקפדת די"ל דבדרבנן ובביה"ס דהוי תרי דרבנן כדאי הוא היחיד לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש ותבין: ומ"ש רו"מ דראוי להתיר איסור קל שלא תכשל באיסור נדה בלא טבילה וכמ"ש הרמ"א בא"ע סי' י"ג גבי מופקרת המעיין בתשובת ר"י מינץ ימצא דהתם טעמא משום להציל רבים ממכשול אבל לגבי עצמה אין לנו להתיר לבטל תקנת חז"ל מחשש מכשול עבירה חמורה וע"ז אמרו הלעיטהו וכו' וע' בירושלמי פ"ג דדמאי הל' ה' ותוי"ט שם וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' ל"ו שלא רצה להתיר תקנת מינקת אפי' מחשש המרת הבעל והאשה ע"ש ובתשו' רדב"ז ח"ד סי' רפ"ו דאין להתיר הא דהנטען על האשה אסור לישאנה מפני שלא יבא לאיסור יותר חמור דהלעיטהו וכו' ע"ש היטב: ומ"ש רו"מ דכיון דהוי רק גזירה דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה כדאי' כה"ג בגיטין (פ"ד ע"א) ה"ז גיטך על מנת שתנשאי לפלוני וכו' לא תנשא ואם נשאת לא תצא, הנה ד"ז מצינו בכמ"ק ודין מפורש באה"ע סי' ק"נ דכל גט פסול מדבריהם אם נשאת לא תצא ובתשובת ח"צ סימן ג' כתב שלא מצא בשום מקום דאם נשאת באיסור דרבנן תצא. וע' בב"ש סי' קל"א סק"ב ובגט פשוט סוף סי' קכ"ז סקל"ט ובמל"מ פ"ט נגירושין הכ"ז והגהת מל"מ רפ"י מגירושין כמה פרטי דינים בזה. אבל הרי ברמ"ת דווסתות דרבנן ואפילו הכי מוציאין אותה מבעלה ואסור להשהותה אפילו אינו רוצה לבא עליה משום גזירה שמא יבא עליה וכמ"ש בתשובת הרשב"א בשם מהר"ם והובא בב"י סימן קפ"ז וש"ע שם ולשיטת כמ"פ מחמירים גם בבדיקת שפופרת והפילה חררת דם גם להוציאה מבעלה וגם משום דאין בקיאין באיזה שיעור מקרי מחמת תשמיש מחמירים לשיטת הרמ"א להוציאה מתחת בעלה ולשיטת תוה"ש גם בבעל שלישי מחמירים בזה וכן בדין אם א"י אם דם מכתה משונה שהרמב"ן מחמיר מבואר בב"י בשם רי"ו שאחר שהביא דברי ראב"ד ורמב"ן והרא"ש סיים וז"ל מ"מ נכון להחמיר אע"פ שהוא דבר גדול להוציא אשה מתחת בעלה עכ"ל ואף דאנן קיי"ל כהרא"ש מ"מ הרי שלך לפניך שדעת הפוסקים הנ"ל גם משום חומרא בעלמא להוציאה מתחת בעלה בווסתות דרבנן ולא עלה על דעת אחד מהם לבטל גזירת חז"ל שיעבור הבעל על איסור וחומרא דרבנן בעלמא שלא להוציא אשה מתחת בעלה והיינו משום שהוא איסור תמידיי כל ימי חייו ודוקא היכא דהוי משום קנס בעלמא שלא יהא חוטא נשכר מבואר בד"מ סי' קפ"ז אות ז' בסופו דמשום זה אין להוציא אשה מבעלה ולא במה שהוא אסור מדינא או גם מצד חומרא שא"א בקיאים וכדומה אין שום סניף וצד להקל מטעם זה: אך לפמ"ש רו"מ בסוף מכתבם שהאשה הולכת גם בכל הימים אזניה סתומות וכפי הנראה שהוא בפקודת הרופאים לבל יזיק לה הרוח הנכנס באזנים והנה אף דגם בזה יש לעיין אם יש להקל מפני שהיא אינה מקפדת דהא י"ל דכיון דרוב נשים מקפידין בטלה דעתה וכבר העלה הסד"ט סי' קצ"ח סוף סי' קי"ט במ"ש ע"ד הפמ"א ח"ב סימן קמ"ו דבדבר שנעשה ע"י מעשה אדם ולא מתולדה מאלי' ל"ש לומר דרבותה היא ובפרט דבנ"ד מחלפת בכל פעם מוך אחר ובודאי ל"ש לומר היינו רבותה וגם פקפק שם במ"ש בשם הפמ"א דכיון דגם שאר נשים שיש להם חולי כזו אינן מקפידות ל"ש לומר בטלה דעתה והביא ראי' מדין רטי' ואגד שע"ג מכה וקשקשים שע"ג השבר דלא אמרינן סברא זו אך דבנ"ד סכנה הוא ומודה הסד"ט כמ"ש בעצמו לעיל דכיון דאיכא סכנה להתיר הקליטה וגם נשים דעלמא אם היו בגדר זה לא היו מתירים קליעתן לכן הוי בכלל דבר שאין מקפידין והביא ראיה מסעי' י"ז במי שאומנתו בכך דלא אזלינן בתר רוב העולם אלא בתר בעלי אומנות וביאר דהא דהמרדכי לא כ"כ משום דמיירי ברוב שערות וס"ל דהשערות נידונין בפ"ע יעו"ש והן אמת דבשו"ת כתב סופר סי' צ"א האריך בענין זה והביא גם ד' הלבוש שהוסיף טעם בדין של המרדכי בקליעות שבשערות דכיון דאיכא סכ"נ מסיחה דעתה ואינה מקפדת והפמ"א תמה מה יענה היכא דרוב שערות כן והוא צידד דבכה"ג דידוע שבמקום סכ"נ כל העולם אינם מקפידים לא גזרי' אבל הוכיח בעצמו מרש"י וריטב"א להיפוך והעלה ליישב הא דאגד ורטיי' שע"ג המכה מפני שמסירין לפעמים לתקן ולראות אם נתרפאה המכה ובכחול שע"ג העין מחליפין הכחול מזמן לזמן לכן חוצץ ואין להקל אא"כ מרגישים צער וכאב גדול בהסרתן והביא בשם תשובה מאהבה ח"ג בגליון לסימן קצ"ח בדין רטיי' שהמציאו הרופאים שינוח כמה חדשים רצופים ואחר כך נופלת מעצמה ובתו"ז א"א להסיר בשום אופן אלא ע"י קריעת עור ובשר והאשה רגילה בזה ואינה מקפדת כלל והורה דדין רטיי' שע"ג מכה חוצצת אין בו שום חילוק ובכל גווני חוצץ והעיד ששאלו דבר זה גם להגאון בעל אור חדש ומהר"ל פישלס ור"נ שידלים מקעלין וכולם הסכימו דחלילה להקל לכן גם הכ"ס לא רצה להקל בדין אשה שכאב לה ראשה וצוו הרופאים להניח רטיי' ע"ג צדעין וא"א להפרד עד כלות ג"ח וא"א להסיר אלא ע"י כאב וצער יעו"ש באורך: אבל הנה בתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ס"ה מיקל בנידון כזה כשיש סכ"נ להסיר בשעת טבילה גם בדין רטיי' הנ"ל ובפרט בנ"ד שהוא בביה"ס ולפמ"ש הסד"ט סקכ"ג בישוב קו' הז"י לשי' הרמב"ם הא דביה"ס בעי ראוי למים מה"ת דוקא כשנצטרף לרוב הגוף. וגם הביא חד פי' שבר"ש וכ"ה דעת הראב"ד ורא"ש ורע"ב דקרצה שפתי' ביותר איננו מטעם שא"ר לב"מ אלא מפני שמתכסה בשר החיצון ובצירוף שי' ריטב"א ורבי דהא דבעי' ראוי לב"מ הוא רק מדרבנן א"כ בכה"ג שהוא שעה"ד להוציא אשה מבעלה בואו ונסמוך ע"ד הס"ט דס"ל דבמקום סכ"נ גם בכה"ג דרטיי' ואגר וכחול שבעין אף שמחליפין בכל פעם אפ"ה הוי בכלל אינו מקפיד כיון דכל הנשים דכוותייהו אינן מקפידות וגם מסברא אין לחלק בטעמא דקפידא