מהרש"ם חלק א נד

גמור היתה האשה זו מותרת אלא דכיון שיש לחוש שאינו מסל"ת יש להחמיר מטעם זה עכת"ד ומבואר דאף שהיה ממונה אינו נאמן בלא מסל"ת אך לפמש"ל לחלק בין אמירה בע"פ ובין נתן תעודה בכתב א"ש והנה בהג"א פ"ק דגיטין הביא בשם ר"י דמדאורייתא נכרי שאינו משקר נאמן לעדות ואני מצאתי בירושלמי פ"א דשבת דקחשיב בגזירת י"ח דבר שגזרו על עדותם ובשיו"ק תמה דהא עכו"ם פסול לעדות מה"ת ובגה"ש רמז לדברי רש"י שבתוס' ב"ק פ"ח והג"א הנ"ל דמדאורייתא כשר לעדות ולכן הוצרכו לגזור בגזירת י"ח דבר ע"ש ומזה סמך לדעת ר"י הנ"ל אך בש"ס דילן לא החשיב לה בגזירת י"ח דבר: שוב ראיתי בתשו' כנסת יחזקאל סימן נ"ג שהעלה ג"כ דערכאות דלא משקרי היכא דל"ש לומר דלהתפאר אמרו נאמנים גם בלא מסל"ת ותי' בזה דברי הר"ן מקושי' הריב"ש מש"ס גיטין כ"ח הנ"ל ובשו"ת ב"א חא"ע סי' ל"א חולק ג"כ בין בע"פ ובין בכתב עפ"ד הרא"ש בגיטין הנ"ל אלא דלהחולקים על הרא"ש תיקשי שפיר וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' מ"ז באורך בענין זה והמעיין ימצא שהכנ"י וב"א וב"ש הנ"ל פקפקו שלא לסמוך על ערכאות גם במסל"ת ומכ"ש בלא מסל"ת זולת במקום אומדנות אחרות טובא וע"ע בשו"ת כתב סופר חא"ע סי' כ"ג באורך לחזק דעת אביו הח"ס בזה וגם בתשובת מהר"ם שיק א"ע סי' מ"ב פסק כן וחילק ג"כ בין בכתב ובין בעל פה ע"ש. אך דבנ"ד שאחר איזו שבועות בא על הצייטונג מה שהציעו הציידים בפני הדרעקציע שמצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען ואנשי הדרעקציע נתנו זאת על הצייטונג וזה היה במסל"ת בלא שאלה מהם וזה מעיד גם על מ"ש בתחלה כי הר' משה לייסטען הי' בהרשימה דאל"כ היו מכחישים להציידים את דמיונם על האיש משה אחרי שלא נרשם בהרשימה כלל וכבר כתב החמ"ח סקל"א וב"ש סקמ"א דחומרא גדולה היא לומר דכיון שאמר תחלה שלא במסל"ת יחשב לעולם מה שיאמר בעצמו לאחרים שלא כדין מסל"ת ובפרט בכה"ג ששלחו ט"ג לבעלי העתים לפרסם הדבר בכל העולם ובכה"ג שהוא רק חומרא בעלמא בודאי יש לסמוך על סברת המקילין בערכאות שנאמנים גם מפי הכתב ושלא במסל"ת וגם מה ששלחו ביום ה' בשלח טאדטענשיין להאשה זה היה בלא שאלה אך שזה היה אחר ב' ימים וקשה לחשבו מסל"ת אבל מה ששלחו ט"ג לבעלי העתים יש צד גדול לחשבו כמסל"ת והוכיח סופו על תחלתו וע"ע בתשובת שער אפרים סי' ק"א באמצע התשובה בענין ערכאות היכא דליכא סברת התפארות: אך שרו"מ העירו עוד דגם אם נאמין לאנשי הדרעקציע הרי בעינן שיזכיר שם עירו ובנ"ד גם שם אביו לא הוזכר רק שם הלעז של משפחתו וגם החמ"ח סקל"ח שצידד להקל דאם ידוע שזה האיש הלך במקום הזה שנמצא ההרוג אפי' במקום ששיירות מצויות אין להסתפק באחר וכ"ה בט"ז שם אבל י"ל דג"ז דוקא בהזכיר שמו ושם אביו והביאו מהנו"ב מ"ק סי' מ"ב דשם לעז של המשפחה אינו כשם אביו והנה בתשו' לק' טורטשין במדינת רוסיא הבאתי גם מתשובת דברי חיים ח"א א"ע סי' ל"ז וח"ב סי' מ"ו שהעלה דגם כינוי אשכנזי ל"מ כלל אבל הנה בסי' מ"ז שם העלה דכינוי שאינו מצוי כ"כ הוי כשם אביו ובאמת שבתשו' הרא"ם שהובא בקו"ע סי' ק"ה מפורש דשם כינוי אשכנזי מיחשב כשם אביו ובתשו' כנסי"ח סי' נ"ג בשם כמה שו"ת דכינוי עדיף משם אביו וע' בכנה"ג הגה"ט אות רמ"ב בזה אך י"ל דכינוי שם משפחה גרע טפי אבל בקו"ע סי' ש"ל בשם רשד"ם מבואר דשם משפחה עדיף משם אביו וכ"ה בב"ש סקנ"ח ועוד נראה דבנ"ד שכתבו שנרשם בהרשימה שהיה בן ל"ב שנים אם ידוע להקרובים שכן הוא יש הוכחה שזהו האיש משה ולא גרע משם אביו בצירוף שם המשפחה לכ"ע וגם כבר הביאו רו"מ מתשו' ב"י דיני משאל"ס סימן ב' שכתב דיחוס משפחה עדיף משם אביו והח"ס סי' מ"ה וכ"ס סימן כ"ג הסכימו דדמי לשם אביו. אבל מ"ש רו"מ מתשו' מבי"ט ח"א סי' קי"ג לענ"ד אינו דומה לנ"ד דאפשר במקום הנמל וסביביתי' נאבדו עוד אנשים ששמם כשם זה והמבי"ט מיירי שם כשחפשו סביבות מקום ההרוג ולא נאבד יותר רק זה שנאבד ונמצא ועכ"פ בנ"ד שכתבו גם שם עיר נעוויארק כפי שנכתב בהפאס שלו י"ל דמיחשב גם כשם עירו. וע"ע בתשובת רש"ך שהובא בקו"ע סי' שס"ו ותשו' צ"צ שבקו"ע סי' תי"ח ומצאתי בשו"ת תורת חיים למהרח"ש תנ"י סי' ס' שכתב בפשי' בשם משה פראגי שהוא כינויו דדמי לשמו ושם אביו ע"ש: והנה עוד כתבו רו"מ דבנ"ד כיון שכתב לאשתו יום א' קודם מעשה הטביעה שהוא נוסע מחר אל מקום הספינה ליסע בה מסתמא עשה כן ואין לחוש שמא חזר בו כמ"ש בתוס' חולין ל"ט דכיון דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק לא חיישי' דלמא מימלך וכן מהא דאה"ע סי' קכ"א ס"ב דמותר לכתוב הגט על פי צווי הבעל קודם שאחזו קורדייקוס ולא חיישי' דלמא חזר בו ומשמע דגם אם לא היו העדים בפני הבעל שיוכל לחזור ולמחות בהם אפ"ה מחזקינן שעומד ברצונו הראשון וא"כ אין לחוש שמא איש אחר ששמו כשמו נזדמן שם והוא חזר לדרך אחרת עכ"ד. והנה מ"ש מהתוס' חולין יש לפקפק מש"ס דחולין (פ"א ע"א) דאין מלקות או"ב נוהג בקדשים לר"ש כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקשחיט הואי ה"ס ול"ש התראה ובתוס' שם (פ' ע"ב) החזיקו בגירסא זו ומבואר דאפי' רובא ליכא שלא יחזור בו דבדאיכא רובא לא הוי ה"ס כמ"ש התוס' בנדה (מ"ו ע"ב) בד"ה ר"י ור"ל דאמרו וכו' יעו"ש בסוה"ד וצ"ל דעיקר כונת התוס' בצירוף תי' ב' שכתבו שם. וגם מ"ש ראי' מהא דאה"ע סי' קכ"א יש לפקפק דשא"ה שאם נשתנה רצונו היה מבטל השליחות בפני עדים אחרים כדי שלא יבא לידי מכשול שיכתבו ויתנו הגט ותנשא לאחר ומה"ט קיי"ל דגם בשל תורה חשע"ש כשיוכל משלח לבא למכשול כמ"ש התוס' בעירובין ל"ב ובאמת דלאו כללא הוא ומצינו בתוס' כתובות (נ' ע"ב) בד"ה ומאי עליי' וכו' ורבנן מהדרו לי' דאין ללכת אחר דעתו הראשונה כיון שדעת האדם משתנה וכו' אבל בזה י"ל דשא"ה שהוא רצה ליתן לבתו האחרת יותר או פחות מלזו אולם הנה בתשו' מהרי"ו וסמ"ע סי' קצ"ה סקי"א דאפי' ידענו שהי' ניחא לי' מקודם לכן וגם עתה ששמע הקנין מ"מ שמא חזר בו בינתים וי"ל דשא"ה דשונא מתנות יחי' מסתמא אין אדם חפץ במתנות לכן חיישינן שמא חזר בו בינתים וע' בר"ן כתובות ר"פ אע"פ בהא דצריך לאמלוכי בי' שחילק בין היכא דיכול לחזור בו מכל הדבר אז חיישי' לחזרה משא"כ התם שחוזר בו רק מן השטר וע"ע בש"ך חו"מ סימן קי"ב סק"ב וקצה"ח סק"ג בענין חשש חזרה דשיעבוד דאקני ובשע"מ סוסי' כ"ב וע' בתוס' ב"ב קי"ד סוע"א ד"ה ניחוש דלמא הדר ביה שהקשו דא"כ בכל מתנות שכ"מ ניחוש שמא חזר בו ותי' דהתם פריך רק דהוי כמו אטרוחי ב"ד בכדי וע"ש באס"ז בשם כמה ראשונים בזה ובחו"מ סי' ר"נ סכ"ה מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו אף ע"פ שהיא בעדים יקנו מידו שמא כתבה ונמלך בו ועיין בתשובת מהרי"ק קנ"ט ענף ד' בדין כתב הנמצא אצלו שהכלים שייכים להקדש שהביא מב"מ (דף י"ח) חיישי' שמא כתובים היו ונמלך שלא ליתנם וכ' דשא"ה דאיתרע בנפילה אבל בעלמא לא חיישינן שמא חזר בו והביא ראיה מהירושלמי שבתוספות יבמות (קט"ו ע"ב) ד"ה אימור אישתלויי וכו' דאין לחוש שמא נמלך בו בדליכא ריעותא ע"ש וגדולה מזו כתב הכ"מ פ"ו מביכורים הי"ט דבעושה עיסה ע"מ לחלק אין לחוש שמא תמלך אלא היכא דחזינן שכבר נמלכה בקצתה ובתשובת רדב"ז ח"ג סי' תק"ו דלא טענינן ליתמי שמא חזר בו דהוי טענה דלא שכיחא ומסתברא דבנ"ד כיון שכתב והודיע לאשתו מקום נסיעתו אם היה חוזר בו ליסע למק"א לא היה נמנע מלהודיע לה במכתב ע"י בי דואר ומ"מ אינו ברור כיון דגבי איסור א"א חששו גם לדברים שאינם מצוים כהא דיבמות קט"ו איכא אינש אחרינא אתי לאצולי וכו' ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא וכו' וכדומה וע' בתשו' רי"ן והרא"ש סי' צ"ב שהעתיק תשובת הר"א בר שמואל במ"ש דחזקה שלא עבר על כיבוד אביו וגם לא עבר בשכ"ו ומרחם על בניו וגם קיבל קנין בשבועה לחזור והוי מיעוטא דמיעוטא ואע"ג דחיישינן למיעוטא במשאל"ס מ"מ למיעוטא דמיעוטא אין לחוש ע"ש היטב: ומצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סי' שע"א באחד שהלך לכפר מהלך יום א' ואמר שיחזור בו ביום ולא בא ומצאו א' נהרג והכירו כליו וגם מצאו בו שומא ואשתו אמרה כי מכרת שהוא בעלה והתיר ע"י הכרת האשה בשומא וכפי הנראה בצירוף היכר כלים פסק כן ע"ש ולא כתב שום צירוף ממה שהבטיח לחזור בו ביום: ומה שהעירו בעדות האפיציר לפני הדרעקציע די"ל דהוי כמסל"ת כיון שסיפר לפני גוים והביאו מתשו' מהרמ"ל שבקו"ע סימן ש"ט לא אדע מה תועלת בזה כיון שלא נודע לנו מדבריו אלא על ידי הדרעקציע והם אינם מסל"ת שהרי השיבו ע"פ שאלת קרובי האשה: ומ"ש רו"מ דבנ"ד י"ל דכיון שלא העיד האפיציר שנטבעו בספינה הגדולה ולא יצאו לחוץ דבזה תלוי עכ"פ במחלוקת המבי"ט וב"י שבק"ע סי' רי"ב דהא אפשר שיצאו מספינה הגדולה ונפלו לים דהוי משאל"ס ובפרט שגם הוא היה אז בבהלה ולא הי' יכול להבחין לראות היטב כמ"ש הב"ש בשם מבי"ט וגם לא העיד אם שהה עד