מהרש"ם חלק א נג

חלון גם עתה אבל לא פתח ואם מעולם היה המבוי סתום מצד א' יוכל גם עתה לעכב דכשיבנה ביתו יחזור ויסתום גם האוליצע ועיין תשו' חסל"א חו"מ סי' כ"ה ותשו' ב"ש א"ע סימן קנ"א וחו"מ סימן י"א וסי' מ"ג. והנלפע"ד כתבתי ידידו הדוש: סימן ו להרבנים הגדולים חריפים ובקיאים מוה' נפתלי צבי גאלדבערג נ"י ראבד"ק טארנא ומשנהו מוה' משה אפטער נ"י מי"ץ דשם. והשלישי מוה' אברהם יהודא ארשים נ"י מו"ץ דשם. מכתבם מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתם בדבר העגונה מרת רייזל אשת משה לייסטען מקהלתכם שנסע מטארנא יום ב' שבט תרנ"ה לעיר ברעמין בפרייסען ומשם המקום ליסע בספינה לאמעריקא ויען שהיה דר מקודם כמה שנים עם אשתו באמעריקא היה לו רייזע פאס משם וביום ג' בא הנ"ל בא בלילה לברעמין ושלח תיכף מכתב לאשתו כי מחר יום 29 יעור שעה 8 בבקר יסע עם הבאהן להספינה הגדולה הנקרא דאמפף שיף עלבא ובשעה 12 חצות היום יסע על הספינה וביום 30 יענר בא על עלי הצייטונג כי הספינה עלבא נטבעה בערך רבע שעה ע"י שנדחפה מספינה אחרת ודרשו קרובי האשה במכתב מהגעזעלשאפט של הספינה אודות האיש משה וביום ג' בשלח השיבו כי בתוך הרשימה של הנוסעים היה נמצא משה לייסטען מאמעריקא יען כי הפאס שלו הי' משם ולא נמצא בין הניצולים וביום ה' בשלח שלחו מהדרעקציע טאטעלשיין לקרובי האשה בזה"ל דער דריטער אפעציר טעאדאר שטאלבערג אויס אלבענבורג גיבט פאלגענדע ערקלעהרונג אב אשר נדחפה הספינה עלבא מספינה אחרת ונטבעה במים בשעה מועטת וכל אנשי הספינה והאורחים הנוסעים מתו ע"י הטביעה רק הוא ועוד י"ב אנשי הספינה וגם ז' מהאורחים נשארו ושאר האנשים מתו ובתוכם משה לייסטען אויס נעוויארק אמעריקא 32 יאהר אלט ובעלי העתים כתבו שניתנו ב' ספינות קטנות להאנשים אשר בספינה להציל א"ע והאחת ניצולה והיא אשר הארעציר הנ"ל הי' שם והשני' גם היא נטבעה והניצולים הנ"ל שטו בספינה הקטנה הנ"ל לערך שש שעות על המים ואח"ז בא ספינה ולקחה אותם אל אי אינזעל א' ואחר איזו שבועות בא בדפוס על פ' פרעסע ט"ג בעריכט אשר ציידי דגים התרים בספינה מצאו גוף מת ונראה שהוא משה לייסטען מן הספינה עלבא שנטבעה ואחר ג' ימים בא לקרובי האשה מכתב מהדרעקציע ותוכו רצוף מכתב מן ציידי דגים הנ"ל שמצאו גוף מת והביאו אייניגע געגענשטענדע ומעות ופאפירען השוים סך עשרים פונט שטערלינג אשר לקחו כל הנ"ל פאן איינער לייכע ונראה מתוכם שהוא משה לייסטען ואחר שלקחו כל הנ' נפל הגוף לעומק המים ורוצים 10 פונט שטערלינג בעד שכר מציאתם ויחזירו הכל ושאלו מהדרעקציע את אשת משה הנ"ל מה להשיב להם והשיבה להם ליתן סך הנ"ל להציידים ושלחו הציידים הפאקעט לעיר ברעמין מקום הדרעקציע והם שלחו הכל אל האשה ופתחו הפאקעט ונמצא בתוכו הרייזע פאס שלו מאמעריקא וקרובי האשה יודעים שנסע עם פאס כ"ה גם נמצא מכתב תעודת מלאכתו מבעל מלאכה שלימד אותו מלאכת קאכיליטשען ומקיים מקאנזיל של הקיר"ה וקיום נאטאר וקרובי האשה מכירים היטב בט"ע התעודה ומאז השתדלו הם עם התעודה הנ"ל אצל הבעצירק שיתנו לו קאנסעס ועוד נמצא מכתב תשובה מהאגענט של ספינות מהאמבורג ששאל אותו משה הנ"ל למתי יוכל ליסע לאמעריקא וכמה יגיע לשלם והשיב לו ע"ז ועוד נמצא שטר שותפות שעשה ר"מ הנ"ל עם אחד מטארנא שמו ר' הירש לינצער והכותב מכיר שהוא כת"י וחתימת ר"מ לייסטען ור"ה לינצער מכיר חתימתו והשטר נעשה על העסק שרצו להתעסק מאמעריקא לטארנא וגם ר"ה הנ"ל יש בידו שטר שותפות כזה אות באות וחת"י שניהם וכת"י של הכותב הנ"ל ועוד נמצא כתב ידו שכתב לעצמו חשבונות על עסק השותפות והקרובים מכירים כת"י היטב ועוד נמצא הקארטע מהשכינה על שמו משה לייסטען ועוד קארטען שלו נדפסים בשמו וגם פראכט בריעף ישן גם קרעו היידים מכתונת שלו שהיה לבוש בו חתיכה ובו מצוין אותיות מ. ל. בלשונם נומער 12 והוא ר"ת משה לייסטען. גם נמצא נאטיץ ביכעל שלו חשבונות בכת"י וקרובי האשה מכירים היטב שהוא כת"י וגם בריף טאש כתוב בו סכום מעותיו ושיש בו שמנה באנקאנכן כל א' עשרה ר"כ וכן היה שם גם האלזכיכבל אדום ואחיו מכירו בט"ע שהיה שלו ונתנו לו במתנה גם כיס עור שנתן לו גיסו במתנה גם ציגארין טעשיל וציגארין שפיצעל וזייגערל זהב עם קעטיל זהב ומכירים בטב"ע שהכל שלו וגם מעדאליע של זהב שנתנו לו חבורה מאמעריקא שהיה גבאי אצלם וחקוק בו שמו משה לייסטען וגם א"א והוא ר"ת אגודת אחים שם החברה והקרובים ראו זאת אצלו קודם נסיעתו מטארנא עכת"ד הגב"ט שהעידו לפני ב"ד באליו"ע: והנה רו"מ חקרו בראשית דבריהם אם יש לסמוך על המכתב שהשיבו מהדרעקציע על שאלת קרובי האשה שנמצא בהרדירה שלהם משה לייסטען שהי"ל פאס מאמעריקא ולא נמצא בין הניצולין שהרי אין זה בגדר מסל"ת כיון שהי' ע"י שאלה וגם ע"י כתב אלא די"ל דזה נחשב כערכאות כמ"ש כה"ג בשו"ת ברכת רצה סימן ק"ב לענין הגיזעלשאפט של בית השוטים וכבר סמכו האחרונים על תעודת ערכאות בכה"ג עכ"ד. עיינתי שם ואדרבא פקפק שאין לסמוך על עדות ערכאות אלא במסל"ת והביא ראי' מגיטין (כ"ח ע"ב) בהא דשמע מקומטריסין של נכרים איש פלוני מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו ופריך הא קיי"ל דכל מסל"ת מהימן ומשני שא"ה דהוי מלתא דשייכי בה עבוד לאחזוקי שיקרייהו ומוכח דגם לפי הס"ד בעינן עכ"פ שיהי' מסל"ת וע"ש סוסי' ב' וסי' ד' עוד בזה: והנה לפמ"ש הח"ס ח"א סימן מ"ג דבערכאות עדיף מפי כתבם שמתייראים לשקר ובסי' נ"ד ביאר יותר דדיבורא מקרי ואמר ומי יגיד כחשו לפניו משא"כ בנתן כתב ע"ש ובאמת שכ"ה להדיא ברא"ש פ"א דגיטין סוסי' י"א א"כ לק"מ דבגיטין שם איתא שמע מקומטריסין לכן י"ל דבעי' שיהיה מסל"ת משא"כ בכתב וגם בלא"ה י"ל דגם לפי הס"ד ידע דבמלתא דשייך בגוה גרע אלא דהוי ס"ל דעכ"פ במסל"ת אין לחוש לכך ולכן פריך דעכ"פ במסל"ת קיימא לן דמהימן וע' בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' כ"ז שהשואל רצה להוכיח מש"ס הנ"ל להיפוך והוא ביאר כמ"ש דדוקא בכתב נאמנים ולא בע"פ ע"ש: אולם בעיקר דין נאמנות ערכאות ראיתי בח"ס שם שהביא ראיה מתשו' הר"ן סי' ג' שהובא בב"י סימן י"ז במעשה ששלחה אשה אחת שליח גוי להביא אגרת מבעלה מומר וכשבא השליח אמרה הערלית אשת המומר שכבר מת והלך להגזבר וחקר מעדים והעידו שכבר מת ונתן לו הגזבר כתב ראי' ע"ז ופסק הר"ן שאין ממש בעדות העדים שאינם מסל"ת שהשיבו ע"י שאלת הגזבר וכן הערלית השיבה ע"פ שאלת השליח וקשה שהרי השליח השיב לשולחו דבר ואינו מסל"ת ואינו נאמן ובע"כ שהיה בידו כתב הגזבר ואינו נאמן ובע"כ דכתב הערכי מועיל בשטר עכת"ד והמעיין בתשו' הר"ן ימצא שלא ניכר שום רמז מכתב של גזבר ולא נתן שום כתב אלא דס"ל דכיון שלא שאלו להעכו"ם על חיי השומר או מיתתו אלא ששלחו עמו מכתב להביא תשובה משם וכשבא סיפר כל הנ"ל ומבואר שם בזה"ל והנכרי השליח בשובו לשולחיו פתח פיו וסח מעצמו וכך אמר וכו' עכ"ל. הרי שדקדק וכתב שפתח פיו וסח מעצמו ובכה"ג מיחשב מסל"ת ולכן אין מזה שום ראי' ובאמת שהח"ס שם הביא בשם הגאון ר"מ בנעט שהעלה דאין להאמין לערכאות רק במה שנכתב בפנקס שלהם אם ראה הישראל הכתב ולא במה שכתבו הם תעודה וכעת נדפס תשו' פר"מ ובסי' כ"ה וסי' כ"ו כ"ז האריך מאוד בזה ולא רצה להקל בכה"ג והביא בשם עז"נ דגם באין העכו"ם משקר מ"מ כיון דלא תקנו חז"ל לסמוך על עדות עכו"ם אלא במסל"ת אין להקל יותר אולם הביא בעצמו מתשו' צ"צ סי' מ"ב שכתב להיפוך וכן בסי' מ"ה ופלפל בראיית הנ"ל והביא סמוכין מהירושלמי ובסי' כ"ו הביא מדברי מהרי"ק שרש קכ"א שהביא גם הח"ס שם דמוכח ג"כ להקל וע"ע בתשו' אמרי אש סי' כ"ה וע' תשו' מהר"ח אור זרוע סוסי' ע"ו שהעלה דגם על ידי שאלה כל שאין הגוי יודע בטיב ישראל אם נוגע לאיסור והיתר הוי מסיח לפי תומו: וכה ראיתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א בדין עדות משם התוגר הבייבידה אם נקרא מסל"ת לפי שהתוגר התחיל לומר במה אתם מדברים והשיב היהודי שמדברים על יהודי א' שנהרג ואז השיב הבייבודה דבריו ופלפל אם זהו בכלל מסל"ת וחוכך שאינו בכלל מסל"ת ומ"ש השואל שגם אם היה מסל"ת אינו כלום כיון שהוא ממונה על הכפר להתפארות אמר כן שעשה השתדלות להביא הדבר לאור ליתא דבשלמא בשמע מקומנטריסין שהם אומרים שהרגו י"ל דלהתפאר אמרו משא"כ בנ"ד שאמר שאחרים הרגו ועוד דהתם מיירי בערכאותיהם שיש בידם להמית אבל זה הבייבידה אין בידו להמית שאינו אלא ממונה בעלמא ואין בו כדאי להתפאר וסיים שאם היה התוגר מסל"ת