מהרש"ם חלק א מז

ע"ב) ד"ה אם וכו' ועוד שהרי מבואר בפי"ג דכלים מ"ו דמתכות המשמש את העץ טהור וכ"פ הרמב"ם פ"ד מכלים הל' ה' אך לפמ"ש הכ"מ סופ"ד מכלים ה"ח דדוקא בנעשה לנוי לבד מקרי משמש העץ יש לפקפק בזה וע' תשו' פרשת מרדכי חיו"ד סי' י"ז אות ב' אכן עוד יש לדון בנ"ד דכיון שהוא מין היוצא מן העץ דינו ככלי עץ וע' רמב"ם פ"א מכלים הי"ג: ועוד דלפמ"ש לעיל דאפי' אם יש סדק ומעט מים יוצאין ממנו אינו בכלל זוחלין א"כ הרי גם אם הי' סותם בהמגופה של עץ לבד הי' כשר וא"כ אין הגאמע בכלל מעמיד כלל גם אם הי' דבר המקב"ט וכמ"ש כה"ג בש"ך ס"ק ק"מ אבל מ"מ נ"ל שיעשו את הגאמע רק כרוך בעיגול סביב ראש המגופה אבל בראשו היינו שולי המגופה ישאר רק עץ דאם יכרוך בהגאמע מסביב וגם את שולי המגופה מחתיכה א' הרי יהי' ככלי ראוי לקיבול ואף שעשוי למלאות דל"ש קיבול לשי' כמ"פ יש לחוש לשי' המחמירים וע' במל"מ פ"ב מכלים ה"ג ובתשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' צ"ו מ"ש בזה: ומ"ש רו"מ שבדעתו לחבר המגופה בצירי ברזל לעץ ארוך שיוצא למעלה מן מי המקוה וכשיגיע העץ מלמעלה לכותל המקוה יהי' נודע שהמגופה סתמה הנקב היטב ואין חשש ממה שהברזל יסייע שהרי מבואר בח"ס סי' רי"ח דאפי' כל הברזא של נחשת אין חשש שאינו מקב"ט כלל. לא כן ידידי שהרי מבואר בט"ז יו"ד סי' שע"א סק"ג וסק"י שהצירי ברזל יש להם דין כלי מתכות והח"ס מיירי רק במגופה עצמה וגם בזה מבואר בתשו' ר"מ שיק סי' ר"ד בשם גי"ט סי' ט' שפסק דלא כהח"ס והוא הביא ראי' לדבריו ע"ש. אך כפי שכתב רו"מ שיהיו קבועים בקרקע ע"י קורה של עץ ויעשם מתחלה ע"מ כן לשמש עם הקרקע כבר העלו הט"ז ונה"ך שם דבכה"ג אינו מקב"ט וכ"ה בסי' ר"א סמ"ח ודג"מ שם אך דבתשו' ד"ח ח"א סי' מ"ה העלה דל"מ אלא חיבור לקרקע ממש ולא לכותל המחובר לקרקע וע' תשו' פ"י ח"ב חו"מ סוסי' צ"ח דמסופק בזה לענין ממון אבל בשי"ט לסי' ר"א תשובה ו' העלה בחיבר להשליבות המחוברים לקרקע הוי כמחובר לקרקע ועתוס' פ"ב דעדיות חיברו למריש או לקורה וע"ש ריש פ"ג וכ"ה בתשו' גי"ט ור"מ שיק הנ"ל וע"ע בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ד באמצע התשו' בזה ומצאתי בתשו' רשב"א ח"ג סי' רכ"ח מפורש ג"כ להקל ומצאתי בריש פי"ב דכלים מ"ג אונקלי שבכותלים טהורה שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע עכ"ל ומפורש להקל וכ"נ מדברי הר"מ בפיהמ"ש פ"כ דכלים מ"ד ע"ש ותבין וכ"ה להדיא בש"ס דשבת (דף פא ע"א) גבי חפי פותחת דבחיברן לדלת הוי כמחובר לקרקע וא"ל דהכא שהצירי ברזל לא יהיו קבועים וקיימים אלא יהיו נעים ונדים בסיבוב לכאן ולכאן ובכה"ג לא מקרי קביעות וחיבור דז"א שהרי מדברי הט"ז ונה"ך סי' שע"א הנ"ל מוכח דגם בכה"ג יש להקל ומ"מ נראה דאין להקל אלא באופן שיעשום מחדש אדעתא דהכי ויחבר מקודם הצירי ברזל לקרקע ואח"כ יחבר להם המגופה וע"ע בשו"ת פרשת מרדכי סימן י"ז באורך בענין זה וע' תשו' ר"מ שיק שם בשם גי"ט שהחיבור לא ע"י שרוי"ף דזה לא מקרי חיבור וע' בנח"א במפתח שבסו"ס האשכול למס' כלים מ"ש בענין השרויפין ושלשלאות לצדד להקל דלא כגי"ט וע' תשו' כתב סופר סי' צ"ז בזה ומה שחקר שם סי' צ"ח אם קביעות במסמרים הוי חיבור והביא מרמב"ם וכ"מ פכ"ו מכלים תמהני שלא הביא מתוספתא שהובא בר"ש פ"ז דכלים מ"ב ופי"ד מ"ג ופי' הר"מ ורע"ב שם מ"ב ובר"ש פ"כ מ"ה ותוי"ט שם ובפרק למ"ד מ"ב וראב"ד פכ"ה מטו"מ ה"ד ור"ש פ"ו דאהלות מ"ז בשם תוספתא וכ"ה בתוספתא פ"ב דעדיות וכ"ה בריש פ"ג שם וכן מצאתי בירושלמי פ" דשבת ה"א תקועים (במסמרות ק"ע שם) חיבור וכו' וע' ח"ס סי' קצ"ח אות י"ב מ"ש בזה ולכן פשוט להקל: והנה עוד כתב רו"מ שהמדרגות נעשו ע"י בנין מלבנים ולפסים ולמען לחזק שפתיהם שלא ישברו ע"י דריסת רגלים העמידו נסרים רוחב הנסרים כגובה המדרגות ועשה שרייפליך ותקעם לתוך הנסרים ובהם תחובים חוטי ברזל ונכנסים לתוך בנין הלבנים ועי"ז מחוזקים עמידת הנסרים לחזק המדרגות ויש לחוש אולי עשה נקב מקודם לצורך תחיבת השרייפליך ואף שעשוי ע"מ למלאות יש לחוש לדעת המחמירים וא"כ אסור להאשה לעמוד על המדרגות שהרי תעמוד גם על עובי הנסר עכ"ד. ולענ"ד אין חשש בזה כיון שעיקר הרגל עומד על המדרגה הבנוי' מלבנים ואם גם קצת מהרגל עומד על עובי הנסר הרי הוא רק כמסייע שא"ב ממש וא"ל דכיון דמבלעדי הנסר ישתברו המדרגות והכל הולך אחר המעמיד דז"א דכבר כתב הנו"ב מ"ת סי' קל"ז דאם גורם רק מניעת פסול העתיד לבא לכ"ע לא מקרי מהיה בדבר המקב"ט וע' תשו' ח"ס סי' ר"ד ובתשו' ב"ש ח"ב סי' ס"ד, בהשמטות הביא מתשו' הלק"ט ח"א סי' ע"ו שפסק כן והוא הביא ראי' מפ"ג דכלים מ"ה ורע"ב ופי' הגר"א שם ואני מוסיף ראי' מד' הר"ש פי"ב דכלים מ"ד בסופה במ"ש ומטהרי רבנן כיון שעשוי רק לחיזוק ע"ש ואף די"ל דשא"ה דתליא אי מקרי מהיה בדבר המקב"ט אבל, הכא תליא רק במעמיד אבל ז"א דבתשו' הלק"ט שם מבואר הדין לענין כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל המבואר בסימן ק"כ ס"ו דאם גם בלא החשוקים יכול לעמוד אלא שאינו מתקיים זמן רב לכ"ע לא מקרי מעמיד והן אמת שיש לי ראי' להיפוך מהתוס' יומא (ע"ב א') ד"ה שמעמידין ציפויין שכתבו וז"ל נ"ל דאפי' ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכות לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד וכו' ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן וכו' ויליף התם מקרא עכ"ל והרי התם העץ היה עומד גם בלא הציפוי ואפ"ה מיחשב הזהב למעמיד אי לאו קרא דקמ"ל דהציפוי בטל לגבי העץ וא"כ י"ל דה"נ בזה אך דלפמ"ש רו"מ לא ישתברו, כל המדרגות הבנויים בגפסים מבלעדי הנסרים רק שפתותיהם לבד א"כ איננו בגדר מעמיד כלל וכיון שהמדרגות כשרים שוב כיון דהאשה רוב הרגל עומדת על הבנין אף שמיעוטה עומדת על עובי הנסר אינו מזיק כלום ובפרט די"ל דכיון שהנסרים עומדים על צדן ורחבן לגובה המדרגה א"כ גם הנקב שנעשה בו לא נעשה לקבלה שא"א לקבל בו מים כלל כיון שהנסר עומד על צדו כמ"ש כה"ג פ"ד דמקואות מ"ב זקפה לידוח וכו' אינה פוסלת את המקוה ובפרט דבנ"ד ספק אם נעשה כלל הנקב קודם תחיבת השרויף ולשי' כמ"פ נקב העשוי למלאות אינו פוסל כלל ולשי' הנו"ב יו"ד סי' נ"ו מקב"ט רק מדרבנן א"כ הוי סד"ר ולקולא ובכ"ז מה דאפשר לתקן יש לתקן לטוח טיט ולבנה ע"ג מקום עובי הנסר או באופן אחר ויש לדון עפמ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סימן מ"ט בשם הג' רש"ק דא"י לאסור דשא"ש ובמק"א תמהתי שלא הביאו מהמל"מ פכ"ד מכלים ה"ז דדוקא בגנב וגזלן אימעוט ממשכבו אבל בלא גזלן לא קפדי אבל במש"א פכ"ב מכלים מ"ד דחה דבריו ובפרט בנ"ד שנעשה למקוה כ"ע קפדי ומ"ש המל"מ להסתפק בשאר כלים אי דמי למשכב יעוין בר"ש פכ"ב דכלים מ"ט בסופה ופכ"ו מ"ח בשם תוס' אבל מ"מ צ"ע להקל כיון שעשה מעשה (וע"ע בר"ש סופ"ב דעוקצים בשם תוס' טבלא שיש לה לבזבז והטה על צדה אינה מכשרת הזרעים וע"ע פי"ח דכלים מ"ג בפי' הר"מ ורע"ב שם ודו"ק]: והנה עוד חזר השואל וכתב שהמים באים מהנהר דרך סילונות מרובעות של עץ ומצופים בפנים בטסי ברזל ומחוברים ביתדות ברזל ובקצוות הטסים שמניחים טס ע"ג טס נוקב מקודם הנקבים ע"י יתד גדול של ברזל ואח"כ מכה לתוכן מסמרות קטנות מחפים ע"פ כל הנקב וע"פ רוב הכה המסמרים רק בצדדי הסילין ולא בשוליו ומ"מ א"י בבירור אולי לפעמים גם בשוליו ולפעמים בעת תקיעת היתדות כשהיתד אינו נכנס בשוה להנסר או ע"י הכאת המקבת נופל היתד מהנסר ונשאר נקב במקומו ונסתפק כת"ר אם הנקב נחשב שנעשה לקבלה מפני שנעשה בכונה לקבל היתד והביא בשם הסד"ט להגאון מראדזין דגם להרמב"ם דס"ל דב"ק העשוי למלאות ל"ש קיבול היינו רק אם כבר מלאוהו אבל קודם שמלאוהו גם להרמב"ם שמי' קיבול כדמוכח מרש"י (סנהדרין סח) ובזה תי' סתירת ד' רמב"ם וא"כ בנ"ד כשנשאר נקב ריק דינו כצינור שחטט בו גומא דכל המים העוברים ע"ג דינם כשאובין כמ"ש בסי' ר"א סל"ו אך די"ל כיון דעשוי למלאות דינו כנקב הנעשה בלא כונה לקבלה וגם ע"י חיבור המים לנהר יש לצדד כמ"ש בשו"ת צ"צ החדש סי' קס"ג בכמה צדדי היתר עכתו"ד רו"מ: הנה הספרים הנ"ל אינם ת"י ונחזי אנן והנה כבר הביא השבו"י ח"א סי' ל"ג דברי הרמב"ם פ"ב דכלים ה"ג ופ"ג ה"א שכתב בפשיטות דב"ק העשוי למלאות אינו מקב"ט והביא סתירה ממ"ש בעצמו פ"ה מסוכה ה"ב דסיככה בחיצים נקבות פסולה והביא מהתוס' סוכה (י"ב ע"ב) ד"ה מהו דתימא וכו' במ"ש בדעת רש"י דנראה דיש חילוק בין אם עשוי להיות מילואו בתוכו עולמית או לא ובאמת שהתוס' שם חשבוהו לדוחק והשב"י הביא סתירה מתוס' שבת (נ"ב ע"ב) ד"ה היא של אלמוג שכתבו בפשי' דב"ק העשוי למלאות ל"ש קיבול וגם בהגהות רי"ב העיר בזה וע"ע בשיו"ק על הירושלמי פ"ו דשבת ה"ג בסופה ואני מצאתי בתוס' שבת (י"ז ע"א) ד"ה ועל שאר אדם וכו' שהקשו בהא דמרדע שטמאוהו ז' דהא פשוטי כ"ע אינו מקב"ט ואי מיירי