מהרש"ם חלק א מו

בנדרים שם בשם הר"פ דגם המחמירים לא אסרו אלא מדרבנן משום מ"ע א"כ י"ל דבדרבנן יש לסמוך ע"ד המקילים אבל היינו ברבו הזוחלין על הנוטפין אבל בעת ריבוי גשמים יש לחוש לריבוי נוטפין לשי' כמ"פ והוי חשש דאורייתא וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קצ"ב קצ"ג פלפול ארוך בכ"ז ועכ"פ בודאי אין להקל אלא בשעה"ד: ועתה נבא לדין מקוה החדשה שעושים כעת שהיא בנויה מלבנים וגפסיס (צימענד) הכותלים וקרקעיתה והמדרגות וסמוך לקרקעיתה יש נקב בכותל שלצד הנהר ומשם מונחים מרזבים עד הנהר והמרזבים הם מן ד' נסרים דבוקים במסמרות ברזל חדשים ומחשש נומא המתהוה בנסרים שהכשיר הח"ס סי' ר"א גם בנעשה מאליו ובכדי שלא ירקבו המרזבים ניפו אותם בפנים בטסי ברזל בדפנותיהם וקרקעיתם ודבוקים במסמרות אבל הכיסוי הוא רק מעץ והנסיון העיד שאחר הציפוי נשארו מקומות שלא נדבקו הטסים היטב ויכולים המים למצוא מקום לכנוס לשם אלא דאיכא הוכחה וגי"ד דלא ניחא להו בזה ובפרט דהעיקר לדינא דאין נקבים כאלו פוסלים כיון שלא עשאום בכונה לצורך לקבל והמרזבים ההם מתחילים מחוץ לכותלי המקוה ובתוך עובי הכותל מונח סילון עגול חללו כשפ"ה ונסתם ע"י מגופת עץ וכשפותחין המגופה נכנסים מים מהנהר למקוה בערך חצי אמה בגובה גם כשהנהר ממוצע בגידולו ויש בהחצי אמה כמה שיעורי מקואות מפני גודל השטח וכשסותמין המגופה שופכין להמקוה מים שאובין עד שתתמלא וכשפותחין אח"כ המגופה יצאו המים העליונים ותעמוד בשוה לגובה מי הנהר ועי"ז נקל לנקותה בכל עת ולהכניס מים אחרים מהנהר וכשהמגופה אדוקה היטב דרכה לחסור במעל"ע בערך חצי צאהל או מעט יותר ע"י נקבים קטנים שנראה שמתמצים המים מבחוץ לפנים דרך הנקבים ועיקר ההיתר עפ"ד הרשב"א שבשו"ע סנ"א דאם אין הזחילה ניכר להדיא כשר והביא משו"ת שם ארי' סימן ע' ושי"ט סימן ל"ט ותשו' מע"צ סי' ל"ט: הנה בדבר הזחילה כבר הארכתי בכמה תשובות והבאתי מדברי האשכול סי' ס' וברכ"י סי' ר"א ס"ב אות ד' ובפרט מדברי הראב"ד בפי' לעדיות פ"ה מ"ב בסופה וז"ל ומודים שהוא גודר כלומר עושה גדר של כלים בפני המים ואע"פ שהמים יורדים בין כלי לכלי אין בכך כלום שאלו מקוה הנקוה במקומות הרבה אם נשארו בו מ"ס מטבולים בו וכו' עכ"ל הרי דנקט שהמים יורדין בין כלי לכלי ואפ"ה כשר ושם לעיל מפורש דמיירי במי גשמים היורדים מן ההר ואפ"ה לא מיפסלו משום זוחלין ומזה מוכח להדיא כדעת תשו' מעיל צדקה סי' ל"ט שהביא גם רו"מ דדוקא בנפרץ הכותל והמים נמשכין כזחילת כל מי נהר וכדומה מקרי זחילה ובתשו' תשב"ץ ח"א סימן י"ז כתב וז"ל ומ"ש שהמקוה נשחתו כותליו ומים הנקוים יורדים בו דרך סדקיו ותמיד אתם צריכין להוסיף בו מים ע"י המשכה כשר הדבר ושפיר דמי וכו' ומשום זחילתו אינו נפסל וכו' כבר כתב הרשב"א שלא נאמר זה אלא בנקב רחב דכיון שזחילתו ניכרת דנין אותו כזוחל ממש וצריך סתימה אבל מקוה שנסדק או ניקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקרא זוחל דהא אמרי' פ' חומר בקודש דארעא חלתולי מחלחל ומטפטפת בכל שעה ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפ"ה כשר ועוד הביא הרב ז"ל ראי' מדתנן מקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ודוקא חסר הא נמצא בו מ"ס אע"פ שחסר ממדתו הראשונה טהורות ואם מקוה שמימיו יוצאין דרך סדקיו היה נפסל מפני שהוא זוחל הי' לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל שהרי סד"א הוא אלא ודאי לא פסלו זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית לפי שכל המים שבמקוה נדונין בזוחלין אבל מפני טפטוף מעט שאין ניכר לעין לא מקרי זוחל ודברי טעם הם וראוי לסמוך עליהם הלכה למעשה עכ"ל הרי מפורש דבנ"ד אין שום חשש בזה: והנה עוד כתב רו"מ כי בסתימת המגופה של עץ לבד אין די לעכב המים שלא יצאו לאשר עץ בעץ אינו מתהדק יפה ולכן ירצו לחפות המגופה בחתיכת גאממע חדשה וחקר אם אין בזה חשש סותם בדבר המקב"ט לשי' הר"ש שהובא בסי' ר"א ס"נ וצידד דבגד צריך שיהי' ארוג כמ"ש הרמב"ם פ"א מכלים הי"א והביא בשם הסד"ט להגאון מראדזין פכ"ז מכלים ליישב הא דבפכ"ב מכלים ה"ג כתב רמב"ם דכל הקליעות מטמאות בבגדים בשיעור ג' אצבעות דהחילוק בין בגד לשק הוא רק בארוג כ"ש דאז בבגד בעי' ארוג ממש ולא בשק אבל בדאיכא שיעור בגד גם בבגדים מטמא אבל עכ"פ בעינן שיהיה טווי וקלוע והביא מרש"י שבת (ס"ד ע"א) ד"ה יכול וכו' דהתם טווי הוא וזהו אריגתו והגאממע אינו טווי וארוג אלא נעשה ע"י מריחת הגאממע הלחה ע"י האש עכתו"ד. הנה מ"ש בשם הסד"ט אינו ת"י ולא נמצא פה"ק אבל אני מצאתי ד"ז בפי' הראב"ד פ"ג דעדיות מ"ד באמצע דבריו לחד פי' שם ביאר דהא דמוסף שק על הבגד שאע"פ שאינו אריג טמא היינו בקליעה כ"ש משא"כ בדאיכא שיעורא ע"ש (ובגוף דין אריג כ"ש יעוין ברש"י ביצה (דף כג ע"ב) ד"ה אמצעית דס"ל דגם בכלי עץ גזרו משום אריג והתוס' חלקו עליו וע"ע ברע"ב רפכ"ז מכלים מ"א ומש"א שם) ואולם הנה מצאתי ברש"י זבחים (צ"ה ע"א) בהא דהעבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש וז"ל והרכין שאינו אריג דלאו ללבישה חזו ולא לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו וצריך שלשה על שלשה יעו"ש ומבואר דבאינו אריג בעי' ג"ט על ג"ט אך י"ל דמשום שא"ר לשום לבישה משא"כ בהגאמע שעושין מהם תיקון לבגדים וע' בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ק"ה ושיבת ציון סי' ל"ט בדין הנייר והעלה שם השי"צ דהנייר הנעשה מבלאי בגדים מקבל טומאה דלענין טומאה א"צ שיהי' שוע טווי ונוז דגם הלבדים הם כבגדים ואף דפנים חדשות באו לכאן הרי לא בשביל שהי' אריג בתחלה מקבל טומאה אלא מפני שנעשה עתה מעשי לבדים והעלה דיש ב' מיני ניירות יעו"ש היטב וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד לא גרע מלבדים שהרי גם הנייר אינו טווי כלל ועוד שהרי מבואר בשבת (נ"ז ע"ב) ת"ר ג' דברים נאמרו באיסטמא וכו' ואין מטמאה בנגעים ופירש"י שעשוי' כמין לבד ואינה טווייה ובנגעים כתיב בגד ובעי' שוע וטווי כמו בכלאים ובתוס' ד"ה ואין וכו' הקשו מאי אריא בנגעים אפי' במת ושרץ לא מטמא דבעי' טווי ואריג ותי' דמטמא במת ושרץ בק"ו מפכין קטנים כיון דשייך בה מדרס ובמהרש"א שם פי' דהא דבעינן בטו"מ ושרץ טווי ואריג היינו בדבר שאינו ראוי למדרס הזב ע"ש וע' בתוס' שם (פ"ד ע"א) ד"ה מפץ ובמהרמ"ל שם דמוכח דהוי טומאה דאורייתא ע"ש היטב ותבין וא"כ בנ"ד שעושין מנעלים וכדומה מן הגאמע וראוי למדרס א"כ א"צ שיהי' טווי ואריג ומקבל טומאה. אך דלפמש"ל מדברי רש"י זבחים דכשאינו אריג בעינן שיעור ג"ט ומבואר שם דהרכין היינו שקורין בלע"ז פלטרא וברש"י שבת הנ"ל בד"ה אין בה וכו' שעשוי' כמין לבד שקורין פולטרא ואינה טווי' עכ"ל הרי שהלבדים הם הם מין הרכין הנזכר במשנה א"כ מדינא אין בו שיעור גע"ג אצבעות לקב"ט אלא שיעור גע"ג טפחים א"כ בנ"ד שא"צ להמלאכה של הסתימה שיעור כזה שוב ליכא חשש קב"ט והן אמת שהרמב"ם ור"ש ורע"ב בפכ"ח דכלים שם פי' הרכים בע"א אבל מ"מ מנ"ל שנחלקו על רש"י בעיקר הדין ומוכח מש"ס דזבחים שם דגם אם הי' בו מתחלה שיעור גדול ונקרע ממנו בעי' שישאר בו ג"ט עג"ט דדוקא בעודנו מחובר אמרי' אגב אביהן שאני ע"ש ותבין ואף שכתבתי לעיל די"ל דוקא התם שאינו ראוי לשום לבישה ולא לתקן בו שום בגד משא"כ בנ"ד מ"מ הרי הבאתי מהתוס' שבת הנ"ל גבי איסטמא שכתבו דכל טעמא דמטמא במת ושרץ כשאינו טווי ואריג משום דשייך בה מדרס והרי התם חזי ללבישה ואפ"ה תליא במדרס והרי קיי"ל בפכ"ד דכלים דלמדרס בעינן ג"ט על ג"ט ואף דלעניים סגי בג"א ועתוס' שבת (מ"ז ע"א) ד"ה בגדי ותוס' זבחים (צ"ה ע"א) ד"ה מעיל ובר"ש פכ"ח דכלים ותוס' עירובין (כ"ט ע"ב) מ"מ הרי מבואר בירושלמי סופ"ג דגיטין דגמירי דציבור לא מיעני ודינם כעשירים ואין בשיעור ג"א שיעור קב"ט: אך לפמ"ש בא"ז הל' כלאים סי' ד"ש דבאיסטמא מטמא בשרץ משום דהוי תכשיט י"ל דמטמא גם בג"א ועכ"פ בנ"ד שאינו בגד י"ל דבעי' ג"ט וכמ"ש אך לפמ"ש במש"א פכ"ד דכלים מי"ב דלא תליא בעשירות ועוני אלא אם הוא מצניע חתיכה של ג"א או משליכו י"ל דבנ"ד שהם לוקחים תתיכה זו לתשמיש דינם כעשירים ואולם הנה עוד יש לדון בזה דכיון דקובעו ומחברו לפשוטי כלי עץ מתבטל לגבי גוף הכלי וגדולה מזו דעת הר"מ בפיה"מ פי"א דכלים מ"ד גבי קלוסטרא של עץ ומצופה במתכות דטהור ובפי' הרא"ש תמה עליו מש"ס סוף חגיגה וע' בכ"מ פ"ד דכלים ה"ד בשם ר"י קורקס באורך בזה וע' בר"ש רפכ"ב דכלים ותוי"ט שם דס"ל דבשני מינים אינו כן וע"ע בתוי"ט שלהי חגיגה ובפי' חרדים שעל הירושלמי רפ"ח דברכות ה"ג ומל"מ פ"ד ופ"ו ופ"י דכלים וע' בשע"ת לאו"ח סימן תר"ע שרמז למ"ש בפי' ז"א על הפסיקתא בזה ובנ"ד שאיננו ציפוי לכל הכלי עץ רק כרוך סביב ראשו במקום כניסתו לנקב לכ"ע נראה דע"י חיבורו בדבק להעץ מתבטל לגבי העץ ונפקע טומאתו כיון שנעשה בו שינוי מעשה וכדקיי"ל גבי בית שסככו בזרעים דמהני שינוי מעשה לבטל טומאתו ועתוס' ב"ב (י"ט ע"ב) ד"ה ותיפוק ותוס' סוכה (י"ג