מהרש"ם חלק א מח

שהדרבן בתוכו הרי מטמא בכ"ש כל מה שתחתיו דחרב הרי הוא כחלל וכו' ואור"ת דחשוב בית קיבול מקום שנותנים הדרבן במרדעת ול"ה ב"ק העשוי למלאות שאין קובעין אותו שם אלא פעמים מניחין ופעמים מסירין וכו' ואור"י דאיכא לאוקמי בכה"ג שא"א להוציא הדרבן אא"כ ישבר בית קיבולו ולכך לא חשיב תו בית קיבול עכ"ל הרי דלשי' ר"ת כל שקובע אותו שם לעולם בטל קיבולו ולשי' ר"י עכ"פ כל שא"א להוציאו משם אא"כ ישבר קיבולו בטל קיבולו ואפשר דגם הוא מודה לר"ת דבנעשה לקבוע לעולם ל"ש קיבול. ובאמת שבחי' הרשב"א שם הביא בשם י"מ דב"ק העשוי למלאות ב"ק הוא ויש לתמוה שבדף נ"ב כתב בפשי' כדברי תוס' שם וגם בר"ש ורא"ש פט"ז דאהלות מ"א מבואר כדברי התוס' ועכ"פ נראה שזהו העיקר בישוב ד' רמב"ם ובתשו' נו"ב מה"ק יו"ד סי' צ"ו העלה דב"ק העשוי לקבל אינו אלא מדרבנן ובזה תי' סתירת ד' רמב"ם אבל בתשובת הרמב"ן סי' רט"ו ותשובת רשב"א ח"א סי' קצ"ה מפורש דמדאורייתא מקב"ט ותמה שם ע"ד רמב"ם ועכ"פ לשי' תוס' הנ"ל מיושבים ד' רמב"ם בפשי' וגם מה שהקשו התוס' בסוכה והר"ש בפכ"ו דכלים מהא דתפלין מקרי ב"ק לק"מ דשאני התם שלפעמים מוציאין הפרשיות מהתפלין לבדקן ולא נעשה דרך קביעות לעולם: וראיתי במלה"ר אות ק' שחידש מסברא דבשעה שהוא ממולא אינו מקב"ט ודוקא קודם המילוי טמא אף שעשוי למלאות ובזה תי' קושי' התוס' ע"ש ולענ"ד הדבר ברור ומוכרח כן ממשנה ערוכה בפ"ד דמקואות מ"ג החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכ"ש ירד לתוכו עפר ונכבש כשר ובפי' הר"מ וז"ל ר"ל שאם היה בצנור ב"ק אשר הוא פסול וכו' ואם נתמלא בעפר והדק קצתם בקצתם עד שנתקשה ושב כחרסית הנה הוא כשר לפי שכבר סר הב"ק אשר היה בו אשר שמו כלי וזהו כונת אמרו ונכבש וכו' עכ"ל וברע"ב שם מבואר דמיירי בחקקו ולבסוף קבעו הרי מבואר דאם נתמלא דרך קבע לעולם בטל קיבולו וכשר וכ"ה בש"ע סל"ו שם וא"כ בע"כ הא דב"ק העשוי למלאות טמא היינו קודם שנתמלא או שנתמלא שלא בדרך קביעות לעולם שלא נתבטל קיבולו ממנו (שוב העירני השואל דלפמ"ש הפרישה דגם בלא"ה אין הצינור כלי גמור לכן מהני סתימת עפר אף שלא נחשב לסתימה במק"א א"כ אין ראי' משם) אבל דרך קביעות לעולם בודאי בטל קיבולו ולכן בכה"ג דנ"ד שתוקעין המסמרות דרך קביעות לעולם וממלא כל הנקב וכמעט מהנמנע להוציאו משם כלל בזמן שהוא סתום אין בו חשש בית קיבול וע' תשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רי"ב בדין כלי מתכות שי"ב בית קיבול דאם התיך לתוכו עופרת או בדיל עד שנתבטל קיבולו דכשר וכן בכלי עץ ע"ש (שוב העירני השואל שמדברי ר"ת שבתוס' שבת י"ז הנ"ל מוכח דגם קודם שנתמלא אם עשאו ע"ד למלאות בו לעולם טהור שהרי התם אין הדרבן בתוך המרדע וע"ז סובב קו' התוס' ותי' ר"ת וזהו דלא כדעת הג' מראדזין ומלה"ר הנ"ל): ומה שהביא רו"מ מד' הב"ח שמסופק בצינור אם רק המים העוברים ע"ג הגומא עצמה יש להם דין שאובין ולא צדדי הגומא שהם רק נידונים כשפת הכלי או דגם הצדדין הם בכלל בית קיבול והניח בצ"ע הנה בס' גי"ט ותשו' מהרי"א שם העלו דדוקא המים שעוברים ע"ג הגומא חשיבי שאובין אבל אם המים עוברין ע"ג הגומא וגם על צדדי הגומא מכאן ומכאן דינם כשאובין ומים כשרים שמעורבין ונמשכו למקוה והביא שם ממשנה דפ"ו מ"י אביק שבמרחץ ורמב"ם פ"ו הי"א וכת"ק דמן הצד כשר ע"ש אבל באמת צ"ע דשא"ה שהאביק הוא כלי בפ"ע לכן אין המים שבאמבטי נעשין שאובין אבל הכא בצינור הרי כל הצינור נעשה ב"ק ע"י שי"ב נקב וכ"נ להדיא מלשון הטוש"ע סל"ו דאפי' אין הגומא מחזיק אלא כ"ש נעשה כולה על ידה כלי וכו' וכ"ה להדיא בש"ג פ"ד דב"ב דא"א לומר דרק המים העוברים ע"ג הנקב מקרי שאובין דכל הצינור נעשה כלי ע"ש שביאר הדבר מפורש באר היטב והן אמת שמדברי הש"ך סקע"ז שהקשה דנהי שהם שאובין הרי באים למקוה בהמשכה וכו' ולכאורה אינו מובן דהא הוי כולה בהמשכה ובע"כ דס"ל דרק המים שע"ג הנקב הוו שאובין אבל באמת בנה"כ שנדפס בסופו חזר בו באמת מה"ט וביאר להדיא דכל הצינור מקרי כלי ודלא כדמשמע מלשון הרא"ש ע"ש וכ"ה בב"מ ליו"ד שם ומצאתי במ"נ בסופו שהביא מרמב"ם פ"ב דכלים ה"ב דמה שבצדדי הקיבול וא"צ להקיבול כלל מקב"ט רק מדרבנן וא"כ ה"נ בזה י"ל דמה שבצדדי הגומא מקב"ט רק מדרבנן ולפ"ז י"ל דתליא במ"ש הש"ך סקע"ו בשם ב"ח והגהת דרישה אם דוקא דבר המקב"ט מדאורייתא פוסל אבל פשוטי כ"ע דמקב"ט רק מדרבנן אינו פוסל (שוב העירני השואל דהש"ך מיירי לענין הוייתו ע"י טהרה אבל לענין המשכה לטהר שאובין לא תליא בקב"ט רק אם נקרא כלי כמ"ש בסמ"ו) ואני מצאתי בפיה"מ להר"מ רפ"ד דמקואות דמפרש דפשוטי כ"ע פוסל במקוה וכ"ה שם בפ"ה משנה ה' וע"ש בתוי"ט מ"ש בדעת הרא"ש ולפמ"ש הרמב"ן בב"ב ס"ו דדין המשכה בכולה תליא אם שאובין פוסלין מה"ת ל"מ המשכה ואם רק מדרבנן מהני המשכה א"כ לפ"ז בנ"ד כיון דמן הצד ל"ה כלי אלא מדרבנן שוב מהני המשכה גם בכולה ובזה צדקו דברי הש"ך סקע"ז הנ"ל אבל תירוצו לא א"ש ואכמ"ל. ובגוף דין פשוטי כ"ע מצאתי בירושלמי פ"ב דחגיגה הל' ה' בסופה ריב"א בשם ר"ל ואסף איש מה ת"ל טהור הגע עצמך אפי' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור מה אנן קיימין אם במגריפה של מתכות והלא פשוטי כלי מתכות טמאין אם במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא אמר ר"ה תיפתר באוספו בנסר וכו' ופי' הפ"מ דבתחלה סבר שהם כלי קיבול ולזה משני דמיירי בנסר רחב שא"ב בית קיבול אבל י"ל דהתם דהחשש שיחזור ויטמא את האוסף אין חשש בפשוטי כלי עץ ועוד דהתם דריש לקרא ומה"ת ודאי דטהור וע' תשו' אמרי אש סוף סי' פ"ו שהביא ג"כ ראי' דגם דבר המקב"ט רק מדרבנן פוסל במקוה ולא מקרי הוייתו בטהרה ע"ש אך דמ"מ י"ל דכשר בהמשכה אפילו בכולה כיון דהמים העוברים מצדי הנקב אינם פוסלים אלא מדרבנן כיון דמה"ת אינו כלי וכמש"ל ומים העוברים ע"ג הנקב עצמו הם רק מיעוט שאובין ובפרט בנ"ד דע"י החיבור לנהר עכ"פ ליכא רק חשש שאובין דרבנן לשי' הרמב"ן כשר: אולם בנ"ד שהדבר ספק אלא שרו"מ חושש דאפשר כיון שעשה נקבים וספק אם מילא אותם הוי כסד"ר ואתחזיק איסורא ומ"ש דהוא אומר בבירור שמילאן ומלתא דלא רמיא בדרבנן דעת הפ"ת שבפמ"ג סי' צ"ד להקל יעוין בדע"ת סי' ח"י סקי"ד שהוכחתי דגם בדרבנן אסור וע"ע בתשו' ח"ס יו"ד סוסי' קפ"ז במ"ש להסביר דעת הק"ס דלפי דבריו שם י"ל דבנ"ד מודה דאסור מה"ת ואף שי"ל בזה מ"מ העיקר דגם בדרבנן אסור אבל לענ"ד לפמ"ש החוו"ד בדיני ס"ס סק"כ דבתרי דרבנן גם ביש לו חז"א מותר כדמוכח מהרמב"ם וראב"ד פ"י דמקואות וכ"ה בתשו' רע"א סי' ס' באמצע התשו' דבתרי דרבנן הוי כאין לו עיקר מה"ת וגם באתחזיק איסורא מותר ע"ש היטב א"כ ה"נ בנ"ד אבל בשעה"מ פ"י דמקואות כלל א' העלה דהרמב"ם שם יחיד בדבר וכל הפוסקים ס"ל דבדאתחזיק איסורא סד"ר להחמיר א"כ גם בתרי דרבנן ס"ל להחמיר אך דבנ"ד הרי מסופק אם עשה כלל נקבים בשולי הסילון וא"כ הוי כעין ס"ס שמא לא עשה ושמא מילאם ביתדות ובפרט בצירוף דאיכא המשכה וגם החיבור לנהר (וכבר הביא רו"מ מתשו' מבי"ט ח"ג סי' ע"א דא"צ להיות מחובר בשעת טבילה אבל עיינתי שם וראיתי דמיירי בבאין מן המעיין שבהר א"כ אין ראי' לנ"ד אבל גם בזה יש כמה צדדי קולא כנודע) וכבר העליתי בדע"ת סי' מ"ו סקכ"ח דבדאיכא טרחא א"צ לברורי והוי בכלל לא אפשר לתקן: ויש לדון עוד דכיון שהקהל שכרו אותו למלא הנקבים גם אם שכח ולא מילא הו"ל כנעשה שלא ע"מ לקבל כיון דכשממלאן בטל קיבולן וכמש"ל והאומן שינה בשליחותו ולא מילאן וע' בתשו' ב"ש ח"ב סי' ס"ו באורך וימצא סניף דחזי לאצטרופי. ומכל הלין טעמי הנני מסכים עם רו"מ שא"צ להוציא הסילונות ואין חשש כלל לטבול בהמקוה וגם הרי דעת ר"ח ורשב"ם דהלכה כר"א דחיבור לקרקע מהני אפי' בחקקו ולבסוף קבעו ואף דקיי"ל כחכמים גם בדרבנן ועיין בט"ז באו"ח סי' קנ"ט סק"ח מ"מ בנ"ד הוי תרי דרבנן ובפרט שהרי עי"ז יהי' חשש לעז על הטבילות שטבלו בה עד עתה וכמ"ש כה"ג בתשו' מהרמ"ל וש"ך סי' קצ"ח סקמ"ה ולכן יש להקל והנלע"ד כתבתי: סימן ג להרב הה"ג חריף ובקי וכו' מוה' בנימין זאב משנה נ"י אבדק"ק קרעמוניץ ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחת מעיר ווישניוויץ הסמוך למחו"ק שהיתה עם בעלה כמה שנים ולא נשמע מעולם לא ממנו ולא משום אדם שיש לו אח ושבק לן חיים ומת בלא בנים ואחר מותו חקרו ודרשו מעיר מולדתו עיר קאוונע דליטא וגם שם ובעיירות הסמוכות לא נודע ממנו ולא אם הי' לו שום אח בעולם והגם שאמרו איזו אנשים שהם קרוביו בכ"ז אין להם שום ידיעה מאיזה אח ומעכת"ה הביא מד' מהרי"ט ח"א סי' פ"ב וש"ש להקצה"ח