מהרש"ם חלק א מה

די"ל דבמוקצה מחמת מצוה דחמור טפי לכ"ע הוי מוקצה. וא"כ הכא שהוא עשה הנוי לשם סוכה וסבר שהסוכה כשרה אף דאנחנו פוסלים איתה מ"מ כבר הוקצה משום דאסח דעתי' מיני' ואתקצי ואסור להוציאה אך בזה יש לפקפק דבנוי סוכה ל"ה מוקצה ממש אלא משום ביזוי מצוה וע' תוס' שבת כ"ב ובב"י וט"ז סי' תרל"ח אך די"ל דגם הביטול הרי תלוי בדעתו של אדם כדאיתא בסוכה ד' גבי תבן ועפר א"כ כיון דאסח דעתו וביטל הבגדים אף שהי' בטעות הוי ביטול ובטלו המחיצות ולא דמי להא דביטל כרים דבטלה דעתו אצל כל אדם דהכא לפי דעתו שכשרה הסוכה לא עשה נגד דעת ב"א כן נראה לפע"ד: ומה שהאריך בדין ד' מינים במחובר אם יוצאים בהם והביא מד' פמ"ג סוסי' תרנ"ג שנסתפק בעציץ מלא עפר אי הוי בכלל לקיחה וגם הביא מהצל"ח לשבת קל"א א' שכתב בפשיטות דבלולב לא משכח"ל חילול שבת בגוף המצוה דגם אם הי' מחובר א"צ לתלשו דגם בנטלו בידו בעודו מחובר יצא וכת"ר תמה שנעלם מהם דברי רש"י שם ובסוכה מ"ג שכתב דמכשיריו היינו לקצצו מן המחובר ונדחק ליישב דבשבת קאי אשופר ובסוכה שם נקט רש"י גם לאגדו דס"ל לולב צריך אגד וצריך לקצצן כדי שיוכל לאגדן אבל גם מתוס' סוכה ל"ב ע"א שכתבו דלא משני בדכותי וקודם ביטול משום דכשנקצץ הלולב מהדקל נתבטל מוכח דא"א לצאת במחובר עכתו"ד הנעימים. והנה על הפמ"ג לק"מ שדקדק וצייר בעציץ מלא עפר והיינו משום דס"ל דעכ"פ בעי הגבהה כמ"ש בשדי חמד מער' ד' מינים סי' ג' אות י"ב בסופו בשם שו"ת דב"מ ודלא כהרש"ש ולכן א"י במחובר ורק בגדל בעציץ משכח"ל שיגביהנו וע"ש אות ד' ואות ה' ולכן אין סתירה לדבריו מד' רש"י דהתם במחובר לארץ שפיר צריך לקצצן ולפי המבואר בשבת פ"א ב' בההוא פרפוסא דאיכא משום תולש דרבנן במגביה מן הארץ צ"ל דמיירי במונח ע"ג יתדות ע"ש ותבין אבל ע"ד הצל"ח הוא תמי' גדולה מדברי רש"י וא"א ליישב זולת כדברי כתר"ה ויש להוסיף דגם אם א"צ אגוד רק למצוה מ"מ בעי' שיהי' ראוי לאגדו אבל, בא"א לאגדו פסול כהא דבעי' שיהי' ראוי לבילה וצריך לקצצו וע' במל"מ פ"ג מביכורים ה"ד ועוד בכמ"ק אולם מד' התוס' הנ"ל אין סתירה דהא בעודו מחובר הוא מוקצה וא"א לאחזו בידו ולנענעו וא"א שיאחזנו בלא נענוע ואפי' ליגע בו אסור ואף דתוך ג"ט מותר להשתמש באילן כדאי' בעירובין צ"ט ורש"י שבת קכ"ה ב' ד"ה למטה מ"מ לולב הוא למעלה מן ג"ט א"כ א"א לצאת בו דהוי מהב"ע אבל איסור מוקצה הרי הוא רק מדרבנן (ובגליון פמ"ג או"ח סי' שי"א העירותי משבת פ"א ב' גבי פרפוסא דאיכא נמי מוקצה ואפ"ה שרי לכ"ה ומוכח דב' איסורים שרי לכ"ה ואכמ"ל) ובש"ס דשבת דקאי אדרשת ביום אפי' בשבת ומוקי לה לר"א וא"כ קאי אקרא של תורה ומדאורייתא שפיר יכול לצאת גם בשל מוקצה לכן כתב הצל"ח דיכול לצאת בו במחובר וגם אי נימא דבעבירה דרבנן ל"א מהב"ע לא יצא י"ל לשי' רש"י בביצה ב' דמוקצה דאורייתא לרבה וע' בס' העמק שאלה בשאלתות פ' בשלח שהעלה שכ"ה גם למסקנת הש"ס דפסחים ושכ"ה גם דעת השאלתות והרי"ף ע"ש ובחידושי אנשי שם על המרדכי ב"ק פ' הגוזל קמא העלה שכ"ה דעת רמב"ם א"כ פשיטא דא"א לצאת בעודו מחובר משום מוקצה ובפרט להסוברים דמוקצה אסור בהנאה כמ"ש בברכ"י ובשע"ת סי' תק"ז בשם הראב"ד ובית מועד ודלא כהתוס' שהובא במג"א סי' תק"ט סקט"ו וע"ע במג"א ומחה"ש סי' שכ"ה א"כ י"ל דלא הוי לכם לשי' כמ"פ כנודע וע' שבת קל"א ב' ולמאי הלכתא אילימא לטלטול אצטריך קרא למישרי וקשה אי מוקצה מה"ת משכח"ל במוקצה ולפמ"ש ניחא דלר"א לשיטתי' מוקצה דרבנן. אולם הרי בסברת רבה בדין מוקצה פליגי ב"ש וב"ה התם ולשי' ב"ש לא ס"ל כן והרי ר"א מתלמידי ב"ש וכ"ה בביצה ד' ע"א ובתוס' עירובין ל"א א' ד"ה משום וכו' כתבו להדיא דר"א סובר בד"ז כב"ש דנאכל ולשיטתו שפיר כתב הצל"ח דאפשר לצאת גם במחובר: אך לפמ"ש באס"ז לביצה דגם לשי' רש"י רק באכילה אסור מה"ת ולא בטלטול יש לפקפק בזה זולת אי נימא דע"י איה"נ ל"ה לכם וכמש"ל. והעיקר מטעם הקדום. ובעיקר הספק יש להביא ראי' ממשנה פ"ג דביכורים מ"א דלרבנן קורא שם במחובר ור"ש יליף ג"ש מהבאה דבעי' פירי ובתלוש וע"ש ברע"ב דס"ל דמחובר לא מקרי פירי ותוי"ט תמה וע"ש בירושלמי ופי' הר"מ דמוכח דלרבנן נקרא פירי אע"ג דכתיב ולקחת מראשית כל פרי ומכ"ש בנ"ד דגם ר"ש מודה ודו"ק וע' בשה"ג שעל הרי"ף פ"ג דסוכה בשם ריא"ז וז"ל המינים הללו משנטלן והגביהן ממקומן יצא שזהו לקיחה האמורה בתורה ע"ש וע' בהגהת רש"ש לסוכה מ"ב מ"ש בזה: ומה שהעיר בדין אכילת כזית בסוכה אי בעינן הנאת מעיו או סגי בהנאת גרונו יעוין במחה"ש סי' תע"ה סק"ד שהעלה בדעת מג"א דבמצוה בעי' הנאת מעיו אלא דבמ"ש המג"א דצריך לבלוע כל הכזית כתבתי בגליון זה כמה שנים מדברי השי"ק שעל הירושלמי פ"ו דכור שכתב להיפוך ואם במצה כשר בחלקו בחוץ נחלקו השי"ק ופ"מ בביאור דברי הירושלמי שם והנה גם בתשו' כתב סופר חאו"ח סי' ע"א האריך להוכיח דבאכילת מצוה של שבת ויו"ט תליא בהנאת מעיו וע' בשדי חמד מערכת אכילה אות י': ומה שתמה ע"ד הח"ס חאו"ח סי' קכ"ז דס"ל דכותבת דיוה"כ תליא בהנאת מעיו שנעלם ממנו ש"ס ערוך בשבועות י"ג ע"א וכריתות ז' ע"א דחנקתי' אומצא וכו' הנה גם בספר מנחת הילוך מצוה שי"ג צידד לומר כדעת הח"ס ומאז העירני ח"א בתמי' זו ולא מצאתי מקום ליישבו ואח"ז ראיתי בתשו' כ"ם חאו"ח סי' קי"ז ושו"ת ד"ח סי' ל"ג שכבר ירו עליו גדולי המורים חצים ותמהו מירושלמי פ"ח דתרומות ה"א בהא דהלעוס כבלוע ומרה"פ שם והוא העלה לחלק בין אכילה לשתי' ובמח"כ גם הוא לא זכר מהש"ס הנ"ל דמוכח דגם במאכל כן הוא וצ"ע וכת"ר הוסיף לתמוה דבכה"ג דחנקתי' אומצא הרי באוכל דרך מזיק פטור גם ביוה"כ כדאי' ביומא פ' ולכן נ"ל דבכריתות שם אי' בזה"ל דילמא בהדי דאכל נהמא חנקתי' אומצא ומית וכו' ויש לפרש שאכל נהמא יותר מככותבת ובלע ונכנס למעים ככותבת ונשאר עוד אומצא בגרונו ונחנק ובבת א' נבלע השאר למעים בשעה שנחנק בגרונו ונתחייב כרת על מה שנכנס במעיו ול"ה שעה שיכפר עליו יה"כ וכן בשבועות י"ג אף שקיצר בלשון הכונה הוא כמ"ש. ואולם רב א' הקשה עוד מהא דיש אוכל אכילה אחת וחייבים ד' חטאות וכו' ביוה"כ וכו' ולר"מ גם משום הוצאה ומבואר בתוס' שבת ק"ב משום דבליעתו הנחתו וקשה הרי משום יה"כ אינו חייב משום הנאת גרונו אלא משום הנאת מעיו ואינם באים בב"א ושו"ר בתשו' אמרי אש חאו"ח סי' י"ב שהעיר בזה וע"ש עוד בסי' ל"ד מ"ש בזה והגם שי"ל בזה אין עת האסף עתה: ומ"ש כתר"ה עמ"ש המג"א סי' תרנ"א סק"ז בשם מ"כ דגם באתרוג שתלוי למטה אפ"ה בעינן דרך גדילתו שמד' רש"י סוכה מ"ה ב' ד"ה כל וכו' ולולב והדס וערבה ולא נקט אתרוג מוכח להיפוך יעוין בירושלמי פ"ה דברכות ה"ב בסופה מפורש דכל ד' מינים שבלולב נוטלין דרך גידוליהן ע"ש ושוב מצאתי גם בהג"א רפ"ד דסוכה בשם א"ז שהביא ג"כ ד"ז מהש"ס דילן וכ"ה בא"ז שם וצ"ע והנני אוהבו הדוש"ת סימן ב להרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' מוה' שמואל רוטנבערג מו"ץ דק' ראווני במדינת רוסיא. מכתבו הגיעני ובדבר המקוה שכל הכשרתו ע"י מר'בים פתוחים כשפ"ה ומחובר להנהר וכת"ר תמה ע"ד הש"ך סקי"א שפסק כדעת מהרי"ק דבמקום שלא היה הנהר מהלך בתחלתו אפי' ברבו הזוחלין פסול והרי זה סותר להא דסעיף י' מעין שהמשיכו לבריכת מים וכו' ובש"ך סקכ"ט דגם בזוחלין כשר וכבר קדמו בד"ח על הל' מקוואות סק"י והניח בצ"ע אך דמ"מ בעיקר הדין יש לקיים דעת הש"ך ע"פ המבואר בפרישה בד"ה יש לה כל דין מעיין מטבילה בנהרות ותי' דשא"ה בנהרות שמי המעיין עצמו מעורב במי גשמים ואינו בעין גרע טפי ובב"מ ס"ב ביאר דר"ל דשאני מעיין שעומד בפ"ע ולא בטל כלל במים אחרים לכן כשהמשיך מימיו ע"ג הבריכה כיון דמחובר למעיין דינו כמעיין לטהר גם בזוחלין אבל בנהר המעיין עצמו מעורב בנוטפין לכן במקום שנתרחב נתבטל ממנו דין מעיין אבל לשי' הר"ש גם דין בריכה הוא רק לענין לטהר בכ"ש ולא בזוחלין כמ"ש הב"מ שם בקונטרס א' בתלתי ובד"ח סק"ח וסק"י וע"ש סק"ח וסקי"ג מ"ש בעוקר דינו של מהרי"ק וש"ך הנ"ל אבל במיקר ראיית הש"ך מהרא"ש ומרדכי מדהקשו פשיטא וכו' כבר דחה בנח"א שבספר האשכול הל' מקואות סי' נ"ח וכ' שנעלם מהש"ך דברי הר"ן בשבועות ע"ש מ"ש בזה אבל בכ"ז הדבר תלוי במחלוקת ראשונים כי ברמב"ן ורשב"א נדרים נחלקו בזה ודעת רמב"ן כמהרי"ק והרשב"א תמה עליו וגם בא"ו בשו"ת שבסופו סי' תשע"ג וסי' תש"פ יש ב' דיעות בזה כמ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ב אך לפמ"ש הריטב"א