מהרש"ם חלק א רנא

טפי וע' בב"י חו"מ סימן של"ג מחודש ה' בשם הרמב"ן אך דיש לומר דגם בפניו מקרי שלב"פ כיון שא"ב דעת ושפיר יש לומר דכיון דאיכא בזה חוב גם כן וכמ"ש הרשב"א הנ"ל ל"ש לומר בזה דזכין שלא בפניו וגם הרי מבואר בתוספתא רפ"ב דקידושין כשם שאין איש מקדש את בנו בו ובשלוחו כך האשה אינה מקדשת את בתה בה ובשלוחה וכבר נשאל בזה בשו"ת שו"מ תליתאה ח"ב סימן צ' ומ"ש ליישב דבקידושין איכא ב' דברים שמתירה לבעלה ואוסרה לאחרים ובקטן מה שאוסרה לאחרים הו"ל זכות דלכשיגדיל וירצה בה תנשא לו אבל שתהיה אשתו ומותרת לו אין בו זכות להקטן ולכן התוס' מיירי בההיתר להקטן א"י לקדש אבל מכל מקום אוסרה לאחרים ע"ש הוא תמוה לענ"ד חדא דאין קידושין לחצאין כמ"ש הפ"י בקידושין ס"ה ב' דהא דלא אמרינן שיועיל הודאתם לגבי עצמן ולא לגבי אחרים משום דאין קידושין לחצאין וה"נ בנ"ד לא נוכל לומר שיועיל הקידושין לאסרה לאחרים ולא להתירה לבעלה ועוד שהרי מבואר בריטב"א שעל הרמב"ן פ"ג דנדרים בסוגיא דנטיעות אלו הקדש דהא דאישות לא פקעה בכדי גם בקדשה לזמן משום דהאישות לכל העולם הוא והא דמותרת לבעלה אין זה אישות לחצאין שהרי זהו כל ענין האישות שאסורה לאחרים לפי שהיא אשת איש ואם לא היתה אישות לבעלה אינה אסורה לאחרים וכמו בהקדש דהא דאסור להדיוט משום דמותר לגבוה ע"ש ובמק"א הקשיתי מזה בהא דגיטין פ"ג א' היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה והרי תרומה וקדשים באיסור אשה קאמרינן והרי אשת איש היינו פירכא ולשיטת הריטב"א מה קושיא הרי בקדשים ואשת איש כל האיסור לאחרים רק מפני שמותרים לגבוה ולבעלה ע"ש ועל כל פנים סברת ריטב"א ברורה דכל איסור א"א הוא רק משום שנקנית לבעלה ואם אין הקידושין חלין לגבי הקטן ממילא לא נאסרה לאחרים ואם כן יש מהתוספתא סתירה מפורשת לדעת ריב"ם וע' בשו"ת רב"צ אשכנזי סימן ד' שהביא מהירושלמי פ"ט דכתובות ה"י אמתני' דקטן שהשיאו אביו אשה כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ופריך וקטן מגרש ומשני דבא עליה משהגדיל ובודאי אין הקושיא איך קטן מגרש דאם כן ל"ה צריך לשנויי דמיירי שבא עליה משהגדיל אלא הול"ל שמגרשה משהגדיל ובע"כ דהקושיא אטו קטן צריך לגרש הלא אין נישואיו כלום ולזה משני שבא עליה משהגדיל וכ"ה להדיא בחידושי הר"י שם ומוכח דגם בקידש לו אביו אין בהקידושין ממש וא"צ גט וכיון דבתוספתא וירושלמי מפורש להיפוך מדעת רי"ב יש להקל כדעת נו"ב וב"ש אחרון ומכ"ש שאין לחוש מספק שמא קידש אביו: וגם נראה להביא ראיה מש"ס דגיטין ע"א א' חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו וכו' וחרש מעיקרו לא כשם שכינסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה אי באשתו ה"נ הב"ע ביבמתו וקשה דהא משכח"ל גם באשתו היכא דקידש לו אביו אשה בדיבור גמור דל"מ גיטו ברמיזה וכן בהא דמשני אשתו ביבמתו לא מיחלפא קשה דאכתי אשתו באשתו מיחלפא גזרה אטו היכא דקדשה לו אביו ובע"כ דגם בקידש אביו כיון דאיהו ל"מ עביד שלוחו נמי למ"ע ולא עדיף מקידש בעצמו ברמיזה וכבר הבאתי לעיל מדברי הראב"ן דמפורש דאי משום שליחות כיון דאיהו למ"ע אביו נמי למ"ע ומזה מוכח דלא כדעת דל"צ ונו"ב מ"ת סימן ע'. ומ"ש הנו"ב בשם בנו מהר"ש דמגו דזכי לנפשיה וכו' יש לפקפק דלענין היכא דאיהו למ"ע וכו' יש לומר דגם בדאיכא מיגו דזכי לנפשי' ל"מ ועוד דלענין קידושי אשה יש לומר דליכא מגו דשמא לא תתרצה האשה להתקדש לו אך מתשו' מהרשד"ם חא"ע סימן קס"ב מבואר דגם גבי קידושין שייך לומר מגו דזכי לנפשיה וגם מדברי הר"ן פ"ב דקידושין בסוגיא דהאומר לשלוחו צא וקדש וכו' במ"ש ויש שדקדקו מכאן שאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדשה לאחר אע"פ שא"י לקדשה לעצמו ע"ש נראה קצת כדעת רשד"ם ונו"ב ועכ"פ מדברי הראב"ן שהבאתי מפורש להיפוך ולכן יש להקל בנ"ד: והנלע"ד כתבתי: סימן רכא להרב הנ"ל ומה ששאל בדבר הגט שמרוצה הבעל לשלחו לאשתו שהיא במדינת אמעריקא והוא עיגון גדול וגם כבר נשא הבעל אחרת באיסור ושמה היה מעריסה במדינת אונגרן רחל ואחר כך נקרא שמה ראזי בפ"כ רק קצת מבני משפחתה קראוה רחל וגם באמעריקא נקראת בפ"כ ראזי ורק קצת מבני משפחתה שנסעו גם כן עמה קורין לה עוד רחל ורו"מ הביא מתשו' מהר"י אסאד א"ע סימן ק"ה בשם מהר"ם בנעט וח"ס א"ע סימן כ"ג וסימן ל"ח וד"ח ח"ב א"ע סימן קנ"ב וקס"ב וט"ג ש"נ אות ה' סקי"ח: הנה לענ"ד לפמ"ש הט"ג בקונטרס שבולי לקט (הנדפס בסוף ס' אה"ש) סקי"ח דבני ביתו לבד מקרי מיעוטא דמיעוטא ולא פורתא אם כן נהי שיש לומר דכיון דשם רחל הוא שם העריסה גם בכה"ג לא מקרי נשתקע כמ"ש בשד"ח סימן מ"א סק"ו בשם כמה מחברים וגם אני הארכתי בזה בתשובה מכל מקום נראה על כל פנים להקדים שם ראזא דמתקריא רחל ורו"מ כתב שם ראזי ביו"ד בסוף ולפי המבטא נראה לכתוב באלף בסוף וכמ"ש וגם מ"ש קצת אחרונים שלא לכתוב שמות שמכנים א"ע בזה"ז כשמות העכו"ם מלבד דלא קיימא לן כן כמ"ש בתשו' ח"ס ושאר אחרונים ואף גם שם ראזי הרי נזכר בב"ש שם רוזא ואין שינוי רק בין חולם או מלאפום לקמץ ואין זה בגדר שמות גוים: ואם בדעת רו"מ לכתוב רחל קודם לענ"ד לא ישנה לכתוב דמתקריא כמ"ש מהר"ם שיק חלק אבן עזר סימן ק"ט דגם היכא דשם החול הוא שם עצם המנהג לכתוב המכונה והטוב בעיניו יעשה: ומה ששאל אם יש לחוש לדברי הירושלמי שהביאו האחרונים והובאו בפת"ש סימן קכ"א סק"ה דחש"ו שקדשו בינם לבין אחרים כשרים כבר הבאתי בתשובה א' מהתוספתא וירושלמי להיפוך ובע"כ דהכא מיירי בקידוש אפר פרה וגם יעוין בהסכמת הגאבד"ק לבוב ז"ל על הפת"ש א"ע ח"ב שהראה תוספתא דפרה דמפורש דמיירי בקידוש האפר ע"ש ובאמת שגם הר"ש פ"ה דפרה הביא התוספתא הנ"ל וע' בגה"ש וצי"ר על הירושלמי פ"א דתרומות עוד בזה שגם הגר"א ז"ל העיר בזה: סימן רכב להרב וכו' מו"ה שלום גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב. מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בעסק שידוכין ויצא פסק בצירוף עוד רבנים שר' חיים ליזר אבי הכלה מחויב לסלק הנדן מצדו והחתן יעשה לו מלבושים מהמעות ומותר הנדן יושלש לטובת שניהם והחתן מחויב ליתן לרח"ל כתב בטוח בלשונם על מעות שבבאנק בסטריא שיהיה נכתב גם על הכלה או אביה רח"ל הנ"ל כפי שיאמר אדוויקאט ועתה נודע שא"א לעשות בטוחות יען כי החתן עוד לא בא בשני מלאות לפי נימוסיהם וטען רח"ל שאין עליו חיוב לסלק הנדן כיון שהחתן א"י לקיים כפי הראוי ומתיירא אולי יפזר החתן המעות ויברח לאמעריקא וכדומה וכמו שרצה כבר לעשות שידוך אחר בלא ידיעת רח"ל ולכן יבקש להמתין עד שימלאו שנות החתן ויוכל להבטיח המעות אז יסלק הנדן והחתן טוען שנכתב בפסק שמחויב ליתן כתב בטוח והוא נותן מה שבידו ליתן ולא יוכל לפעול אשר דודו יגאלנו ויתן עבורו טראטע וכדומה עכת"ד ורו"מ הביא מדברי כנה"ג שבבאה"ט א"ע וחיבורי סימן קפ"ד דאם נראה שהבעל רוצה לאכול הממון וילך למרחוק הכתובה נגבית מחיים וכן בחו"מ סימן ע"ג וסי' קי"א לענין עיקול: הנה לא אדע מה ראיה דהתם דוקא בדאיכא הוכחה לזה אבל בנ"ד מאן יימר שברצונו לעשות כן ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואף שרצה לעשות שידוך אחר עביד אינש דגזים ולא עביד ואולי רק להפחיד את הכלה להתפשר עמו רצה לעשות ולא עשה אך דבאמת כיון דהחתן א"א לו לעשות הכתב בטוח אף שרוצה לחתום כתב כיון דאינו מועיל בנימוסיהם לא מקרי כתב כלל וכמבואר בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סימן רמ"א ס"ג מחודש ג' בראובן שתפס קרקעו של ש' ולא היה יכול להוציאו מידו עד שא"ל ראובן שיעשה לו שטר מחילה על הקרקע ויתן לו ק' דינרים וחתם לו שטר שמוחל הקרקע והשיב הרשב"א דאם הכתב אינו