מהרש"ם חלק א רנב

מועיל מדינא צריך להחזיר לו מעותיו דאומדן דעתא הוא שלא נתן אלא ע"מ שיהא הקרקע שלו במחילה זו וכיון שאין המחילה מועיל הו"ל כלא עשה שטר וצריך להחזיר מעותיו ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיה מחויב ליתן כתב בטוח וזה הכתב שיעשה איננו בטוח ואף שהוא אנוס בדבר מכל מקום ידוע דברי הירושלמי ור"ן וש"ך סימן כ"א דאונס רחמנא פטריה אמרינן ולא אמרינן אונס חייביה לזה דאונסא כמאן דלא עביד וה"נ אין חיוב על רח"ל ליתן מעותיו שיעשה לו החתן בגדים ממעותיו ולא יוכל להבטיח המעות ואפילו בנתחייב להלוות בשטר וקנין ונודע לו שאינו בטוח יוכל לחזור בו כמ"ש בסוף סימן ל"ט וע"ש בש"ך מ"ש ע"ד המבי"ט וע"ע בתשו' רדב"ז ח"א סימן נ' ותשו' פ"י ח"ב סימן צ"ב באמצע התשו' ומכ"ש כאן שנכתב כן בפסק בפירוש שיתן לו כתב בטוח: ומ"מ הדבר פשוט דעל כל פנים כיון שאין רח"ל מסלק לעשות בגדים אין חיוב על החתן לעגן א"ע ולהמתין עד מלאת שניו נגד דת תוה"ק אחרי שהוא איננו העובר ואונס רחמנא פטרי' וכן אין חיוב על הכלה להמתין וכיון שמסתמא הגבילו זמן לנישואין או כסתם בתולה יב"ח כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן קל"א דבלא כתבו זמן בהתנאים שיעורו יב"ח אם כן כשיעבור המועד אין חיוב עוד להתעגן וכן אם יחליט רח"ל שלא יסלק הרי בטח יעבור מועד הנישואין ורשות ביד כל א' להתיר הקשר ולכן אינני רואה נ"מ להשיב מי הוא התובע: ובכ"ז בעיקר דין השידוכין מי נקרא התובע אם הצד שרוצה לבטל הקשר או צד המקיים כבר הבאתי בחיבורי משפט שלום סימן ר"ז סט"ז מחלוקת המחברים בזה ובתשו' ד"ח ח"ב חו"מ סימן כ"ה הסכים גם כן דצד המבטל מקרי תובע אך בדבר ברור שאין צריך רק גילוי מלתא סגי גם שלא בפניו ע"ש וע"ע בחמ"ח א"ע סי' ק' סקכ"ז וב"ש סקכ"ד ודו"ק. ואח"ז כתבו לי בשם ספר אור הישר דף נ"ו ע"ב שהסכים הנו"ב ובתשו' זכרון יוסף חח"מ בתשו' הגאון ר"ש אבד"ק אמשטרדם שפסקו גם כן דצד המבטל הוא התובע ולעומת זה העיד לפני ח"א שראה בפנקס בעיר אה"ו פסק בכת"י מבעל תוי"ק ובעל כנסי"ח שפסקו הלכה למעשה דהמבטל הקשר הוא הנתבע ומחויב צד המקיים לבא לבית דין שבעיר המבטל ועמ"ש בשו"ת שבסוף חיבורי דע"ת סי' ח"י בהגהות לספרי מש"ש סימן ר"ז שהשבתי להרב דק' זבלאטוב שהבאתי ראי' מהרשב"א והר"ן בכתובות סו"פ מי שהיה נשוי בדין מכר לשנים ופירש לאחד בשטרו בכ"ה ניסן ולהשני בניסן סתם דהבא בכח תקנת חכמים נגד הדין מקרי תובע ועליו הראיה אם כן אם באים לדון רק מכח תקנת הקדמונים בשידוכין נקרא הוא התובע לכ"ע ואם בא לתבוע קנס בודאי הוא התובע והבאתי עוד ראיות לזה: והנלע"ד כתבתי סימן רכג להרב המאה"ג וכו' מו"ה מרדכי הכהן נ"י אבד"ק קאזין ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שכל ימי החורף שאב נכרי א' בבאר בכלים שתשמישן בבראהויז ולא נמצא בעירו רק עוד באר אחת וקשה להסתפק בבאר א' לכל בני העיר כל ימי הפסח וניקו את הבאר הנ"ל והוציאו בהרפש גם כמה גרעיני חמץ וא"א לנקות עד היסוד ויש לחוש אולי נשאר עוד גרעינים בתוך הרפש או איזו בעין מהברא"ה ויהיה נכבש בתוכו בפסח ורו"מ הביא בשם הג' מהרש"ק ז"ל שצידד להקל דאין דין כבוש נוהג בבאר לפי שמים נובעים בכל עת ומצנן הדבר הכבוש וגם הוא בשל הפקר ואין אוסר במשהו עכ"ד של מהרש"ק: והנה בגוף דין כבוש בבאר כבר הארכתי בתשו' (לעיל סי' קפ"ח) והעליתי דקשה להקל מטעם חילוף מים הנובעים אלא דיש לומר דבבאר אין מחזיקין מזמן לזמן ואם כן בנ"ד צ"ע להקל מטעם זה ומ"ש הג' מהרש"ק עוד דאין איסור משהו נוהג בשל הפקר עמ"ש בחיבורי גי"ד סימן ס' בדע"ת סקי"ב סמוכין לזה מדברי הכ"מ פ"ד משמטה ויובל הכ"ט ושכ"ה דעת השע"ת ותשו' גא"י ודחיתי דברי בעל יד יהודה סימן פ"ח שדחה ד"ז בשתי ידים והסירותי תלונותיו ע"ש (ועמ"ש בשד"ח מערכת חו"מ סימן ד' אות ט"ו בשם כמה מחברים בזה): והנה מצאתי בתניא רבתי סוף סימן מ"ו וז"ל פ"א מצאו בפסח לחם בתוך באר מים ואסרו לשתות ממי הבאר כל ימי הפסח עכ"ל. ויש לומר דהיינו מחשש פירורין ולפמ"ש הרב בש"ע סימן תמ"ז ובקו"א לסימן תמ"ב לצדד להקל על ידי סינון בבגד עב גם בפסח וע' בברכ"י סימן תמ"ז אות ט' שכתב וז"ל ככר חמץ שנפל לבאר צריך לחפש כל הככר ולהוציא כולו או מקצתו ואחר כך יסננו המים סינון יפה ומותרים בשתי' בפסח תשו' ב"י סימן י"ד עכ"ל ואולי מיירי שנפל קו"פ וע"ע בזכל"א הספרדי אות פ' לסימן תס"ז סי"ב מ"ש בענין הסינון אם כן גם בנ"ד יכריזו לסנן המים בבגד עב ובנ"ד יש לצרף עוד מ"ש המג"א סימן תמ"ז סק"ו דחטים בבאר נטל"פ ושעורים גם בבור נטל"פ ואני מצאתי בהג"א פ"ה דע"ז סוף סימן כ"ט דחטים ושעורים ושיפון כולן נטל"פ בבור ומכ"ש בבאר ואף דאנן קיימא לן דנטל"פ אסור בפסח הנה מצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סימן קס"ו דהיכא דפוגם בעין כשכר ביין גם האוסרים בפסח מודים להקל ע"ש ואף דלא קיימא לן כן מכל מקום בדאיכא ספיקא שמא לא נשאר כלום בצירוף ד' המהרש"ק הנ"ל יש להקל וגם הברא"ה הוא מקולקל ונוקשה ולשיטת כמ"פ בטל בששים גם בפסח ומ"מ אם אפשר בלא זה ירא אני להקל לכתחלה: ואח"ז נשאלתי מהרב וכו' מו"ה מיכל האראדנר נ"י מסטרעטין בעובדא שהשליך א' קו"פ חתיכת לחם קטנה לבאר עמוקה כ"ד אמות והוא שעה"ד שאין למצוא מים לפסח והשבתי דאם יש לתלות שעל ידי שאיבת מים כמ"פ יצאה משם יש להקל לשאוב בפסח ועל ידי סינון בדבר עב דשמא כבר יצא בשאיבת מים ואף דאין ספק מוציא מידי ודאי ועמל"מ פ"ב מחו"מ ה"ח ושעה"מ הל' מקואות כלל ז' מכל מקום כיון דלחם צף ע"פ המים שכיח טפי שיצא ודמי לספק אכלתיה ועוד דהכא אם נפל למטה ברפש שבקרקע הבאר יש לומר דנתעפש ונרקב כמ"ש הד"מ סימן תמ"ו אות ב' בשם ת' הרשב"א ורו"מ רמז לתשו' שי"צ סימן ט' ואף דהרשב"א התיר רק בספק גם בנ"ד רק ספק. והנלע"ד כתבתי: סימן רכד להרב המאה"ג וכו' מו"ה אלעזר רוזין מו"ץ דק' ראזוואראב. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי אחר השרפה שנשרפה רוב העיר ובית הכנסת ובית המדרש ר"ל כשרצו לבנות הבית המדרש מחדש עשו בה"ע תקנה ברוב מנין ובנין בהסכמת זט"ה במא"ה והבד"צ שכל בעלי המקומות שיוסיפו ויתנו כל א' סך קצוב עבור המקומות שבבית המדרש החדש שירחיבוהו ויגדלוהו יותר ממקדם ומי שלא יתן הסך הנ"ל יאבד זכותו ואחר כך נמצאו איזו אנשים שלא רצו להוסיף וגם הראש הקהל גבר אלים הי"ל מקום בבית המדרש הישן אלא שהתפלל במנין אחר גזר אומר שיחזירו לו המקום שלו ואם לאו לא יתן חתימתו ברשיון להבנין והוכרחו בה"ע ליתן לו כתב קנין בלא הוספה ואח"ז מכר רה"ק מקומו לאיש אחר והוא ברח למדה"י מפני דוחק בע"ח והגבאים תבעו מהקונה שיתן הוא ההוספה ונתרצו בקגא"ס כפי שיפסקו ראובן ושמעון ועשו ע"ז כתב בביטול כל מודעי באוהיו"מ והקונה חתם ע"ז שמתחייב בקגא"ס מעכשיו לקיים כפי פסק של רו"ש ופסקו שיתן כ"ה ר"כ ועתה אין הקונה רוצה ליתן רק דבר מועט לאשר כבר נתן לרה"ק סך חמשים ר"כ ומברר שמסר מודעא על כל הביטולים שעשה שהכל מצד אונס ועוד דטוענין ללוקח והמוכר שלו רה"ק הנ"ל עמד על המקום בבית המדרש הישן כמה שנים וגם בהחדש עמדו באי כחו על המקום הנ"ל ואולי לא היו אנוסים כלל או אולי נתן להם מעות והקהל טוענים כי הגם שמסר הקונה מודעה אבל ל"ה שום אונס כי הי"ל להזמינם לדין והם גברי דצייתו דינא עכת"ד הטענות: והנה רו"מ חקר בגוף התקנה אם ביד זט"ה במא"ה ורוב הקהל מסכימים להפקיע זכות של יחיד בקרקעות כיון דאיכא פסידא להאי ופסידא להאי ושמא רק במטלטלין מהני תקנתם והעלה