מהרש"ם חלק א רמג

דהטעם מפורש בקרא יש לומר דלכולי עלמא כן הוא ובפרט דעל כל פנים לענין שהחיינו יש לומר כן: והנלע"ד כתבתי סימן ריד להרב הה"ג וכו' מו"ה סיני שיפער נ"י אב"ד דקהל יראים בעיר קארלסרוהע במדינת באדען. קונטרסו הגיעני וע"ד השאלה אם יכולים לתקן לקרוא לישראל במקום כהן גם בלא יציאת הכהן מבית הכנסת ורו"מ האריך למעניתו בכל הפרטים. והנה בגוף מ"ע דוקדשתו אם הוא מה"ת או רק מדרבנן שהביא רו"מ מדברי הגמ"ר פ"ה דגיטין ותומים סימן ט"ו דדוקא אם בגדיהן עליהם קדושתן עליהן והיינו בזמן הבית שהיו מקריבים קרבנות כדכתיב כי את לחם אלהיהם הם מקריבים ובשם מהר"ם שיק ששמע מהח"ס דהכונה דבבגדיהן עליהן הוא כבוד שמים ול"מ מחילתן מה שאין כן באין בגדיהם עליהם: הנה לענ"ד יש להעיר בזה דהא מבואר בת"כ פ' אמור קדושים יהיו בעל כרחם כי את אשי וגו' להגיד מה גרם הם מקריבים ולא הלוים והי' קדש לרבות בע"מ ובספר החינוך מצוה רס"ט פסק דגם להקדימם לכל דבר שבקדושה אם מיאנו בזה לא נשמע אליהם וזה כולן לכבוד השי"ת אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו שנאמר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' ולשון ספרא וקדשתו על כרחו כלומר שזו המצוה אנחנו נצטוינו בה ואין זה בבחירת הכהן ועוד אמר קדושים יהיו וגו' והיו קדש לרבות בע"מ שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם למה זה נקדימהו ונכבדהו ע"כ אמרו והיו קדש כלומר הזרע הוא מיוחס כולו תמים אין בו מום עכ"ל: והנה מ"ש דגם בכיבודו ל"מ מחילה זהו נגד דעת המרדכי דס"ל דוקדשתו בע"כ הוא דוקא בנושא נשים פסולות או לטמא למתים מה שאין כן בכבוד וכדומה וכדבריו מוכח מהש"ס וע"ש במנ"ח מ"ש בזה ועכ"פ מבואר מהת"כ וחינוך דגם כהן בע"מ בכלל כיבוד וגם בתוספות מנחות ק"ט א' ד"ה לא וכו' שהרי לא מצינו כהן בע"מ שיהא פסול לדוכן אלא אם כן הי"ל מום בידיו וכו' כ"ש בזה"ז שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחלה וכו' עכ"ל אלא דאפשר דלשיטתם הוא רק מדרבנן וע"ש בתחלת הדבור במ"ש ועבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום וכו' אבל מדברי החינוך מבואר שהוא מה"ת וכן מצאתי בספר האשכול הל' פדיון הבן סימן מ"ב בשם בה"ג דגם כהן סומא כשר לפדיון הבן דכתיב והיו קדש בהוייתן יהיו ע"ש וצע"ק במ"ש שם בהל' ברכ"ה סימן ט"ו וע"ש בנח"א מ"ש בזה ומסתימת דברי החינוך ואשכול ותוס' הנ"ל נראה דגם בנולד בע"מ דינא הכי ומזה סתירה למ"ש המג"א סימן רפ"ב בדין כהן קטן ועפמ"ג במש"ז סימן קל"ה סק"ח שנסתפק בכהן בע"מ אם יש לו קדימה ובמח"כ לא ידע מכל הנ"ל ועפ"ז נראה דגם בזה"ז שאין מקדש ואין בגדיהם עליהם קדושתן עליהם מה"ת דלא גרעי מבע"מ שאין מקריבים ואף על פי כן קדושתן עליהם וגם בדין מחילה הנ"ל שהבאתי מדברי החינוך דגם במצות קדימה מ"ע דוקדשתו בע"כ הנה גם בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סימן ק"ז מבואר ככל דברי התשו' שהובא במרדכי סופ"ה דגיטין וכבר רמז המג"א סימן ר"א לזה וע' בט"ז סוף סימן קכ"ח מ"ש בשם לבוש דאין המצוה על הכהן והוא חולק ובב"י סימן קל"ה מסופק בזה ולפמ"ש זהו מחלוקת החינוך ומהר"ם ב"ב: ומה שהביא כת"ר מדברי תוספות שבת קי"ח דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן שתמהו עליו מהא דכתובות כ"ד ב' דבעי מהו להעלות מנ"כ לדוכן וכו' אבל נ"כ דאיסור עשה לא ופירש"י כה תברכו את בני ישראל אתם ולא זרים ובמג"א רסי' קכ"ח תי' דבפ"י דעירובין ס"ל לר"י בהא דסמיכה דאף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל ואפילו הכי נשים סומכות רשות אם כן הכי נמי יש לומר דרשות לזר לישא כפיו והא דכתובות אזיל לר"י דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין ובשעה"מ פ"ט משבת הכ"ג תמה עליו דאם כן איך מייתי בכתובות כ"ד ב' סייעתא מברייתא דר' יוסי דאין מעלין מנ"כ ליוחסין הרי יש לומר דר' יוסי לשיטתו אזיל דלדידיה ליכא איסור לזר לישא כפיו לכן אין מעלין מה שאין כן אליבא דר' יהודא וגם בשו"ת ב"א חא"ח סימן ו' וישויע"ק שם נתעצמו בקושיא זו ואנכי בתשו' א' כתבתי ליישב דברי המג"א ובזה יבואר ג"כ מה דקאמר רבא אנא מתניתא ידענא ויל"ד דהול"ל בלשון ת"ש וכדומה כדנקט בכל דוכתי ואמאי הוציא א"ע מן הכלל באמרו אנא מתניתא ידענא ונראה דהנה במשנה פ"א דכלים מ"ח קחשיב שם בעשר מעלות עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא לצורך סמיכה ושחיטה ותנופה וברע"ב שם הוכיח מש"ס דמנחות דהנך מעלות הם רק מדרבנן וכ"ה בר"ש ורמב"ם פסק שהם מדאורייתא ובכ"מ פ"א מבימ"ק הביא מש"ס דיומא מ"ד ב' דמבואר דהנך מעלות מדאורייתא נינהו ופסק רמב"ם כהך סוגיא ומבואר שם דגם רבא סובר דהוי מדאורייתא ע"ש והר"ש ורמב"ן ורע"ב בעכצ"ל דס"ל דלא קיימא לן כסוגיא דיומא אלא כסוגיא דמנחות והנה בכתובות כ"ה א' שם ללישנא דאב"א דבתרומה דאורייתא לא אכיל פריך מדכתיב אשר לא יאכלו מקדש הקדשים מקדש הקדשים הוא דלא אכיל הא בתרומה דאורייתא אכיל ומשני דה"ק לא במידי דאיקרי קדש ולא במידי דאיקרי קדשים ע"ש ומבואר דס"ל דקרא דוקא נקט אבל שאר דברים החזיקו בהם ואם כן גם נ"כ עשו במקדש ולא בגבולין דוקא דאל"כ תיקשי אמאי לא נקט גם הא שלא ישאו כפיהם במקדש ובע"כ כמ"ש ואם כן בשלמא התוס' ומג"א קאי בנ"כ בגבולין דכבר כ' התוס' בערכין כ"ז א' ד"ה אר"י דר' יוסי היה אחר חורבן שפיר כתבו דליכא איסורא לזרים אליבא דר' יוסי וגם בעיא דמעלין מנ"כ ליוחסין קאי בגבולין אחר חורבן כמו שהיה בזמן הש"ס וס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא אבל התם דקאי בזמן המקדש והרי אי הנך מעלות מדאורייתא היה אסור לזר לעלות לדוכן לצורך נ"כ דהוי שלא לצורך ואם כן גם אליבא דר' יוסי איכא איסור תורה ושפיר דייק דאין מעלין מנ"כ ליוחסין אבל התינח לרבא דסובר דמעלות מדאורייתא אבל לפי ש"ס דמנחות דהנך מעלות דרבנן אין ראיה כלל. וזהו שאמר רבא אנא לשיטתי מתניתא ידענא וא"ש ודו"ק: ובפשיטות יש לומר לפמ"ש הפ"י בקו"א סימן פ"ד דבמקדש איכא איסור הוגה השם באותיותיו דהוי איסור תורה כדאיתא בש"ס דסנהדרין ותירץ בזה דברי התוספות וכ"ה בתשו' מהרי"ט ח"א סימן קמ"ט ואם כן יש לומר דס"ל להמג"א דהך בעיא אי מעלין מנ"כ ליוחסין קאי בזמן הש"ס בגבולין אחר חורבן וכמש"ל ולכן כתבו דליכא איסור לזרים אליבא דר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות אבל בברייתא דר' יוסי הרי לכולי עלמא איכא איסור דהוגה השם באותיותיו דהא התם קאי אקרא דבזמן המקדש ולכן דייק שפיר דא"מ מנ"כ ליוחסין. ודו"ק: ומה שהאריך כת"ר להוכיח דרב הוו כייפי קמיה יעוין עוד בתוס' ביצה ט' א' ד"ה והאמר וכו' דפריך מרב על רב חנא איך יתכן לחלוק עליו כיון דגדול הדור וראש ישיבה שבישראל היה חוץ משמואל ע"ש ושם במגלה כ"ב מייתי דשלא בפניו גם שמואל הוה כייף לרב ומה שהביא מדברי פיה"מ להר"מ כבר הובא בב"י א"ח סימן קל"ה ולענ"ד צ"ע מה שמבואר מהר"מ שם דסובר דמ"ע דוקדשתו נאמרה על קדימת כהן לפתוח ראשון והוא מה"ת וכ"כ האחרונים שכ"ה דעת הר"מ והרי בירושלמי סופ"ה דגיטין מבואר דרשב"י סובר שהוא מה"ת מדכתיב ויתנה אל הכהנים וגו' ואחר כך אל זקני ישראל ור"ח סובר שהיא מדרבנן לכן עיר שכולה כהנים ישראל קורא תחלה ואם כן מוכח דדוקא למ"ד שהוא דרבנן יש קדימה לחכם דודאי זקני ישראל היו הסנהדרין ואפילו הכי קדמו הכהנים להם וכיון דהר"מ פסק דהוי מ"ע מה"ת איך פסק בפשיטות דת"ח קודם וסיים שאין בזה מחלוקת כלל והוא נגד הירושלמי ומדברי הש"ס דילן יש לומר דסובר דהוי רק אסמכתא ולכן יש קדימה לת"ח וע' בתשו' אבן השהם סימן ל"ג. ואולי יש לומר דגם בין הכהנים היו אז גדולי התורה כמו הזקנים או עוד גדולים מהם ועדיין צע"ק: