מהרש"ם חלק א רמד

אולם בגוף דעת רמב"ם הנה בספר המצות מצוה ל"ב כתב וז"ל המצוה הל"ב הוא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע להם כי זה כולו הגדלה להשם יתברך אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו והוא אומרו ית' ויתעלה שמו וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' עכ"ל. הרי מבואר דס"ל דאפילו ימאנו לא נשמע להם גם לענין כיבודם בפתיחה ראשון וזהו נגד מ"ש בעצמו בפירושו פ"ה דגיטין: והנה לשון זה הובא גם בתשו' הריב"ש סי' צ"ד אבל לא הרגיש בסתירת דבריו ומצאתי בתשו' מהר"י לבית לוי (שהובא בש"ך כמ"פ) כלל ד' סי' כ"ט שהעיר בסתירה זו ותירץ דבגמ' ופיה"מ מיירי שהכהן נותן רשות לאחרים במקומו וברשותו וסוף סוף הגדולה שלו ובכה"ג אם מוחל ליכא מ"ע מה"ת ובסה"מ מיירי אם ימאנו שאין רוצים ליחוס וכבוד זה כלל ואין רוצים להטפל בגדולה זו בכה"ג לא נשמע להם. ועוד תירץ דבפיה"מ מיירי בכהן אחד או שנים מהני מחילתו דמ"מ בשאר כהנים הגדולה נשארת ובסה"מ מיירי אם כלל הכהנים ימאנו בגדולה זו אז לא נשמע להם וסיים שתירוץ ראשון יותר נכון ע"ש. ולענ"ד י"ל עוד דבפיה"מ מיירי אם מוחל לפעמים מהני מחילתו דמ"מ בשאר זמן כבודו במקומו מונח אבל אם ימאנו בכל הכבוד לעולם אז לא נשמע לו וכדאיתא כה"ג בחולין קל"ג א' גבי אביי לענין קבלת מת"כ ומייתי לה רו"מ בקונטרסו: ובעיקר הדין הנה בתשו' מהר"י לבית לוי שם נשאל בעיר שהיו מתחדשים מחלוקת ודברי ריבות ע"ד קריאת עשרת הדברות וי"ג מדות וכדומה בקריאות המיוחדות שכל אחד אומר לי נאה לקרות והסכימו הקהל שכל הקריאות המיוחדות לא יקרא אלא החכם המרביץ שם תורה ולאשר הוא כהן עמדו מערערים והאריך המחבר והעלה דכיון דכל התקנה היכא דהכהן מוחל משום ד"ש דלא ליתי לאנצויי יכולים לשנותה כל היכא דשייך חשש ריב וקטטה ובלבד שלא לבטל תקנת חכמינו ז"ל לגמרי וגם אין לחוש לפגמו של הכהן כיון שהוכרזה התקנה בפרסום ומינכר מלתא דמשום הסכמתם לשכך הריב נעשה כן ואפילו בנשבע ע"ד רבים שאין היתר אלא לדבר מצוה כתבו הרשב"א וש"פ דמשום ד"ש הוי דבר מצוה וכן משום טרחא דציבורא פסק הרשב"א שלא להמתין על הכהן שעומד בתפלה ומדמה לה לכבוד ת"ח שבטלו קדימת כהן בשבילו כמ"ש הב"י סימן קל"ה דטרחא דציבורא לא גרע מכבוד צ"מ ומכל שכן משום ד"ש וצירף שם מה שכהני זמן הזה אינם כהני ודאי ואף דמ"ש הרשד"ם סי' רל"ה לצרף ד"ז במה שנוגע לכהן עצמו לענין פסולי כהונה הוא תמוה דכיון שהוא עצמו החזיק את עצמו בכהן שאחד"א ודינו בכל דבר ככהן ודאי, אבל אנן לדידן לענין להקדימו חזי לאצטרופי ספק זה עכת"ד וע"ש סי' ל' מ"ש עוד בזה ויען כי המחבר היה רב קדמון ואין הספר מצוי טרחתי להעתיק תו"ד בקצרה אשר זאת תורת העולה מדבריו דלתקן לשנות רק לעתים מיוחדות תקנת חז"ל משום ד"ש אין חשש כלל לאשר מזה ימצא סעד גדול למה שתיקן כת"ר למען השלום אשר בב' וה' ובמנחה שבת שעולים רק ג' יקראו לישראלים שלשתן ובשויו"ט תהי תקנת חז"ל קיימת להקדים הכהן. ואני מוסיף שהרי מדין הש"ס בשני וחמישי ליכא תקנתא כלל דלא שכיחי רבים כדאיתא בגיטין (נ"ט:) אלא שהתוס' וש"פ כתבו דהאידנא שכיחי רבים בב' וה' כמו ביו"ט ובאמת שאין כל העתים והמקומות שוים בזה: גם יש לדון בזה לפמ"ש הב"י בא"ח סי' י"ג בדין לבוש טלית בכרמלית בשבת ונודע לו שהציצית פסולים דא"צ להסירן משום גנאי וגדול כ"ה וכתב הב"י דאף על גב די"ל דדוקא בימיהם שלבשו הטלית דרך מלבוש איכא גנאי מה שאין כן בזה"ז מ"מ כיון דבזמן הש"ס לא גזרו מפני שהיה גנאי אף על גב דבזה"ז ליכא גנאי אין בידינו לגזור גזירה חדשה ע"ש. וכה"ג כתב המג"א סי' ש"א ס"ק נ"ט וה"נ י"ל בנ"ד אבל מי יבא אחר המלכים האדירים שלא כ"כ וגם יעוין בתו"ש לא"ח סי' שכ"ב סק"ז שהביא מהמלחמות פ"א דמגלה ומג"א סי' רצ"ט סק"י וסי' תקי"א סק"ה להיפוך וע"ש מ"ש בזה מ"מ על כל פנים אין בזה עקירה לתקנת חכמי הש"ס ובמקום שהעם טרודים במלאכתם ולא שכיחי רבים ליכא למימר בזה דלא פנו לון שאינו מפורש בש"ס כמ"ש כה"ג הה"מ פ"י מה"ג ובב"ש א"ע סי' י"ז סקי"ד דדוקא במה שאמרו חז"ל בפירוש אמרינן לא פלוג לכן גבי ה' נשים שאין מעידות אמרינן דל"פ אבל בזכרים שלא נאמר בדבריהם אלא שנלמד מדבריהם מסברא דוקא במקום דאיכא חשד אין מעידים מה שאין כן בדליכא חשד לא אמרינן דלא פלוג ע"ש. ובזה ביארתי בתשו' א' מ"ש בפ"ק דשבת כמה גדולים דברי חכמים שאמרו אין קורין לאור הנר וכו' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד: וגם במנחה דשבת יש לצדד דכונת חז"ל לא היתה אלא בשחרית דשבת שהרי מבואר בתענית כ"ו ב' דבמנחה בכל יום שכיח שכרות ולכן אין נ"כ במנחה ומכ"ש בשבת דמבואר בטוא"ח סימן רצ"ב בשם מד"ר בטעמא שתקנו לומר ואני תפלתי וגו' שאף על פי ששתינו אנו מתפללים א"כ הרי כהן שתוי פסול לעבודתו אפילו שתה רק רביעית יין ומה"ט ס"ל לרבי דכהנים בזה"ז אסורים לשתות יין וכו' א"כ י"ל דבאותה שעה ליכא משום וקדשתו ואף על גב דבזה"ז גם בשחרית ליכא עבודה ואין בגדיהם עליהם מ"מ י"ל דכיון דקיי"ל מקריבים בזה"ז אף על פי שאין בית א"כ בכל רגע ראוי לעבודה וללבוש הבגדים אם היה בירושלים במקום המקדש אבל כשהוא שתוי א"ר לעבודה עד שיפיג יינו וד"ז כתבתי רק לסניף והעיקר מטעמא שהבאתי בשם מהר"י לבית לוי דלבטל רק לפרקים והוא לצורך ד"ש אין חשש: והנלע"ד כתבתי סימן רטו להרב הה"ג וכו' מו"ה חנוך עהרענטרייה נ"י אב"ד דקהל יראים בעיר מינכען עיר הממלכה במדינת בייעדן. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדבר אשר בעירו קרית מלך נמצא בית גנזי המלך אשר שמה נאצרו סגולות ושכיות החמדה ומכל קצוי ארץ באים לראותם ובתוכם נמצאים גוויות החנוטים מארץ מצרים שנעשו לפני ג' אלפים שנה הנקראים מומי"א והם מונחים תחת כיסוי של זכוכית גדול כדמות תיבה וארגז שאין לה שולים למטה ויש על הטומאה פותח טפח ומונחים בדיוטא התחתונה של הפלטרין בחדר לפנים מחדר והפתחים נעולים בדלתות תמיד באופן שכל הנכנס לשם בפתחו דלת חדר אחד דלת השניה עודנה סגורה ובפתחו את השניה ננעלת הראשונה וכן להלאה ונסתפק כת"ר אם הכהנים מותרים לכנוס לחדר האחרון שבדיוטא התחתונה ששם מונחים המומיע"ן ואת"ל שאין להם רשות לכנוס לשם אם עכ"פ מותר לכנוס להעלייה שע"ג הדיוטא התחתונה אשר שם מונחים כל גנזי המלך ושכיות החמדה העשוין גם להתלמד לתלמידי בית החכמות (אוניפערזיטעט) ואומנות הציור אשר מבלעדם לא יעלו למדרגת חכם וחושב באומנותם עכת"ד השאלה: והנה כת"ר העיר דבנ"ד ל"ש הא דסוף טומאה לצאת שהרי מונחים שם לדורי דורות ולא יזיזו משם לעולם וכיון שהתיבה של זכוכית מכסה אותם ויש חלל טפח א"כ חוצצים אך די"ל דכיון שהם עצמן מקב"ט אינם חוצצים אך די"ל דכיון דכלי זכוכית יש להם דין כלי עץ כדאיתא רפ"ב דכלים ובכ"ע בעינן שיהיו מטלטל מלא וריקן דומיא דשק דכלי קיבול בעינן ובנ"ד אינם עשוים אלא לכסות הגופות ההם עכ"ד. ובראשית השקפה עלה ברעיוני לדון בזה לפמ"ש המל"מ פי"ב מטו"מ דדבר המקבל טומאה רק מדרבנן חוצץ בפני הטומאה והוכיח כן מתוס' ב"ב כ' ורשב"א שם ור"ש פי"ג דאהלות ודוקא מה שהוא ספק תורה אינו חוצץ ע"ש ויש ליתן טעם לזה לפמ"ש הפ"י לברכות י"ט ב' דהא דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ הוא רק מדרבנן א"כ דבטומאה דרבנן הוי גזל"ג (אבל מדברי רש"י ותוס' סוכה י"ג ב' מבואר דלא כהפ"י ואכמ"ל) כיון דכלי זכוכית כל טומאתן רק מדרבנן כדאיתא בשבת ט"ז ב' דכלי זכוכית גזרו בהו רבנן טומאה והואיל ונראה תוכו כברו עשו גבו כתוכו וע' רמב"ם וראב"ד פ"א דכלים הל' ה' ובכ"מ שם א"כ חוצצין בפני הטומאה אך מדברי התוס' שבת ס"ו א' ד"ה כוורת ודף פ"ד א' ד"ה