מהרש"ם חלק א רמב

וע"ד שאלתו בנתבשלו ג' ביצים בקדרה והוציאום אחת אחת בכף בעודן רותחין והניחום בקערה ואחר כך נמצא דם באחת מהן ולא נודע איזו מהן הוציאו תחלה ובתשו' טטו"ד מה"ק סימן ק"ב מחמיר בזה ומאז כתבתי בגליון דודאי אם הוציא ביצה האסורה תחלה יש להקל דגם לשיטת הט"ז סוף סי' צ"ב דבהוציא כף עם תבשיל דינו ככלי ראשון מכל מקום הרי קליפת הביצה דינה ככלי כמ"ש הש"ך סימן ס"ו סקי"ג ולפמ"ש בחוו"ד סימן צ"ב סק"כ דדבר מועט ל"ה רוטב ובסימן צ"א סק"ז דחוץ לקדרה ל"ה רוטב וע' ביא"פ סוף סימן ע"ו שכתב גם כן דדבר מועט ל"ה רוטב אם כן אין בליעה יוצא מכלי לכלי ולא נבלע בכף כלל וע' בחמ"ד הל' מליחה סימן מ"א דגם בנשאר לחלוחית דינו כריקן ושם הל' בב"ח סוף סימן כ"ח העתיק מאו"ה כלל ל"ו ד"ג דבעירה תבשיל בשר על ידי כף חלב ב"י אף דהתבשיל והכף אסורים מכל מקום הקערה מותרת אפילו בתבשיל חריף דאין כאן עירוי מכ"ר ובכ"ש אין בישול לענין איסור אפילו בדבר חריף עכ"ל ומזה מבואר דגם בהוציא כף עם תבשיל דינו ככ"ש ע"ש ואם כן הכא בדם ביצים שכל איסורן מספק פשיטא דיש להקל אך דבנ"ד שיש ספק איזהו הוציאו תחלה יש לומר דכל דפריש מרובא פריש ומסתמא הוציאו תחלה המותרת ואם סננו המים מהקדרה יש לומר דאין הביצים אוסרים זה את זה בלא רוטב אבל בלא סננו יש לומר דנאסרו בתערובות חד בחד אבל כבר כתבתי בתשו' שדברי הש"ך נכונים כיון שהטעם נפלט דרך המים לא נבלע בביצה האחרת אלא כפי ערך ואיכא רוב גם בביצים שוים (ועמש"ל סימן קל"ט). ואף דקשה להקל נגד האחרונים מכל מקום בכה"ג יש לומר דהוי ס"ס שמא אין הביצה אסורה כלל ושמא הוציא האסורה תחלה ואף דכל דפריש מרובא פריש מכל מקום כבר העליתי בדע"ת סימן נ"ג סקכ"ב דגם ספק שהוא מיעוט מצטרף לפלגא להיות בכלל ס"ס ועוד דהא בכל ביצה יש ספק שמא הוא דספנא מארעא אלא דהוי ספק דלא שכיח כמ"ש התפל"מ ופת"ש וכ"ה באו"ה כלל מ"ב דין ד' ואם כן איכא ב' מיעוטי ומצטרפין לפלגא כמ"ש הר"ן ועמ"ח בדע"ת סימן ט"ו סק"ט ובפרט בצירוף דעת הש"ך דבחד בחד כשר לכן יש להקל בזה וכן יש להתיר הקדרה בשיהוי מעל"ע ותולין שלא נשארה ביצה האסורה באחרונה בהיותה יחידית וכבר כתב הש"ך דהכא בצירוף דעת י"א דדם ביצה דרבנן אין זה בכלל נולד ספק בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן וה"נ בזה. אבל מ"ש הפלתי דאחר בישול לכ"ע דרבנן יעוין ביד אפרים סוף סימן צ"ב שפקפק הרבה בזה וכ"ה בהגהות נוע"מ שעל הפמ"ג מהגאון בעל שו"מ ע"ש ותבין: וגם בגוף דין המבואר בסימן ק"ו ס"ב דחתיכה שי"ב חלב שנתבשלה בקדרה שי"ב ס' ונתמעט מהתבשיל דאוסר דחוזר ופולט המעיין בתשו' הרשב"א ח"א סימן תקט"ו ימצא דלשיטת רש"י ורמב"ן וש"פ אין איסור דבתר תחלתו אזלינן וכל מה שפולט כבר יצא בתחלה כשהיה שם ס' והרשב"א כתב דטעמם משום דס"ל טכ"ע דרבנן והוא חולק וכפי הנראה טעמו משום דהוא לשיטתו אזיל דטכ"ע מה"ת וע"ע בתשו' המיוחסות להרמב"ן סימן קנ"א באמצע התשו' בזה ואף שאין לצרף דיעה זו שלא הובא בש"ע להקל מכל מקום סניף מיהו איכא. גם יש לומר כיון דבסימן פ"ו ס"ה וס"ו קיימא לן דמיא דביצה דביעי בעלמא ואינו אוסר אלא דבביצה שי"ב אפרוח או דם אוסר משום דשדי תיכלא בכולא כמ"ש הרא"ש וש"ך שם סקי"ז וע' ברדב"ז ח"ב סימן תקצ"ט בזה אם כן דוקא בנמצא הדם בקשר שבחלמון אבל במק"א רק הדם אסור ובהגהת או"ה כלל מ"ב מבואר דאחר בישול א"א לידע מקום הדם ושם כתב דהוי סד"ר ולהקל ואף דלא קיי"ל כן מכל מקום יש לצרף ספק זה להתיר הביצה האחרת והקדרה גם בחד בחד ולכן מכל הלין טעמי נ"ל להקל בנ"ד: והנלע"ד כתבתי סימן ריג להרב וכו' מו"ה יצחק ווייס נ"י בעהמח"ס אבני בית היוצר בפרעשבורג אונגרין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שלא השלים פ' שמות עם הציבור ונדחית על פרשה השניה אם להקדים פרשה של השבוע לפ' הקודמת והביא מהכר"ש סימן קל"ה בשם צ"ה ולש"ח. והנה אני מצאתי בתשו' צ"צ סימן קכ"ו שהאריך בענין הפטרת פינחס דברי ירמיה שלא נקרית ע"פ טעות אם להשלים בפ' שמעו (לש"ק פ' מטות ומ') והאריך שם מהא דתדיר ושאינו תדיר כדין תפלה אבל כיון שהם סמוכין זה לזה ואין ביניהם הפסק יש להתחיל דברי ירמיה ויקרא כאחת עם שמעו כדי שלא יקראם שלא כסדר ע"ש באורך ומבואר דבנ"ד אם בשבת שניה ישלימנה יתחיל פ' הקודמת ויקרא כסדרן אבל אם אחר כמה שבועות ישלים אז יקרא קודם פ' השבוע כדין תדיר ושאינו תדיר: אולם יש לי לדון דכיון שיש לפנינו דין תדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם אלא דמשום דלא לקרות שלא כסדר אמרי' דיתחיל פ' הקודמת והרי קיימא לן דבתרי ענינים אין מוקדם ומאוחר בתורה אם כן מאן יימר דהכי הוא שלא כסדרן וכבר תמה בשו"ת משיבת נפש חאו"ח סימן ב' בהא דפרשיות שבתפלין שלכסד"ר פסול דהא אין מוקדם ומאוחר בתורה ע"ש אבל י"ל דכיון דפסול שלכס"ד מה"ת כמ"ש במש"ז או"ח רסי' ל"ב ודלא כמ"ש במש"ז רסי' ס"ד אם כן נהי דאמו"ב מכל מקום מספיקא שמא פרשיות אלו נאמרו כראוי לכן לא יצא אבל הכא דיש לפנינו מעלת תדיר וכו' אלא דאיכא כנגדה מעלת קריאה כסדר אם כן כיון דאין מוקדם ומאוחר וכו' שוב אי אפשר לדחות מספק מעלת תדיר. ועפ"ז יש לדון דלפמ"ש בהגהת רב"ר ליבמות ד' בשם ראב"ן סימן ל"ד דבמשנה תורה יש מוקדם ומאוחר גם בתרי ענייני אם כן במ"ת שוב יהיה הדין שיקרא פ' הקודמת גם היכא דמשלים אחר כמה שבועות, מה שאין כן בד' חומשים הקודמים ועתוס' ברכות י"ד ב' ד"ה למה קדמה וכו' דמוכח דלא כהראב"ן: אולם עוד יש לדון דמעלת תדיר וכו' נהי דאינו מעכב בדיעבד כמ"ש התוספות במנחות מ"ט ב' ועתוס' יומא ל"ד א' ד"ה העולה וכו' ותשו' שאג"א סימן כ' מכל מקום בכה"ג דאיכא חובת היום ותשלומין הרי מבואר בט"ז או"ח סימן ק"ח וסימן תרפ"ד דבכה"ג גם דיעבד לא יצא בהקדים התשלומין והרי בקורא בתורה הקורא למפרע יצא כמ"ש בתורי"ד למגלה י"ז וכ"ה בש"ע סימן קל"ז ס"ג. אם כן פשיטא דיש להקדים חובת היום גם בסדר מ"ת ואף דקריאת שמו"ת איננה חובה כקריאת התורה מכל מקום מאן דשוייה עליה חובה נראה דמקדים חובת היום בכל גווני (והראוני בא"ז הל' שבת סימן מ"ה שממנו מקור דינו של הרמ"א דמבואר דבלא קראו פ' אמור בשבת וצוה הראב"ש להתחיל בשבת של פ' בהר ולקרות פ' אמור וגם פ' בהר ע"ש ומבואר דס"ל דיתחיל פ' של שבת שעברה וע"ש שכ' דאין קבע לפרשיות של שבת זה או זה ע"ש היטב): ומה שהקשה אמאי לא הזכיר הרמב"ם ברכת שהחיינו בקריאת פ' הקהל: הנה דבר זה הוא מהלכות עמומות שנתקשו הפוסקים בכמה מקומות וע' תשובת הרשב"א ח"א סימן קכ"ו דלא תקנו אלא בדבר שי"ב הנאת הגוף וכו': ומ"ש רו"מ מהר"ן סוכה פ"ד דבספה"ע שאין מצותו אלא בלילה ואם לא ספר בלילה לא יספור ביום לא תקנו שהחיינו ותמה רו"מ דהא גם נ"ח גם כן כן הוא יש לומר דהתם בלא הדליק בליל א' עכ"פ ידליק ליל ב' וכן כל ח' ימים ומברך אז שהחיינו אבל בספירת העומר בלא ספר ליל א' שוב בטלה כל הספירה וע' בר"ן סו"פ ע"פ בשם הרז"ה והעיקר נ"ל דמצות קריאת הקהל מפורש בקרא דטעמא למען ישמעו ולמען ילמדו ליראה אם כן אין זה תכלית המצוה ולא נגמר המצוה בשעת הקריאה לכן אין לברך שהחיינו וכמו בבדיקת חמץ שאין מברכין שהחיינו יען שלא נגמר המצוה בשעת הבדיקה אלא כשמבער וע' במאירי שבת ט' דגבי לימוד לא אמרינן דעוסק במצוה פטור ממצוה מפני שהלימוד הוא רק הכנה לבא לידי מעשה ע"ש ואף שמדברי רש"י סוכה כ"ה ור"ן פ"ג דר"ה וב"י א"ח סימן ל"ח וטור א"ע סימן א' בשם רמב"ם מוכח להיפוך מכל מקום הכא