מהרש"ם חלק א רמא

מעשה בנערה משודכת לכהן בא פריץ א' בבית הנערה עם ב' עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קידושין עד לאחר שעה אמר לעדים הוו עלי עדים שקדשתיה וא' מן העדים אמר וכו' השליכי כי לקידושין נתן לך והשליכה והשוו כל הגדולים שהקידושין ל"ה קידושין וכו' דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום ועוד דהוכיח סופו על תחלתו שהשליכתו ואי' פ"ב דחולין ובפי"נ דהיכא דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת הוכיח סופו על תחלתו וכו' עכ"ל ומבואר דלפי טעם ב' גם בלא טעמא דשתיקה לאח"מ מעות מהני מה שהשליכה אף שהיה לאחר כ"ד שהוא כדי ש"ש תלמיד לרב שהרי לא השליכה עד אחר שא"ל העד כמה דיבורים להשליך אפילו הכי אמרינן הסע"ת ואף דהתם שתק בתחלת נתינת הטבעת אלא שאחר כך אמר הוו עדים שקדשתיה מכל מקום הרי המרדכי לא מה"ט התיר אלא משום הסע"ת והביא גם כן הראיה של הג' מסניטין הנ"ל ושם הבאתי עוד ראיות וגם מתשו' מהרמ"ל סימן קל"ט שהביא בתשו' אדב"ע שם וגם הח"צ רמז אליו מוכח דגם לאחר כד"ד מהני ההשלכה ואם כן ה"נ הרי הבתולה אמרה שהניחתו על השלחן ולא נתבאר בהגב"ע אם העדים העידו ג"כ כן או להיפוך: ועוד דבנ"ד הרי אמר בינתים דברי השחוק שתהיה כפרתו ולכן לא השליכתו. ועוד דבנ"ד יש גם כן אמתלא מוכחת מלבד מה שהנערה בת י"ד שנים ויש לומר שלא הבינה מתחלה כלל לשון הקידושין אף שאמר האמ"ל דכבר כתב הב"ש סימן כ"ז סק"ה דגם בלשון זה אין כל הנשים מבינים והכל לפי הענין ובתשו' הרי"מ חלק א"ע סימן ח"י כתב בנערה בת י"ג שנים יש לומר דנאמנת לומר שלא הבינה ועל כל פנים הוי רק ספיקא ובצירוף עוד ספק הוי ס"ס וע"ש עוד בזה ואף שלא אמרה שלא הבינה יש לומר דעל כל פנים מה שלא השליכתו מיד היה מחסרון הבנה עד שאח"ז הרגישה והניחתו על השלחן או אפשר שסוברת שההתנצלות שאמרה שנבהלה יועיל לה יותר: ועל כל פנים מהראוי לשאול אותה על ד"ז אולי תאמר שלא הבינה. וע' בתשו' נודע בשערים מ"ת א"ע סימן נ' דבנתן לשום פקדון אף שחזר ואמר האמ"ל נאמנת לומר שלא הבינה וע"ע בתשו' רע"א מ"ת סימן נ"ג ותשו' מהרא"ל צונץ א"ע סימן י"ט ומהר"ם מרוטברג האחרונים סימן י"ג: ועוד יש לדון בזה דאף דבקידושין תוכ"ד לאו כד"ד היינו בגמר ענין הקידושין כפי הראוי לכתחלה וכפי המנהג אבל בנ"ד שלא סיים במאמרו בטבעת זה כדמו"י אף שאין זה מעכב כמ"ש במקנה בקו"א לסימן כ"ז ובתשו' ח"ס והובא בפת"ש שם סק"ג דלא קיימ"ל כדעת הר"נ שבהגמ"ר מכל מקום הרי על כל פנים לכתחלה ראוי לומר כן וגם כבר פשט המנהג לומר כדמו"י וכל זמן שלא סיים כראוי יש לומר דלכ"ע מהני מה שסיים בדברי היתול להוכיח שגם מקודם היה כונתו כן וכה"ג כתב בדרישה בא"ח סימן ס' דאף דברכות אינן מעכבות מכל מקום בלא בירך על כל פנים צריך כונה לצאת י"ח המצוה והיינו דכיון שלא עשה כפי הראוי לכתחלה סתמן לאו לשמה קאי ע"ש וה"נ בנ"ד אף אי נימא דבחזר מדיבורו גם בכה"ג ל"מ אבל בכה"ג סופו מוכיח על תחלתו שנתכוון רק לשחוק בעלמא: ולכן בצירוף מה שהיו שם ב' אחים בשעת אמירתו האמ"ל יש מקום להתיר הבתולה הנ"ל. ובכ"ז מפני חומר הענין אני ירא להקל זולת אם יסכים עוד גדול א' וגם רו"מ ישים עיונו היטב ויסכים בזה אזי אצטרף עמהם. וע"ע בענין תוכ"ד בקידוכין בב"ש סימן ל"א סק"ו ואב"מ שם וסימן ל"ז סקכ"ב ובמקנה בקו"א לסי' ל' ס"ז בד"ה נטלתו וכו' חידש דבמעשה מבטל מעשה תוכ"ד גם בקידושין כדמוכח מלתא שגם מתחלה לא נתרצית ע"ש: והנלע"ד כתבתי סימן ריב להרב הגדול וכו' מו"ה שמעיה שטיינבערג נ"י אבד"ק פרעמושלאן מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שעמדו על הכירה ג' קדרות של בשר ורוטב וגם קדרת חלב שבשלו בה תפוחי אדמה והאשה נטלה כף חלב ושפכה אל א' מהקדרות ולא נודע באיזהו מהן ובתוך א' מהקדרות ליכא ס' ובכולן יש ס' ורו"מ הביא שנמצא שאלה כזו בשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סימן ח"י ועיינתי שם: והנה מה שחקר אם דין הקדרות כדין יבש ביבש אף שהתבשיל בתוכו לח בלח והעיר מסי' קל"ד ס"ב כבר קדמו במש"ז יו"ד סימן פ"א סק"ב ושפ"ד סימן ק"א סק"ב וע' בחמ"ר הלכות תערובות סימן ה' והדבר פשוט דנחשב כדין תערובות יבש ביבש ואף דאיכא רוטב ובשר בכל קדרה מכל מקום מיחשב מב"מ דלגבי כל א' אמרינן סלק אף דהוי כתרתי דסתרי דלגבי הבשר נימא סלק הרוטב ולגבי הרוטב נימא סלק הבשר מכל מקום גם בכה"ג אמרינן סלק כדמוכח מהתוס' חולין ק' ע"ב ד"ה הוי מב"מ ודבר אחר וכו' אומר רשב"ם דכמו שצריך שיהיה ברוטב כדי לבטל החתיכה דאיסור כן נמי צריך שיהיה ס' בחתיכה של היתר לבטל מן הרוטב וכו' ע"ש ומבואר שם דאמרינן סלק גם בכה"ג וכ"ה בר"ן סופכ"ה בסוגיא דטפת חלב וכו' בשם ר"ש ור"ת ע"ש: ואף דהש"ך סימן צ"ח פסק דשא"מ אסור ובתשו' ח"ס סי' פ"ז פסק כהש"ך אבל בחידושיו לע"ז ס"ו הסיר תלונת רש"ל על הרשב"א דכיון שיש טעם היתר בצירוף האיסור בכה"ג לא מצינו שאסרה תורה נוכ"ע כלל ע"ש אם כן לפ"ז גם שא"מ מותר וכן מצאתי בפר"ת סק"ט שדחה גם כן דברי הש"ך ופסק דגם שא"מ מותר וכבר הביא בבי"צ בעצמו דברי המנ"י כלל פ"ה אות מ"ה שפסק דלא כהש"ך ול"ש בחי' דינים סכ"ח וסל"ב פסק להקל בה"מ על כל פנים ולא ידע מדברי הפר"ת ולפמ"ש בשפ"ד סימן ק"ט סק"ט דגם להש"ך דשא"מ אסור הוא רק מדרבנן ועל כל פנים בנתבטל ביבש גם אם יבשלם אחר כך לא יאסר שא"מ אלא מדרבנן אם כן בדרבנן בודאי יש לסמוך ע"ד הט"ז ופר"ת ומנ"י להקל: ומ"ש מדברי נו"ב מה"ק סימן ל"ב דגבי מליחה ל"א רואין דשמא לא נגע במינו כלל מלבד מה דלא קיימא לן כהנו ב כמ"ש בתשו' ב"ש חיו"ד סימן קל"ה אף גם בנ"ד אין נ"מ בזה דתערובות הכלים כולם לא נגעו זב"ז ואפילו הכי מהני ביטול אפילו א' בעליי' וא' בבית כנודע. ומ"ש בבי"צ דהחלב הנבלע בבשר הוא א"מ הוא תמוה דנגד החלב הרי איכא ס' בכל ג' קדרות ואף דבאותה קדרה לבד ליכא ס' ואמרינן חנ"נ הרי הבשר שנ"נ הוא מב"מ וד"ז מבואר בשפ"ד סימן צ"ד סק"ה דבכה"ג א"צ ס' אלא נגד החלב לבד אבל הבשר שנ"נ הוא מב"מ: ומ"ש בבי"צ דיש לחוש שמא יתערבו רק ב' קדרות יחד ולא יהיה ס' נגד החלב ודמי לשמא יבשלם ויתן טעם הוא תמוה דאם כן בכל יבש ביבש בשא"מ דבעינן שיהיה ס' גם בדאיכא ס' יאסר דשמא יבשל רק קצת חתיכות היבשות יחד ולא יהיה ס' נגד האיסור ושמא יבשל שנים שנים חתיכות יחד ולא יהיה גם רוב ובע"כ דאין לגזור רק שמא יבשל יחד כל התערובות גם יש לצדד לפמ"ש החוו"ד סי' ק"ט סק"ה דגם במבשא"מ אם אוכל מהתערובות אחד אחד ליכא איסור תורה דיש לתלות בכל א' אלא איסור דרבנן ואין לגזור מהך טעמא כלל כמ"ש הש"ך סימן ק"ט דבדרבנן אין לגזור ואף שהמנ"י חולק מכל מקום בה"מ יש להקל כמ"ש בשפ"ד שם וגם בש"ך דיני ס"ס אות כ"ב מוכח דאין להקל אלא במקום הפסד ובנ"ד דכבר נתבאר דלא גזרו אלא שמא יבשל יחד גם בלא הפסד יש לצרף טעם זה: והנה בתשו' פ"י מ"א חלק או"ח סימן מ' בדין עצים שנתבשל בי"ש ונתערב ברוב עצים אחר צידד שם דאף שטעם הי"ש מבשא"מ מכל מקום מהני ביטול ברוב יבש ביבש ואח"ז צירף דאיכא ס' נגד טעם הי"ש וע' בשע"ת סוף סימן תמ"ז שהעתיק דבריו להלכה ובסד"ט סימן קפ"ח סוף סק"ד השיג עליו והביא מהש"ך סימן ס"ט סקנ"ז דדוקא בדאיכא ס' נגד טעם הבלוע לכ"ע שרי ולא עלה על הדעת לחוש שמא יבשל רק מעט מן העניס ובסימן ס"ט סי"ד שם לא חששו שמא יבשל רק ב' חתיכות יחד ומבואר דלא כדעת בי"צ. ובפרט בנ"ד שיש עוד קדרת חלב שבשלו בה תפ"א פשי' דיש להקל