מהרש"ם חלק א רמ

ונוסע ממל"מ וביקש לכנוס לא"י לבא אל המנוחה ובחולין קל"ט ב' ורש"י ד"ה ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו עכ"ל מוכח דבעלמא אין שום סברא לחייבו בכך אבל יש לומר דהתם היינו להדר על הספק שמא ימצא קן בהרים משא"כ ביודע בודאי שיש לו שם לן לקיים המצוה ומצאתי במד"ר פ' צו פ"ט גדול שלום שכל המצות כתיב בהו כי תראה כי תפגע כי יקרא אם באה מצוה לידך אתה זקוק לעשותה ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה ברם הכא בקש שלום ורדפהו בקש למקומך ורדפהו למק"א עכ"ל ומבואר דבשאר מצות ליכא חיוב בזה: סימן רי להרב הנ"ל מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבתולה שנשאת והיה רחמה צר מלבא עליה והרופא פתח מעט גידי דם בתולים על ידי כלי אינסטרומענט ויצא דם אם יש לסמוך ע"ד הרופא שהעיד שהוא רק ד"ב ולא מן המקור להקל לענין הפסק טהרה והביא מהא דאם רחצה במים או קינחה יש להקל לענין הפסק העונות אבל אנן לא קיימא לן כן ובכל גווני צריך להמתין העונות רק לענין ה' עונות הביא הט"ז בשם מהר"ל מפראג להקל לענין ד"ב בד' עונות ובד"ז שהוא רק חומרא בעלמא כמו שהאריך בנח"א שבאשכול הל' מקואות סימן ס"ה גם להקל בכתם שטעתה והפסיקה רק ג' עונות וספרה וטבלה ושמשה ובתשו' ח"ס סימן קע"ט פסק דשלא להוציא אשה מבעלה יש להקל בג' עונות ומכ"ש בד' עונות שהוא רק חומרא בעלמא וגזל"ג אם כן בודאי הרופא נאמן וכה"ג כ' הר"ן פ"ב דגיטין בסוגיא דנתן לה נייר חלק דגם למאן דאמר בעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן במקום חומרא בעלמא נאמן ע"ש ובפרט שיש רגל"ד שהרי אומן זהיר באומנתו וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן ע"ו דגם בראתה דם בביאה ב' מפני שלא בעל פ"א ביאה גמורה יש להקל וכמ"ש גם בעצי ארזים לא"ע סימן ס"ג וגם בלא ראתה פעם ראשון מפני שבעל בהעראה יש להקל והיכא דראתה גם פעם ראשון בכל גווני יש להקל ע"ש עוד בזה והנלע"ד כתבתי: סימן ריא להרב וכו' מו"ה ישראל איסר אייזענבערג נ"י ראבד"ק באקאווסק. מכתבו הגיעני וע"ד המעשה בבחור א' ושמו צבי אריש עובד בהפאבריק אמר בין הפועלים בחורים ובתולות שמצא טבעת זהב והנערים א"ל להראותו להם והראה להם וגם הבתולה רחל בת שמואל אהרן בקשה להראותו לה והחזירתו לו והנערים נעשה ביניהם סכסוך אם הוא זהב או כסף ואם הוא מסומן שהוא זהב ובקשו להראותו להם שנית וכן הבתולה הנ"ל ביקשתו ע"ז וכשהראה לה פעם ב' ובשעה שנתן לה א"ל הרי את מקודשת לי מיין כפרה ביסט דוא וע"ז העיד ע"א הבחור אברהם פייער. גם העיד הבחור יהושע פיש ששמע שהבתולה צוותה להראותו לה אם הוא כסף או זהב ואם הוא מסומן והראה לה ואמר בלשון הנ"ל אבל לא ראה הנתינה לידה והבתולה הודית שקבלה הטבעת ומחמת שנבהלה החזיקתו מעט ואח"ז הניחתו על השלחן ואח"ז חזרה והסתכלה בהטבעת מהו. ואחר שיצאו ב' העדים העיד אחיו של הבחור יהושע שראה ג"כ ככל הנ"ל ושמע שא"ל נוסח הנ"ל ונתן לידה הטבעת והמקדש אומר שעשה כן לשחוק בעלמא עכת"ד השאלה: והנה יש לדון דכפי מה שלא ראה עד ב' הנתינה לידה נשאר רק עדות של עד ראשון והגם שהעד השלישי העיד ג"כ כל העדות יש לצרף דעת הריטב"א בשם מורו דבקידושין גם בראיי' לבד בנמצא קא"פ עדותן בטלה וכן מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש סי' פ"א וכתב דגם להסוברים דבהגדה תליא מלתא יש לומר דבקידושין מודים דבראייה תליא ע"ש וה"נ הרי ב' אחים ראו כאחד ולשיטת כמ"פ גם בלא נתכוונו להעיד בטל העדות ובנ"ד שכולם לא נתכוונו לשיטת הש"ך רסי' ל"ו בטל כל העדות אך די"ל דכיון שאחיו לא ראה הנתינה שזהו עיקר הקידושין הרי לא נצטרפו גם בראייה לבד ואם כן איכא ב' עדים על הקידושין: אבל י"ל דהא בנתינה לבד בלא האמירה אין כאן חשש קידושין שהרי אמרה להראותו לה מהו אם כסף או זהב וגם בעלמא נתינה לבד אינה כלום ועל האמירה הרי נצטרפו קרובים ובטל העדות אבל הרי דעת רוב הפוסקים דבהגדה בבית דין תליא ומה שאמר שעשה כן דרך שחוק כבר כ' רו"מ דכיון דההוכחה הוא רק ממה שאמר מיין כפרה ביסט דו והרי כיון שאמר תחלה הא"מ ל"מ גם מה שאמר תוכ"ד דברי שחוק דהא קיימא לן דבקידושין תוכ"ד לאו כד"ד: ומה שנ"ל לצדד בזה הוא כי הנה הבתולה ביקשתו להראותו לה לידע אם הוא כסף או זהב מסומן וכמו שבקשוהו כל הנערים שם בזה ואם היה נותנו לה והיתה משליכתו היתה חייבת באחריותו אלא שהוא אמר בשעת נתינה האמ"ל אם כן מה שנטלתו מתחלה ליכא שום הוכחה לקידושין אלא דאחר שא"ל כן היה לה להשליכו והרי הוא אמר תוכ"ד שלשתוק עשה כן ואם כן שוב לא הי"ל להשליכו ולא לחוש לדבריו ולא הוצרכה להשליכו ולאו נשי ד"ג לידע דבקידושין תוכ"ד לאו כד"ד וגדולה מזו איתא בקידושין י"ג א' מי דמי התם בפקדון והבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו ומיתברי מיחייבנא בהו הכא בתורת קידושין יהבינה ניהלה ואם אי' דלא ניחא לה לישדינהו ופריך ר"א אטו כולהו נשי ד"ג ה"נ סברה אי שדינא להו מתחייבנא ואף דהתם מסיק אתון דשמיע לכו חושו לה היינו משום דמעיקרא בתורת קידושין יהבינהו ולא הדר ביה מהקידושין והכל יודעים דבכה"ג אינה חייבת באחריות כמ"ש הר"ן שם אבל הכא שהיא אמרה בפירוש להראותו לה שנית כמו שהראה לה בראשונה והחזירתו לו וגם הוא שאמר האמ"ל חזר ואמר דברי שחוק שתהא כפרתו פשיטא דלאו כולהו נשי ד"ג וסברה שתתחייב אם תשליכהו וישבר או יאבד בחור וכדומה ואף שהבתולה בעצמה אינה טוענת כן מכל מקום הרי י"ל דהיא סוברת שאם תאמר שעל ידי הבהלה לא השליכתו מיד עדיף לה ועוד שהרי כיון שיש לנו אמתלא וליכא הוכחה דלשם קידושין עיכבתן שוב הוי כמקדש בלא עדים וכמ"ש כה"ג במהרי"ט בחי' לקידושין והובא לשונו באב"מ סימן מ"ב סק"ז דכיון שאין העדים יכולים להעיד על מה שהיה בלבה הוי כמקדש בלא עדים וע"ש באב"מ שהביא גם מהריטב"א קידושין מ"ב שכ"כ והן אמת שהאב"מ סימן כ"ז סק"ו הוכיח שם דלגבי רצון האשה לא בעינן עדים וסגי בהודאתה וזה סותר למ"ש בעצמו בסימן מ"ב בשם מהרי"ט דאפילו באמרה בלבי היה להתקדש ל"מ היכא דיש לחוש שרצתה לשחק בו וצ"ל דבהא דסימן כ"ז נוטה יותר לומר שהיה בלבה להתקדש וצע"ק אבל בנ"ד גם לפ"ד האב"מ שבסימן כ"ז הרי היא לא הודית שהיה בלבה להתקדש ואדרבא אמרה שביקשתו רק להראותה ורק על ידי שנבהלה לא השליכתו ואם כן פשיטא דבלא העדאת עדים לא הוי קידושין והרי העדים אין יודעים מאיזו טעם לא השליכתו שהרי שמעו שהמקדש אמר תוכ"ד לשון שחוק והיתול ובאמת בכל מקום שנותן לה דינר ואומר האמ"ל בדינר זה אם השליכתו מידה בפניו לא הוי קידושין כמ"ש בסימן ל' ס"ז ובתשו' ח"צ סימן קט"ו מבואר דהיינו בהשליכה תוכ"ד וביאר דאף דבקידושין תוכ"ד א"י לחזור היינו בנגמרו הקידושין כגון שנתרצית מתחלה בפי' לקידושין אזי א"י לחזור בה אפילו תוכ"ד אבל בלא אמרה כלום אלא הוא אמר לה ונתן לה קידושין וזרקתן מידה תוכ"ד מעולם לא נתרצית בקידושין אבל אחר שיעור כדי דיבור הפסקה הוא וכבר נגמרו הקידושין ע"ש ובתשו' ארי' דב"ע חא"ע סימן ט"ז הביא בשם קה"י להג' מליסא ז"ל ובשם הגאבד"ק סניטין שצדדו דגם בהשליכתו אחר כד"ד כל זמן שעסוקין באותו ענין הוכיח סופו על תחלתו לבטל הקידושין וכן בהחזירתו לידו בניחותא בלא השלכה דינא הכי ואף דבדין הוכיח סופו ע"ת פליגי תנאי ולדידן הוי ספיקא היינו בדבר שאין בו אומדנא על תחלתו ומתחלה לא היה לנו מקום ספק ע"ז אבל בקידושין דרב מנגיד מאן דמקדש בלא שידוכי ואם כן גם מתחלה היה לנו מקום ספק אם נתרצית לקידושין וליכא הוכחה ממה שלא זרקתו תוכ"ד כיון שהעיד העד שנבהלה מאד והבתולה ביקשה מתחלה רק להראות לה הטבעת גם בהחזירתו אחר כ"ד מהני והביא בשם הגאון מפ"ב שדחה ד"ז וגם הוא האריך לדחות והביא בשם ס' ג"א לאבי הש"ך בשו"ת שבסופו שכתב גם כן כדעת הח"צ אבל בנ"א שם מיירי שלא השליכתו עד שא"ל העדים מה אתה עושה ובתשו' א' הארכתי בזה והבאתי מהמרדכי פ"ג דקידושין סימן תקל"א שהביא בשם ס' החכמה