מהרש"ם חלק א רלט

גבוה למעלה מעשרים דאל"כ ליכא היכרא ומצאתי בתשו' פמ"א ח"ב סימן קמ"ב שנשאל גם כן בד"ז והעלה דבעינן שיהיו ב' המזוזות נראים בתוך המבוי והביא ראיה מעירובין י"א בפתחי שמאי דלחד מ"ד דלית ליה שיקפי ופירש"י שאין להם מזוזות שנתלה אבניהם מכאן ומכאן אבן יוצאת ואבן נכנס ואין זו צה"פ ע"ש ואי ס"ד דלא בעינן למחזי הנך מזוזות אף שאבן יוצאת נימא דכמאן דליתא דמי והוי מזוזה שוה ובע"כ דכיון דהאבן היוצאת חופה מקצת המזוזה לא מיחשב צורת הפתח וגם ראיה מהא דפליגי ר"נ ור"ש אם הקנה שע"ג צריך ליגע בקנים שבצדדין ומייתי ראיה מהא דכיפה דר' מאיר מחייב במזוזה ורבנן פטרי ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת וברש"י ד"ה חייבת דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ד' ואפילו כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר אלמא א"צ ליגע דהא הכשרה דפתח ברגלים הוא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות עכ"ל ואי ס"ד דגם מזוזות מכוסים כשרים אם כן יש לומר דכיון שאם יטול העיגול משם יגיעו המזוזות עד המשקוף הוו כנוגעים לתקרה ובע"כ דבלא ניכר פסול ועוד דהא בדף י"ד אר"ש הניח קורה ע"ג מבוי ופרס עליה מחצלת וכו' קורה אין כאן מחיצה אין כאן קורה אין כאן משום דמכוסה ומסתמא הוא גם למ"ד קורה משום מחיצה אפילו הכי ל"מ וה"נ בצה"פ עכ"ד. והנה מ"ש ראיה מדין קורה הוא תמוה דלדידן דלא קיימא לן כר' יהודה קורה משום היכר כדאיתא שם י"ב ע"ב אם כן אין ראיה וגם מ"ש ראיה מפתחי שמאי ומדין כיפה יש לומר דשא"ה שגם במקומם אין מזוזה כלל ואנן בעינן צוה"פ וליכא אבל היכא שהמזוזה במקומה היא מזוזה ניכרת להעומד שם אלא שעל ידי כותל החוצץ אינה ניכרת להעומד להלאה מעבר ב' של הכותל יש לומר דמהני ועוד דהא מבואר בריטב"א דדוקא בפתח בדל"ל שנקפי פסול משא"כ בצה"פ של קנים ובמק"ח בסופו בתיקון עירובין ביאר הדברים היטב דיש חילוק בין מזוזה לעירוב בזה גם העלה דדוקא בדליכא לחי והכתלים שבצדדים ארוכין ד"א פסול בפתחי שמאי משא"כ בדאיכא לחי בכל גווני סגי ע"ש אם כן פשיטא דאין ראיה מהא דפתחי שמאי וכבר כתבתי בתשו' א' (לעיל סימן ר"ט) שמבואר בב"ח דגבי צה"פ לא בעינן שיהא נראה אפילו מבחוץ וגם באינו נראה לא מבפנים ולא מבחוץ כשר ופלפלתי בזה והעליתי בדין אם החוט שע"ג הקנים סובב הולך ע"ג גג של בית המפסיק באמצע צה"פ דאם הבית הזה הוא בקצה המבוי יש לומר דהבית עצמו נחשב ללחי אף שרחב ד"א אך בנ"ד שמחיצת הגן ארכו גדול והחוט הסובב ע"ג מחיצת הגינה הוא באמצע ארכו א"א להקל וכבר בא מעשה כזו לפני בשעה"ד שלא היה באפשר להעמיד לחי תחת החוט ועשיתי טיח של גפסיס בכותל שיהא עב כל שהו כצורת לחי ובנ"ד אם א"א לעשותו מצד חוץ יוכלו לעשותו מצד פנים של כותל הגינה תחת החוט כיון שדעת הב"ח שא"צ היכר בצה"פ אם כן מהני גם באינו בולט למעלה שיהא היכר ובפרט בצירוף העמוד שבאמצע הגינה וגם בגבוה יותר מעשרים אמה מהני מה"ט וכדאי הוא הב"ח לסמוך עליו בשעה"ד שא"א לתקן בע"א אבל אם ג"ז לא יעלה בידו א"א להקל על ידי העמוד שבאמצע הגינה הרחוק הרבה מכותל הגינה יותר מעשר אמות ושם הוא מקום זרעים המבטל הדירה והנלע"ד כתבתי: סימן רח לחתן בני האברך הרב הגדול וכו' מו"ה משה ישראל פעלדמאן נ"י מבוטשקיף בארץ הגר מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבתי אכסניות שקונים בשר אחורים בלא ניקור מחלב ודם ומבשלין ומוכרין לעכו"ם והנה מכח איסור חלב הביא מהפר"ת דגם בחלב כשעומד לאכילה אסור בסחורה וה"נ בזה: הנה יש לדון לפי המבואר בסוכה ל"ט א' דבאתרוג שאינו רשאי ללקחו בשביעית מבליע לו דמי אתרוג בלולב ואני מצאתי בר"ש פ"ז דשביעית מ"ג בשם ירושלמי בהא דמוכר שלו ושל חבירו דגם משום איסור סחורה שרי כשעושה כעין הבלעה אם כן ה"נ בנ"ד שקונה ומוכר הבשר שאינו מנוקר הרי הוי בהבלעה ושרי ובש"ס דבכורות ל"א ע"ב גבי מעשר בהמה וכו' התם לא מוכחא מלתא וכו' ומוכח דבלא מוכחא מלתא שרי בהבלעה ובמק"א הבאתי מש"ס דעירובין כ"ז ב' ובהבלעה מי שרי אין והתניא בן בג בג אומר וכו' ועכ"פ בנ"ד דלא מוכחא מלתא שרי על ידי הבלעה: ועוד דכל איסור סחורה הוא משום דלכתחלה אסור בהנאה כדמוכח בפסחים כ"ג א"כ בנ"ד שאינו מוכר במשקל הרי אינו נהנה כלל מהחוטי חלב שבתוכו שאינו לוקח ביוקר עבור זה ובירושלמי סוף פ"ב דדמאי ר"א בשם ר"ה תניי ב"ד הוא החלב משל טבח (מה שחסר מהמשקל על ידי ניקור החלב הטבח צריך להשלים, פ"מ) וגיה"נ משל לוקח התקין ר"א בקסרין שיהיו שניהם משל לוקח בגין דיהוון מרבין טבאת (כדי שינקר בטוב שלא יפסיד על ידי הניקור דמי המשקל. פ"מ) ומוכח דבאינו מוכר ע"י משקל אינו מפסיד על ידי הניקור ואינו לוקח יותר דמים עבור חוטי החלב שבתוכו וע' חולין קל"ב א' לקחן הימנו במשקל וכו' ומנכה וכו' ואם כן גם בנ"ד אינו לוקח דמים יותר וע"ש בר"ש גבי מורייס שמערבין בו יין אם לא היה נמכר ביותר בעבור היין לא הוה נהנה מן היין במו"מ וה"נ בנ"ד: אך דמ"מ איכא חשש תקלה שמא ישכח ויאכל כמ"ש הפר"ת סוף סימן זה ואף דבשו"ת מהרי"א חיו"ד סימן קמ"ח פסק להתיר לבשל בשר טרפה שנזדמן כדי למכרו לעכו"ם והביא ראיה מחולין ק"ו ורש"י ומהרש"א ובפרט מפסחים ע"ו ב' אבל היינו בנזדמנו אבל לעשות מסחר קבוע בכה"ג ודאי אסור וכמ"ש גם בתשו' תשב"ץ וע' בזכל"א יו"ד אות ב' וע' תשו' חכ"צ סימן פ"ו בשם ת"ד להראב"ד וע' במש"ז או"ח סוף סימן תמ"ו סק"ה בדברי מג"א סי' תרי"ב וע' תשו' מהר"ח א"ז סימן מ"ט ולכן אין להתיר רק כפי שכתב בתשו' ד"ח ח"ב חאו"ח סימן כ"ז לשכור משרתת עכו"ם וילוה לה מעות והיא תבשל ותתעסק בכל העסק וישוה א"ע עמה שהיא תקח שכר הבישול ובעד הבשר והוא יקח דמי שאר הסעודה והנלע"ד כתבתי: סימן רט לכבוד הרב המופלג בתוי"ר בנש"ק וכו' מו"ה שלום גוטמאן נ"י דומו"ץ בק' יאס במאלדוי מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנהגו שם כמה אנשים על פי הנהגת א' המכונה בשם צדיק שישב שם איזה זמן לברך כל ז"י פסח על אכילת מצה ורו"מ ערער ע"ז והביא מסימן תע"ה ס"ז וחק יעקב בשם כלבו: הנה באמת שגם במג"א סוף סימן תרל"ט הביא כן בשם מהרי"ל ובתשו' ח"ס יו"ד סימן קצ"א באמצע התשובה הביא בשם חזקוני דס"ל דכל ז' איכא מצוה אלא שאינו חובה ומכל מקום כתב שאין לברך על אכילת מצה ובמעשה רב להגר"א ז"ל כתב גם כן שכל ז"י איכא מצוה ולא חובה וכ"ה באבן עזרא פ' בא וע' בד"ש עה"ת פ' ראה וכה ראיתי בשדי חמד מער' חו"מ סימן י"ד אות י' שהביא בשם ס' יפה ללב שהמליץ בעד הנוהגים לברך כל ז' והוא דחה דבריו והביא בשם כמה גדולים שהסכימו עמו ואני מצאתי בתשו' הריב"ש סי' קנ"ט במפורש דאינו אלא רשות ולא מצוה כלל: ולכן אותו צדיק וחסידיו אין רוח חכמים נוחה מהם (כדאיתא כה"ג בשבת קכ"א ב') ויש לבטל המנהג וחוץ חשש ברכה לבטלה איכא הפסק בין ברכת המוציא לאכילה ואוכלים בלא ברכה והנלע"ד כתבתי: ומה שנסתפק במי שאינו אוכל בחוהמ"ס על ידי סיבה אם חייב לכנוס לישב בסוכה בלא אכילה ולברך ברכת לישב בסוכה הנה כבר כתב הט"ז סוף סימן תרל"ט דמי שמתענה חייב לברך על כל ישיבה וכניסה ונודע מש"ס דמנחות מ"א ותוס' שם בעובדא דמלאכא ורב קטינא שגם במצוה שבידו להביא א"ע לידי חיוב ענשו בעידן ריתחא אם אינו מקיים ובתוס' פסחים קי"ג ב' ד"ה ואין לו הביאו ראיה מסוטה י"ד שיש לחזר ולהביא א"ע לידי חיוב ואם לאו מנודה לשמים ועתוסי"ש שבת ל"ב ע"ב בד"ה בעון ציצית וכו' ותוס' ערכין ב' ע"ב ותוס' הרא"ש לברכות י"ח בזה ובח"א כלל ס"ח דין י"ט מסופק אם צריך לילך לעיר אחרת לקיים מ"ע ומתוס' הנ"ל מוכח דמחויב בזה אבל י"ל דשאני מרע"ה שבלא"ה היה מהלך במדבר