מהרש"ם חלק א רלו

להסוברים דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש וכן מצאתי בספר האשכול פג"ה סימן ל' מכל מקום הכא הרי לא אמרינן לגבי החתיכה כל דפריש וכו' וכל סד"ר בדשיל"מ אסור וממילא הכלים אסורים תוך מעת לעת ולאחר מעל"ע הרי בטל איסור חפצא מעל הכלים ואין נ"מ לענין התערובות עצמו מאיסור חפצא שהיה על החתיכות לכן שפיר תולין דהאיסור נתבשל ונאכל: ועוד דדוקא היכא דיש לנו לדון בשוה על כל חלק מהתערובות איזו מהן הוא האיסור אמרינן מאי חזית למיתלי בהך דלמא איפכא אבל הכא כיון דהכלי אין לנו לדון עליה אלא תוך מעל"ע דלאחר מעל"ע פקע איסור חפצא ורק אגברא גזרו חז"ל ובפרט דהרי באיסור שהוא רק חומרא בעלמא גם חהר"ל בטל כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס דין י"ז אם כן הכי נמי לענין הכלי שאב"י מהראוי להקל אלא דמכל מקום היכא דהתערובות אסור מחמירין גם לענין הכלי אבל הכא אדרבא אמרינן דהתערובות שרי והחתיכה שנאכלה כבר נאכלה בהיתר בשוגג וממילא מתירים גם הכלי שאב"י כיון דמדאורייתא גם דברים החשובים בטלים והותר כל התערובות מה"ת ורק מדרבנן גזרו שלא יתבטל ולא גזרו על הכלי שאב"י שהוא רק חומרא בעלמא וכבר כתב במש"ז או"ח סימן שצ"ד סק"ג בשם הפרישה דבאיסור קל דרבנן שאין לו שרש בד"ת גם בספק דסתרי אהדדי בבת אחת שרי ע"ש והכי נמי יש לומר לענין הכלי שאב"י שחז"ל עצמם התירו בדיעבד ורק לכתחלה גזרו שפיר יש להקל בכה"ג אף דהוי תרתי דסתרי ואם כן שוב מהראוי להתיר התערובות שיאסר עולמית ומוטב שיאסר הכלי תוך מעל"ע (וע' שפ"ד סימן קי"א סק"כ בשם הר"ש פ"ז מתרומות לענין טבל ומעשר ראשון ומעשר שני דכיון דטבל יש לו תקנה בהרמה אין תולין בו שנדמע אך כאן יש לומר דדמי לסופרת ז"נ וע"ש במש"ז סק"ז) ובפרט דיש לומר דכיון דגוף החרס אינו נאסר רק הבליעה שבתוכו וכל זמן שאינו נפלט הוי כמאן דליתא לפנינו וכמ"ש התוס' פסחים נ"ב בשם ירושלמי דטעם כמבוער אם כן אין לנו לע"ע על מה לדון. ולא יתכן סברת הכרו"פ אלא אם בשלו בהכלים והתבשיל לפנינו ונודע התערובות דאז שפיר יש נ"מ לדון על התבשיל הזה ובכה"ג יש להחמיר גם בהתערובות אבל אם רק הכלי הריקן עומד נלפע"ד להקל: והנלע"ד כתבתי סימן רג להרב וכו' מו"ה צבי דוב שטימפלער נ"י אבד"ק סטיאנוב. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בישראל שקנה פרה בת ה' שנים מערלית בעד ארבעים ר"כ ונתן אדראן חמשה ר"כ והערלית התנית עמו שבאם לא יסכים בעלה על המכירה תחזור לו האדראן ואמרה לו שהבהמה לא ילדה עדיין שום ולד ואחר כמה ימים באה הערלית וא"ל שבעלה הסכים תיכף ושילדה הבהמה זכר ושיקח לו הפרה והולד ורצתה ליתן לו חמשים צ"ל ריוח שימחול המקח ולא רצה וביום ב' נתן מותר המעות וקיבל הפרה והולד ולא ידע שיש בזה שאלה כלל ועתה נודע לו ושאל אם יש על הולד דין בכור והנה כעת אומרת הערלית שהפילה הפרה ולד בן ב' חדשים עכת"ד השאלה: הנה מ"ש רו"מ בשם ס' ק"ס בהשמטות לשי"ט סימן ל"ז דבקנה נכרי מישראל בכסף אף דהוי סד"ד מכל מקום אם היה הנכרי תופס היה מועיל דיש לומר קים לי אם כן גם בלא תפס הוי יד עכו"ם באמצע והביא ראיה מסוגיא דתק"כ הנה הספר אינו ת"י ועתשו' טטו"ד מה"ק סימן רס"ה אבל הוא נגד כל הפוסקים שפסקו דבכה"ג הוי ספק בכור ובאמת שכבר חידשו הצ"צ סימן ס"ד ותשו' שב יעקב דהיכא דאפשר שיזכה העכו"ם בו הוי כיד עכו"ם באמצע והביאו ראיה מבהמת ארנונא ובמהריט"א פ"ב דבכורות השיג עליהם דהתם כשהיה מקודם של העכו"ם לגמרי לא יצא מרשותו כל זמן שיש אופן שישאר ברשותו כמ"ש התוספות פ"ק דפסחים וכתבו מהרא"י סימן ק"ל ולפ"ז היה מקום לומר דבכה"ג שקנה הישראל מהעכו"ם והבהמה היתה מקודם של העכו"ם שפיר יש לומר דהוי כיד עכו"ם באמצע אבל במהריט"א שם אות י"ז צידד דעכו"ם אין לו חזקת ממון לשיטת הסוברים דגז"ע אסור רק מדרבנן ואם כן אין לו דין מוחזק כלל ועכ"פ לדינא אין מקום להקל במה שכל האחרונים לא ס"ל כן ובפרט שבתשו' רמ"א סימן פ"ז מפורש בישראל שקנה פרה מעכו"ם בכסף לבד וצידד רק ע"פ שיטת ר"ת דמשיכה קונה אך דיש לומר דמשום סטימותא קונה מדרבנן ומכל מקום בנידון דשם שאמר העכו"ם לשלם בעדה ובנגנבה הוי כשותפות עכו"ם וגם נקנה להעכו"ם משום אומדן הדעת ויש לסמוך על ר"ת ע"ש כי קצרתי ומבואר דמשום ספיקא אין שום מקום להקל גם בישראל שקנה מעכו"ם ומהגם שהרי בתשובת הרמב"ן סימן רכ"ה מפורש דבזה"ז שבדד"מ כסף לבד קונה בישראל שקנה מעכו"ם אזלינן בתר דיניהם וחייבת בבכורה וכ"ה שנה"מ סוף סימן קצ"ד ואף שבהגהת מח"א הל' קנין מעות סימן ט' הביא בשמו דלא קאי ברשות ישראל לענין בכורה ובתשו' נט"ש סוף סימן ל' האריך להוכיח דלא קיימא לן כהרמב"ן המעיין בגוף תשובת הרמב"ן ימצא שדעתו דקנין דיניהם הנהוג מועיל בבכורה וביאר דהש"ס פ"ב דבכורות מיירי שאין מנהג פשוט בזה ואחר זה כתב שאין נראה לומר דלענין בכורה ל"מ המנהג ובהגהת מח"א העתיק בשמו מ"ש הרמב"ן שאין נראה לומר כן ובחנם נדחק הנט"ש וע' תשו' ח"ס יו"ד סימן שט"ז מ"ש ע"ד המג"א סימן תמ"ח בזה ולפמ"ש הח"ס לחלק בין היכא שהקנין רק להפקיע בכורה דבזה ל"מ קנין דד"מ מה שאין כן בקנה באמת ודבריו מסתברים כי נודע דבדד"מ קנין שהוא רק בערמה אינו מועיל כלום אבל בנ"ד שהקנין היה באמת לקנייה ממש פשיטא דיש לחוש לדעת הרמב"ן דישראל שקנה מעכו"ם זכה בכסף ויש להפליא על תשו' רמ"א הנ"ל שלא הביא מדברי הרמב"ן הנ"ל ולכן מצד זה אין שום מקום להקל וע' בש"ג שעל הרי"ף סו"פ ג"פ דמפורש ג"כ כמ"ש: ומה שכתב רו"מ מדברי תשו' מהרמ"ז שהובא בפת"ש דבנתן רק מקצת מעות יש לצדד להקל הנה ז"ל מהרמ"ז שם דפשיטא דאם נתן קצת המעות רק בתורת ערבון בעלמא ולא פירש שיקנה כנגד הכל אז אינו קונה רק כנגד מעותיו כדאיתא בח"מ סימן ק"צ ואם כן הוי יד גוי באמצע ופשיטא דפטורה מבכורה אפילו אם נתן לו בתורת פרעון ואם כולו הוא קונה אם לא עייל ונפיק אזוזי אף על פי כן יש להסתפק עדיין אם קבע לו הגוי זמן שיפרע לו המותר ואז הוי דד"מ שאם בעי הגוי זוזי בזמנא דקבע ליה ולא אשתכח תופס הבהמה ואם כן הוי יד גוי באמצע ופטורה מבכורה וכו' והביא משו"ת מ"ב שהביא ראיה מבהמת ארנונא וכתב שיש לדחות הראיה וחסר שם סוף התשו' והנה גם בשו"ת חב"י סימן כ"ח כתב שיש צד להקל כשלא נתן כל דמי הקנין דלא קנה לישראל אלא נגד מעותיו אבל בתשו' מהר"ם מלובלין סימן ל"א כתב בפשיטות דאין להתיר מפני שנתן רק מקצת מעות דמקצת מעות קונה כנגד הכל וע' שד"ח מער' בכור סי' ג' אות י"ז י"ח וע"ש אות כ"א אך המהרמ"ל התיר שם מפני שהעכו"ם לא רצה ליתן הולד באמרו דכיון שילדה קודם שקבל הישראל הפרה הוא שלו אם כן בתפוס הוי יד עכו"ם באמצע ובצירוף שאין חיוב על הישראל לפדותה מהעכו"ם ע"ש היטב מה שאין כן בנ"ד. ובתשו' מ"ב סימן צ"ג העיר ג"כ בענין מכירת חמץ דערבון אינו קונה רק נגד המעות אך כיון שזוקף השאר במלוה שפיר קונה הכל ובשו"ת ב"ש חאו"ח סוף סי' ק"ב העלה דכל שנותן סתם מקצת מעות ולא אמר בפי' שנותן בתורת ערבון שקורין זדאטיק ולא עייל ונפיק אזוזי הוי קנין כסף גמור אם כן לפ"ז בנ"ד אם אמר בפירוש שנותן זדאטיק יש להקל ע"פ הנ"ל ולפמ"ש בשו"ת מים חיים ח"מ סימן ה' והובא בפת"ש חו"מ סימן ר"ז סקי"ג כל לשון אדראן אינו קנין עצמיי רק להחליט האדראן לכן יש להקל אבל אם נתן בסתם הוי כסף גמור והוי, ודאי בכור ע"פ תשו' הרמב"ן הנ"ל: ומ"ש דכיון שהערלית א"ל שאם לא יסכים בעלה יהיה בטל המקח אם כן הוי יד נכרי באמצע ליתא דאם בעלה