מהרש"ם חלק א רכח

לק"מ דהתם הא ברישא דברייתא דעל בשרה ועל חלוקה מפרש בש"ס דמיירי בלא הרגשה ואם כן גם סיפא מיירי דומיא דהכי בלא הרגשה לכן הוצרך הש"ס לשנויי דכיון דרוב ימים בהרגשה חיישינן שמא ארגשה ולאו אדעתה ולעולם מיירי בלא הרגשה ומצאתי בשו"ת תפארת צבי להגאבד"ק גליגא ואה"ו חיו"ד סימן ל"ט שהעלה דבאשה שרגילה לראות ליחה לבנה בשעת הרגשה דיש להקל גם בהרגישה ובדקה ולא מצאה כלום וגם התה"ד מודה בזה וכתב שם גם כן דכיון דעל פי רוב מוצאת ליחה לבנה וזיבת דם אינו מצוי שלא בשעת ווסתה תולין ברוב ע"ש וע' בתשו' ד"ח ח"א סימן ל"ד וח"ב סימן ס"ו שהעלה גם כן דאם בדקה כמ"פ היטב ונמצא מראה טהור דיש להקל וגם בשו"ת שע"צ להגאון מדעעש סימן קל"ח שפסק גם כן דאם בדקה ג' פעמים ונמצאת טהורה גם בתוך ספירת ז' נקיים יש להקל בכה"ג: סימן קפט להרב הנ"ל ומה ששאל בדין אשה שלא היה אפשר לה לרחוץ פניה של מטה בהפסקת טהרה ולא רחצה ובדקה והתחילה לספור ז"נ והביא בשם שי"ט להקל בדיעבד וביוס"ד להגאבד"ק לבוב חולק עליו ומחמיר וביקש מעמדי להודיעהו חוו"ד והנה במי נדה שם כתב מסברא דכיון שהיתה נקיה בבדיקה מה איכפת לן במה שלא רחצה ואף דבג' ימים הראשונים אין תולין בכתם היינו כיון דיש שינוי שמצאה כתם שלא היה בתחלה אבל אם היא מלוכלכת כמו שהיתה ואין ריעותא לפנינו אין חשש ומ"ש הרמ"א דדי אם רחצה פניה שלמטה היינו לענין למנות לכתחלה ז' נקיים וא"צ לחזור וללבוש לבנים אבל בלא רחצה פניה שלמטה וכבר מנתה ז' נקיים סגי בבדיקה לבד עכ"ד: והנה מ"ש דגם במלוכלכת אין חשש הנה בשו"ת ח"ש הנספח עם הר המור סימן ז' הביא בשם רב אחד שצידד דמ"ש הרמ"א דבעינן שיהא החלוק בדוק ונקי הוא לאפוקי אם אינה יודעת אם הוא בדוק דאז אם תמצא כתם תטמא אבל ביודעת שאינו נקי אין חשש והוא דחה דהא מבואר ברוקח ומרדכי וב"י דתלבוש חלוק נקי כדי שיהא ניכר אם תראה עוד וגם בתוה"ש כתב שלא יהא הבגד צבוע מפני שלא יהא הדם ניכר לכן פסק שם דגם בשעה"ד אין להקל בכה"ג ואם כן הכי נמי בנמצא לכלוך דם בבשרה אבל בלא נמצא לכלוך בבשרה אלא שלא רחצה צדקו דברי, המ"נ להקל. ומ"ש ביוס"ד דהרמ"א הכריע כדעת האגור להקל בשעה"ד ליתא דהתם מיירי לענין חלוק בדוק ונקי ולא נחלקו כלל לענין רחיצה ומ"ש ראיה מדברי המ"ד וש"ך סי' קצ"ט דגם בשויו"ט צריכה לרחוץ בחמין שהוחמו מאתמול וכו' ליתא דהתם מבואר דמותרת לרחוץ בצונן אלא שהחמירו ע"ע שלפעמים ירחצו בחמין שהוחמו ביו"ט והיינו משום דהוי לכתחלה אבל אם כבר ספרה איזו ימים אין להחמיר לדחות טבילה בזמנה ובאמת שנעלם משניהם דברי הלבוש וד"ח שעל הרא"ש פ"י דנדה אות כ"ז דבדלא אפשר שאין לה מים כלל סגי גם בלא רחיצת מים כלל וכעת מצאתי בסד"ט סקי"ג שהביאו גם כן וכה הראני הרב וכו' בעהמח"ס משמ"ש נ"י גם ראיה מדברי הט"ז סוף סי' שפ"א דמוכח כן ולפמ"ש בסד"ט שם דיכולה לרחוץ במ"ר יש לעשות כן בלא נמצא מים ועכ"פ בדיעבד שהתחילה למנות ז"נ אפילו רק יום אחד א"צ להתחיל שנית כדעת השי"ט: סימן קצ להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שלום גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב. מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו באחד ששידך את אחותו יתומה בהרשאת אמו עם בחור אחד ונתחייב לנדן עבורה חמש מאות ר"כ ואחיו סיפר להמחותן שהנדן יהיה מבית הנשאר בעזבון אביהם המנוח וימכרו הבית או ישכירוהו על כמה שנים ויקבלו שכר דירה מקודם והבית הוא בשותפות עם עוד איזו אנשים והם אלמים ומתנהגים עם היתומים שלא כדת ועל ידי זה לא יוכלו להשיג שום קונה או שוכר והעיקר יען כי הבית הוא בטאבילאציע על שם אבי אביהם וצריך הוצאות להשיג טאבילאציע על שמם ואז היה נקל להשיג קונה ולכן רוצים היתומים שיתן אבי החתן מאה ר"כ על הוצאת טאבילאציע ואז ישיגו קונה ויסלקו מזומן או שיכתבו ויחתמו חלק בית על הזוג בשיווי חמשה מאות ר"כ עם עסקא ועוד איזו זמן מקודם רצתה אם הכלה לנתק הקשר יען כי נודע לה כי החתן אינו יכול ללמוד כפי שחשבה והמחותן אבי החתן כבר ידע אז את כל הנעשה מעסק הבית ועכ"ז עשה כל טצדקי על פי פקודת הרה"צ מס"ג שגזר אומר על היתומים ונתקיים אז השידוך בתקפו ובסבלונות מחדש מהחתן להכלה וכן מהכלה להחתן ואם כן יש לומר דידע ומחל ואבי החתן רוצה לנתק הקשר ורוצה רק במזומנים: הנה כבר הביא רו"מ דברי שו"ת הר המור סימן ל"ו שהובא בחיבורי סימן ר"ז סט"ו וגם משו"ת חסל"א חו"מ סימן מ"ב דהחיוב לסלק במזומנים דוקא ולא בשוה כסף ומ"ש רו"מ דבשו"ת הר המור כתב לסניף שנותן לו רק לבטחון המעיין ימצא שכתב זה לענין אם היה תנאי מפורש בשוה כסף דמכל מקום אם נותן רק לבטחון לא מהני מה שאין כן בסתם ובפרט שנכתב בפירוש לסלק במזומנים וגם בשו"ת משיבת נפש להגאבד"ק פלאצק סימן ס"ד מבואר כן לדינא וכן פסקתי כמ"פ. ומ"ש דבנ"ד ידע ומחל הנה הגם דנתינת סבלונות מחדש מהני שפיר להוכיח על ריצוי כמ"ש בתשו' עבוה"ג סימן ע"ד ובב"מ סימן נ' פקפק קצת אבל בנ"ד ליכא הוכחה כלל שנתרצה בזה דאולי היה סבור שיתפשרו עוד או שהאחים יקנו חלקה או ימצאו סוחר אחר על חלקה וכל מחילה נגד חיוב שבשטר צריך שתהיה ברורה בלא ספק וכמ"ש הרשב"א והובא בב"י אהע"ז סימן צ"ג דמן הסתם כל ספק במחילה מוקמינן לשט"ח בחזקתו אף שבא להוציא ע"ש היטב ותבין: ואולם הנה בתשו' רלב"ח סימן קל"ד ובתשו' לחם רב סימן ר"ב מבואר דאם הנותן שוה כסף נותן גם ההוצאה הנחוץ לצורך מכירת השוה כסף נחשב כמזומן ומבואר שם דגם בנותן בשוה כסף גם התוספת הזה סגי ע"ש ואם כן הכי נמי בנ"ד אם יתנו לה בהבית גם דמי הוצאה הנחוצה בזה לפעול הטאבילאציע ושיהיה נקל למכירה אין להחתן רשות לנתק הקשר וז"ז אין מקום לחייב המחותן בקיום הקשר רק באופן הנ"ל: והנלע"ד כתבתי סימן קצא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו""ץ ד"ק חוסט בארץ הגר. מכתבו הגיעני זה איזו ימים ולאשר הקיפוני כמה טרדות לא נתנוני לעיין במכתבו וגם עתה באתי בקצרה ע"ד שאלתו בדגים שנמלחו בכלי בשר ב"י ושהה שם מעת לעת בצירו ואחר כך נצלו הדגים בחמאה וח"א אסר הדגים משום דכבוש מעת לעת כמבושל והציר הוי ד"ח כמ"ש הש"ך רסי' ק"ה ומחליא לשבח והוי טעם ראשון של בשר בהדגים ואפילו בכלי בשר שאב"י יש לאסור בלא הפ"מ ורו"מ חולק עליו: הנה מ"ש רו"מ דגם לשיטת המנ"י החולק על הש"ך סי' ס"ט סקס"ח וס"ל דציר הוי ד"ח היינו במלוח הרבה כדי להתקיים לאורחא אמת שכ"ה במנ"י שם להדיא ובש"ך סימן צ"ו סקט"ז חולק גם כן בענין המלח דדוקא במלוח הרבה הוי ד"ח וכ"ה במג"א סימן תנ"א סוף סק"כ וגם בעיקר מחלוקת הש"ך והדרישה כבר הביא הבינ"א דברי או"ה דמבואר כהש"ך אך דבנ"ד היה כבוש מעל"ע וע' בתשו' מהר"ם שיק סימן קכ"ד ותשו' כת"ס סימן ע"ב דתלו לה בפלוגתת ראשונים: אבל מ"ש רו"מ מהש"ך סימן צ"א סקט"ז בדין טהור צלול הנה מלבד מה שראיתי בס' יד"י שנדפס מחדש שהשיג באורך