מהרש"ם חלק א רכט

ע"ד הש"ך בזה אף גם הרי כבר העלה בח"ד סוף סימן ס"ט דהעיקר לדינא כטעם ב' שכתב השע"ד דהא דאין מליחה לכלים משום דאין המלח נכנס בחלקי העץ ולא משום דטהור מלוח וטמא תפל ע"ש ואם כן יש להקל בנ"ד דהוי גם כן נ"ט בנ"ט

ומ"ש רו"מ דבנ"ד היה נ"ט בנ"ט מקודם שהרי נבלע הבשר על ידי רוטב וכמ"ש הח"ד רסי' צ"ה הנה זה כמה שנים כתבתי בגליון שבדרישה שם בד"ה ובעה"ת וכו' כתב וז"ל וזה שייך דוקא בטעם היוצא מן הקדרה וכו' אבל כשמבשל תחלה בו בשר אף שהיה בו מים מ"מ כיון שנמחה גוף הבשר במים הרי המים הוא כבשר והן נבלעין בקדרה וז"ש רבינו בסוף סימן זה וז"ל ונאסרה היורה מממשות הבשר מנגיעה שנוגע בה וכו' ולא אמרינן שנכנס תחלה במים עכ"ל ומפורש דלא כהח"ד וכ"ה בב"י בשם שע"ד בד"ה והיכא וכו' משום דיש בה ג' נ"ט בנ"ט מן הבשר לקדרה וכו' וע"ש דמיירי שאכלו בהם רוטב. של בשר וגם אחר זה כתב דדוקא שאין מלוכלכת במרק וכו' ובבדה"ב השיג דדוקא בממשות בשר ולא במרק ע"ש וכפי הנראה נחלקו בסברת הח"ד [ואחר זמן רב נדפס ספ' יד"י וראיתי בו בסי' צ"ד סקי"ט שהרגיש בזה והביא בשם כנה"ג שדחה דברי בדה"ב וכתב דרוטב הוי כבשר ממש וגם הביא בשם רש"ל באו"ש מפורש דלא כהח"ד ע"ש] וע"ע במרדכי פכ"ה סי' תש"ו דמבואר שם גם כן כלשון השע"ד הנ"ל שבב"י

ומ"ש הח"ד ראיה מתוס' זבחים וכ"ה במהרמ"ש חולין שם יעוין בל"א חולין קי"ב שהשיג על זה וגם דחה דברי הח"ד ואני בתשו' אחת הבאתי בזה מדברי הכ"מ פ"ו מפהמ"ק דבמקצת ל"ש דין ממעט באכילתן והבאתי דברי הצל"ח פסחים י"ג ושעה"מ סופ"ו מפהמ"ק מרש"י בכורות ס"א ודברי הח"ס סי' קי"ד ופלפלתי הרבה בזה ואכ"מ ועל כל פנים לדינא ודאי אין להקל כהח"ד ובפרט בבשלו ד"ח דמבואר ברמ"א סי' צ"ה ס"ב דגם בכלי שבשלו בו בשר אסור ומוכח לשי' הח"ד דגם אחר שהיה ב' נו"ט קודם שבשלו הד"ח אפילו הכי מחליא לשבח ואם כן ממ"נ א"א לצרף ד"ז בנ"ד אי נימא דהציר הוי חריף: וגם מ"ש רו"מ בשם איזו מורים דיש לשער בכף ששאבו רוטב בשר כפי ערך המדומע ועפ"ז צידד גם בנ"ד הנה לפמש"ל דברוטב דינו כבשר נראה דה"נ בנ"ד וע' בחכ"א כלל מ"ו שהביא בשם או' דאין לשער ברוטב כפי המדומע וזה כמה שנים דחיתי דבריו וביארתי דברי או"ה בע"א ומצאתי אחר כך בחמ"ד הל' בב"ח סי' מ"א שביאר דברי או"ה כדברי והביא גם מד' מרדכי פכ"ה סי' תרצ"ז וע"ש סי' תרצ"ה. ומכל מקום נראה דבתוחב כף לרוטב י"ל דשמא נגע בבשר ולא רמיא אדעתיה גם י"ל דהשומן צף למעלה והשומן דינו כבשר עצמו כדאיתא בחולין ק"כ ב' מאי רוטב שומנא ופריך הוא עצמו יטמא טו"א וע"ש ברש"י דהיינו שומן שעל המרק ע"ש ולכן קשה להקל בזה (ועמש"ל סי' ר"ז באורך קצת בזה)

ומ"ש רו"מ מדברי פמ"ג באו"ח דסתם כלי יש שלשים בתוכו הנה גם במחצה"ש סי' תנ"א סק"מ מבואר כן ואני הבאתי במק"א ראיה מתוס' חולין ק' ע"ב במ"ש דלהר"א ניחא דגם ביורות גדולות י"ל שהגעילום ב"פ וע' פלתי סי' צ"ד סק"ט דמוכח מזה דעל כל פנים יש בתוך הכלי קרוב לערך ח' פעמים נגד הכלי וע' בשו"ת שו"מ מק ח"ג סי' כ"ז מהא דב"מ מ' דמוכח דהכלי חלק ששית ועמש"ל סי' צ"ג בזה. אבל לומר שיש שלשים פעמים החוש מכחישו ואני בחנתי ונסיתי כמ"פ וראיתי דא"א להמציא בזה כלל תמידי והכל לפי עובי וגודל הקדרה ולפעמים היה רק ה' או ששה פעמים ולפעמים קצת יותר. הנה השבתי לו על כל פרטי הצדדים שצידד רו"מ בזה כאשר ביקש מעמדי ובגוף הדין צדקו דברי רו"מ להקל בנ"ד: והנלע"ד כתבתי סימן קצב להרב החריף וכו' מו"ה יהודה ליבוש מונק נ"י בווארשא

מכתבו הגיעני ובדבר אשר שאל על השמטת הרמב"ם הא דאמר אביי בבבא קמא (ק"י) דמדתנן במתניתין נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידן שנאמר ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ואמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הו"א מהדר ליורשים מ"ט אדעתא דהכי לא יהיב ליה והרמב"ם השמיט ד"ז וגם בתוי"ט תמה ע"ד הרע"ב שכתב במתני' דטעמא משום דכבר זכה בו ולא ביאר משום דכסף מכפר מחצה

הנה נראה דשפיר השמיט הרמב"ם ד"ז דלכאורה קשה לפמ"ש הרדב"ז ח"א סי' ר"ד ובכנה"ג ח"מ סי' ט"ו בהגב"י אות ח"י דבאומדנא דמוכח מהני להחזיק ממון ולא להוציא אם כן איך דייק דכסף מכפר מחצה משום דאל"כ האיכא אומדנא הרי כיון שנתן כבר הכסף לאנשי משמר י"ל דל"מ אומדנא להוציא אבל נראה דעיקר טעמו של הרדב"ז דאומדנא אינו דבר ברור אלא דע"פ רוב הוא כן וכיון דקיי"ל דאין הולכין בממון אחה"ר לא מהני להוציא

והנה הפ"י כתובות י"ב ע"ב העלה דמאן דסובר ברי ושמא ברי עדיף ובא"י אם הלויתני חייב בע"כ ס"ל דהולכין בממון אחה"ר ובב"ב קל"ה א' מבואר דאביי סובר דא"י אם הלויתני חייב ואם כן ס"ל דהולכין בממון אחה"ר אם כן שפיר דייק דכסף מכפר מחצה דאל"כ תיהדר משום אומדנא דלשיטתו הא מהני אומדנא גם להוציא ממון אבל לדידן דקיי"ל דאה"ב אחה"ר נדחה דיוקו של אביי ולכן השמיטו הרמב"ם ומיושבים דברי, הרע"ב. ועוד נראה דהנה לכאורה קשה איך דייק דמכפר מחצה הרי י"ל דבאמת אינו מכפר ואיכא אומדנא אלא דשאני הכא דגלי קרא דלכהן לו יהיה וקמ"ל דלא מהני הכא האומדנא וגזה"כ הוא אולם נראה דהנה בהא דפריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה ומשני הלכתא גמירי לה הקשה הראב"ד דנילוף מינה דלא אזלינן בשום מקום בתר אומדנא ותירץ דאין למידין ק"ו מהלכה והובא באס"ז ואם כן הכא אי נימא דגלי קרא שוב תיקשי דנגמור מינה וכה"ג כתב בנה"כ יו"ד סי' רכ"א ע"ד הט"ז סקמ"ב דל"ש לומר שאני הכא דגלי קרא דאם כן תיקשי נגמור מינה ושכ"ה סוגית הש"ס ע"ש וע' פסחים ע"ה א' גלי רחמנא התם דתנור שגרפו אין זה צלי אש וילפינן מינה דבכל מקום דינא הכי ע"ש

והנה בבכורות ט"ז א' מנין לחמשה חטאות מתות ת"ל ממפריס הפרסה טמא ופריך הא הלכתא גמירי לה ומשני דאיצטריך קרא ללאו ע"ש ולפ"ז הדק"ל דניליף מינה דל"מ אומדנא וצ"ל דכסף אינו מכפר וקרא דלכהן לו יהיה קמ"ל דלא אזלינן התם בתר אומדנא ושוב אין קושיא דניליף מינה דהאיכא שני כתובים גבי גזל הגר וגבי חטאות המתות ושני כתובים הבאים כאחד אין למדין ואם כן מוכח להיפוך מדעת אביי וצ"ל דאביי דדייק דמכפר מחצה היינו לפי הס"ד שלא ידע עוד מהא דחטאת שמתו בעליה דאיכא נמי אומדנא והוי קשיא ליה דאי קרא דלכהן גזה"כ תיקשי דנילוף מינה א"ו דהוא ס"ל דחטאת שמתו בעליה הוא רק הלכתא וליכא קרא לכן דייק שפיר אבל לפי האמת אין ראיה כלל ולכן השמיטוהו הרמב"ם והרע"ב

עוד יש לדון דהנה כבר הקשיתי דלמא בכסף למשמר גזה"כ דלא ניזול בתר אומדנא אבל י"ל לפמ"ש בתוה"ש סימן קפ"ג דר"מ דאמר מפ"מ אמרה תורה נדה טמאה ז' וכו' בע"כ דס"ל דדרשינן טעמא דקרא ע"ש אם כן גם ר"ע דאמר בר"ה ט"ז מפ"מ אמרה תורה וכו' וכן בב"ק ס"ז ב' בע"כ דדריש טעמא דקרא ובספרי פ' נשא מבואר דהך דינא דמתני' ר"ע קאמר לה ולכן דייק אביי שפיר דכסף מכפר דאל"כ נימא אומדנא והרי דרשינן טד"ק אבל לדידן דלא דרשינן טד"ק שפיר השמיטו הרע"ב ולפמ"ש הכ"מ פ"ד מעכו"ם ה"ד גם הרמב"ם ס"ל כן והגם שיש סתירות בזה בדעת רמב"ם מכל מקום יש לומר כן לפלפולא

עוד יש לדון בזה דכבר הקשה בתשו' ח"צ סי' מ"א בהא דפריך גבי יבמה שנפלה לפני מו"ש דתיפוק לחליצה משום אומדנא דהא אין פותחין בנולד דלא שכיח וע"ש מ"ש ליישבו ובתשו' מעי סי' ד' ביאר דהקושיא על יבמה שנפלה לפני יבם שהיה כבר מו"כ בשעה שקדשה בעלה ע"ש ולפ"ז קשה בהא דדייק אביי ממתני' דמכפר מחצה וכן בהא דפריך אחטאת שמתו בעליה דהא א"פ בנולד וי"ל לפמש"ל דהך מתני' הוא דברי ר"ע ובכתובות כ"ג