מהרש"ם חלק א רכז

שמא היה כבוש מעל"ע אם היו מחזיקין שהיה בהבאר ובע"כ דליתא אבל יש לומר דסבירא ליה דספק כבוש מותר ולא מחזקינן מזמן לזמן בצונן ודלא כהמג"א סקי"ט וכמ"ש בחידושי רז"ה להוכיח כן מהט"ז ביו"ד סימן ק"ה סק"ג ומסי' תס"ז סקי"ז הנ"ל דחולק על המג"א ע"ש וזהו כמ"ש וגם אם לא נימא כן מכל מקום הרי בט"ז יו"ד סימן קל"ה סקט"ו נחלק באמת עם הנת"ך שם בדין כבוש לסירוגין אם כן יש לומר דהט"ז לשיטתו שם דמחמיר גם בכבוש לסירוגין לכן גם בבאר אסור מה שא"כ לשיטת נה"ך וכדבריו פסק המנ"י כלל כ"ד בשם חותנו וע' במש"ז רסי' ק"ה בזה אם כן גם בבאר יש להקל. ומ"ש עוד השד"ח שם שמדברי תשו' בנין עולם שהובא בפת"ש סימן תס"ז שכתב דבבאר יש לומר דאין מחזיקין בצונן מזמן לזמן מוכח דאיכא דין כבוש הנה לדעת הב"ע הרי בלאו הכי מותר משום דאין מחזיקין מזמן לזמן ובעיקר דין כבוש בסירוגין הנה גם בשו"ת מעיל צדקה סימן ל"ה פסק בפשיטות דאם נחלפו המים וגם בהוציאו כרגע וחזר והכניסו באותן מים עצמן יש להקל ע"ש וע' בעקרי הד"ט ליו"ד סימן ז' אות י"ט שהביא כן בשם הגו"א בשם קבלה מחכמי מנטובה וע"ש בשם ח"א קבלה ממהר"ם פרובינצאלי דגם בנענע המים בינתים לא הוי כבוש והוא פקפק ע"ז ועכ"פ בבאר שמים חדשים נובעים ומתערבים יש לומר כדעת טטו"ד וע"ע בזכל"א יו"ד אות כ' ושם ח"ג אות כ' בזה באורך. אבל מכל מקום קשה לסמוך ע"ד הטט"ו בזה כיון דגם מים הראשונים מקודם המעת לעת עוד מעורבים שם דיש בהם שיעור כבישה אין לנו להמציא להקל על ידי שגם מים חדשים הנובעים מעורבים בהם והראוני בחמ"ד הלכות תערובות סוף סימן כ"א שנסתפק בדבר זה אך יש לצדד דכבר האריך בש"ש להקצה"ח ש"ג פ"ה דכיון דלא אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן אלא בתרומה וקדשים אין להחמיר בחשש משהו בחמץ מזמן לזמן ע"ש ובע"כ דטעמא משום דהכא ליכא חזדמע"ק שאין המים בחזקת בדוקים כמ"ש בפמ"ג ופתחי נדה והובא בהגהותי לאו"ח אם כן במים אף דגם במי גשמים יש לומר גם כן שהם בחזקת בדוקים כשירדו מהעבים דחטים בעבים אף שנזדמן כן כדאיתא במנחות ס"ט מכל מקום לא שכיח כלל אבל מעת שנפלו בארץ שמא היה שם חמץ בנהר או בבור וממל"מ כמו דאין מחזיקים להקל הכי נמי ל"מ חזה"ת ממקום למקום אבל בבאר הנובע הרי בנידי הנביעה שבמקום הבאר המים בדוקים שוב איכא חזדמע"ק להיתר ואין להחזיק מזמן לזמן ובזה יש לקיים הוראת תשו' בנין עולם שבפת"ש הנ"ל ולכן יש לקיים הוראת רו"מ ואין לערער עליו (ולפמ"ש הל"ש בחי' דינים סקע"ב דדוקא בדרבנן אין מחזיקים ממל"מ אבל בדאורייתא מחזיקים אם כן יש לומר דלהקל מחזיקים ממל"מ גם בדרבנן כמ"ש כה"ג הש"ך ביו"ד סימן שי"ג סק"ד וכ"ה בר"ן סופ"ב דכתובות ובכ"מ פי"ד מעדות ה"ג אם כן יש לומר דמהני שפיר חזקה דמעיקרא של מי גשמים ויש להקל גם מזמן לזמן ודו"ק ועתוס' חולין י"א סוע"ב בד"ה לר"מ וכו' אדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו וכו' ע"ש אף שהוא כעין חזקה ממל"מ והעירני לזה ח"א ויש לחלק בין חזקה דדינא לחזהנ"י וע' בשעה"מ פ"ט מטו"מ ושו"ת אמרי אש חיו"ד סימן י"ב מהא דחולין ע"ז ב' ויבמות ל"א ובכורות מ"א וע"ש מ"ש בזה): סימן קפז להרב הה"ג וכו' מו"ה מנחם שלמה אבענד נ"י אבד"ק נעמרוב. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שגירש אשתו בשנת תרנ"ח בשם יעקב כי כן היה נקרא בפ"כ ונשא אשה אחרת ואחר כמה חדשים כתב לרו"מ שנקרא לתורה בשם יעקב יוסף ובכונה העלים שם זה לנקום בה את נקמתו במעות שנתן לה לקבל גט ורו"מ הרעיש עליו עד שבא וגירשה שנית ועתה נזדמן לה שידוך ונשתדכה והחתן רוצה שתנשא לו מיד תוך ג"ח מן הגט השני ואם לאו יחזור בו מהשידוך ורו"מ צידד דכיון שכבר נשא אשה אחרת ובזה"ז יש חדר"ג גם החולקים על ר"ת שבתוס' גיטין צ' וש"ע א"ע סימן י"ג ס"ט מודים להקל והנה בגוף השאלה כבר האריך בשו"ת מאיר נתיבים סימן כ"ו באחד שמסר מודעה מקודם על הגט והעלים שם אחד בכונה והעלה דשם שנקרא בפ"כ דינו כחניכא שהכל קורין בה דכשר בדיעבד וגם לכתחלה יש לצדד דכשר ובדבר המודעה הרי ביטל כל מודעי ואף שאומר שבכונה העלים שם א' דברים שבלב אינן דברים וגם אאמע"ר ואף שבט"ג בליקוטי שמות אות לה רמז לדברי מא"נ והניחו בצ"ע וכפי הנראה כונתו להא דמבואר בסימן קכ"ו סכ"ב בלא כתב ווי"ן הארוכין דאם הבעל ערער ואמר שנתכוון לשנות פסול וע"ש בטור בשם עיטור ובג"פ ס"ק ס"ה וע"ע כה"ג בתשו' הרא"מ ח"א סימן ס"ו ונו"ב מ"ת א"ע סימן ק"ט אבל הנה גם בתשו' רח"ש סוף סימן ס"ג מיקל בכה"ג משום דאאמע"ר ובתשו' תא"ס סימן ל"ד וסימן ר"א העלה דדוקא היכא דשינה בגוף הכתיבה וניכר לכל מהני הערעור מה שאין כן בהעלמת שם אחד וגם בתשו' שו"מ תליתאה ח"א סימן ט"ז העלה כן ותדע שהרי בכל שאר מקומות שמבואר בפוסקים דכשר בדיעבד כגון בלא כתב שם אביו וכדומה לא נזכר בשום מקום שיהא מועיל ערעור הבעל וע' בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סימן ס"ג אות כ"ב כ"ג שהעלה דגם הט"ג שהניח דברי מא"נ בצ"ע היינו היכא שמסר מודעה מקודם אבל בלא מודעה לכ"ע יש להקל והביא מפסקי מהרא"י סימן רי"א דהיכא שנשבע שאין לו שם אחר לכ"ע כשר וגם היכא שהעלים שם אחד ואומר שהיה מוכרח להציל ממונו על ידי זה אין חשש ע"ש היטב ואם כן בנ"ד שנשא אשה אחרת ואיכא חדר"ג אין לחוש לערעורו כלל וגם העליתי בתשו' אחת להרב וכו' אבד"ק קאלביעל נ"י דלא מהני ערעור הבעל אלא בערער מיד אחר הגט אבל בעבר יום או יומים אחר שנתבטל אמתלאתו ושתק לכ"ע אין חשש והבאתי ראיה מש"ס דכתובות פ"ג ע"א מסתברא מלתא דר"י בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו ופירש"י דבעומד יום או יומים ושתק ואחר כך ערער ל"מ דהשתא קהדר ביה ולמדוהו לטעון כן והבאתי מתשו' הרשב"א שבב"י חו"מ סימן שט"ז שהביא מהש"ס הנ"ל לנידון שלו וגם הבאתי מתשו' רשד"ם חו"מ סימן שכ"ג ושער אפרים סימן קל"ג שכתבו כה"ג ע"ש ואם כן כיון שנשא אשה אחרת קודם הערעור וגם אחר כך עברו כמה חדשים ושתק לכ"ע אין לחוש לערעורו ולכן לע"ד בחנם החמיר רו"מ שיגרשנה שנית ואם החמיר כן לצאת מחשש איסור תורה עכ"פ אין להחמיר בזה לענין חשש הבחנה דרבנן כיון דמדינא לא היו צריכים לגט שני כלל גם מחשש לעז וגם החולקים על ר"ת מודים בזה ויפה פסק רו"מ סימן קפח להרב הה"ג וכו' מו"ה שמעון צבי וויינער נ"י אכד"ק קריפטש מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שרגילה בזיבת דבר לח לבן והרגישה בימי טהרתה ולא בדקה וגם היא נו"נ ונוסעת בדרך עם אנשים ואי אפשר לה לבדוק כלל אפילו בכתונת ורו"מ הביא דברי החכ"א ופת"ש סימן ק"צ סוף ס"ק ק"ג שצידד להקל ובשו"ת ב"ש ח"ב סימן ל"ו חולק עליו וסיים דנשתקע הדבר ולא יהיה נאמר: והנה מ"ש הב"ש מדברי הראב"ד בבעה"נ דרוב דמים באשה טמאים וגם לשיטת רז"ה הוי סד"א ולהחמיר לענ"ד ליתא דהא כל טעמו של החכ"א משום דבאשה זו שרגילה בזיבת דבר לח ובדקה כמ"פ ונמצאה טהורה אם כן הרי איכא באשה זו רובא להיפוך והרי מבואר במהרש"א פ"ק דכתובות ובב"ש א"ע סימן ס"ח סק"ג דהא דתלינן בבוגרת בדם בתולים משום דדם נדה שלא בשו"ו לא שכיח ובעכנ"ל דהא דבהרגישה שלא בשו"ו ולא מצאה כלום טמאה משום דאין דרך אשה להרגיש שלא בשעת ווסתה אבל באשה זו שדרכה להרגיש זיבת דבר לח ויש לנו במה לתלות כמו דתולין בבוגרת בדם בתולים כן הכי נמי תולין בנ"ד בליחה לבנה שדרכה למצוא ומ"ש עוד בשו"ת ב"ש מהא דנדה נ"ז ע"ב דפריך לשמואל מהא דבמניעות והיסטות הלך אחר הרוב וע"ש ברש"י ותוספות והא הו"ל לאוקמי בהרגישה ולא בדקה דאם רוב פעמים רואית דם טהור טהורה ואם רוב טמא טמאה ג"י