מהרש"ם חלק א רכו

סימן קפד להרב וכו' מו"ה אליעזר מארדער נ"י מו"ץ ד"ק ניסקא הסמוך לרישא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במוזג יין שהי"ל יין במרתף בכמה חביות והיה לו מינקת הייבער) של פסח של זכוכית והיה תלוי שם גם הייבער של זכוכית חמץ והשאילו לעכו"ם ג"י קו"פ והוציא עמו י"ש מחביות והחזירו וטעו ביום ב' ש"פ והוריקו בהמינקת של חמץ יין מכמה חביות ומסופקים אם היה המינקת יבש אבל זאת נודע שהיה תלוי שם כבר יותר מג"י: הנה לענ"ד אין לחוש כלל שמא היה עדיין לח וראיה ממשנה פ"ד דמכשירין מ"ט הממלא בקילון עד ג' ימים טמאין וכו' ובר"ש ורא"ש ורע"ב פי' דלכולי עלמא בסתמא עד ג' ימים מתנגב הקילון מן המים הנמשכין דרך שם והביא מהתוספתא דגם ר"ע מודה בסתמא ע"ש וגם לפי' הר"מ שם יש לומר כן ע"ש ותבין ונודע דבקילון המונח בשוה לארכו אפילו של עץ וחרס קשה יותר להתנגב מכשהוא תלוי ופיו למטה ובפרט של זכוכית ואף דיש לומר דגבי הכשר דבעינן שיהא טופח על מנת להטפיח מתנגב בג' ימים מה שאין כן בנ"ד מכל מקום מלשון ניגוב משמע דמתנגב לגמרי והן אמת דמהראב"ד וכ"מ רפי"ג מטו"א ה"א משמע גם כן דהתם תליא רק בנגבו שלא יהיה על מנת להטפיח מכל מקום גם מסברא נראה דבנ"ד בג"י נגב לגמרי ובהגהותי על האו"ח שנדפסו בארץ הגר בסימן תס"ז אות ל"ו הבאתי מדברי הרא"ש פ"ב דע"ז סימן כ' שדעתו נוטה דאין כלי פולט בצונן בפחות ממעת לעת אפילו משהו ונחשב בעיניו לדוחק לומר שפולט משהו לאלתר ע"ש ומכל שכן בנ"ד לענין זכוכית דמדינא גם בפסח שרי ורק מצד חומרא מחמירין בו א"כ פשיטא דאין להחמיר בצונן עכ"פ ולכן יוכל להתיר היין: והנלע"ד כתבתי סימן קפה להרב וכו' מו"ה דוד שיף נ"י מו"ץ ד"ק זמיגראד. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שיש לו מלאכת פאבריק מן (רויסלעך) דגים קטנים מעובדים עם חומץ ומכר הכל כדין והפאבריק שלו במדינת פרייסען והי"ל גם על הבאהן רוסען ומכרם גם כן אבל הנאמן שלו היושב בהפאבריק שלח לאדם אחד חמשים חביות רוסען אשר בצוואתו שצוה לשלוח לו על ידי באהן נשלחו לו בלא שום אדראן אלא שעל ידי שלא נכתב האדרעסע כהוגן לא נלקחו מהבאהן וגם לא מכרם בהשטר מכירה ולכאורה החמץ של הישראל המוכר אף שהלוקח קבלם על אחריותו על ידי שצוה לשלוח לו והוי כהוציא על פיו מכל מקום לא זכה בשום קנין ורק האחריות היה על הקונה או על הפערוואלטונג מהבאהן אבל רו"מ צידד מפני שכתב בהשט"מ שאם נשכח איזו חמץ הכל במתנה להנכרי הקונה מעכשיו אגב קרקע והודיע זאת להנכרי עתה קודם שקנה מאתו בחזרה החמוצים וגם הרי ביטל חמצו ועשה שטר מכירה וגם הוא משועבד להבאהן בתורת משכון עכת"ד שאלתו: הנה מ"ש שנכתב בהשטר מכירה שהנשכח יהיה במתנה אם המוכר קרא נוסח השט"מ בפיו לפני הנכרי הקונה ואמר גם לשון המתנה בודאי יש להקל דגם לשיטת המק"ח דבסתם מוכר חמץ הוי כאין מינו ידוע מכל מקום בנ"ד הרי כבר מכר לו ממין זה עצמו וגם דברי המק"ח תמוהים דהא באומר נכסי לפלוני קנה כמ"ש בח"מ סימן רי"ח סכ"ד וכ"ה בתשו' רע"א מ"ת סימן ז' וכ"פ בתשו' שו"מ מ"ת ח"ד סימן י' אלא שלא הביא ראיה הנ"ל וכ"ה בנוסח שט"מ מהגאון הקדוש ר"נ אדליר שהדפיס הח"ס מוכח דס"ל כן וגם מהפמ"ג סוף סימן תמ"ח מוכח כן. אבל אם לא קרא בפניו השט"מ בנוסח המתנה אין שום תועלת במה שנכתב כן בהשט"מ דבמטלטלין אין שטר קונה כלל גם בישראל גם למש"פ כמ"ש ברש"י ב"ק ע"ט ומכל שכן לנכרי דגם בקרקע אין שטר עושה קנין כמ"ש בתוספות קידושין י"ד אלא דאם הקונה שצוה לשלחם הוא ישראל כיון שהנאמן שלחם ע"פ צוואתו ושלימותו יש לומר דההגבהה ומשיכה שעשה הנאמן זכה הקונה בהחמץ דגם במשיכת מוכר עבור הלוקח דעת המבי"ט בתשו' דמהני וגם לשיטת השע"מ חו"מ סימן ר' החולק עליו ואני בתשו' להרב אבד"ק זאלישטשיק הארכתי הרבה בכמה ראיות אבל בנ"ד שהנאמן של הסוחר עשה זאת יש לומר דלכ"ע מהני אבל באמת גם בזה יש עיקולי ופישורי דכיון שהוא שלוחו של מוכר ואפטרופוס שלו וידו כידו לא יוכל להיות שלוחו של לוקח וע' בש"ך רסי' קפ"ה ובנה"מ שם ובקצה"ח סימן קכ"ה סק"ד ובמח"א הל' שלוחין סימן ד' ושו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סימן ט' באורך בכ"ז ובפרט אם היה הקונה עכו"ם הרי אין זכיה ושליחות לעכו"ם וגם יש לומר דהנאמן לא נתכוון לזכות לצורך הקונה וגם מסתמא לא הגביה בעצמו אלא על ידי שלוחים ואולי על ידי עכו"ם ולכן אין לסמוך על זה: וגם מ"ש רו"מ שהיה כמשכון ביד הבאהן אין בזה שום צד סמיכה כמ"ש בשע"ת ע"ד שו"ת ארבעה טורי אבן וע"ע בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סימן ר' מ"ש בזה. סוף דבר שבאם קרא השט"מ כולו בפני העכו"ם וגם ענין המתנה במה שנשכח ממנו יש להקל בפשיטות ואם לא קראו נראה דכיון דהחומץ אינו חמץ בעין אלא תערובות ובפרט הבליעה שנכנס בהדגים הרי גם בדבר המעמיד ולטעמא עבידא יש להתיר בהפ"מ על ידי השלכת הנאה כמ"ש בח"י סימן תמ"ב סקט"ז וע"ש בא"ר שדחה דברי הח"י ולדינא מסיק דבדיעבד שרי ע"ש ואף דבשו"ת נטע שעשועים סימן ח"י חולק על זה מכל מקום סיים לצדד להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח וכ"ה בשו"ת הש"מ סימן ט"ו וע' בשו"ת פרי תבואה סימן ל"ב כמה צדדי קולא וע' שו"ת בי"צ יו"ד ח"א סימן קל"ז ומ"ש מדברי הראב"ן שהביא בתשו' ח"ס חאו"ח סימן ק"ו ע"ע בתוי"ר יו"ד סימן קי"ב בשם תוספות דפסחים ו' ע"ב בזה ומכל מקום בנ"ד שהי"ש שנתהוה בו החומץ יש בו הרבה חלקים ממינים אחרים. נראה להתיר על ידי השלכת הנאת דמי החמץ שבהחומץ וע' בשו"ת דברי חכמים סימן ק"א ובהגהותי לאו"ח הבאתי מדברי כמה מחברים ועכ"פ אין בו יותר מחלק א' מט"ז חמץ ויוכל להקל כן למכרם לעכו"ם ובהשלכת חלק א' מט"ז מהחומץ שבו ואף שהמק"ח סוף סימן תמ"ז צידד להקל גם באכילה כבר העלה במגן האלף שם דבנתערב קו"פ במבשא"מ אין להתיר אלא בהנאה לכן נ"ל כנ"ל: והנלע"ד כתבתי סימן קפו להרב וכו' מו"ה מרדכי טודרוס ראזענוואלד נ"י אבד"ק דובענקא מחוז לובלין. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שיש לו באר נובע היטב סמוך לביתו ששאב ממנו מים בחג הפסח וביום ז' של פסח שאבו משם מים להתבשילין לצורך יו"ט וסננו המים דרך בגד עב ואח"ז הלך אחד מבני ביתו לשאוב משם מים ומצא בהדלי חתיכת לחם תיכף בעלייתו מהבאר ורו"מ התיר התבשילין דלענין פירורין סמך ע"ד המקילין גם בתוה"פ על ידי סינון בבגד עב כמ"ש הרב בש"ע סימן תמ"ז ובקו"א לסימן תמ"ב להקל בשעה"ד ונגד חשש כבוש מעל"ע סמך על שו"ת טטו"ד תליתאה סוף סימן רי"ד דבבאר שהמים נובעים כל שעה מקררים המים ול"ש בהו כבוש עכת"ד: הנה במה שהביא מהטטו"ד ראיתי בשד"ח מע"ר חו"מ סימן ד' אות ט"ו שהביא בשם ס' רוח חיים שהעיר בסברתו ודחה עפ"ד הט"ז סימן תס"ז סקי"ז דמיירי במים שבבאר וכתב דאם שהה מעל"ע לכ"ע אסור ולענ"ד מלבד דיש לומר דמ"ש הט"ז ונראה דאם שהה מעל"ע לא קאי על דין הבאר אלא בשהה במים שבכלי ותדע דאם לא כן למה ליה למימר דאפשר שהרוקח ס"ל כהרשב"א דצונן אוסר הרי יש לומר דהרוקח חשש