מהרש"ם חלק א רכג

(שו"ר בט"א מגלה י"ג ב' שהוכיח גם כן בראיות דלרבנן דר"ע ליכא איסור כלל במקיים כלאים ע"ש באורך בזה) וע"פ דברינו גם אי נימא דגם בהרכבה איכא משום השגת גבול מכל מקום על כל פנים דוקא בא"י עובר משא"כ בח"ל ואם כן מותר לקיים כלאי הרכבה וגם כה"כ בח"ל והא דמבואר בש"ע בסתם דאסור לקיים היינו עפ"ד הרא"ש בהלק"ט דפסק כר"ע דלוקה גם כן ומכל מקום במכירה לעכו"ם גם בהערמה יש להקל כיון דלשיטת כמ"פ שרי לגמרי ולשיטת כמ"פ רק מדרבנן אסור ולשיטת כמ"פ הערמה גם בדאורייתא שרי ואני הארכתי בזה בכמה תשו' והבאתי מכמ"ק ובפרט מירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב בסופה דר"ט הערים וקידש ש' נשים להאכילן תרומה בימי רעבון וגם הבאתי מירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג וירושלמי פ"ז דשביעית ה"א וגם מש"ס דעירובין כ"ז דמבליע המעות וזהו הערמה בשל תורה וגם הבאתי מתשו' מיימוני לס' קנין סימן ט"ז דמבואר דאין להערים בשל תורה ומתשו' תשב"ץ ח"א סימן קל"ח ואכמ"ל: אבל בגוף המכירה מלבד דאי נימא דב"נ מצוה בזה איכא משום לפ"ע אך בזה יפה כ' רו"מ דימכרו לעכו"ם שהוא לא ירכיב רק על ידי אחר והוי לפני דלפני אבל גם בלא"ה יש לדון בזה דהנה חתני הרב הגאבד"ק יאנוב מו"ה שמעון באבד נ"י העירני דלפמ"ש בטוח"מ סוף סימן רע"ג דשדה שי"ב כלאים הרי הוא הפקר מתקנת חז"ל והב"י תמה דב"ד מפקירין תנן אבל מעצמו אינו הפקר ובדרישה הוכיח כדעת הטור דממילא הוא הפקר וא"כ יש לומר דהשתא ליכא איסור במקיים כלל כיון דהוי הפקר ואני אמרתי דלפמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ דאף דחמץ שעעה"פ אסור מדרבנן לא עשו חז"ל תקנתם רק להחמיר ולא להקל ע"ש וכן מצאתי ברש"י חולין י"ג א' ד"ה או דרבנן וכו' שלא אמרו חכמים דבריהם להקל מד"ת אלא להחמיר ולעשות סייג ע"ש וכ"ה בתוס' ב"ק ע"ט סוף ע"א ורש"י זבחים נ"ו א' ד"ה והתניא ועוד בכמ"ק ואם כן ה"נ חז"ל הפקירו לקנס ולא להקל עי"ז שלא יעבור באיסור תורה דמקיים כלאים: ועפ"ז יש לדון דא"א למכור הכלאים כלל כיון דעל כל פנים אינו של הבעלים על ידי הפקר חז"ל אך דיש לומר דעכ"פ כשיעשה העכו"ם קנין חזקה יזכה מן הפקר ואם כן א"צ שטר וכסף כלל כדין זוכה מן ההפקר זולת כשימכור האילנות שאינם מורכבים כדי להרכיבם להלאה בזה צריך שטר אבל הדבר פשוט דשטר יהודי סגי כשהתנה שיהיה מועיל וכמ"ש בחיבורי מש"ש לחו"מ סימן ק"צ וכן מצאתי בשו"ת תועפת ראם חחו"מ סימן י"ג דבדאיכא הוכחה שסומך על שטר יהודי סגי לכ"ע ע"ש באורך ובפרט בחזקה דקונה בלא שטר: וכה ראיתי בתשו' רדב"ז הנ"ל שסיים דאי איכא שותפות גוי אפילו עומד ורואה שהגוי מרכיב כלאים שרי דשדך כתיב ע"ש וע' במחב"ר לאו"ח סימן רמ"ו שהביא בשם הרשב"א בס' הבתים שסגר הדלת שלא ימעטו שותפות עכו"ם מקראי כה"ג רק במקום שדרשוהו חז"ל ומה שלא דקדקוהו הם לא נדקדק אנחנו ע"ש ואם כן צ"ע להקל בנ"ד בכה"ג. שו"ר דמלשון הדרישה סוף סימן רע"ג נראה דהתקנה של הפקר היה כדי שלא יעברו יותר וצ"ע כי הוא נגד כל הפוסקים: אבל בעיקר ההרכבה כפי ששמעתי מאז רוב הרכבות אינם ממין בשא"מ ממש רק שלוקחים עד"מ מין תפוח טוב ומרכיבים בשל תפוח גרוע ובזה נראה דליכא איסור כלל ואף דבשו"ת נא"ד סימן י"ב האריך להוכיח דגם בכה"ג אסור דלא גרע מאילן פירות באילן סרק דאסור והעלה דגם אילן סרק מוציא פירות הנה אני מצאתי בפיה"מ להר"מ פי"ח דאהלות מ"ג בהא דתנן שדה שאבד בה קבר וכו' חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות וכו' וז"ל ואמרו חוץ מאילן סרק שא"ע פירות לא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי שהוא ביאר ואמר שהסיבה בהיתר נטיעת אילן סרק לפי שאינו עושה פירות ואין בו דבר שנחוש לו שמא יטמא עכ"ל הרי מפורש דאילן סרק אינו מוציא פירות כלל [א"ה בהמ"ח ע' ת"כ פ' בחקתי פ"א ועץ השדה יתן פריו ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות ת"ל ועץ השדה וגו' וע' רש"י פ' בחקתי שם וע' באה"ח פ' בראשית עה"פ ותוצא הארץ והא דהתפוח וחזרד כלאים זב"ז היינו לפי שהחזרד אינו מין תפוח הראוי לאדם כלל ועמג"א סימן ר"נ סק"ב וכן מצאתי בא"ז הל' כלאים סימן ר"ס שהביא גם כן דברי הירושלמי בהא דאין מרכיבין אילן סרק על אילן מאכל וכתב ע"ז דסרק היינו שאינו עושה פירות וכדאיתא במד"ר פ' שופטים רק עץ אשר תדע זה עץ מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק והא דפליגי בפ"ה דכלאים מ"ה איזהו אילן סרק היינו רק במבטל תחת גפנו ע"ש שביאר באורך וע' בשו"ת ב"א חא"ח סימן נ"ז שביאר היטב דברי הירושלמי פ"ח דסוטה דסרק בעץ מאכל דוקא במבשא"מ אסור אבל במינו אף שהאחד אינו עושה פירות שרי להרכיבם זב"ז והוכיח מהירושלמי שם דס"ל דתאנה שחורה בלבנה שרי דהוי מין א' ע"ש וזהו מקורו של הרמ"א סימן רצ"ה ס"ו וע"ע בירושלמי פ"א דכלאים ה"ז וגה"ש שם דמפורש כן ויש להביא ראיה מהא דחולין קל"ו ע"ב דלש"ה תורמין מתאנים שחורות על לבנות אבל צ"ע מש"ס דכריתות י"ט ב' רי"א אפילו מתכוון ללקט וכו' תאנים שחורות וליקט לבנות וכו' ור"י פוטר וכו' ור"י נמי לא פטר אלא מן מינא למינא אבל בחד מינא אפילו ר"י מחייב וכו' ומוכח דשחורות ולבנות תרי מיני נינהו אבל בדף כ' ע"א מסיק דלר"י שחורות ולבנות חד מינא נינהו וע' תשו' פמ"א ח"א סימן ו' שהביא מפ"ב דתרומות מ"ד דשחורות ולבנות חד מינא ותמה מחולין קל"ו הנ"ל דלת"ק לא נחלקו ב"ה בד"ז והוי כסתם ואחר כך מחלוקת ותמה מזה על הרמב"ם וש"ע יו"ד סימן של"א סי"ג שפסקו כסתם משנה הנ"ל ולענ"ד ס"ל כהא דכריתות כ' הנ"ל ופסקו כר"י ובפרט דגם מירושלמי דכלאים ודסוטה הנ"ל מוכח כן אבל יש להעיר מירושלמי פ"א דחלה בהא דסבר ריב"פ שמנחת העומר בא מכוסמין ושבולת שועל ושיפון ופריך אלו מן דאמר תאנים שחורות עלי שמא אינו מותר בלבנות אלא שחורות אמר לבנות לא אמר והכא שעורה אביב אמר שבולת שועל אביב לא אמר ומדפריך אלישנא דקרא מוכח דלא הוי טעמא משום דבלשון ב"א לבד יש חילוק וס"ל דגם בלשון תורה יש לחלק כן וכמ"ש התוס' ביבמות ע"א דבדליכא הוכחה למדין מלשון תורה ללשון ב"א וה"ה להיפוך ואם כן יש ראיה דשחורות ולבנות תרי מיני נינהו אבל יש לומר דשא"ה שאמר בפירוש שחורות אין לבנות בכלל וכהא דשור שחור ושור לבן דנזיר ל"א דודאי חד מינא נינהו ואפילו הכי אין לבן בכלל ועל כל פנים לדינא שחורות ולבנות ופירות גרועים שבאותו מין עם היפים שבהם לאו כלאים נינהו ואם כן בהרכבות כאלו יש להקל גם לכתחלה ואם ההרכבות גם במבשא"מ אז יש לעשות על ידי מכירה לעכו"ם שאינו מרכיב בעצמו וכמ"ש רו"מ וזאת ידע כי האילנות המורכבים שנתאחדו כבר כאחד עד שאין ההרכבה ניכרת בהם בלא"ה יש להקל כמ"ש בליקוטי ח"ס סימן כ"ה דבכה"ג לכ"ע ליכא איסור מקיים בכלאים וע"ש עוד בדיני הרככה על ידי עכו"ם והנלע"ד כתבתי: סימן קפ להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י מו"ץ דק' חוסט. בארץ הגר. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שלא היה לה ווסת קבוע ובג' חדשים לעיבורה אירע שבבקר אחר תשמיש שבלילה נמצא על כתונת שלה כמה כתמים ולא נודע אם היו גם מקודם והביא מתשו' מא"נ ול"ש שפסקו דא"צ כפרה כיון דאין חיוב לבדוק כתמים וגם הביא בשם עצ"ל בשם אש"א ותשו' ר"ח סימן כ"ח שהקילו בכעין זה ובפנ"ח בשם תשו' רמ"פ סימן כ"ה בכה"ג בדין מינקת ובס' מ"כ בקו"א חולק על המא"נ דכיון שהיתה יכולה לבדוק ולא בדקה הויא שוגגת ולא אנוס והביא ראיה מהא דנשאת ע"פ עדים ובא בעלה דחייבת בקרבן וכן הקשה בחי' רז"ה ורו"מ תי' דשא"ה דעדי נשים א"צ דו"ח ומבואר בראב"ד ומכל מקום הטעם משום דדייקא ומינסבא ואם כן מה"ט חייבת משום דהו"ל לדקדק עכ"ד: הנה אם כי יפה כתב אבל מה יענה לכל הסוגיא דיבמות צ"א ב' דמייתי מהא דכתב לשם מלכות וכו' איבע"ל לאקרויי לגיטא ובפרט מהא דהכונס יבמתו וכו' וכל עריות שאמרו וכו' איבעי לה לאמתוני וכו' ועוד מכמ"ד דמוכח מכל הסוגיא דהיכא דאפשר בבדיקה אף דליכא חיובא לאמתוני אפילו הכי לא הוי אונס ואולי מכל מקום לענין קרבן מיחשב כאונס ולכאורה יש ראיה מרש"י נדה ט"ו ב' ד"ה זו מוכיחה קיים וכו' חטאת כפרתה עכ"ל. ויש לומר דשא"ה דתקנו בדיקה לטהרות לכן הויא רק שוגג דהו"ל