מהרש"ם חלק א רכב

לקיים כלאים וכ"ה דעת הריטב"א קידושין נ"ט אך דיש לומר דהריטב"א מודה דמדרבנן אסור אבל הכלבו מתיר לגמרי וע' מהרש"א סוטה מ"ג ע"ב דס"ל דליכא שום איסור במקיים כלאים כמ"ש בהגהת ק"ר שם ובלבוש מפורש דאסור מן התורה רק שאינו לאו מפורש והאריך שם בישוב ד' הלבוש ע"ש באורך ועל כל פנים בדעת רמב"ם מבואר גם בהה"מ פ"א מחו"מ ומל"מ שם במה שהביאו מתוספתא דמכות דמשייר חמץ ומקיים כלאים אינו לוקה לפי שא"ב מעשה ומוכח דעל כל פנים אסור מן התורה ובתוספתא דמכות מפורש דעובר בל"ת ואינו לוקה (וע' בהמ"פ על הירושלמי סוף פ"ג דמכות ה"ח מ"ש בדעת רמב"ם בזה) והיכא דקנה הגינה דמי לקנה חמב"פ דלוקה דהקנייה הוי מעשה וע' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ב אות י"ד שהביא בשם שו"ת דברי יוסף סי' י"ד שדחה דברי המקילים דהעיקר כהוראת הש"ע דאסור לקיים אילן המורכב: ובדין אם ב"נ מוזהר בהרכבת אילן שהביא הש"ך סימן רצ"ז סק"ג ובדג"מ שם זה כמה שנים מצאתי בהגמ"ר פ"ו דגיטין דמבואר גם כן דב"נ מוזהר בזה וע' בברכ"י שם באורך ובפרט דדין הרכבת אילן והרבעת בהמה שוים וגבי הרבעת בהמה מצאתי גם ברש"י ר"ה דף ד' א' ד"ה כלבתא וכו' וב"נ הוזהרו על כך וכו' ע"ש ובתשובת מהרי"א הנ"ל לא הביא מזה אבל הביא מבה"ג ושאלתות דפסקו כן ושם הגי' דראב"י אמר כן ומשנתו קב ונקי וע' תשובת ב"א חא"ח סימן נ"ו גם כן בזה. וגם בדין ב"נ אם מוזהר באיסור מקיים כלאים האריך בתשו' מהרי"א שם והעלה להחמיר דגם אם אינו מוזהר מכל מקום כיון דהישראל מוזהר בזה לשיטות רוב הפוסקים מה"ט גופיה אסור לו למכור לעכו"ם אילן המורכב דאין לך מקיים כלאים גדול מזה והביא מהרא"ש בהלק"ט הל' כלאים דסובר דלוקה במקיים כלאים וגם בבאה"ג סוף סימן רצ"ה רמז לזה ועל כל פנים איסורא איכא לכ"ע ואם כן במכירה עצמה הוי כמקיים כלאים ע"ש אבל דבריו צ"ע דכיון דבתוספתא הנ"ל מדמה לה ללאו דמשייר חמץ והרי בחמץ גם במוכר לעכו"ם בפסח למאן דמתיר בהנאה מקיים תשביתו וכמו שהוכיח בשו"ת ב"א חלק או"ח סימן מ"א מהא דפסחים ל"ב ומהתוס' דף כ"א ועוד כמה מקומות ומדוע יהיה אסור בכלאים בכה"ג: אבל בגוף הדבר אם ב"נ מוזהר בקיום כלאים לכאורה נראה דכיון דבכל שבע מצות ב"נ גם מה שאסור בהם מדרבנן ב"נ מוזהר בו כדאשכחן ביו"ד סימן נ"ה גבי אבר הפרוש דגם לב"נ אסור ודלא כהמל"מ פ"י ממלכים שנסתפק בזה ואם כן ה"נ בנ"ד אבל יש לומר דדוקא באותו איסור עצמו אבל קיום כלאים הוא איסור בפ"ע ואין ב"נ מוזהר בו וכדאשכחן בהא דע"ז תופסת דמי' דמבואר בתוס' ע"ז ס"ד א' ד"ה מסתברא וכו' משום דכתי' והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיי' ממנו כמוהו ובישראל נאמר ולא בב"נ וכו' ע"ש וגם בע"ז דברים שאין חיוב מיתה בישראל כגיפוף ונישוק אין ב"נ מוזהר עליה ע' סנהדרין נ"ו וה"נ יש לומר בנ"ד אך לפי מ"ש הר"י בן מגש לב"ב צ"ד דאיסור מקיים כלאים בכלל זורע ואביזרא דזורע הוי אם כן נראה דגם ב"נ מוזהר בזה: ואולם בגוף הענין שהביא הכ"מ דברי הירושלמי רפ'"ח דכלאים בהא דכלאי הכרם אסור מלזרוע ומלקיים וכו' כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים וכו' מה כר"ע דר"ע אומר המקיים עובר בל"ת אר"י הכל מודים שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל כשקיים על ידי מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה וכו' וביאר בזה דברי הרמב"ם וכבר תמה המל"מ מש"ס דע"ז ס"ד א' בהא דאין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התפלה סברוה הא מני ר"ע וכו' אי רבנן מאי אריא עוקרין אפילו קיומי נמי שפיר דמי דמפורש דלרבנן גם לכתחלה שרי: וגם בלא"ה תמהו כולם ע"ד הירושלמי דלרבנן דלא דרשי דרשת ר"ע מנ"ל דאיכא איסורא כלל וע' בט"א למגלה י"ג באורך בז וגם בגוף דברי רמב"ם ראיתי בתשובת רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סימן ר' שביאר דעתו שכתב בה"ג שם ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו ואם קיימן אינו לוקה ובה"ו כ' דאסור להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים והרי בלא"ה אסור משום מקיים ומזה הוכיח דלהרמב"ם מותר לקיים הרכבת אילן ע"ש ולא ביאר שום טעם והוא תמוה דמ"ש זה מכלאי זרעים ולכן נלע"ד לדון בדבר החדש דהנה בש"ס דשבת פ"ה א' ארחב"א מאי דכתי' לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים גבול שגבלו ראשונים וכו' החורי וכו' שהיו בקיאין בישובה של ארץ וכו' וברש"י שם דמה"ט אסור ליטע סמוך למיצר להכחיש יניקת האחרת ובתוס' שם הקשו דאם כן הזורע כלאים ילקה ב' ובחולין פ"ב מוכח דבכלאים א' לוקה רק אחת ותי' דקרא איירי גם בהשגת גבול ממש והוי לאו הניתן לתשלומין לכן גם בכלאים אינו לוקה ועוד דהוי לאו שבכללות ע"ש ומבואר מדבריהם דאף דבקרא כתיב גבול רעך מכל מקום נלמד מזה גם בזורע כלאים בשלו דהוי בכלל השגת גבול ראשונים דאל"כ הו"ל להתוס' לתרץ דבחולין מיירי בכלאים בשלו והנה בהשגת גבול הרי מחויב בהשבה ועוד דקרקע אינה נגזלת ואם כן כיון דלאו זה דאינו לוקה משום דנכלל בו השגת גבול דניתן להשבון פשיטא דגם בכלאים מחויב להשיב גבול היניקה ואם כן מה"ט אסור לקיים כלאים גם לדידן משום דמשיג גבול ראשונים וזהו כונת הירושלמי דהכל מודים שהוא אסור אלא דאינו לוקה לדידן כמ"ש התוס' הנ"ל והא דסיים בירושלמי דבמעשה לוקה היינו כדסיים הירושלמי דהיינו במחפה דהוי זורע אבל במקיים לבד גם בעשה גדר אינו לוקה. ובזה מיושבים דברי רש"י בע"ז שם שכתב דגם לר"ע לא מיחייב רק בעשה גדר ותמהו עליו שהוא נגד הירושלמי דגם לדידן חייב במעשה ולפמ"ש ניחא דלר"ע מחייב משום לאו דמקיים גופיה אם עשה גדר ולדידן דליכא רק משום השגת גבול אינו לוקה בעשה גדר גם כן רק במחפה דאיכא משום זורע (וע' בירושלמי פ"ד דכלאים ה"ד דמפרש רחב"א גופיה טעמא דמתניתין דהנוטע שתים כנגד שתים כו' משום דכתי' ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבדו להם כנענים ואף דר"א בעי ולמדין מן הכנענים כבר כ' במרה"פ דהש"ס דילן סבר כרחב"א וכפי הנראה רחב"א לשיטתו אזיל ואם כן יש לומר דגם בירושלמי רפ"ח הנ"ל סבר הכי: ומעתה לפ"ז א"ש הש"ס דע"ז הנ"ל דהתם הא מיירי בעודר עם הנכרי בשל נכרי ואם כן הרי בעכו"ם ל"ש לאו דהשגת גבול היכא דליכא משום גזל ול"מ לשיטת רמב"ם סוף פ"ט ממלכים דב"נ נצטוו על הדינים היינו רק להושיב דיינים פשיטא דהוי כן וגם לשיטת הרמב"ן שהביא הכ"מ שם דנצטוו בכל הדינים כישראל וכ"נ דעת רש"י בגיטין ט' ב' ד"ה חוץ וכ"ה דעת הרוקח סימן שס"ו (ומבואר שם דגם בעשיית מעקה ותיקון משקולת וצדקה ולקט שכחה ופאה חייבים וצ"ל דהוי בכלל אביזריה דשפ"ד וגזל וכה הראני בני הרב מו"ה צבי נ"י שהוא נגד הש"ס דיבמות מ"ז ומודיעין לו עון לקט שכו"פ וכ"ה ברש"י גיטין מ"ז א' ד"ה ולקטינהו וצ"ע) מכל מקום הרי בהשגת גבול כתי' רעך וגם מבואר בספרי וטוש"ע חו"מ סימן שע"ו דדוקא בא"י איכא לאו זה משום דכתי' בארצך וגו' אשר תנחל וגו' וזה ל"ש בעכו"ם וגם הרי בב"נ לא ניתן להשבון ע' רש"י ותוס' עירובין ס"ב ואם כן בזרע כבר ל"ש זה וא"כ ברור דבעכו"ם ליכא גם בכלאים איסור זה (והא דירושלמי רפ"ח דכלאים הנ"ל היינו משום דמתניתין דהתם הא מיירי בא"י שהרי נקט גם כלאי זרעים דאינו נוהג בח"ל) ולכן קאמר הש"ס שפיר דלרבנן דר"ע ליכא איסור במקיים כלל וא"ש: ולפ"ז נראה דבהרכבת אילן שידוע שאין ההרכבה מכחיש האילן אדרבא גורם הטבתו ושניהם נעשים אילן א' ויניקתם רק כשיעור אילן א' פשיטא דל"ש בזה השגת גבול ולכן מותר לקיימם מן התורה ולכן הוצרך רמב"ם להשמיענו דמכל מקום אסור להניח לעכו"ם להרכיב דאיכא איסור שבות כמ"ש הכ"מ שם ועוד דעכ"פ נ"מ בהרכבה בח"ל דליכא איסור במקיים וכמ"ש דמכל מקום אסור לומר לעכו"ם משום שבות ובזה נראה ליישב מה שהקשה ח"א הובא בשו"ת שו"מ בהא דיש חורש תלם א' ולוקה משום ח' לאוין דלפמ"ש רש"י בתמורה ד' דכהנים לקו בלאו הנל"ע אם כן ה"נ בלאו הניתן לתשלומין וכן בלאו שבכללות אם כן התם דמיירי בכהן לילקי נמי משום השגת גבול ולפמ"ש נראה דכמו בשל עכו"ם ל"ש ד"ז משום דרעך כתיב אם כן ה"נ בשביעית שהזרעים הפקר ונהי דהקרקע אינו הפקר כמ"ש הר"ן בנדרים מ"ב א' וכ"ה בש"ס שם וכ"ה בנימוק"י פ' הזהב בשם הרשב"א בהא דהתנה ע"מ שלא תשמטנו שביעית דדוקא בשביעית דגוף הקרקע אינה הפקר משא"כ ביובל ע"ש מכל מקום הזרעים על כל פנים הם הפקר ול"ש השגת גבול רעהו וממילא דה"ה בשלו ל"ש לאו זה כיון דבקרא כתי' רעך