מהרש"ם חלק א רכא

ראובן הי"ש הנ"ל לשמעון וקיבל מעות ותק"כ כנהוג ושמעון שכח מלמכור החמץ יען שהיה זמן קבלת הי"ש אחה"פ ועמד עדיין על אחריות ראובן ועבר עה"פ מה דינו של הי"ש והביא רו"מ דברי הפת"ש חו"מ סימן קפ"ב סק"ד בשם תשובת מ"ח שפסק דאם לא ידע הקונה מיד השליח אם מכר המשלח בעצמו לאחר המקח קיים ורו"מ השיג עליו והדין עמו וגם אני זה כמה הנחתי דברי המ"ח בצ"ע ולא יתכונו דבריו רק היכא שהשליח מסר החפץ ליד הקונה דאז אין ביד מוכר להוציאו מידו רק אם יברר בעדים דהמע"ה משא"כ כשיברר בעדים או כשהחפץ עדיין ביד משלח ושליח פשיטא דשלוחו לא עדיף מאלו מכר בעצמו לאחד וחזר ומכרו לאחר דהראשון קנה גם בלא ידע השני מזה וכמ"ש הש"ך ח"מ סימן רנ"ב סוף סק"ו דאפילו היכא דקנהו ראשון במתנת ש"מ דרבנן דינא הכי אלא דבכה"ג דלא ידע השני אז הראשון צריך להחזיר לשני מעותיו משום תקה"ש ע"ש ומבואר שם דמוציאו מיד השני ומכ"ש בזה דודאי מה שמכר בעצמו מקודם עדיף מביטול השליחות וכדמוכח בפסחים צ"ח ואה"ע סימן ל"ה ל"ו ל"ז שהביא גם רו"מ. ולא דמי להא דסימן קכ"ב דהתם דפרע ליה לזה מה הי"ל למיעבד הרי היה מוכרח לפרוע חובו ואנוס הוא משא"כ בנ"ד]: ומ"ש רו"מ דכיון דהאחריות על המוכר אם כן יש לומר דלא ביטל במכירתו כלל ההרשאה הקודמת כדי שלא יעבור בפסח על ב"י הוא תמוה דמה בכך דאיכא אומדנא בדעתו מ"מ הרי עשה מעשה למכור החמץ לאחר וגלי דעתיה שנתבטל ההרשאה הקודמת היפוך האומדנא וגדולה מזו מצינו בש"ס דעירובין כ"ו א' דבעי לרבנן דאמרו המבטל רשות חצרו לא ביטל רשות ביתו היכא דאמר מבטלינא אי נימא דכיון דלא עביד אינש דמסלק נפשיה לגמרי מבית וחצר גם באמר הכי לאו כל כמיניה ומסיק דכיון דגלי דעתי' גלי ומכ"ש בנ"ד דליכא אומדנא כלל דשמא חשב בלבו שהלוקח ימכרנו לעכו"ם או שהוא ימכרנו בעצמו בהסכמת לוקח או יחדש ההרשאה וכדומה: אבל לענ"ד להתיר הי"ש בפשיטות על פי מה שכתוב בתשובת פמ"א ח"ב סוף סימן נ"ב דאם לא היה הבעה"ב בביתו ומכר איש אחר חמצו מהני משום דזכין לאדם שלא בפניו והביא מתוס' ב"ק ס"ט ב' דמחללין נטע רבעי ומע"ש של חבירו שלא מדעתו וגם מהא דיו"ד סימן שכ"ה ונדרים ל"ו וכמ"ד ואם כן אף שנתבטל ההרשאה מכל מקום מהני מכירת הרב לטובת מוכר ולוקח גם בלא ידיעתם ואף דבנ"ד היה בעל החמץ בביתו מכל מקום הרי השתא כשנודע לנו שלא מכרו בעצמו נתברר לנו שהיה לזכותו ומהני שפיר מכירתו של הרב גם אחר ביטול הרשאת משלח דגם בלא שליחות כלל מהני בכה"ג וגדולה מזו מבואר בס' רנו ליעקב למו"ק כ"ו בשם שו"ת נש"ח וחיים שאל וטל אורות בדין תפס בן שמעון עבור לוי והיה שם בע"ח אחרים ולבסוף נודע שבשעה שתפס כבר מת ש' והיה בידו לתפוס לעצמו ומיגו דזכי לנפשיה ופלפלו מהא דחו"מ סוף סימן רע"ה וש"ס מ"ק שם והעלה דכל זמן שלא חזר ותפסו אחר מהני התפיסה בכה"ג אף שלא נודע בשעת מעשה אי מצי לזכות לנפשו כיון דאיגל"מ שהיה כן ע"ש ומכ"ש בנ"ד והרי הרב במכירתו היה בצעטיל מצוין הסך אלף ט' י"ש והמאגיזאן ואף שהיה נרשם בצעטיל על שמו של ראובן המשלח הרי כיון דחייב באחריות הוי באמת של משלח וכדאיתא בירושלמי סופ"ק דפסחים דלר"ש דגול"מ כממון דמי מותר להקיז דם בקדשים ולא הוי כמטיל מום בקדשים כיון שהוא שלו ואם כן חזינן דגם להקל נחשב כממונו ואם כן בחמץ דלכ"ע גול"מ כמ"ד הוי כשלו ועוד דגם אם כיחש לעכו"ם מי הוא בעל החמץ אין זה מעכב במכירה דאין שום נ"מ להעכו"ם הקונה של מי הוא החמץ לכן נ"ל להתיר הי"ש בפשיטות:. ובגוף דברי הפמ"א עקצה"ח סימן רמ"ג סק"ח וסימן שפ"ב סק"ב ותשובת בר"א א"ע סימן ק"א ותשובת נא"ד סימן ל"ט ובמק"א הארכתי. והנלע"ד כתבתי: סימן קעח להרב הה"ג וכו' מו"ה יצחק פינטער נ"י אבד"ק באקאווסק. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן ושמעון שכנים ולכל אחד בית בפני עצמו ובין הבתים מקום פנוי בערך ארבע אמות פחות מעט ובית ש' ארוך יותר מבית ר' ד"א ועתה ברצון ר' להעמיד לו בית הכסא בסוף ביתו במקצוע הסמוך למקום פנוי שבין ביתו ובין בית ש' שיהיה מכוסה וש' מוחה וע"ז הביא רו"מ מהא דסימן קנ"ה סל"ז דלהרמ"א בעשן שאינו תדיר גם לכתחלה א"י לעכב עליו ובפ"ת בשם רע"א שדחה דברי הש"ך ופסק כהרמ"א וה"נ בזה ועוד דמבואר בב"ח דבזה"ז מדד"מ א"י למחות גם לכתחלה וכתב שיש א' החולק עליו דבזה"ז ליכא דד"מ וגם דהעיקר כהש"ך דלא כרע"א עכת"ד: הנה בש"ע סל"ח פסק בפשיטות דגם בבית הכסא מכוסה יכול למחות לכתחלה והרמ"א לא הגיה עליו ונראה מזה דמודה להמחבר בזה אף דבסל"ז בעשן שאינו תדיר חולק עליו אבל המעיין בבדה"ב שבב"י ימצא דשני הדינים שוים וצ"ל דהרמ"א סמך אדלעיל ובגוף הדין דסל"ז הנה בכנה"ג הגב"י אות מ"ג הביא בשם תשובת מהרש"ת שפסק כהמחבר והכנה"ג סיים דכן אנו דנים בכל יום ואני מצאתי בתשו' מבי"ט ח"א סימן ש"ה שפסק ג"כ כן ובתשו' פרח מט"א ח"א סימן מ"ח האריך לדחות ד' מהרא"י ופסק להלכה דיכול למחות לכתחלה גם בעשן שאינו תדיר אבל בעט"צ העיד שהמנהג פשוט כהרמ"א ופוק חזי מה עמא דבר ויש לומר דאין ראיה מחכמי הספרדים דגרירן תמיד בתר פסק הב"י אבל נוהגים כהרמ"א אבל העיקר נראה דגם לשיטת המחבר דבבית הכסא יכול למחות לכתחלה מכל מקום היינו אם על כל פנים לפעמים יבא ר"ר לשכנו אבל אם עושה בחפירה של כותלי אבנים סביב או של קרשים וגם מחיצות עבים טוחים בטיט משני הצדדים וגם סתום למעלה והפתח פתוח לתוך ביתו נראה דלכ"ע א"י למחות כלל וכמ"ש בתשובת מהרי"ט ח"א סימן ק"ח באמצע התשו' אחר שפסק דבביהכ"ס גם במכוסה יכול למחות לכתחלה סיים דהיינו אם מגיע לחבירו ר"ר אפילו אינו תדיר ואף על פי שהוא דבר מועט עד שירחיק או ירבה במחיצות עד שיסתלק הריח לגמרי מרשות חבירו ע"ש הרי דבכה"ג לכ"ע א"י למחות כלל אפילו לכתחלה וע' בס' קרבן תודה לשבת י"ז ב' בדין בורסקי דנהי דבזמן הש"ס היה צריך להרחיק היינו משום שהיו עושין מלאכתן בצואת כלבים והיה מגולה אבל בזה"ז שעושין במחיצות טובות מכוסה סביב ואין מגיע ר"ר אין בידו למחות אפילו לכתחלה והביא שכן פסק גם בס' עמק הלכה ע"ש וה"נ בנ"ד: ובפרט דהב"ח פסק בפשיטות דבזה"ז מדד"מ א"י למחות וגם בכנה"ג בהגה"ט אות ס"ב הביאו בפשיטות ונראה דאף דקיימא לן דנגד ד"ת לא אמרינן דדמ"ד וכמ"ש הש"ך בסימן ע"ג מכל מקום בזה דלהרמ"א גם לכתחלה א"י למחות ובדד"מ כופין לעשות ביהכ"ס הוקבע המנהג כהרמ"א ואין אחר המנהג כלום ואם כן גם בנ"ד כפי שכתב רו"מ שכופין אותו מדד"מ לעשות הביהכ"ס בודאי א"י למחות גם לכתחלה ובלבד שיעשה באופן שכתבתי ועיין בשו"ת מהר"ח א"ז סימן קנ"א שהעיר בדין חצר שותפין שא"י למחות בידו מלבנות ביהכ"ס דדמי לכביסה דבסוף פח"ה נ"ז ב' דאין דרכן של ב"א להתבזות ע"ג הנהר וה"נ אין דרכן של ב"א להתבזות לצרכיהן ברה"ר אלא שדחה דשאני הכא שמקלקל גוף הקרקע ע"ש ואם כן בנ"ד שעושה בתוך שלו ומסלק הריח יש לומר דעדיף מעשן שאינו תדיר מטעמא שאין דרכן של ב"א להתבזות בזה ולכ"ע א"י למחות ועכ"פ לדינא נראה דכשיעשה באופן שנתבאר לכ"ע א"י למחות. והנלע"ד כתבתי: סימן קעט להרב הה"ג וכו' מו"ה יחזקאל פרענקיל נ"י רב בהוסיאטין בעהמח"ס דברי אברהם. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בדין מי שקנה גינה מעכו"ם נטוע אילנות מורכבים כלאים אם מחויב הישראל לעקור האילנות שלא יהא כמקיים כלאים והביא דברי הח"ס חיו"ד סימן רפ"ח ובנה דיק על דבריו וגם ע"ד הכ"מ והאריך בזה ורוב דבריו העיר בשעה"מ שם ע"ד הכ"מ וגם ע"ד הח"ס כבר קדמו הגאבד"ק סקאלי בשו"ת ב"ש מהד"ב סימן קע"ו באורך מאד ובכמה דברים האמורים בשו"ת ב"ש הנ"ל קדמו בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סימן ש"נ ושם הביא דעת הכלבו דסובר דמותר