מהרש"ם חלק א ריח

האילן עצמו מה שבולט האילן למעלה מן הנוף כמאן דליתא כמ"ש המק"ח בסופו וזולת זה אין שום מקום להקל בנ"ד והנלע"ד כתבתי: סימן קעג להרב וכו' מו"ה משה שפירא מו"ץ ד"ק דאברמיל נ"י. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר שלקחו ביצת טפת דם ונתנו לגבינה לגבלה בה ול"ה ס' בגבינה נגד הביצה ועשו מהגבינה לביבות ובשלום שמחבת גדולה והיה שם ס' נגד הביצה והא ודאי כיון דאין בגבינה איסור מעצמו רק מהביצה מהני ביטול יבש בלח ולא דמי למ"ש הש"ך סימן ק"ט סק"ד ומש"ז סימן צ"ב סקט"ז וגם הגבינה לא נאסרה קודם בישול בצונן אך דיש לומר דהוי איסור דבוק וע"ז כתב דבדרבנן אין לחוש שמא הוציא אחד בפני עצמו וגם משום ממהר לבלוע הרי הח"ד כתב דדוקא בדבוק בתולדה ודלא כהפמ"ג או"ח בהנהגת או"ה סדר ג' אות ל"ח וכמדומה שכ"ה בכרו"פ ואינו זוכר מקומו וגם אפשר לסחטו בדרבנן מותר כמ"ש בישוי"ע סוף סימן צ"ח בשם תשו' הרא"ש והכי נמי בזה דבבשלו לכ"ע דם בצים דרבנן עכת"ד: הנה במ"ש דדם בצים דרבנן הוא רק לחד דיעה ולא קיימא לן כן ומ"ש דבבשלו לכ"ע דרבנן נמשך אחר דברי הפמ"ג אבל יעוין ביא"פ סימן צ"ב שדחה דבריו וגם מ"ש דאפל"ס בדרבנן מותר תמוה דהא בכחל הוי רק איסור דרבנן ואפל"ס אסור וע' בט"ז סימן ק"ו ועוד מבואר כן בכמה דוכתי וע' נו"ב מ"ק יו"ד סימן כ' דדין אפל"ס הוי רק ספיקא וכן נראה מלשון תשו' הרמב"ן שבב"י סימן ק"ו אבל מכל מקום גם בדרבנן א"א להוציאו מחזקת איסור מספק כנודע ועוד דכל דתיקון כעין דאורייתא דאפילו חנ"נ קיימא לן דגם בדרבנן הוי כן ולא קיימא לן כהרמב"ם ועוד דמלשון הר"ן סופכ"ה. נראה דהוי ודאי אך דמכל מקום אי נימא דבנ"ד לא הוי דבוק ודאי דמתפשט בכולה אם לא נשאר לבדו אבל כיון דלפמ"ש היא"פ הוי סד"א אם כן אסורה הגבינה וגם בח"ד סימן צ"ב בחידושים סק"י כתב בעצמו דגם היכא דלא הוי דבוק בתולדה החתיכה עצמה נשארה באיסורה באיסור תורה ובפרט דדרך בישול לביבות שמסננין המים ונשארו לבדן רותחין ואם כן פשיטא דיש לחוש לזה אבל מ"ש בשם כרו"פ כן הוא בכרתי סימן ס"ו סק"ה אבל דבריו צ"ע שם: אבל בעיקר השאלה הדבר פשוט להתיר דכבר פסק הש"ך דבכל תערובות מקילין בביצים בספק אם היה הדם במקום האוסר ולא דמי לנולד בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן כיון דיש דיעות דדם ביצים גופיה דרבנן ואנן קיימא לן דגם בחלמון הוי ספק ודלא כהל"ש וכמ"ש בתשו' לק' סקאליט דודאי לא חזר בו הש"ך מיניה וביה והבאתי כן בשם תשו' באר עשק סי' מ"ה ושם אריה סימן י"ז וטטו"ד תליתאה סימן קי"א ואם כן הרי כל דין חנ"נ בשאר איסורים דרבנן ומכל שכן איסור דבוק דהוי רק חומרא בעלמא ואם כן כיון דספק אם הדם במקום האוסר שוב הוי סד"ר ולהקל ובחנם נדחק רו"מ ונלחץ לדרך אחרת בזה והנלע"ד כתבתי: סימן קעד להרב וכו' מו"ה יחיאל פעפיר נ"י מו"ץ ד"ק אוזיראן מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנתהוה בגלילותיכם שבתוך הוויינשיל נמצא בתוך הגרעינים זבובים קטנים ויש שהגרעינים מנוקבים ויש שהגרעינים שלמים אלא דכשפותחין נמצאים בתוכם והמנהג שכובשין הוויינשיל במשקה י"ש ועושים ווישניק לכל השנה ויש שאומרים שרובם כן וי"א שאדרבא רובם כשרים. ורו"מ האריך בזה: הנה הדבר פשוט דגבי זבובים לכולי עלמא הוי מדברים המאוסים כמ"ש בש"ע סוף סימן ק"ד דקיימא לן כהרשב"א ורוקח המתירים וע"כ לא נחלקו הפוסקים שהובאו בש"ך סימן פ"ד סק"ל אלא בתולעים אם גם הם דומים לזבובים וגם בזה מצאתי בתשו' הרי"ף סימן ש"ה ובספר האשכול פג"ה והל' תערובות רסי' ל"ה שהוכיח דתולע פוגם וגם בתפל"מ סימן פ"ד הוכיח מהב"י בשם א"ח בשם ר"פ ואגודה דתולע כזבוב ופוגם וגם בדליכא ס' שרי ע"ש וכן מצאתי בשו"ת שב יעקב סימן כ"ט דהעיקר כדעת הסוברים דתולע פוגם ע"ש אבל בנ"ד שהם זבובים ממש לכולי עלמא סגי ברוב נגד טעמם וא"צ ס' ואף דהש"ך סוף סימן ק"ז מחמיר בלא הפ"מ כבר כתב בשפ"ד שם דהעיקר כמקילין וכן המנהג ע"ש אם כן גם הוויינשיל עצמה שבה הזבוב שריא דודאי איכא בה רוב נגד טעם הזבוב (ומ"ש רו"מ דבכבוש ל"ש דין אפל"ס נעלם ממנו דברי המג"א סימן תמ"ז סקל"ח ושפ"ד סימן צ"ו סק"ח וסימן ק"ה מש"ז סק"ב): ולכאורה יש לומר דלפמ"ש הש"ך סוף סימן ק"ז דגם בזבוב בחלא ושיכרא לכולי עלמא אסור אם כן יש לומר דהוא הדין בי"ש דהוי דבר חריף וכ"ה בס' עצי לבונה סוף סימן ק"ז שם וכ"ה בחכ"א כלל נ"ד דין י"ד אבל בהג"ה שם חזר והביא מהמנ"י כלל נ"א דדבר הפוגם בעצמו גם ד"ח לא משוי ליה לשבח ובאמת שכבר הביא מזה במש"ז סימן צ"ו סוף סקי"ג וסיים דאין ללמוד מזה לשאר דברים אבל אני מצאתי במנ"י כלל כ"ב אות כ"ה שהביא מהרוקח ומהאגודה פ' השוכר את הפועלים וז"ל תולעת או זבוב שנפל בקדרה אף ע"ג דקיימא לן עכברא בשכרא משביח העכבר עולה על שלחן מלכים אבל זבוב אינו נו"ט עכ"ל מוכח מזה דזבוב גם בחלא ושיכרא אינו נו"ט ודלא כהש"ך הנ"ל וגם בב"י סוף סימן ק"ד הביא דברי מרדכי בשם רוקח כמ"ש וע' מש"ז סימן ק"ד סק"ו שתמה על מנהג העולם להקל והנך רואה שגם האגודה סובר כן וסמכו העולם עליהם אף שהרמ"א סוף סימן ק"ד הביא בפשיטות דברי רשב"א ור"ן לאסור ומכל מקום לענין חנ"נ יש להקל גם להרמ"א וכמ"ש כה"ג הט"ז סימן ס"ד סק"ח. גם מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סימן קנ"ו שפסק בתולע שנמצא תוך השרביט שלא נפתח שפסק דלא הוי דבוק והכל מצטרף לס' כיון שאינו מחובר בגופו וע"ש בהג"ה וזאת נעלם מהאחרונים ואם כן הכי נמי בנ"ד ואחר זה מצאתי בדמש"א לחולין פא"ט סימן נ"ח שהעיד דהמנהג להקל בנמצא זבוב מת בתוך י"ש להוציאה ולשתות הי"ש והביא מגיטין (דף צ') יש מוצא זבוב בקדרה ואוכלו ש"מ דאיסורא ליכא ע"ש ומבואר דס"ל דגם בדבר חריף שרי ואין חילוק כלל ולכן נראה להתיר הווישניק וגם לכתחלה מותר לעשות הווישניק ולא שייך בזה דין א"מ לכתחלה כיון דאינו מכוון להפליט טעם הזבובים המאוסים ופגומים דבכה"ג הוי כמוכח שאינו מכוון וכמו שכתוב גם בישוי"ע א"ח רסי' תמ"ז ובתשו' א' פלפלתי על פי זה בסוגיא דפסחים ל' וע' עקרי הד"ט יו"ד סימן ט' בשם כמה שו"ת בזה. ועוד דבנ"ד אינו ברור שיש בהם הזבובים כיון שרבים אומרים שבדקו והיו רובם כשרים ובספק איסור מבטלין לכתחלה וכמ"ש הש"ך סימן פ"ד וסימן קט"ו ואף דמבואר בשפ"ד סימן צ"ט סק"ז דלאו כללא הוא ודוקא בדאיכא כמה צדדים להקל וע"ע בפמ"ג א"ח סימן תס"ז בא"א סק"ד בזה מכל מקום גם בנ"ד יש לומר דבכה"ג דאין כונתו לבטל ואדרבא דעתו קצה בזה בלא"ה שרי לבטל וע' בנ"צ לבעל פ"ת סימן פ"ד וסימן צ"ז ואני מצאתי בש"ך סימן קל"ב סקכ"א דמוכח גם כן דגם לכתחלה מותר בכה"ג וגדולה מזו מצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' כ"א דמותר ליקח מגוי חלב נקפא ולהעמיד בו דכל חשש חלב גוי משום חלב טמא והרי אינו נקפא ולא מקפא אחרים ואף שי"ב צחצוחי חלב הרי זה אינו מעמיד ובטל בס' ואף דא"מ לכתחלה הרי הוי רק ספק איסור ועוד דלא שייך דין אמא"ל רק בדבר שהוא חפץ בו ורוצה להתירו אבל בנ"ד הרי אדרבא קץ בו ואינו חפץ ושרי עכ"ד ומכל שכן בנ"ד שהוא מדברים המאוסים ופוגמים ומצאתי בשו"ת פרי הארץ ח"ב סימן י"ג שהאריך בדין תותים שיש בגרעיניהם תולעים ויתושים דמותר למעכן ביד עד שיעשה משקה ולסנן והאריך בדין אמא"ל והעלה דכיון דהיתושים פגומים