מהרש"ם חלק א ריז

תשובתם בצדו וכקו' הריטב"א ובע"כ צ"ל דהם שאלו לפי שהיה ז' שלהם בער"פ ושאלו למה נגרע הלא אפשר להזות עלינו אך הלא אז היה ער"פ בשבת ואסור להזות משום יעבירנו אך הלא כל הטעם הוא משום שמא יעבירנו המוזה דאם לא כן הלא א"ש במקדש והא דא"ש במקדש הוא משום דכהנים זריזין והיינו משום שהם בני תורה וחרדים ואם המוזה גם כן חרד על המצות ל"ש גם גביה שבות ולכן שפיר שאלו למה נגרע דאפשר להזות עלינו אף שהוא שבת ומזה הוכיח הספרי דהיו כשרים וחרדים על המצות דאם לא כן קשה קו' הריטב"א הלא תשובתם בצדו. ולפי זה מובן מה שאמרו אנחנו טמאים כלומר אנחנו שאנו בני תורה וחרדים על המצות למה נגרע דאפשר להזות עלינו אבל אם היו אחרים טמאים שפיר אינם יכולים להקריב וזה שהשיב להם משה רבינו עליו השלום עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם דייקא דעל אחר אני יודע שבלתי אפשרי לו להקריב בטומאה דהא אסור להזות עליו וכנ"ל אבל אכתי לא הוכח בהא דפסחים י"ט הנ"ל דמיירי גם באדם: ובעיקר דברי הגאון הנ"ל יעוין בשעה"מ פ"י דמקואות כלל ה' מ"ש ע"ד המל"מ ויש לדון בזה מדבריו שם ואין כאן מקום להאריך וע"ע בצל"ח פסחים (דף י' ע"א) ושם בסוגיא דרחסה"כ אות קל"ז קל"ח מ"ש בזה וגם מ"ש שם דטעמא משום דהוה דשיל"מ כבר העיר בזה בשו"ת שבסוף סימן אב"מ סימן י"א אלא דאי מש"ה גם בדרבנן יש להחמיר וזהו נגד דברי תוס' עירובין ל"ו ב' ד"ה במקוה וכו' ע"ש ואכמ"ל: ולכאורה יש לדון על טעם אחר של המהר"ם שיק מכח שיהיו שייכים למלך דאף שקונה הדרך מכל מקום יש לומר דלא קנה עד התהום ונמצא שמקום הקבר נשאר בחזקת הבעלים הראשונים וע' במל"מ פ"א ממכירה שרמז לירושלמי פ"א דביכורים דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן אבל המעיין בירושלמי שם ימצא דלהמסקנא כ"ע מודו דהקונה דרך קנה עד התהום וכן מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת סימן תשס"ג דמבואר דגם במיצר שהחזיקו בו רבים זכו הרבים בגוף הקרקע ולא בדריסת הרגל לבד ודלא כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סימן י"ג ובתשו' א' הבאתי דתליא בפלוגתת הראשונים שהובאו באס"ז ב"ב ק' ואכמ"ל ועכ"פ כה"ג בנ"ד שעושים דרך הרבים וחופרים שם ואם אולי יחפרו עד מקום העצמות פשיטא דלכ"ע יש לפנות העצמות וכן מצאתי בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן קפ"ג שהעלה דבעצמות ליכא חרדת הדין ובסימן קפ"ד שם העלה דאם רוצים לבנות ולעשות דרך הרבים בפקודת המושל על גבי הביה"ק יש לפנות העצמות ולקברם במק"א לכן גם בנ"ד הדין ברור דיש לפנותם ולקברם במקום אחר. והנה לשיטת הג' מהר"ג שהובא בחו"י וח"צ סימן מ"ז דבקטנים ליכא חרדת הדין יש לומר דבנ"ד דבאים לפנות כל ביה"ק אם יתחילו לפנות של קטנים שוב ליכא חרדת הדין גם לגדולים שהרי רואים שמפנים גם של קטנים וע' ח"צ שם סימן נ' שחולק על הנ"ל ועכ"פ לדעת מהר"ג יש לומר כמ"ש: ומה ששאל בדין המצבות שיצאה הגזירה שלא לחזור ולהעמידם במקום שיפנו העצמות שם אם מותר ליהנות מהם והביא מדברי הט"ז או"ח סימן קנ"ד ובכ"ש מגלה כו' הנה בגוף הדין של הט"ז ובכ"ש יעוין בשו"ת תוע"ר חאו"ח סימן ג' שהאריך לדחות ראיות הבכ"ש גם בתשו' גא"י חאו"ח סימן כ"ח האריך לדחות ראיות הבכ"ש וסיים דהמיקל כהט"ז לא הפסיד אבל בכ"ז לדינא העלה כהבכ"ש והביא מהא דס"ת ותפילין שבלו במנחות ל"ב דאין עושים בהם מזוזה משום דמעלין בקודש ולא מורידין ונדחק שם לומר דמיירי שהיה להסופר פרשיות אחרות שהיו נכתבים קודם לתפילין הללו והיו ראוים לצרפם לאותם תפילין שבלו וראוים עוד לקדושה חמורה ע"ש. אבל אני מצאתי בתשו' הריב"ש והובא בב"י יו"ד סי' ר"פ בדין אם מותר ליקח מהגליונות של ס"ת שנקרעו בגזירות על ידי עכו"ם ולעשות מהם דבק לקרע של יריעה ופסק דאסור שאפילו לכתוב עליו מזוזה אסור משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכ"ש לדבק בו הקרע שאינו משמש רק מעשה דבק בעלמא מאחורי הספר ע"ש ומבואר כדעת הבכ"ש גם מבואר בשו"ת דבר שמואל סימן שמ"ב דאיסור הנאות ממצבה הוי מדאורייתא וכל ספק פלוגתא בזה יש לפסוק להחמיר ע"ש אם כן נראה דבנ"ד טעונין המצבות גניזה והשי"ת ירפא שבר עמו ויקוים בנו מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וגו': והנלע"ד כתבתי סימן קעב להרב המאוה"ג וכו' מו"ה ישראל פרנס נ"י דומו"ץ ד"ק טארניפאל. מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו שנפתח בעירו מבוי חדש שצדו אחד ישראל וצדו אחד עכו"ם ועכו"ם אין מניחין לקבוע עירוב בצדם בש"א ואצל חצר העכו"ם יש אילן גדול רחבו יותר מג' טפחים ונופו נוטה הרבה למבוי ואם נמדד מנופו נשאר פחות מעשר אמות ורו"מ הביא דברי המג"א סימן שמ"ה שכתב גבי עמוד עשרה דלמטה הוי ר"ה והגר"א ז"ל שם ביאר שט"ס הוא דבכה"ג שעיקרו רחב שלשה אף למטה הוי רה"י: הנה כל ראייתו הוא מתוספות שבת ק"א א' ד"ה ויש בקצר שכתב דכיון שיש בעובי הקצר ג' ולמעלה רחב ד' שייך ביה גוד אחית ובאמת שהתוספות שם צ"ט ב' ד"ה זרק דף הביאו מהא דעמוד בר"ה וכתבו דמדנקט זרק ונח על גבו חייב משמע דדוקא ע"ג אבל תחתיו לא. ואם אולי כוונת הגאון דאם כן למה לי שיהיה בעובי הקצר ג' וכמו בטרסקל דאין חילוק בין אם הקנה שתחתיו עב ג' או לא. אבל באמת מבואר בתוס' עירובין ל"ג ב' ד"ה כמאן דקורה ועמוד לא דמי לטרסקל דליכא היכרא כל כך כמו בטרסקל כמ"ש המהרש"א שם שאין המחיצות ניכרות בו וכן הוא להדיא בריטב"א שם בשם הראב"ד ותוספות ולכן בעינן שיהיה בתחתיתו ג' אבל בטרסקל גם היכא שאין בקנה שתחתיו ג' דינו כמו בעמוד שיש בתחתיתו ג' וכיון דמבואר בתוס' שבת ק"א דטרסקל תחתיו ר"ה אם כן הכי נמי בעמוד וע' בתוספות עירובין ל"ג ד"ה בהדר זקוף שכתב להדיא דגם היכא שיש גובה י' באותו זקיפה חשוב רה"י אף על גב דגדיים בוקעים אפילו הכי הוי תחתיו ר"ה ואף דס"ל להתוספות שבת ק"א הנ"ל דכיון שיש בעובי הקצר ג' ולמעלה רחב ד' לא שייך ביה בקיעת גדיים היינו היכא דלמעלה רחב רק ד' טפחים דהיינו שרחב רק טפח אחד יותר ממקום הקצר שתחתיו לכן לא שייך ביה בקיעת גדיים דבטפח אחד שתחתיו לא בקעי ביה גדיים אבל בנ"ד שהנוף נמשך הרבה למרחוק מגוף האילן פשיטא דשייך ביה בקיעת גדיים והוי תחתיו ר"ה ואף דמבואר בתוספות עירובין ל"ג ד"ה אי דאית ביה ארבעה דכיון דהאילן רה"י הוא כלכלה התלוי ביה חורי רה"י ובחורי רה"י אין לחוש אם גדיים בוקעים בו ע"ש אם כן יש לומר דבנ"ד אם האילן עצמו רחב ד' הוי הנוף חורי רה"י ואין לחוש אם גדיים בוקעים בו. מכל מקום נראה ברור דהיינו לענין שיהיה להנוף עצמו דין רה"י אבל מה שתחתיו לא הוי רה"י וראיה לזה מהא דמבואר בסימן שס"ג סי"ד בדין הכשר קורה דצריך שיניחנה על כותלי המבוי אבל אם נעץ ב' יתדות אצל המבוי בחוץ אפילו בסמוך לו והניח עליהם פסולה ובסעיף ט"ו שם צריך שיניחנה כדי להתיר המבוי אבל אם לא נעשית לשם כך אפילו סמכו עליה מע"ש פסולה ע"ש ואם איתא נימא דהיתדות והקורה דינם כחורי רה"י וגם תתחם רה"י ויועיל מטעם גוד אחית ועכ"פ היכא דהניח הקורה על הכתלים ולא נעשית לשם כך אמאי פסולה כיון דדינם כחורי רה"י וכמו בכלכלה הנ"ל ובע"כ דדוקא בכלכלה שרחבה ד"ט או דדוקא בכלכלה לענין מקום הכלכלה עצמה יש לו דין רה"י אבל תחתיו יש לו דין ר"ה אם כן הכי נמי בנ"ד. ונראה פשוט דגם הגר"א ז"ל לא קאמר רק אם המקום שלמעלה רוחב ד' אבל בנ"ד שהנוף אינו רחב ד' גם אי נימא דדינם כחורי רה"י מכל מקום תחתיו הוי ר"ה לכן אין שום צד קולא זולת אם יעמיד לחי בצד השני ויקשור חוט אל קצה הנוף הבולט אל תוך הרחוב דבזה נוכל לחשוב את הנוף לצורת הפתח ואף שבולט מתוך האילן יש לומר דכיון שיוצא מתוך