מהרש"ם חלק א ריט

ובטלי ברוב ואינו מכוון לבטל אדרבא מסנן המשקה מהם ל"ש איסור זה והביא מתשו' מהרמ"ל שהביא הש"ך סי' פ"ד סקל"ג והשיג עליו במ"ש ראיה מהת"ה דהתם טעמו לפי שבורחים התולעים וספק אם יש איסור והביא מתשו' גו"ר חיו"ד סי' ח"י בדין פולין שמבשלין ומגיסין בכף להשביח התבשיל ועל ידי ההגסה מתרסק האיסור דהוי אינו מכוון לבטל וסיים להתיר המשקה על ידי סינון אבל הירקות עצמן אין היתר לכתשן ולאכלן ע"ש ומכ"ש דיש להתיר בנ"ד על ידי סינון ואף דבתשו' מהרמ"ל שם כתב דאין הסינון היתר בטוח דיוכלו לבא לידי מכשול מ"מ בכה"ג דנ"ד דאפשר שאין הזבובים יוצאים מתוך הוויינשיל אל המשקה יש להקל ואף דהט"ז סי' קל"ז סק"ד כתב דהיכא דאפשר בענין אחר גם באינו מכוון אסור מ"מ בנ"ד אם באנו להוציא הגרעינים מקודם הוא טרחא גדולה ויזוב הרבה משקה מהוויינשיל לאיבוד הו"ל כא"א בע"א וכדמוכח מהט"ז בעצמו סו"ס קל"ח ס"ק י"ד ובמש"ז סי' צ"ט סק"ז וגם בב"ש אהע"ז סי' ס"ב סק"ד בשם ת"ה מבואר דבמקום טורח הוי כדיעבד וכ"ה עוד בכמ"ק ובפרט לענין היכא דאיכא לברורי דבטורח א"צ לברר וע' תשו' מהרלב"ח סי' קי"ב קי"ג ותבין ועוי"ל דמוקמינן בחזקת חי ודבר חי אינו פולט ואמרינן השתא ברגע זו מת קודם שיעור כבישה ולכן נ"ל להתיר הווישניק ובלבד שיכריזו לסנן הווישניק ולמכור הוויינשיל לעכו"ם וכן לבשל הוויינשיל עצמן בתבשיל אין מקום להתיר: והנלפע"ד כתבתי סימן קעה עוד להרב הנ"ל. ומה ששאל בדין קידוש של יום אם צריך שיעור כוס וכתב בשם ש"ב הרב החסיד בנש"ק מו"ה בנימין וואלף ז"ל שהביא מהר"ן פע"פ שכתב דזוטר שיעוריה הנה ידעתי מאז ומקדם מזה והדבר פשוט אצלי דכונת הר"ן דהקידוש עצמו זוטר שיעוריה דבלילה מברכין בפה"ג וברכת קידוש מה שאין כן ביום זוטר שיעור הברכה דאי כונת הר"ן לענין שיעור הכוס אם כן הו"ל לפרש כמה שיעורו ביום וגם מנ"ל להר"ן ד"ז בלא ראיה מהש"ס וגם הוא נגד דברי טוש"ע סי' רע"א סי"א ושע"ת סי' רפ"ט וכמ"ש גם רו"מ] וע' בב"י יו"ד סי' רס"ה וט"ז שם סק"י בשם הרשב"א דבמקדש בעי מלא לוגמא אבל בכוס מילה כיון שאינו מדין הש"ס א"צ שיעור כזה ומוכח דקידוש היום שי"ב חיוב מדין הש"ס שיעורו כמלא לוגמיו כמו כל קידוש וע' במרדכי סופ"ג דעירובין בשם תשו' ריב"י ובחידושי אנשי שם שעל המרדכי יומא בשם ר"י דס"ל דגם בכוס מילה בעי מלא לוגמיו ומכ"ש בזה אבל העיד לפני ת"ח זקן שהיה בעצמו במעמד בפני הגה"ק אבד"ק ראפשיטץ זצ"ל שצוה לתלמידיו לקדש ביום על י"ש על צלוחית קטן כדרך שתייתו וא"צ שיעור כוס והגם שהיה לפניו יין על השלחן אמר שמכבדהו בי"ש כדי להורות הלכה לתלמידים וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד"ק קאמינקא זצ"ל שנהג כן תמיד והיינו עפ"ד הט"ז סי' ק"צ ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו וע' בב"י א"ח סי' רע"א בשם ראב' שקבלה בידו דסגי בקידוש בקימעא שיעור גרונו וסביב לוגמו אלא שחלקו עליו וכיון דשתיית י"ש נתפשט מאוד והוי חמר מדינה לשתות כמעט בפני כל סעודה צלוחית קטן וקשה לשתות יותר מפני חריפותו לכן שיעורו גם לענין קידוש בכך וכן הועד לפני בשם הרה"ק מלובלין זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום ודוקא ביין ושכר בעי' שיעור כוס: ומה ששאל בדין קרה"ת אם כבר קראו בספר תורה אם מותר לחזור ולקרוא עבור ד' או ה' אנשים כבר נשאלתי בזה מרב א' מבערגסאז במדינת הגר ואעתיק לו תשובתי אליו על דבר שאלתו בדין רוב ציבור שלא שמעו קרה"ת אם מותרים לקרות עוד הפעם והביא מדברי משפטי שמואל שהביא המג"א סוף סימן ס"ט ודברי הח"א כלל ל"א דין י"א שהניח ד"ז בצ"ע די"ל דדוקא פריסת שמע כל יחיד מחויב בכך מה שאין כן קרה"ת י"ל דלא תקנו רק כשכל הציבור לא קראו ונסתפק רו"מ אם רוב הציבור דינם ככולם בזה: והנה באמת מדברי משפטי שמואל כפי שכתב הפמ"ג בא"א שם דטעמו משום פגם ס"ת והיכא דהלכו להם מותר לקרות עוד הפעם וגם מבואר בברכ"י שם דהך מלתא אינו מעיקר הדין ותליא במנהגא ובמקום שנהגו לקרות עוד הפעם גם אם הראשונים ישנם עוד בביהכ"נ שרי וכ"ה בתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' ט"ו והעתיק שם דברי המשפטי שמואל שכ"כ רק ליישב מנהג שנהגו שם שלא לקרות עוד הפעם וכ' די"ל דחששו מפני הנכנסים ויוצאים שלא יאמרו שהיה פגם בס"ת הראשון וגם משום שהללו פשעו ולא באו בזמן הראוי והוי כהוצאה שלא לצורך וסיים בעצמו שכ"ז אני אומר לתת טעם למנהג שנהגו וע"ז כתב הנו"ב דבמקום שלא נהגו אין לחדש מנהג כזה ובפרט במקום שיש קביעות להתפלל כמה פעמים והעיד הנו"ב שבבית המדרש שלו נהגו לקרות כמ"פ ואין זה בכלל ברכה שא"צ דכיון שכל א' מהעולים מברך בפ"ע אינו מוציא אחרים בברכתו ע"ש עוד בזה ומבואר דלא כהח"א וע' באשל אברהם הנדפס בגליון הש"ע רסי' תצ"ד בזה: והנה מ"ש דבזה"ז אינו מוציא רבים י"ח בברה"ת כדבריו מבואר במג"א סי' רפ"ד סק"ד וסי' תקפ"ה סק"ז אבל גם בזמן הש"ס מוכח דלא הוציא לאחרים וכמ"ש התוס' בסוכה נ"ב א' ד"ה כיון דבקה"ת מהני הנפת סודרין משום דלא דמי לתפלה שמוציא רבים י"ח וע' מג"א סי' קכ"ד סקי"ג בשם ב"ח ובאמת שיש להוכיח כן מהא דמגלה כ"ד דקטן עולה למנין ז' ואינו יורד לפני התיבה ופרש"י משום דמוציא רבים י"ח ומוכח דבקה"ת אינו מוציאם וצל"ע בתוס' ר"ה ל"ג א' שהוכיחו מדין עולה למנין ז' דרשות יוכל להוציא גם מי שמחויב מדרבנן וצ"ע דאם כן גם בתפלה יוציאם וע' בב"י א"ח סי' ק"מ בדין נשתתק ותמצא מחלוקת הראשונים בענין זה אי מוציא בברכת קרה"ת ועי' בתשו' גו"ר הספרדי כלל ב' סי' כ"א ותשו' מאיר נתיבים סי' ל"ג שכתב בפשי' דקה"ת הש"ץ מוציא את הקהל י"ח וצ"ע מכל הנ"ל וע' בס' תוי"ר ליו"ד סי' רפ"א שנעלם ממנו כל הנ"ל ועכ"פ הדבר ברור שאם יש מנין שלא שמעו קרה"ת גם אם הם מיעוט הקהל יכולים לקרות בתורה שנית ודלא כהח"א. וגם אם רוב מנין לא שמעו ודאי יש להקל לקרות שנית. שוב מצאתי בשו"ת מים רבים חאו"ח סי' מ"ח שהאריך בדין אם ליכא עשרה מתענים בער"ח אם מותר לקרות בספר תורה פ' ויחל והשואל הביא מתשו' גו"ר א"ח כלל א' סי' מ"ט שפסק דאף על גב דליכא י' מתענים מותר להוציא ספר תורה ולקרות והוא חולק דברכות קרה"ת הוא להוציא הרבים י"ח וכיון שאין מתענים ואין מחוייבים בקריאת ספר תורה הוי ברכה לבטלה והביא מתשו' עבוה"ג סי' נ"ז והאריך בזה ובסי' מ"ט השיב המחבר דאין בה"ת להוציא הרבים י"ח ותדע שהרי הר"י נסתפק אם אמר ברה"ת וקראוהו לתורה שלא יצטרך לברך בה"ת א"ו דהברכה רק על הקורא ועמג"א סי' קל"ט סק"ה ולכן י"ל דהמתענה מברך לעצמו וגם הביא מאו"ח סי' תרס"ט דבש"ת קורין בפרשה א' כמ"פ וגם בשאר שויו"ט כשיש שמחה בביהכ"נ מרבים בקרואים לספר תורה וחוזרין וקורים ול"ה ברכה לבטלה וגם בכהן שאינו מתענה ד' הב"ח שאם טעו וקראוהו דיעלה ויברך וכ"פ בתשו' ד"ש סי' שכ"ד ע"ש עוד בזה. ומזה נראה דגם בדליכא רוב מנין ליכא חשש ברכה לבטלה וע"ש שהביא בשם האגודה דפסק שאפילו אין מתענים רק ג' יכול הש"ץ להתפלל עננו ולקרות ויחל אבל הב"ח סי' תקס"ו ושיוכנה"ג הוכיחו דלא קיי"ל כן ואם כן גם בנ"ד תליא בזה וי"ל דגם החולקים שם היינו משום דלגבי אין מתענים ליכא שום חיוב קריאת ספר תורה ביום זה מה שאין כן ביום קריאת ספר תורה רק שיש אנשים שכבר שמעו ועדיין צ"ע וע' באש"א להגה"ק מביטשאטש סי' ס"ט שצידד להקל לקרות גם בשביל א' וכן המנהג ושוב חוכך בזה והניח בצ"ע. שוב מצאתי בר"ן פ"ק דמגלה דמגלה בזמנה קורין אותה ביחיד והביא בשם רז"ה לדחות דברי הרי"ף והוכיח ממה שלא מנו מקרא מגלה עם אותן שהם בעשרה במתני' דמגלה כ"ג אין פורסין על שמע וכו' ואין קורין בתורה וכו' ובע"כ משום דאינו מעכב בדיעבד והרמב"ן במלחמות דחה דכל אותם דחשב שם חובת ציבור ואין עושין אותם אא"כ העשרה או רובם מחויבים בדבר כגון שלא שמעו קדיש וברכו וכו' ע"ש והרי במתני' נקט נמי ואין קורין בתורה ובע"כ דדינו שוה כמו בקדיש וברכו אך