מהרש"ם חלק א רטז

ישכנו נחש והמורה יורה כבן סורר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא. ובדין אם העד א"י לחתום אם מותר לסופר לאחוז בידו ולחתום בה ע' בג"פ סימן קכ"ג סק"ט ופת"ש סוף סי' ק"ל סק"י אבל בס' נדרי זריזין בשו"ת שבסופו בהשמטות סי' ב' וסימן ג' העלה להקל בדיעבד במקום עיגון דמהני מדין שליחות והג"פ מיירי בקטן שאין לו דין שליחות והביא מדברי הג"א פ"ב דגיטין שרמז הב"ש סימן ק"ל סקכ"ט אי מהני שליחות בחתימת העדים ומדברי קצה"ח סימן מ"ה ע"ש באורך: והנלע"ד כתבתי סימן קעא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולא במדינת רומעניא מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל שבאה הפקודה מהממשלה לעשות דרך המלך באמצע ביה"ע אם לפנות העצמות או להניחם במקומם והביא משו"ת שיבת ציון סימן ס"ד שפסק שמצוה לפנותם משום דהוי בזיון במה שעובר דרך המלך עליהם ורו"מ חולק עליו דגבי פינוי עצמות איכא ניוול וגם חרדות הדין ואם יניחם במקומם יהיה רק בזיון למתים ואם כן מוטב לתפוס רעה אחת ולא ב' רעות ורמז לתשו', ש"צ הנ"ל סימן ס"ג: הנה המעיין בגוף התשו' יראה שהביא שם דעת הנו"ב דבעצמות ליכא חרדות הדין גם מלבד זה הרי דעת הא"ז והג"א והמחבר בש"ע דאם יש חשש בזיון שמא יכנסו מים בקבר מותר לפנות ואף דבש"ע כתב גם טעם שמא יוציאום עכו"ם הרי נקט גם חשש דשמא יכנסו מים ומוכח מלשונם דכל חדא חששא בפ"ע הוא אם כן מוכח דהיכא דנוגע לבזיון המת עדיף לפנות וליכא חשש דחרדות הדין וכמו בלינת המת דמלבד איסור הלאו של תורה איכא נמי כמה חששות הנוגעים רעה להמת וכמ"ש בזוה"ק ריש פרשת אמור ואפילו הכי מותר להלין לכבודו של מת ולכן לענ"ד צדקו דברי הש"צ וגם בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שי"ג פסק דאם רוצים לעשות מסילת הברזל על הקברות דיש לפנות העצמות אף שלא היה בידו שו"ת שי"צ מכל מקום כיון שיש חשש שיעברו כהנים דרך שם הוי זכות להמתים שיפנו אותם וכמו דמפנים מח"ל לא"י משום דמביאה לכפרה ה"נ בזה והביא מפ"ק דביצה מהא דמלינין המת כדי שלא יחללו עליו יו"ט והאריך שם בדין אהל זרוק והעלה שם דתליא במחלוקת הפוסקים שברמב"ם ומל"מ פי"א מטו"מ וריטב"א עירובין כ"ט וגם בתשו' שו"מ תליתאה ח"ב סימן מ"ג העיר מזה אלא שלא הביא מדברי הריטב"א הנ"ל וע' בפ"י סוכה כ"א שהעלה דמדאורייתא גם אהל זרוק חוצץ וע' בשו"ת רצ"ה סימן י"ב מ"ש בזה באורך אולם הר"מ שיק כתב עוד להתיר לפנות משום דקפנדריא עצמה הוי גנאי בזיון ומכל שכן דרך הרבים ועוד דכיון דקיימא לן דדינא דמלכותא דינא לענין קרקעות גם במלך ישראל אמרו בב"ק ס' דפורץ לו דרך ואם כן יהיה מקום הדרך של מלכות ודמי להא דב"ב קי"ב דנמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו ומבואר בח"ס יו"ד סימן של"ב וסימן של"ד דמשום שיהיה קבור בשלו רשאים לפנותם ומכל שכן אם יהיה שייך לגוי פשיטא דשרי וכמ"ש הח"צ סימן נ' עכ"ד ומכל שכן בנ"ד שעושים דרך המלך ובטל ההיתר מהא דאוהל זרוק ויעברו הכהנים דרך שם פשיטא דצריך לפנות וגם השו"מ נראה דמודה בזה: וכה ראיתי בשו"ת רצ"ה סימן י"ב שהביא בשם הגאון מקאוונא דבספק הוי ס"ט ברה"ר ותמהני שלא הביא מדברי תוס' כתובות כ"ח סוע"ב דגבי ביה"פ שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר בס"ט ברה"ר אף על גב דמדאורייתא טהור ומ"ש מדברי מל"מ פי"ט מאה"ט מהתוס' פ"ק דפסחים דבאדם אחד אין צריך לטבול בס"ט ברה"ר אף דאיכא מיא בנהרא יעוין בר"ש פ"ה דטהרות מ"א דמוכח להיפוך ע"ש ודו"ק. אך במה שרצה הר"ש לומר דר"ע ל"ל דין ס"ט ברה"ר דטהור צ"ע מפסחים י"ט ב' דנזכר ר"ע במשנה ועלה קאמר מהא דס"ט ברה"ר טהור וע"ש בפ"י והן אמת דהר"ש שם העלה דדוקא באדם שיש לו תקנה בהזאה וטבילה ס"ל לר"ע דגם ס"ט ברה"ר טמא משא"כ בטהרות ובמק"א הבאתי סמוכין לזה מש"ס דפסחים ו' ע"ב דתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קו"פ ל' יום רשבג"א ב' שבתות מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח וגו' וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו' ורשב"ג איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק לכל מילי דפסחא מ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שנאמר החדש הזה וגו' בעשור לחדש וגו' ותמהו המחברים הרי גם לרבי שמעון בן גמליאל יש לומר דאין דורשין אלא לעשרה ימים ואיידי דדריש לבעשור לחדש מסיק לכל מילי דפסחא וגם לא יתכן שידרוש דיני פסח שני איידי דדרש דיני פסח ראשון ונראה דהנה הפי"פ פ' בהעלותך הקשה לר"ע דאמר מישאל ואלצפן נושאי נו"א היו ולמ"ד שרפת גופן ממש צ"ל דשלדן קיימת הוו כמו שכתבו התוספות בסוכה כ"ה וסנהדרין נ"ב ואם כן היה אפר ממש וכיון שהוציאו בחניתות וקיימא לן דאי אפשר לצמצם וכשנגע א' מהם את השלדא נתקלקל ואינו מטמא את השני וכיון דהעזרה יש לה דין רה"ר הוי ס"ט ברה"ר לגבי כל אחד ומהראוי היה שיהיו שניהם טהורים: ומ"ש ליישב משום דבאו בב"א צ"ע מתוס' פסחים י' דזהו רק מדרבנן ונראה לפמ"ש הר"ש הנ"ל דלר"ע גם ס"ט ברה"ר טמא באדם שיש לו תקנה בטבילה והזאה ודוקא בטהרות שנטמאו שאין להם תקנה טהורים והיינו דאף דגם לדידן בדאיכא מים זיל טבול כדאיתא בע"ז ל"ז הוא רק חומרא ולר"ע הוא מדינא ויש לומר דר"ע ס"ל דדישל"מ הוא מה"ת וע' בשו"ת שבאב"מ סימן י"א אם כן לר"ע לשיטתו שפיר היו טמאים: ובזה יש ליישב קו' הריטב"א בהא דאמרו אנחנו טמאים למה נגרע ותמה דהא תשובתם בצדם לפי שהם טמאים ולפמ"ש יש לומר דהא מבואר בתוס' פסחים י"א א' ד"ה אבל לא גודשין דבגדישה ליכא פסידא וכו'. ואם תאמר אם כן מה פריך דלמא הכא שרי ר"י משום פסידא אבל גבי חמץ גזרינן. ויש לומר משום מצות ביעור יש להתיר כמו פסידא ע"ש א"כ זהו שאמרו האנשים אנחנו טמאים לנפש אדם אף שאנחנו שנים והוה ס"ט ברה"ר ובע"כ משום דאדם יש לו תקנה בהזאה וטבילה וליכא פסידא למה נגרע מהקריב וגו' והרי יש הפסד מצוה ודמי לטהרות דס"ט ברה"ר טהור משום פסידא ולזה הוצרך להודיעם דין פסח שני שעל ידי זה לא יפסידו כלום וז"ש רשב"ג איידי דאיירי במילי דפסחא להודיעם שפטורים מקרבן פסח של ראשון הוצרך להודיעם גם דין פסח שני שהרי אי לאו דינא דפ"ש היו מותרים להקריב פ"ר ולכן סבירא ליה לרשב"ג שתי שבתות דכשעמד בפ"ר והודיעם דין בעשור לחדש לא היה צריך לדרוש להם דין י"ד וט"ו של ניסן ודו"ק [א"ה יצחק בהמ"ח לענ"ד ליישב קו' הריטב"א הנ"ל דהנה במק"א כתבתי לבאר מאמר חז"ל בספרי זוטא הובא בילקוט בהעלותך הובא בעט"ח ח"ש בסוגיא דפסחים צ' וז"ל ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו ב"א כשרים וצדיקים וחרדים על המצות. רבי אומר א"צ הרי הוא אומר למה נגרע לבלתי הקריב נשמע שהיו חרדים על המצות ע"כ. וכבר דקדקו מנ"ל להוכיח מזה שהיו חרדים על המצות הלא אם לא יקריבו קרבן פסח יחייבו כרת ומי שאינו רוצה בהכרת נפשו צדיק וחרד על המצות יקרא. ונראה דבש"ס דסוכה כ"ה איתא דז' שלהם היה בער"פ ובסמ"ג חשב לפי סדר עולם שער"פ חל אז בשבת וע' בשיו"ק סוף עירובין בזה ובפסחים ס"ה מבואר דהזאה אסור בשבת משום שמא יעבירנו ובתורי"ד שם ביאר דהיינו שמא יעבירנו המוזה ע"ש ולכאורה יש להבין הא אין שבות במקדש אך ז"א דהא כל הטעם דא"ש במקדש כתב הכ"מ משום דכהנים זריזין הם וע' רמב"ם פ"ב משופר ואם כן כאן דהגזירה הוא שמא יעבירנו המוזה והוא אינו זריז ושפיר גזרו והנה ברש"י שבת כ' כתב וז"ל היינו טעמא דלא גזור משום דכהנים זריזין הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתי לאתויי משתחשך עכ"ל וע' בירושלמי מ"ק סופ"ג חברין זריזין הן ובק"ע שם ת"ח זריזין הם ע"ש ולפי זה א"ש דברי הספרי שהם שאלו למה נגרע הלא