מהרש"ם חלק א רטו

מועיל דיעבד אלא דאסור לכתחלה ע"ש שביארתי יפה אם כן לומר דהשתא שפדאו ולקחו לביתו שוב איגל"מ שקנאו דליקו בהימנותיה משעה ששלחו על ידי באהן ושפיר הועיל מכירתו להעכו"ם וע' בתשו' טה"א סימן ז' שהביא כמה ראיות דגם בקנה בלא פיסוק דמים דלא קנה מכל מקום כשגמר אחר כך פיסוק הדמים קנה למפרע משעה ראשונה ע"ש ובמהריט"א רפ"ב דבכורות צידד כה"ג לענין כסף ומשיכה דכשמשך קנה למפרע משעת נתינת הכסף ע"ש וה"נ י"ל בזה: ז"ז מה שהאריך לפלפל בדברי מהרי"ט שפסק דא"י להקדיש ידי שליח והעלה לחלק דהיכא דמחויב כבר בדבר אז הוי כמעשה הנה בעיקר הסברא וליישב דברי מהרי"ט כבר קדמו בתשו' ח"ס יו"ד סימן שכ"א וע"ש עוד חא"ח סימן קט"ז אלא שלא הביא מדברי הכ"מ פ"ד דתרומות בשם רי"ק שהביא רו"מ אבל דברי הרי"ק הם נגד סוגיא דקידושין כמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן מ"ט אות ב' דפריך מתרומה לקידושין ולענד"נ דמהרי"ט מיירי בהקדש דאיתא בשאלה לכן הוי רק דיבור כיון דאפשר לבטלו ולכן בתמורה דליתא בשאלה מקרי מעשה כדאיתא ברפ"ק דתמורה וכן העליתי במשפט שלום רסי' קפ"ב לחלק כן והבאתי סמוכין לסברא זו מתוספות ב"ק ק' ע"ש ולשיטת מהרי"ק שביו"ד סימן רכ"ח רבים שנדרו הוי כנדר עד"ר אם כן בהא דתמורה בציבור ושותפין ששלחו שליח להקדש שפיר מצו משוו שליח כיון דליתא בשאלה וגם בלא"ה הרי בתמורה אין נשאלין עליה והתם מיירי דשוו שליח להמיר ולכן הוי מעשה: ובזה מיושב גם מה שהקשה מהא דפסחים פ"ח ב' האומר לעבדו צא ושחוט וכו' דמהתם ילפינן דין שליחות וכבר קדמו בס' מנ"ח מצוה ה' אות ז' ולפמ"ש א"ש דהתם בששחט דא"א בשאלה דאם כן יהיה חשנב"ע ולחד מ"ד הוי דאורייתא לכן חל שפיר השליחות. והנלע"ד כתבתי: סימן קסט להרב המופלג בנש"ק וכו' מו"ה שלום גאסטמאן נ"י מו"ץ ד"ק יאס בראמעניא מכתבו הגיעני ומה שנסתפק באוכל תמרים וענבים שיש בהם ספק אם הם בכלל בוסר דמבואר בסימן ר"ב שיש לברך מספק בפה"א ובפרט הצימוקים בודאי הם מספק בכלל בוסר אם כן מה יעשה אם יקדים לברך על התמרים כמו שכתוב בסימן רי"א ס"ד יש ספק שמא הענבים נגמרו וכבר יצא בברכת פה"ע ואיך יחזור ויברך מספק על הענבים ואם יברך מקודם על הענבים הרי מדינא צריך להקדים ברכת התמרים וגם באוכל תאנים וענבים כאלו יש ספק בזה כיון דלשיטת בה"ג פה"ע קודם לפה"א כמ"ש בסימן רי"א ס"ג בשם י"א. והנה בפמ"ג במש"ז סימן רי"א סק"ב כתב בפשיטות דבמקום ספק יוכל לכוון שלא להוציא את הספק אם כן הכי נמי בזה שפיר יוכל לברך על התמרים פה"ע ויכוון שלא להוציא הענבים שמסופקים בהם ושפיר יוכל לברך אחר כך עליהם בפה"א אבל דברי המש"ז תלוים בפלוגתא שדעת הפר"ח ביו"ד סימן י"ט הוא דמותר בכי האי גוונא אבל התב"ש שם סקי"ז כתב דהוא בכלל ברכה שא"צ והן אמת שמצאתי בתשו' ח"צ סימן כ"ב בשם תשו' רמ"ע סימן נ"ט דמפורש כדעת פר"ח אלא שחילק שם בין ברכה שנתקנה רק מפני הכבוד דבכה"ג אסור לכוון שלא לצאת מה שאין כן בברכה שמחויבים בה מדינא אבל במג"א סוף סימן רט"ו הביא בשם ב"ש שהוכיח דכמ"פ לא ס"ל כהרמ"ע וגם בשו"ת אמרי אש חאו"ח סימן ה' העלה כן ובספר שדי חמד מערכת ברכות סימן א' אות ד' הביא בשם ערך השלחן סימן ח' וסימן קע"ד שדחה דברי השמ"ח ופסק דבכה"ג שעושה משום ספק אין חשש וזהו כדעת מש"ז הנ"ל וגם הוא לא הביא מכל המקומות הנ"ל וא"כ יש לעשות כדעת מש"ז הנ"ל: עוד יש לדון בזה לפמ"ש המג"א סימן ר"ו סק"א דגם בבוסר אם בירך בפה"ע יצא בדיעבד אם כן יברך על התמרים פה"ע וממילא אין צריך לברך מספק על הענבים דכבר יצא דיעבד אך דגם בזה חלקו עליו הא"ר ואהעו"ז ומכל מקום בשע"ת בשם ברכ"י קיים דעת מג"א ולפמ"ש במחה"ש סימן רה סק"ו בסופו בדין לביבות ומים דיקדים לברך על המים אף שברכת במ"מ קודם מכל מקום בכה"ג שיש ספק יקדים ברכת שהכל אם כן הכי נמי בנ"ד יוכל לברך על הענבים פה"א ואחר כך יאכל התמרים ואם כן יש לפנינו כל הדרכים הנ"ל וכל אחד מהם יש להם על מה שיסמוכו: ובגוף דין קדימת התמרים לענבים מצאתי בתשו' פמ"א ח"ב סימן י' שהוכיח שאין זה חיוב אלא רשות ואם ירצה יקדים ברכת הענבים וכן בזתים ושעורים והביא ראיה מפ"ח דמנחות מ"ד וסיים שהדבר ברור ע"ש אך היינו בענבים גמורים שמברכים עליהם פה"ע מה שאין כן בוסר בודאי תמרים קודמים אך דמכל מקום בספק נראה כמ"ש: ובענין יש לי תמיה בירושלמי פ"ג דביכורים ה"א ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפילו בוסר וכו' ומוכח דבוסר איננו בכלל פה"א כלל ואיך יברכו עליו פה"א וצ"ע: ובדין שחיטת עופות ביו"ט א' לצורך יו"ט ב' סמוך לערב חצי שעה בודאי אסור אפילו בצליית הכבד ובפרט שהם שוחטים כסדר גם סמוך ללילה ממש שאי אפשר עוד לצלות הכבד מבעוד יום אם כן פשיטא דאסור לשחוט לצורך יום ב' והנלע"ד כתבתי: סימן קע להרב הנ"ל, וע"ד הגט שסידרו לבעל ואשתו שדרים בעיר אחת ע"י שליח ונמסר הגט ליד השליח וככשלחו לקרוא את האשה לקבל הגט מיד שליח חזרה בה ולא רצתה לקבל הגט ועברו כמה ימים וכבר ראו עיניו דברי הרמ"א סימן קכ"ז ס"ה דנהגו להחמיר וליתן אחר ואפילו על ידי שליח אין להקל בלא נמסר ביום הכתיבה והנה הגם שהאריכו האחרונים לפקפק בדינו של הרמ"א והובאו גם בפת"ש לא"ע ומצאתי בשו"ת נאות דשא סימן ל"ג שהאריך גם כן להוכיח דלשיטת רוב הפוסקים יש להקל בזה מכל מקום כבר נודע שקיימו וקבלו עליהם מנהגים שהובאו ברמ"א וכל ב"י יוצאים ביד רמ"א ומי יערב לבו להקל וכבר כתבו האחרונים דהרמ"א מיירי באותה העיר וע' בשו"ת חידושי אנ"ש סימן י"ח שהעלה דגם בכתבו גט אחר אין להתיר על ידי שליח ליתן לה הגט באותה אפילו אחר שהלך הבעל משם דדוקא בהבאה מעיר לעיר אית ליה קלא והוכיח כן מלשון הרא"ש וטור וש"ג וראיתי בשו"ת הכנסת שנדמ"ח ברוסיא סימן צ"ז אות ג' סק"ה בשם רב אחד שמדברי בר"א שהובא בפת"ש ובספר דברי אמת הלכות גיטין סימן כ"ט מוכח להיפוך ועכ"פ בלא גט אחר בודאי אין לפרוץ גדר המנהג שהביא הרמ"א ובפרט אם שניהם בעיר הרי מבואר בסימן קמ"א סנ"ה ואחרונים שהובאו בפת"ש שם דגם בהרשאה מקויימת אין להקל לכתחלה לגרש ע"י שליח כששניהם בעיר אחת אלא אם איכא שעה"ד שאי אפשר בענין אחר: אבל מ"ש רו"מ לחוש מפני שהשליח קרוב וגם הסופר קרוב לעד אחד זהו רק חומרות בעלמא מצד זהירות שהרמ"א עצמו כתב רק דטוב לחוש לזה ולא להחמיר מדינא ועמ"ש בפתיחת ספרי דע"ת אות ל"ו מדברי הלח"מ דבדאיכא תרי לכתחלה גם דיעבד פסול וביארתי דלאו כללא הוא ועכ"פ מ"ש בשם המסדר דגם בלא נמסר הגט ליד האשה יוכל הבעל לישא אשה הוא דבר מבהיל ומי שמע כזאת ופורץ גדר תקנת רגמ"ה וראוי לגעור בו בנזיפה וע' בשו"ת ב"א חא"ע סימן קט"ו בדין מסר הבעל עצמו הגט לידה דאם הבעל רוצה לגרשה שנית והאשה מעכבת מפני שרצונה להתרפס ברצי כסף אז יוכל הבעל לישא אחרת ע"ש אבל בלא מסירת הגט לידה לא יעלה עה"ד וע"ז נאמר ופורץ גדר