מהרש"ם חלק א ריד

סימן ח"י בהגהות לסימן הנ"ל מ"ש בזה דרבים חולקים על המח"א אם כן לענין חשעעה"פ יש להקל ואף דלחומרא ישל"ע כבר הביא בישויע"ק א"ע סימן ה' בשם הראב"ן דדוקא בריבית ולא בשאר דברים וגם יפה כתב רו"מ דלענין חשעעה"פ יש להקל בכה"ג: אבל מ"ש רו"מ דאשלד"ע דב"נ מוזהר על גנבה וגזלה יש לפקפק דסתם עכו"ם חשודים בזה ומוחזקים בגנבה וגזלה כדאיתא בסוכה ל' ובכה"ג דעת הרשב"ץ שבהג"ה חו"מ סוף סימן שפ"ח דבמוחזק לעבור ישלד"ע ואף דהש"ך חולק הנה בתשובת מיי' והל' רוצח סימן י"ד מוכח כהרשב"ץ וע' בתשובה מהר"ח א"ז סי' כ"ה דמסופק קצת בזה ובתשובה לח"ר סימן ח' מחלק בזה בין עכו"ם לישראל דגבי ישראל אמרינן שמא יעשה תשובה ע"ש ועל כל פנים בנ"ד דעכו"ם הם יש לומר דישלד"ע ולשיטת כמ"פ דיעבד המעשה קיים וכתי' א' שבתוס' ב"מ י' וע' תשובת נו"ב מה"ק חאה"ע סי' ע"ו ע"ז ושאר אחרונים ועוד דבנ"ד אולי היו העכו"ם שוגגים שלא ידעו אם נמכר לעכו"ם וסברו שהוא של משלח ובכה"ג לשי' כמ"פ ישלד"ע: וגם מ"ש רו"מ לדון בדבר החדש דבזה"ז עיקר עשיית הי"ש מתפוחי אדמה וקוקוריז והמאלץ הוא רק חלק עשרים והטעם שוה אם כן מב"מ בטל ברוב ולא מיתסר לאחה"פ לשיטת המג"א סוף סימן תמ"ז ואם נתבטל קו"פ ברוב מותר לשהותו כמ"ש המג"א רסי' תמ"ב והביא מהמש"ז תס"ז סקי"א דגם י"ש של פסח עם של חמץ טעמו שוה והוי מב"מ ומכ"ש בנ"ד ובחנם נסתפק הח"ס חלק א"ח סימן קל"ג ואף דעיקר עשייתו כך ולא בטל כמ"ש הרשב"א ומג"א רסי' תמ"ב מכל מקום זהו רק חומרא דרבנן וגם הביא מהנו"ב מ"ת חיו"ד סימן נ"ו דרבים חולקים על הרשב"א וגם העיר מהא דדבר שבא לעולם עי"ת לא בטל עכת"ד והנה מ"ש דבא לעולם עי"ת והביא משפ"ד סימן י"ד דהרמב"ם חולק ע"ד מרדכי וכ"ה דעת הט"ז וש"ך שם ע"ע בשו"ת אריה דב"ע חא"ח סימן ו' שפלפל באורך בענין זה ובנ"ד שמקודם היה הכל היתר והאיסור נולד בתערובות גם דבר חשוב בטל כמ"ש הפליתי ונו"ב וחוו"ד סי' ק"ב ועמ"ש בדע"ת סימן י"ד בזה וגם מ"ש מהרשב"א ומג"א סי' תמ"ב ע"ע בתשובת ח"צ סימן ל"ט ובאמת שמדברי תוס' פסחים קי"ד סוף ע"א ד"ה אף על פי וכו' מבואר גם כן כהרשב"א וע"ע בש"ג פ"ב דע"ז בזה אך דבנ"ד שהוא לח בלח הרי לשיטת כמ"פ גם בלח בלח איכא דין כבוש וע' בדע"ת סימן ס' סק"ח אם כן נאסר הכל בפסח כמ"ש להדיא בחמד משה סימן תמ"ח. אלא דכיון דהוי הפסד גדול של ג' אלפים ר"כ יש לצרף דבנ"ד היה שוגג ואומר מותר כפי שכתב רו"מ ובתשובת פמ"א ח"ב סימן קס"ג העלה דבדרבנן כגון בביטל יש להקל בחשעעה"פ בשוגג דבכה"ג לא קנסו שוגג אטו מזיד אם כן ה"נ בנ"ד דמדאורייתא בטל ברוב וליכא רק איד"ר וגם היה בליל ח' ש"פ ואף דיו"ט ב' השוו לשל תורה דלא ליתי לזלזולי כמ"ש הפמ"ג בא"א רסי' תמ"ח מכל מקום בכה"ג שיש כמה צדדים וחזי לאצטרופא יש להקל בהפ"מ ומכל מקום ראוי לקנסו ליתן סך הגון לעניים למען ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כזאת בשאט נפש. והנלע"ד כתבתי סימן קסח להרב הה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטץ נ"י אבד"ק קלעצק ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין ישראל א' שכתב למומר קודם פסח שישלח לו איזו חביות אריק על ידי באהן נגד נאכנאהמע ולא שלח לו שום מעות מקודם והמומר שלח לו הסחורה כפי מכתבו והישראל לא פדאו עד אחה"פ ומכר בהשט"מ שלו לעכו"ם גם את האריק הנ"ל ועתה אחה"פ פדאו והביאו לביתו ונסתפק רו"מ אם מועיל המכירה של הישראל לעכו"ם כיון שלא זכה בו מדינא כלל כיון שלא עשה שום קנין לא בכסף ולא במשיכה והעיר דיש לומר דמהני מכירת הישראל לטובת המומר כדין זכין לאדם שלב"פ אך דכל הקנינים שלנו הם כסף עם אג"ק או אודייתא וקנין אג"ק ואודייתא הם רק מדרבנן כמ"ש בקצה"ח סי' קצ"ד ומק"ח סימן תמ"ח והא דמהני בחמץ משום דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והכא הרי המומר לא ביטל החמץ כלל והאריך לפלפל אם הביטול של ישראל מועיל עבור המומר: והנה בעיקר הדבר אם מועיל קנין דרבנן לשל תורה כבר העלה בשו"ת נטע שעשועים סימן ל' דהיכא דעשה הקנין דרבנן קודם שחל זמן האיסור של תורה לכ"ע מהני הקנין דרבנן ומקורו מדברי הלח"מ פ"ג דמכירה וגם בשו"ת טה"א סימן ח"י האריך להוכיח כן ולפ"ז שפיר מהני קנין אג"ק ואודייתא (ובמק"א הבאתי סמוכין לזה שמיושב בזה ד' הלבוש סימן ת"מ התמוהים) ובפרט בצירוף קנין כסף בזקף עליו המותר במלוה אלא דבעיקר המכירה שלא מדעת חבירו הגם דמבואר כן בתשובת פמ"א ופת"ש יו"ד סימן ש"כ כבר העירו רבים מדברי קצה"ח סימן רמ"ג במה שפקפק בדברי תה"ד וע' בשו"ת נא"ד סימן ל"ט ותשובת בר"א חא"ע סימן ק"א ובשדי חמד חלק דברי חכמים סימן ק"ט מכמ"ק בזה לקיים ההיתר וע"ש גם בדין מכירה של הערמה בזה ואף דבנ"ד מכר להעכו"ם חמץ שלו ובאמת אינו שלו אלא של המומר מכל מקום הרי כיון ששלח המומר על פי מכתבו נתחייב הישראל באחריות כמ"ש בחו"מ סימן קכ"א ומקרי שלו דגבי חמץ גל"מ כמ"ד וגדולה מזו מבואר בירושלמי סוף פ"א דפסחים דלר"ש דס"ל גל"מ כמ"ד מותר להקיז דם בקדשים ול"ה כמטיל מום בקדשים כיון שהוא שלו הרי דגם להקל מקרי שלו לר"ש ואם כן הרי בחמץ גם לדידן גול"מ כממון דמי ומקרי שלו ואף דהשג"א סימן ע"ז פסק דל"מ ביטול והפקר בכה"ג מכל מקום יש לומר דמודה בנ"ד ועוד דאין להעכו"ם נ"מ של מי הוא ואם אינו קונה מידו בתורת מוכר את שלו מכל מקום זוכה מצד שהוא שלוחו של מומר וכיוצא בזה מבואר בתשובת הרא"ש שבטחו"מ סוף סימן רנ"ו בגיורת שאמרה בצוואה נכסי לשמעון ועוד אמרה כך וכך יתן שמעון ליתומה פלונית ועתה טוען שמעון שכבר זכה בנכסים ואינו רוצה ליתן להיתומה והשיב וז"ל אין הדין עם שמעון מאחר שהיה אפטרופס של היתומה וכו' והיתה כוונתו לזכות לה במה שצוותה הגיורת כדי ליתן לה הרי כבר זכה לה אלא שעתה נודע לו שאין בצוואתה כלום וכו' א"י לחזור וכו' וא"י לומר אני כוונתי לזכות לה במתנה שנתנה לה והיא אינה כלום ומן ההפקר לא כוונתי לזכות לה ונמצא שלא זכתה היתומה מעולם לאו מלתא היא שהרי מכל מקום כיון לזכות לה והשאיל לה כחו ורשותו שיזכה לה ואם לא תוכל לזכות מכח המתנה תזכה מכח הפקר עכ"ל וה"נ בנ"ד וגם במומר מהני זכיה כדמוכח באה"ע סי' ק"מ וש"ך חו"מ סימן קכ"ו סקצ"ב וע' מג"א סימן קפ"ט ואבן העוזר שם ותשובת ח"ס ח"מ סימן קל"ד וע' תוי"ש יומא נ"ו דכותים גירי אריות בני ברית נינהו וה"ה מומר: וגם בגוף הדבר אם קנין אג"ק הוא מדרבנן עמ"ש בחיבורי משפט שלום סימן ר"ב מדברי כמה ראשונים דהוי מן התורה ואח"ז מצאתי בגאון צבי לחו"מ סימן שס"ג שהוכיח גם מתוס' קידושין ה' ע"א ד"ה שכן פודין וכו' דהוי מן התורה והביא גם מתוס' שם ז' וסיים דגם בעכו"ם מהני אג"ק וכבר הבאתי בחיבורי שם בשם הח"ס שהוכיח כן מדברי מלחמות פ"ב דפסחים וביארתי שם דגם אג"ק של שליח מהני וכדעת המח"ח ע"ש באורך: ועוד יש לי לדון דכיון דגם בדברים איכא משום מחוסר אמנה וכבר העלה בתשובת רח"כ חלק א"ח סימן י"ב להקל גבי חמץ במכירה בדברים מה"ט אלא שכבר תמהו עליו רבים מש"ס דבכורות י"ג סוף ע"ב דדוקא ישראל מישראל דקיימו בדיבורייהו אבל ישראל מעכו"ם דאינהו לא קיימו בדיבורייהו לא ע"ש וא"כ יש לומר דה"נ במומר אך דבכה"ג שכבר שלח לו על ידי מכתבו באמצעות הבאהן הלא המוכר א"י לחזור בו בדיניהם ואם כן בודאי על כל פנים איכא חיסור אמנה גם להישראל והנה כבר כתבתי בהסכמתי לס' אור לפארו מהא שחידש בקצה"ח סימן רס"ב בהא דביטול לאחז"א דמהראוי שיועיל כדין כלך אצל יפות דמבואר בעירובין ע"א א' דנותנים רשות משתחשך דלא הוי אקנויי רשותא בשבתא דגלי דעתיה דלמפרע ניחא ליה וכתבתי ליישב דכיון דלאחז"א ל"מ ביטול גם דיעבד משום שאינו ברשותו לא דמיא לכלך אצל יפות וכמ"ש כה"ג ברש"י ותוס' קידושין ע"ח ב' בגוסס דמודה ר' מאיר דבאומר נכסים שיבואו לידי בשעת גסיסה שלא אמר כלום אף דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא דמי להא דעירובין דקנין בשבת