מהרש"ם חלק א ריא

מזה ראיה דלא כהט"ז סוף סימן שס"ב ומצאתי בס' הקובץ על הרמב"ם סופט"ז משבת שרמז לדברי ריטב"א ומ"מ פסק כהט"ז ועתה ראיתי שהרב ר"ק הרעיש נגד הט"ז עפ"ד ריטב"א הנ"ל וז"ל ספר האשכול סי' ס"ה וצה"פ שעשאה מן הצד וכו' ורבותינו פי' שלא נתן הקנה העליון מכוון על ראשי שני הלחיים אלא חברו בצדן ואין נראה קנה העליון כמשקוף אלא תחוב באמצע הקנים וראשיהם למעלה ממנו עכ"ל מזה משמע כהט"ז ומ"מ אין להוכיח מלשונו דגם בתחוב לתוכן פסול די"ל דתחוב לאו דוקא שהרי לעיל כתב אלא חברו בצדן): והן אמת שמדברי אהעו"ז סוף סימן שס"ב מוכח להחמיר בנידון הט"ג אבל אין דבריו מוכרחים כלל ונראה עוד ראיה לזה דהנה בתוס' עירובין (ב' ע"ב) ד"ה ואיבע"א ובפרט בתוס' זבחים (ס' ע"א) תמהו מהקושיא מפתח החצר מ"ש התנן אם יש צוה"פ א"צ למעט וחצר צה"פ הו"ל שהיו העמודים משני צדדיו וכלונסות ע"ג שהקלעים תלוין בהם ותי' דהוי צוה"פ מן הצד אבל בסהי"ש לר"ת סימן רפ"ו חולק על רש"י בזה והעלה דבמשכן שפיר הי"ל דין צוה"פ והרי במשכן הווין קבועים ותקועים בהעמודים (וכמ"ש רש"י פ' תרומה שהיה עושה קונדסין ארכן ששה טפחים וטבעת קבועה בו וכורך שפת הקלע סביביו ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וא"ו ראשו זקוף למעלה וראשו א' תקוע בעמוד וכו' ע"ש) ואפ"ה ס"ל לר"ת שאין זה בגדר צה"פ מן הצד ובע"כ משום שהיו תקועין בתוכן וגם לשי' התוס' הרי מבואר בתוס' זבחים דס"ל שהכלונסות היו על הווין שקבועין בעמודין מבחוץ ובכה"ג לכ"ע הוי מן הצד כיון שהיו חוץ לכותלים וכהא דנעץ שני יתדות בשני כותלי מבוי מבחוץ בעירובין (ח' סוף ע"ב) גם י"ל דשא"ה דהכלונסות עצמן ל"ה תקועין בעמודים רק הווין והכלונסות היו מונחים בצד העמודים על הווין משא"כ היכא דהקנה עצמו תקוע בעמודים ומונח בפנים בין עמוד לעמוד י"ל דלכ"ע מהני: ומ"ש הרב ר"ק שנעלם מהפוסקים משנה דפ"ד דכלאים גדר מפסיק לכלאים גבוה י"ט ורחב ד"ט ועפ"ז בנה יסודו לבאר דברי הירושלמי בהא דנעץ ד' קונדסין ומתח זמורה דמיירי בזמורה רחבה ד"ט דברוחב ד"ט איכא פי תקרה דיורד וסותם והבין דרוחב ד"ט היינו בעובי הגדר אבל בר"ש ותוי"ט פ"ב דכלאים מ"ח מפורש דארבעה דגדר לאו בעובי גדר אלא ברוחב אף על פי שעביו כ"ש ודוקא בחריץ בעינן ד"ט משפתו אל שפתו ע"ש וגם מבואר שם דבנעשה לשם גדר סגי ברוחב כ"ש ואם כן בהא דנעץ ד' קונדסין ומתח זמורה היינו בגבוה עשרה מהקרקע עד הזמורה והזמורה ארוכה ד"ט ומונחת מקונדס לקונדס ויש רוחב בין קונדס לקונדס ד"ט אבל אין הזמורה רחבה בשטחה מצד חוץ לפנים אלא כ"ש וליכא בזה משום פ"ת יורד וסותם אלא מדין צה"פ קאתינן עלה ובזה נדחו תמיהותיו אטו יש גמי רחב ד"ט ולפמ"ש א"צ רק שיהיה ארוך ד"ט ומונח בין קונדס לקונדס ובפרט דבעשה לשם גדר א"צ שיהיה רוחב ד"ט וכמ"ש וע' ערכין (י"ט רע"ב) דרוחב אינו עביו: ובדין דלתות הננעלות ונפתחות הנה בש"ע סי' שס"ד ס"ב הובא שני דיעות ולשי' הי"א סגי בראויות לנעול וכבר הוכיח בתשו' בר"א סי' ט"ו דגם המחמירים מודו דבראויות לנעול סגי במבואות מפולשות לרה"ר ודוקא ברה"ר ממש מחמירים והביא מדברי מרדכי ר"פ הדר דמפורש דלדידן דסגי בצה"פ מהני גם כן בדלת ראוי לנעול וע"ש סי' י"ח שהוכיח דדלת ממש א"צ להיות למעלה משקוף והוכיח כן מלשון המלחמות פ"ב דעירובין ומהמרדכי וגם מהא דשבת (ט' ע"א) ותוס' ורשב"א שם ואם כן בדאיכא דלתות ממש סגי בראויות לנעול ומכ"ש היכא דננעלות ממש בלילה וגם ביום כמ"פ אבל בדליכא דלתות רק צוה"פ והוא עשוי לסגור ולפתוח בכל עת כדרך השראנקין אין לו דין צה"פ גם בשעה שהוא נעול כיון דעשוין לפתוח בכל עת ע"ש וגם בתשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' נ"ד הביא בשם דברי ב"ש על עירובין (כ"ב) וגם הוא הסכים עמו דבשראנקין שאינם בגדר מחיצה ודלת ממש גם בנעול ל"מ כלל כיון שיכולים לעבור תחתיו על ידי שישוחו ואינה ננעלת בפני ב"א ואנן בעינן דומיא דדלתות ירושלים יעוש"ה בזה וע"ש עוד סי' צ' אך דלפמ"ש הרב השואל שם דהילוך על ידי הדחק מוציא מידי רה"ר וכמ"ש הרשב"א שהובא בב"י ומג"א סי' שס"ד והמחבר הוסיף סמוכין מדברי רש"י עירובין (ק"א ע"א) ד"ה חייבין וכו' כיון דדלתותיה ננעלות בלילה לאו רה"ר שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה וכיון דכרמלית היא וכו' ומבואר דמה"ט לא הוי רה"ר אלא כרמלית גם בשעה שהוא פתוח אלא שפקפק בזה די"ל דדמי לדלת אלמנה דהיינו דלת העשוי מלוח א' המבואר בסי' שי"ג ס"ד דאסור לנעול בשבת גם ביש לו ציר וא"כ אינו ראוי לנעול בשבת ע"ש ובאמת לפמ"ש הב"ח ומג"א סק"ח בעשוי לכניסה ויציאה תדיר שרי א"כ הוי שפיר ראוי לנעול בשבת וגם מ"ש הרב הנ"ל דמ"מ הוי כרמלית לענ"ד לפמ"ש הב"י סימן שמ"ה דהיכא דדלתות ננעלות בלילה הוי מדינא רה"י אלא דכיון שדרים רבים ולא עירבו דינה ככרמלית כחצר של רבים שלא עירבו וכ"ה להדיא ברש"י עירובין שם אם כן במקום שמערבין ע"ח הוי נמי רה"י וכיון דכל טעמיה דרש"י מפני שאינו דומה לדגלי מדבר שפתוח הדרך בכל שעה אם כן י"ל דה"נ בשראנקין דעכ"פ מעכב שלא יהיה הילוך אלא על ידי דחק שוב לא דמי לדגלי מדבר והוי רה"י אם ערבו בה הרבים ונגד העכו"ם מהני שכירות הרשות: אלא דעיקר סברת הרב דבכה"ג הילוך על ידי דחק מוציא מידי רה"ר צ"ע מנ"ל דהא קיי"ל דהילוך על ידי דחק שמיה הילוך כדאיתא בשבת (ק' ע"א) והרשב"א לא כתב רק בדלת ננעל דלא מקרי רה"ר אלא המסור לכל משא"כ בנ"ד דגם בשעה שננעל אפשר לאדם לשוח ולעבור תחתיו ואף דעכ"פ לא דמי לדגלי מדבר דהתם היה הילוך נוח מ"מ אפשר דהוי בכלל מסור לכל כיון דאפשר לכל מי שירצה לכנוס לשם בכל שעה. שו"ר בספר בי"ע לעירובין (ו' ע"ב) שהעלה דהילוך דרך שחייה לא מררי גם הילוך שעל ידי הדחק ופסח להתיר בכה"ג: עוד יש לי לדון דכיון דצה"פ משום מחיצה אם כן הרי מבואר בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה היתה אר"י כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם אר"י בי רב מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה הדא אמרת בנין לשעה בנין ע"ש והובא ברשב"א שבת (ק"ב). ובתשו' ח"ס חאו"ח סי' ע"ב בדין הפארסאלין העלה דלהש"ס דילן הלכה דדוקא התם דהוי על פי הדיבור הוי קבוע לעולם אבל בנין לשעה אינו בנין ע"ש. ובזה יתיישבו דברי הפ"י ביצה (י"ב ע"א ושבת (צ"ה) שתי' קו' התוס' בהא דכל בונה ביו"ט יופטר משום מתוך שהותרה מגבן והוא תי' דבמגבן הוי בנין לשעה ול"ה בנין כלל ע"ש. והוא נגד ירושלמי הנ"ל דדייק דבנין לשעה הוי בנין ולפמ"ש ניחא ואם כן לפ"ז י"ל דה"נ צה"פ העשוי לסתור בכל שעה גם בשעה שהוא נעול לא מקרי מחיצה כיון דהוי בנין לשעה ולא דמי לדלת שהוא עשוי לפתוח ולנעול אבל המשקוף שע"ג המזוזות איננו עשוי ליסתר בכל שעה: ולכן נ"ל לדינא שאם המשקוף מונח קבוע גם בשעת פתיחת דלתות אף שהמשקוף תחוב בהעמודים שבצדדים ואינו מונח ע"ג העמודים יש להתיר לטלטל אף שהדלתות אינם סותמין כל השער ופתוחים סמוך לקרקע דלא גרע מצה"פ לבד דמהני בכה"ג. אבל אם המשקוף הוא רק כמו שראנק (וגם אם יש דלת אבל יש יותר מג"ט בין קנה לקנה) ונפתח וננעל בכל עת ובשעה שנפתח אין שם שום משקוף וצה"פ כלל אין מקום להתיר לטלטל שם גם בשעה שהוא ננעל: והנלע"ד כתבתי סימן קסג להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם יעקב הלוי הורוויץ נ"י אבד"ק פראשוונא. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדין נמצא דם על חלוק הבעל בבקר אחר תשמיש אבל בשעת תשמיש שימש בעד ונזהר מנגיעת הכתונת מחמת לכלוך ש"ז והאשה מינקת תוך כד"ח ומסולקת דמים, והביא ד' הפמ"א שהביא הסד"ט סי' קפ"ז סק"ג וסי' ק"צ סקס"א דגבי איש לא גזרו על כתמים וגם הס"ט החזיק בדבריו אבל בס' לו"ש תמה ע"ז מתוספתא סופ"ו דנדה דבנמצא על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמאה מפני שמתהפכת