מהרש"ם חלק א רח

וגם מ"ש רו"מ דיש לתלות שעל ידי הילוך העכברים נתפשטו האגודלין מהעיקום הוא דבר רחוק וזר לתלות בזה כי העכברים הולכים ורצים בקלות ומעט הרגש בהילוכם ואין מקום לתלות שיתפשט העיקום עי"ז: אך דמכל מקום אפשר להקל על פי מ"ש הנו"ב מ"ת סימן ס"ד בדין אם הקברנים לא ראו השומא בבטן דאם לא ידעו מדברי אחות המת שיש לו שומא אלא שחפשו בגופו למצוא סימנים בשביל תקנת העגונה לא היה מלתא דרמיא עלייהו לחפש היטב כיון שמצאו כבר קצת סימנים אזי יש להתיר דיש לתלות שלא דקדקו היטב ולכן לא מצאוהו והנה הגם דבנ"ד לא מצאו שום סימנים ויש לומר דהי' רמיא עלייהו לחפש היטב ובפרט לפמ"ש הנו"ב בסוף התשובה שם בשם חכמי עירו שהיה מקום לתלות כי השערות כיסו השומא א"כ פשי' דבנ"ד אין לתלות להקל מכל מקום לעומת זה יש לומר דבנ"ד על ידי שהיה נקרש מהקור וקרח שכיח שיתכווץ ושיתעקמו איבריו קצת עי"ז לכן לא הרגישו לעשות מזה סימן לגופו ותלו שנתהוה על ידי הקרח והקור וע' תשו' ח"ס ח"ב סימן קל"ב באמצע התשובה דלאחר מיתה שכיח שגרינא בהאברים ע"ש ובפרט דמסתמא הם ע"ה ואפשר שטעו וחשבו שאין זה בכלל סימנים כלל וכה"ג כתב בתשובת הריב"ש סימן תע"ו וז"ל ועיינתי בשטר העדיות שהעידו העדים האחרים ואיני רואה בהם מי שיכחיש עדותו של רש"ט לפי שכולם אומרים שהדברים שהיה שם בעל פה אינן נזכרים מהם ואין זו הכחשה ואף על פי שאומרים בעדותן שכל התנאים נכתבו ונחתמו אפשר שהם אינם מחשיבים לתנאי הדברים שנאמרו בעל פה כמו שבא זה בטענת הברורים וחושבים שזולת מה שנכתב ונחתם שהכל יהיו דברים בעלמא ולא תנאי קיים ויש לנו לומר כן כדי שלא נאמר שהם מכחישים זא"ז וכו' עכ"ל וע"ש מ"ש אחר כך עוד לחזק הדברים וה"נ בנ"ד כיון שהוכיח הח"ס דהיכא דניכר היטב בט"ע שזהו הנאבד אית לן למיתלי גם במלתא דלא שכיח והביא ראיה ממהרי"ק וכ"מ פי"ג מגירושין הכ"ד דאף שמצאוהו שנשתנה צורתו כיון שהזכירו שם עירו יש לתלות שעל ידי נשיכת הנחש נשתנה צורתו וה"נ יש לתלות שלא בדקו יפה או שנפרך והוסר השומא וכן בנ"ד דיש גם כן לתלות שעל ידי שנקרשו אבריו סברו כי מה שנתעקמו קצת מהאצבעות נתהוה על ידי הקרישה וגם לא ידעו שיהיה נחשב זה לסימן בגופו ולא דקדקו אח"ז היטב ולכן אמרו שלא מצאו בו שום סימן ובפרט דכיון שמצאוהו נשוך בראשי אצבעות היד מהעכברים שישבו ועברו על כל גופו אולי טעו בזה שעי"ז נתהוה עיקום האצבעות ולא הוי רמיא עלייהו להשגיח ע"ז כלל גם כיון שעל ידי הכפור מסתמא היו המנעלים דבוקים בחוזק אל הרגלים ושלפום בחוזק כנהוג אפשר דעי"ז הוסרו האגודלים משאר האצבעות ונתפשטו וכן בשליפת בתי הידים (ערביל) מן הידים בחוזק אפשר שעי"ז נתפשט קצת העיקום של אצבע היד ותולין גם בדבר שאינו מצוי כיון שהכירוהו על ידי טב"ע בפ"פ שלם וכל בגדיו והוא בגדר הנמנע ועכ"פ דבר זר לחוש שנזדמן עוד אדם כזה בדרך הזה שהלך המלמד עליו: עוד יש לצרף בזה על פי מ"ש בתשו' ב"י (ורמוז בקו"ע סימן קע"ח בקיצור) אחר שהביא דברי המרדכי סוף יבמות שהתירו אשה אחת על ידי שאמר הגוי מסל"ת שהרג יהודי א' שהוליך עשרה ליטרין וכו' וכ' הב"י לא ידעתי מי הכניסו בהך עובדא לדחוק עצמו לאוקי כלישנא דאריך וגוץ הא אפילו לאידך לישנא איתתא שריא דהא פקדון הוו הנך י' ליטרין ולא עביד אינש שמוסר ונותן מה שנותנים לו ביד אחרים כדתנן פ"ג דגיטין וכו' והוי סי"מ גמור מדאורייתא ואין לך סימן גדול מזה וליכא למיחש שמא השאילן או הפקידן לאחר ואתתא שריא לכ"ע ע"ש ובתשובת ב"ח החדשות סימן ס"ה החזיק הגאון מהר"א בן המ"ב בד"ז והביא שהגאון ר"פ פקפק דלאו כ"ע ד"ג והוא השיב דגם סתם ב"א קפדי בכה"ג שלא לעבור ע"ד משלחו וסיים דכדאי הב"י לסמוך עליו אפילו שלא בשעה"ד ע"ש וע' תשובת צ"צ סימן ק"ו בדין אין השואל רשאי להשאיל שהעיר גם כן מהא דלאו כ"ע ד"ג וביאר דזה דבר שתשב"ר יודעין כדאיתא בגיטין (כ"ט) ע"ש ואם כן בנ"ד שהנאבד היה בר אוריין וידוע לכל בן תורה שאין רשות למלמד לצאת בתוך הזמן וגדול עון ביטול ת"ת והוי דבר האבד כידוע אם כן בודאי זהו שנקרש בקור ומת דאל"כ לא היה הולך לעלמא וחז"כ מסייע וגם יש לצרף סברת קורבא שלא נשמע בכל הגליל שם שיהיה נאבד איזו איש וע' בשו"ת ב"א חלק א"ע סימן י"ד בשם אור נעלם סי' ל"ו בשם הפ"י ובשו"ת עט"ח סימן ו' ותשובת נט"ש סימן ס"ד והארכתי בפרט זה בתשו' להרב אבד"ק ניזנוב גם יש לצרף דברי המבי"ט הידועים דבנמצא באותו דרך שהלך בה תלינן דזהו שנאבד הוא הנמצא. וע' בש"ש להקצה"ח ש"ז פי"ט מ"ש בזה ומכל הלין טעמי הנני מצטרף עם הגאון מו"ה דוד פרידמאן אבד"ק קארלין והגאון מו"ה צבי יהודה ברלין מוולאזין להתיר האשה רחל בת רח"צ ממעזריטש מכבלי העיגון: הנלע"ד כתבתי: סימן קנח להרב החריף וכו' מו"ה אליקום געציל הורווויץ נ"י בהה"ג מו"ה יצחק נ"י מראדזיווילישיק הסמוך לקאוונא בארץ רוסיא מכתבו הגיעני ובדבר מה שנסתפק אם מותר לקרות בתורה ולברך קודם עלות השחר בשעה"ד וכ' דלפי טעם דאי' בב"ק פ"ב שתיקן משה לקרות ביום ב' וה' שלא ילכו ג"י בלא תורה מסתבר דשרי אך דמכל מקום יש להסתפק בשויו"ט אם מותר ונהי דפ' הקרבנות י"ל דאין קורין בלילה אבל שאר פרשיות יש לומר דשרי עכ"ד: הנה לכאורה היה נראה דאדרבא בחול יש לומר דאסור ובשוי"ט שרי דהנה בפרקי דר"א פמ"ו וברא"ש סופ"ד דר"ה מבואר דמרע"ה למד מקרא ביום ומשנה בלילה ע"ש וכ"ה בתנחומא פרשת תשא ומזה נראה כמ"ש האר"י ז"ל והובא בבאה"ט סימן רל"ח דאין לקרוא מקרא בלילה ובזל"א הספרדי ח"ג חאו"ח אות ל' ס"ק ס"ז בשם יוסף אומץ דגם באשמורת הבקר אין ללמוד רק בשוי"ט או ביום ו' שכבר מתנוצץ קדושת ש"ק ע"ש ולכן בחול יש לומר דאין לקרוא בס"ת בעוד לילה משא"כ בשוי"ט מותר וע' בעקרי הד"ט חאו"ח סימן כ"ב אות נ"ז בשם ככר לאדן בזה שאין מגלין דברי האר"י אלא לצנועין אבל לפמש"ל יש לדבריו שרש בפוסקים: אבל באמת נ"ל פשוט דקריאה בס"ת אין זמנו קבוע ביום וראי' מש"ס דמגלה (כ' ע"ב) כל היום כשר לקריאת מגלה ולקריאת הלל ולתקיעת שופר וכו' וקחשיב כמה דברים ומסיים זה הכלל דבר שמצותו ביום ושם (כ"א א') פריך זה הכלל לאתויי מאי וקדחיק לאוקמי כר"י ובסידור בזיכין ואמאי לא מוקי בקריאה בתורה כדאיתא שם (כ"ג ע"ב) אין פורסין וכו' ואין קורין בתורה וכו' ובע"כ דהכא אין מצותו קבוע ביום והוא רק ממדת חסידות שלא לקרות מקרא בלילה. והן אמת דיש להקשות לפמ"ש הרא"ש סוף יומא בשם ירושלמי דאין נשיאת כפים בלילה והובא בפר"ח או"ח רסי' קל"ה אם כן אמאי לא חשיב התם במתניתין גם הא דנ"כ מצותו ביום וכדקחשיב בדף (כ"ג) שם גם נ"כ והו"ל לאתויי בזה הכלל ומזה יש ראיה למ"ש בגה"ש על הירושלמי רפ"ד דתענית דהתם לא הוי טעמא משום דדמי לשירות בהא אלא משום דליכא חזרת תפלה בלילה ובנעילה שרי לישא כפים בלילה ע"ש אם כן יש לומר דמה"ט לא קחשיב ליה דגוף המצוה דנ"כ איכא גם בלילה אם מתפללין בלילה בחזרת הש"ץ כגון בנעילה: וכה העירני ח"א להביא ראיה מדברי המג"א סימן רפ"ב סק"ו שכתב דנשים חייבות בשמיעת קרה"ת ואם אי' דזמנו רק ביום אם כן הוי מעשהז"ג והשבתי לו דיש לומר דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' ברכות (כ' ע"ב) ד"ה בתפלה וכו' אם גם במצוה דרבנן שהז"ג נשים פטורות אבל מדברי התוס' בר"ה (ל"ג א') ד"ה הא ר"י שרמז המג"א שם ויעו"ש בסוה"ד במש"ש דאין ראיה מזה לברך במ"ע שהז"ג דאפשר דחייבת בקרה"ת אף דפטורה מת"ת וכן ממ"ש שם בתחלה דכיון דנשים פטורות מת"ת יש להוכיח מזה דאשה עולה למנין ז' דמותר לברך על מעשהז"ג. מבואר מכל דבריהם שם דעל כל פנים אין זה בכלל מצוה שהז"ג ואם פטורות לגמרי היינו משום דהוי בכלל ת"ת ולחד תי' חייבות באמת ואין מצות קרה"ת בכלל מצוה שהז"ג ומוכח כמ"ש דנוהג ביום ובלילה ע"ש ותבין ולכן לדינא נראה דבשעה"ד וכדומה יש להקל בזה ובפרט בשוי"ט