מהרש"ם חלק א רו

הנה מאז ראיתי דבריו תמהתי מש"ס דמנחות (ל"ה ע"ב) דמבואר דדוקא בשירי מצוה מהני גרדומין ולא בקדושה וע' תוס' נדה (כ"ו ע"ב) ד"ה תחלתו וכו' במ"ש לענין טומאה דדמי לגרדומי ציצית אבל בקדושה אינו כן וגם דלפי דבריו היכא דמתחלה יש ספק בהאות לא יועיל קריאת תינוק ומהתוספות מנחות (כ"ט וגיטין (פ"ה) ל"מ כן וע' שו"מ מ"ת ח"ג סימן ס"ז בזה ותמהני שלא העיר מש"ס דמנחות הנ"ל. והנלע"ד כתבתי: סימן קנז להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אפרים אויערבויך נ"י אבד"ק מעזריטש גדול וכעת אבד"ק הארחוב. ברוסיא מכתבו הגיעני ובדבר העגונה רחל בת ר' חיים צבי הלוי ממעזריטש אשר בעלה שמואל דוד בן שלמה הרחיק נדוד להיות מלמד בכפר מילשין סמוך לטילינעשט במדינת בעסראביע והלך להעיר לרחוץ במרחץ ביום ה' ואחר שבת קודש מצאוהו מת בדרך העובר לטילינעשט וכפי שבא גביית עדות מהרב דשם מצאוהו אחר שבת שני יהודים מונח מת על הארץ נקרש מן הקור ושלג וכל פרצוף פניו קיימים וכל גופו שלם בלי רושם פצע וחבלה כלל ומלובש בכל בגדיו ומנעליו וטלית קטן ומכנסים וכתונת והעדים רש"מ בן יוסף והבחור פינחס בן יעקב שו"ב הכירוהו היטב בטביעת עין של גופו ובגדיו והיה מקום להתירה בפשיטות ואין לחוש שמא כבר שהה ג' ימים שהרי דעת ר"ת בסהי"ש דאם כל גופו ופרצוף פניו שלימים גם אחר ג' ימים יש להקל והסכימו לזה האחרונים ומכ"ש דבספק יש להקל וגם היה קרוש מהקור ושלג שלדעת מ"ב וב"ש סקע"ח אין מניחו לתפוח ובשו"ת ב"א חא"ע סימן י"ד החזיק בהוראת המ"ב וגם כיון שהכירו כל בגדיו וגם הטלית קטן וכתונת שהוסכם מהאחרונים דאין לחוש לשאלה בכה"ג אלא שיש חשש אחר לפי שבשעת קבורה שהיתה כמה ימים אחר שמצאוהו ועמדו שם שומרים בפקודת המלך מיום ב' עד יום ה' שלקחוהו לקבורה והרב צוה להקברנים לבדקו אם אולי יש בו איזו סימנים בגוף ואמרו שלא מצאו שום סימן (אלא שהעכברים נקרו עיניו וגם נשכו ראשי אצבעות ידיו) וידוע כי רש"ד הנ"ל בידו הימנית היו האצבעות עקומים קצת וגם בשני רגליו היו האצבעות מונחים ודבוקים זה על זה אם כן יש הוכחה שהוא אחר כמו שכתוב כה"ג בתשו' נו"ב מ"ק סימן ל"ו עכת"ד השאלה. ובאמת שכה"ג נמצא גס בתשו' מא"נ סימן פ"ח ותשו' ב"א סימן כ"ה וד"ח ח"ב א"ע סימן נ"ח ונוב"ש מ"ת סימן ל"ח וסימן מ"א והחמירו מאד בכי האי גוונא: והנה רו"מ יצא ראשונה ופתח בהצלה עפמ"ש בתשו' הר"ן סי' ל"ג דכל שהעדות מספיק אלא שיצא ריעותא מסימן אחר שאינו הוא והסימן עשוי להשתנות אין חשש בדבר ותולין שנשתנה והביא ראיה מש"ס דב"ב (קנ"ד) דמשום דסימנים דשערות עשוין להשתנות לאחר מיתה אין בדברי בני המשפחה כלום אף שהנכסים בחזקתן ולפמ"ש הנו"ב מ"ת סימן נ"ה דעקימות אצבעות עשוי להשתנות ולכן אינו סימן מובהק ובקו"ע סימן שי"ב בשם מהרמ"ל ברגלים עקומות והפוכות לא הוי סימן מובהק אם כן הכי נמי בנ"ד תלינן שנשתנה אח"מ ונפשט העקמימות עכת"ד. והנה אם כי הנו"ב כ"כ מסברא הנה בתשו' פ"י ח"א א"ע סימן ז' כתב דמטעם הסימן שהי"ל באגודל ברגלו שהיה עקום ומונח על גבי חבירו שלא כדרך העולם יש להתירה והביא מתשו' הרא"ש שכתב דשינוי באחד מאבריו הוי סימן מובהק ומתירין האשה עליו ואף שכתב אחר כך וז"ל ועוד אפילו אם לא היה סימן מובהק מכל מקום כיון דיש עוד סימנים אחרים וכו' ע"ש מכל מקום מבואר דס"ל לעיקר הדין דהוי סימן מובהק כדמוכח במרדכי ב"ב ר"פ מי שמת במש"ש ועוד אפילו אם תמצא לומר דכה"ג ל"ש למימר אא"מ דבר שלא בא לעולם וכו' ובחידושי א"ש שם דלשון ועוד אפילו אם תמצא לומר וכו' משמע דלא ס"ל כן לדינא ע"ש וכ"ה בב"ש א"ע סימן ל"ז סקכ"א והכי נמי בזה וע"ש בתשו' פ"י דדוקא שומא ושערות התלוין במראה עשוין להשתנות מה שאין כן שאר סימנים יעוש"ה ובע"כ דס"ל דעיקום אינו עשוי להשתנות דאם לא כן איננו בכלל סימן מובהק וע' בב"ש סק"ע ובתשובות ב"ח החדשות סימן ס"ה בתשו' מוהר"א הוכיח דהכל תלוי אם עשוי להשתנות ואפילו סימן מובהק אינו מועיל אם עשוי להשתנות והביא ראיה מתשו' הרא"מ בשם א"ז ודחה דברי הב"ח ע"ש באורך וגם מ"ש רו"מ מדברי מהרמ"ל בדין רגלים עקומות המעיין בתשו' מהרמ"ל שם ימצא שחוכך בזה וכתב שלא מלאו לבו להקל כיון שנמצא כן בהרבה בני אדם וע' תשו' רח"כ סימן ל"א בזה ובאמת שנעלם ממנו דברי הראב"ד שבאס"ז לב"מ (כ"ז ע"ב) דמפורש דאבר עקום הוי סימן מובהק ולא דמי לשומא והובא גם בתשו' נו"ב מ"ק א"ע סימן נ"א וכבר העיר בזה בתשו' נודב"ש מ"ת א"ע סימן מ"ב ואם כן אין צד להקל ובפרט דגם מהרמ"ל חשש כן רק לחומרא ומנין לנו להקל וכה"ג הקשו התוספות בנדה, (נ"ח א') ד"ה ומי מחזקינן וכו' וע' בתשובות גא"ב סימן ס"ד בדין שפה עקומה שלא הביא גם כן מזה ואולי יש לומר דבעיקום קצת מודה הראב"ד ובזה א"ש דברי הרד"ך שהובא באחרונים ובזה מדויק לשון הראב"ד שכתב דכל ענינים הנולדים עם האדם כגון רגל עקומה וכו' אבל עיקום קצת מתהוה אחר כך וע"ש בתשו' פ"י סוף סימן ח' נראה שם דדוקא משום דהרגל עקום וגם עליו גבשושית סמך להקל ולא משום העיקום לבד וצ"ל גם כן דאין כל עיקום שוה: והן אמת דבישויע"ק סקכ"ב דחה דברי הסוברים דטעמא דשומא משום דעשוי להשתנות והביא מירושלמי פט"ז דיבמות דכל הסימנים עשוים להשתנות אבל בתשו' א' להרב אבד"ק סוואליווע בארץ הגר הבאתי מש"ס דבכורות (כ"ח סוע"א) דלר"י בדוקין שבעין אסור מפני שמשתנין מצער מיתה אבל במומין שבגוף מותר שאין משתנין רמ"א דהכל אסור מפני שהן משתנין ופריך מומין שבגוף מי משתנין אלא מפני המשתנין ופירש"י כלומר מפני דוקין שבעין שמשתנין וכו' ע"ש ומבואר דשאר מומין שבגוף אין משתנין וזהו כדברי הראב"ד ופ"י הנ"ל. ומכל מקום בנ"ד לפמ"ש רו"מ שהיה רק עיקום קצת יש לצדד להקל וצ"ע: והנה מ"ש רו"מ לתמוה ע"ד הר"ן במ"ש ראיה מש"ס דב"ב דהא איסורא מממונא לא ילפינן ותלי לה בשני תירוצי התוספות ב"מ (כ' רע"ב) כבר קדמו בזה בשו"ת בגדי כהונה סי' ז' והעלה ג"כ דתלוי בשני תירוצי התוספות הנ"ל ובאמת דבתשו' הר"ן שם סיים וז"ל ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה שאין מוציאין אותו מחזקתו הראשונה אלא בראיה ברורה כל שכן בערוה שהיא קלה לדבר זה עכ"ל הרי מפורש דס"ל דאיסור קל בזה מממון ובאמת שכ"ה גם בנימוקי יוסף פט"ו דיבמות בסוגיא דחיישינן לתרי יצחק דקיימא לן כרבא דכנ"ה. והקשה דהא בפ' המדיר לא קיימא לן כוותיה ותירץ דלגבי ממונא להוציא ממון מחזקתו הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונה אמרי' כנכ"ה ע"ש וע' נו"ב מ"ק א"ע סימן ל"ו שביאר דעת נימוק"י דדוקא היכא דבאין להוציא ממון מחזקתו חמור מה שאין כן גבי אבדה ולכן מקילין בסימנים יותר בממון מלגבי איסורא ובאמת שבנימוקי יוסף גופיה מפורש כן דדוקא להוציא ממון מחזקתו חמור טפי וע' בש"ש ש"ז פי"ז ופי"ח מ"ש מדברי הרמב"ן דמוכח דלא ס"ל כהנימוקי יוסף בזה וע"ש עוד מ"ש ע"ד הנו"ב בזה ובתשו' ב"ח הישנות סימן פ"א החזיק בפשיטות בדעת הנימוק"י הנ"ל ומצאתי בשו"ת ב"ח החדשות סימן ס"ה בתשו' מהר"א בן המ"ב ז"ל שכתב לענין חשש שאלה דיחיד דדוקא בממון לא חיישינן מה שאין כן באיסור אשת איש דאיסור מממון לא ילפינן וכמ"ש בתשו' מהרי"ו סימן ע"ט להוכיח כן מרמב"ם פ"ז מנחלות וטוח"מ סימן רפ"ד דלענין משאל"ס לא החמירו אלא באיסור אשת איש שהוא איסור כרת ולא לממון וטעמא משום דקיימא לן כהא דבכורות (מ"ו ע"ב) דבתחלת עדות החמירו באשה וכמ"ש בתשו' הרא"מ סימן ע"ו ע"ש ובהג"ה שם דחה על פי דברי הנימוק"י הנ"ל דהקילו לענין כנכ"ה באשה ולא בממון ע"ש וצ"ל דהנימוקי יוסף ס"ל דהלכה כל"ב בבכורות שם וזהו כמ"ש רו"מ דשני תירוצי תוספות הנ"ל תלוים בהנך ב' לישני דבכורות: והנה בתשו' גא"ב סימן ו' בתשו' התוי"ט הוכיח מהמרדכי