מהרש"ם חלק א רה

ומקדשין עליו אף שנשתנה טעמו כמ"ש הב"י סימן רע"ב בשם רי"ו ומ"ש המג"א סק"ג דדוקא בשכר תאנים שנתערב דאינו מפסיד טעמו אם הרוב יין מברכין בפה"ג מה שאין כן בשאר משקין היינו במפסיד טעם היין לגמרי מה שאין כן בנשתנה קצת. עכת"ד: הנה מ"ש מדברי רי"ו וב"י סימן רע"ב דקונדיטין אפי' נשתנה טעמו היינו משום דנשתנה טעמו לשבח כדאיתא בש"ס דע"ז (ל' ע"א) שלש יינות הן וכו' ר"ח מתני לעילויא חד חמר ופלפלין וכו' וברש"י ד"ה ר"ח מתני להו להנך שלש יינות שינוי שלהן לשבח עכ"ל הרי דעל ידי הפלפלין משתנה לשבח וע' בר"ש פי"א דתרומות דדבש משביח טעם היין ועושים יין ינומלין גבי תרומה וע' תוספות ברכות (ל"ו ע"ב) ד"ה אין קוצצין ולכאורה היה נראה דהיינו בשינוי קצת וכמ"ש הב"י סימן קס"ח בשם מהר"י פאסי בביאור לשון הרמב"ם דההבדל בין לשון שינוי להעברה ששינוי הוא שינוי מה אבל העברה הוא העברת כל הצורה מכל וכל ע"ש אבל יש לומר דדוקא התם דנקט נמי עברה צורת הפת לכן מ"ש נשתנה היינו קצת מה שאין כן בעלמא וכדאשכחן כה"ג בכריתות (ו' ע"ב) ההוא לאפוקי בהמה וכו' ופירש"י משום דכתיב בהמה בההוא ענינא לא סגי דלא קרי להו אדם ע"ש וה"נ בזה ועמ"ש בחיבורי גילוי דעת סימן ל"ה סקצ"ד בזה. ואם כן בנ"ד שנשתנה גם כן טעמו לטוב פשיטא דמברכין בפה"ג. ומ"ש רו"מ מדברי מג"א רסי' ר"ב דבשאר משקין מפסיד טעם היין פשוט דלאו כללא הוא והיכא דרואין דאינו מפסיד שפיר מברכין בפה"ג וגדולה מזו מצינו בלשון הש"ס בנזיר (מ"ב ע"ב) רי"א לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ואיבע"ל מפני שהוא משרת תנן או דלמא מפני המשרת למאי נפקא מינה כגון דאיכא אדמה דלא משרה וכו' וע"ע כה"ג ברא"ש יבמות (פ"ח) ובק"נ אות י"ג בהא דניקב פסול מפני שהוא שותת דאי חזינן דאינו שותת כשר דהכונה רק דמסתמא שותת ע"ש וע' תוספות נדה (מ"ה ע"א) ד"ה האי וכו' בשם תשו' רש"י דהא דאמר אתצודי לא מיתצד היינו רק על פי רוב וה"נ בנ"ד כיון שהחוש מעיד שמשביח טעמו איך יעלה עה"ד לשנות את ברכתו ובפרט שידוע שטעם י"ש משביח ביין ומדיחין כל החביות של יין עם י"ש כדי להשביח טעם היין ולכן חוששין על היינות על פסח עד שיתברר הכשרן וגם לפסח מדיחין עם י"ש כשר לפסח ולכן הדבר ברור כדברי רו"מ דיש לברך בפה"ג וע' תשב"ץ ח"א סימן פ"ה פ"ו שיש לדין מדבריו שם לנ"ד דבשינוי טעם לא מיפסל לקידוש ומברכין עליו בפה"ג ע"ש. והנלע"ד כתבתי: סימן קנה להרב הנ"ל. ומה ששאל בדין אם שכח למכור חבית יין כזה ונודע לו אחר הפסח וח"א רצה לאסור עפ"ד תשו' פ"י שהובא בשע"ת סימן תמ"ח סקי"א והיינו דגם בנ"ד טעם הי"ש עבידא לטעמא או דהוי מעמיד והנה נידון כזה מבואר בשו"ת משיבת נפש סימן י"א בדין יין שערבו בו אריק ועעה"פ והעלה דאם אין בו כזית בכא"פ או שעכ"פ יש ספק בדבר יש להתיר דהעיקר כהמג"א דא"צ ס' ע"ש ולא עלה בדעתו כלל מצד דעביד לטעמא ובאמת שכבר האריך הח"י סימן תמ"ב סקט"ז להקל אלא שסיים שמדברי האחרונים נראה דהוי ככולו איסור וסיים להקל בהפ"מ על ידי השלכת הנאה ליה"מ אבל בא"ר שם השיג עליו דדוקא לכתחלה יש להחמיר מה שאין כן בשהה כבר ועפמ"ג בא"א שם סק"ט ויש לדון מהש"ס דע"ז (ל"ה ע"א) כיון דאוקמיה קא מוקים כמאן דאיתא לאיסורא בעינא אבל יש לומר דבחמץ שעבר עליו הפסח דמתירין גם בפחות משיעור ס' גם בעבידא לטעמא יש להקל וכמ"ש הח"י שם וע' בשו"ת נט"ש סימן י"ח באורך בזה ובתשו' ח"ס סימן ק"ו מה שכתב בשם הגאון בעל א"א ומ"ש עליו ולפמ"ש בשו"ת הש"מ סימן ט"ו יש להקל על ידי השלכת דמי הנאה ליה"מ אך בנ"ד נראה דגם טעם הפירות הוי קיוהא והוי זוז"ג ולכ"ע שרי כמ"ש המג"א סימן תמ"ב סק"ט ובפרט דגם הי"ש שלנו יש בו על פי רוב טעם קרטופליס וקאקוריזא וכדומה שא"ב חמץ כלל וכן ראיתי בכתבי הגה"ק אבד"ק ביטכאעש ז"ל שהחליט דאין בי"ש רק חלק. אחד משלשים מחמץ ואם כן פשוט להתיר היין גם בלא פדיון. והנלע"ד כתבתי: סימן קנו להרב וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן ניימאן נ"י מו"ץ ד"ק עיר ישן. מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שהיה כמה אותיות נפסקות בהס"ת וגם בשמות הקדושים ובפ' ואתחנן בפסוק וידעת כי ה' וגו' האל וגו' טעה במחשבתו וסבר שהוא חול ותיקן קו הדק מן היו"ד הנוגע בגג האל"ף וגם הרגל שתחת הגג וגם הוא"ו מהלמ"ד קו הדק ואח"ז נזכר שהוא שם הקדש ונבהל ומיהר והעביר הקולמוס לשם קדושת השם ומנהגו לומר בתחלת הכתיבה לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השם. עכת"ד השאלה: הנה בדין אם צריך כונה בשמות מה"ת או רק מדרבנן כבר האריך בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סימן רס"ט ואסף מלא חפנים ראיות דצריך מה"ת וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרב ד"ק ברעזוב ואחר זה הארכתי יותר בתשו' לק' קראקא אבל ודאי אם היה סבור שכותב תיבה של חול ודאי דלא מתקדש דהוי כנתכוון לכתוב יהודה וגרע מכתב סתמא כמ"ש המעיל צדקה להדיא ובתשו' רשד"ם חיו"ד סימן קפ"ו הנכפל ביאר דבר זה היטב ולכן אף דבכתב סתמא יש לסמוך בדיעבד על מה שאומר בתחלת הכתיבה שיכתוב האזכרות לשמן כנראה מהט"ז רסי' רע"ד וכ"ה בתוספות ע"ז (כ"ז ע"א) ד"ה וכי היכן וכו' ובתשו' מהרי"א שם חיזק הדבר ודחה דברי הא"ר שפקפק בזה ע"ש שהעיד שכן נהגו הסופרים ואני מצאתי כן גם בספר האשכול הל' ס"ת רסי' י"ג אבל מכל מקום בנ"ד שהיה סבור שהוא חול פשיטא דלא מהני התנאי הנ"ל אם כן אף שהעביר לשמה ל"מ כלל דהא הוי כתב על גבי כתב וגם אין לצרף דברי הפוסקים דדוקא בשמות יקו"ק צריך לקדשן דכבר האריך הברכי יוסף סימן רע"ו להוכיח בראיות ברורות להיפוך וגם בתשו' מהרי"א סימן ע"ר האריך להוכיח כן מכמ"ק בש"ס וראשונים ושאין לצרף דיעה זו לשום ס"ס ע"ש וע"ע בצו"ר על הירושלמי פ"ב דתעניות ה"ב ובמ"ג או"ח סימן ל"ב סקי"ז: ומ"ש רו"מ מדברי המאירי דבנפסק וא"ו לאחר כתיבה כשר הנה גם הא"ר סימן ל"ב הביא מדברי המאירי שבב"י שם ודחה דברי הט"ז וכ"ה בספר נהר שלום שם בשם תשו' בית דוד ושכנה"ג בשם ב"ח אבל זהו בוא"ו שנפסק האורך אבל באל"ף שנפסק היו"ד מהגג גם הוא מודה כמבואר בתשו' ריב"ש שבט"ז שם סק"ט כיון שהם כשני אותיות (וע' בס' מלה"ר ח"ג בשו"ת לענין ו' קטועה באורך בענין זה) וכדמוכח גם מהש"ע שם סכ"ה דעכ"פ צריך לתקן וע"ש במש"ז סק"י ואם כן כיון שתיקן לשם חול לא מהני העברת קולמוס וכמ"ש גם בשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סימן קס"ה: ומה שכתבתי במכתבי הקדום דאם האות היה כשר היה העברת קולמוס לשמה משום ממ"נ היינו בגוונא שלא נפסק לגמרי ונשאר שם עוד רושם דיו קו דק אף שהיה קצת נוטה ללובן שהוכהה מראיתו וכהא דהמג"א סקל"ח ומ"ש רו"מ בשם שו"ת סת"ם סימן ע"ז דאם העליון של"ש לכ"ע פסול ומבטל לכתב תחתון שנכתב לשמה דדוקא בשניהם שוים מצא מין את מינו וניעור מה שאין כן באינם שוים הנה אין בידי ס' הנ"ל ולכאורה יש לדון לפמ"ש הר"ן בנדרים (נ"ב) פליגי ר"י ורבנן במב"מ בהסוג אלא שזה איסור וזה היתר ולדעת ר"י הוי מב"מ ולרבנן הוי מבשא"מ והכי נמי בזה תלוי בפלוגתת ר"י ורבנן אבל יש לפקפק וקצרתי כיון דבנ"ד אין נ"מ בזה ונ"ל לקדור השם הזה עם עוד איזו תיבות שאחריו או לגנוז היריעה: והנה מ"ש רו"מ בשם ספר יראים סימן ט"ו דטעמא דמהני חילוק דל"ח ול"ט משום דלא גרע משירי מצוה דכשר