מהרש"ם חלק א רד

שנעלמו מהאחרונים בענין זה במחכת"ה. ופעריל גרויפין ידוע שבזה"ז אין מלחלחין השעורין כלל ובפרט בריחים של קיטור. ורק קראכמאל הוא חמץ גמור או משקאות של חמץ זהו אסור בלי ספק וצריך לבערם. וגם אם היה העכו"ם בחנות כפי שנתבאר לעיל יש לקנסו ליתן לעניים שליש מזה כמש"ל. ומ"ש רו"מ לענין ספק דהוי סחסי"ד כבר ביאר בשו"ת משיבת נפש סימן י"ח דהיכא דאי אפשר לברר אלא על ידי קפילא ואומן ל"ה סחסי"ד וע"ש שהעלה דגם בדאיכא נו"ט בפחות מכא"פ יש להקל לאחר הפסח אלא דמכל מקום בספק במעשה ולא בפלוגתא יש לאסור מפני שעבר על סד"א תוך הפסח כמ"ש בשו"ת ב"א הנ"ל. והנלע"ד כתבתי: סימן קנא להרב וכו' מו"ה משה יעקב טירקלטויב נ"י והרב וכו' ר"ש לאנדא נ"י מוואלאווע בארץ הגר. מכתבם הגיעני וע"ד שאלתם היות שקבלו להם שו"ב מופלג ויר"ש בכתב קאנסיס כנהוג ושייכים לו הישובים מסביב כמאז ומקדם ושכרו מכל בהמה ועוף וזה זמן החל השו"ב ממיידאן לשחוט לבני הישובים השייכים להשו"ב שלכם ולאשר על ידי זה בידם לגנוב המכס מאקציז וגם מוזיל להם שכר שחיטה לכן הם הולכים למיידאן ומביאים הבשר בלילה ומקפח על ידי זה פרנסתו ומענה בפיו דאם מביאים אליו לביתו ליכא איסור השגת גבול ורו"מ האריכו בזה בדברי הסמ"ע סוף סימן שפ"ו ומהא דחו"מ סימן רל"ז ויו"ד סימן רמ"ה סכ"ב וחו"מ סימן קנ"ו ס"ה ותשו' ח"ס סימן קע"ה: והנה בדבר זה כבר נשאלתי זה איזו שנים מהרב אבד"ק אזיפאלי והשבתי דדוקא בהא דמערופיא דנכסי עכו"ם הם כהפקר ומדינא ליכא איסור כלל ומה"ט לשיטת כמ"פ אין דנים מערופיא לכן היכא דהעכו"ם בא אל הישראל יש צד להקל מה שאין כן בישראל היכא דכבר זכה בשיעבוד הקהל וישובים שנתחייבו לו בכתב קאנסיס אין שום חילוק בין אם הוא בא אצלם או הם באים אליו ודוקא במלמד שבסוף הזמן רשות הבעה"ב ליקח מלמד אחר אם הבעה"ב רוצה במלמד אחר ליכא איסור על המלמד מה שאין כן בשו"ב שמתקבל בסתם לכל ימי חייו כבר זכה בשיעבוד מכח סטימותא והתחייבות ובפרט ברבים שאין להם דין חזרה ואפילו המזיק שיעבודו חייב מכ"ש היכא דמשתרשי ליה ונהנה בזה הוי גזל גמור ועובר בלפ"ע ועמ"ש בחיבורי מש"ש סימן רל"ז ס"ב ובקת"ע אות ה' ואות ז' ובדע"ת סי' א' סקנ"ג העליתי דהוי גזל של תורה כיון דכבר קבלוהו הקהל ונתחייבו בשכרו וע"ש עוד בכמ"ק בזה ועמ"ש בקו"א לחיבורי גילוי דעת לסימן א' סק"ה דאין רשאין להוליך למקום אחר לשחוט ע"ש בקו"א לה"ש אות י"ב והדבר ברור ופשוט וגם ספק גזל אסור כדאיתא בב"ק (צ"ט) מנעך מספק גזל וכן מוכח בהה"מ פ"ו מגנבה ורמז אליו הרמ"א בחו"מ סוף סימן שנ"ח והא דכתב התומים בקת"כ דספק גזל מותר ותירץ בזה קו' מהר"י באסן היינו באתי לידיה בהיתרא מה שאין כן לעשות מעשה מחויב לחקור על זה ולפרוש מכל ספק ועל זה נאמר ויראת מאלהיך ובדין העלמת אקציז עמ"ש בדע"ת סימן ב' סקמ"ו אבל לא אדע אם בנ"ד שייך לישראל). ומ"ש רו"מ מהא דדרשו בש"ס דהיורד לאומנות חבירו דמי לבא אל אשת רעהו יעוין בשו"ת ב"א חחו"מ סימן כ"ו בשם תשו' מהר"ם ד"פ דהוי רק ממילי דחסידי וע"ש עוד מכמ"ק בזה. אך בנ"ד כבר כתבתי דהוי גזל מדינא ובכל גווני אסור. ואח"ז נשאלתי בנידון כזה מהרב וכו' מו"ה דוד זינגער נ"י אבד"ק פילזנא והשבתי גם כן כפי הנ"ל. והנלע"ד כתבתי: סימן קנב להרב המאוה"ג וכו' מו"ה נפתלי נתן הירש הלוי נ"י אבד"ק הואש במאלדוי. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו אופין מצות על מאשינען והאופים הם הסוחרים ולשין עיסות גדולות יותר משיעור חלה ויאצרו המצות כמה שבועות באוצרם וקודם החג באין הבעה"ב וגם מסביבות לקנות מצות ויען כי בכה"ג יש ערבוב מעיסה אחת אצל כמה בעלי בתים ואם האחד יפריש חלה יופטר גם מצות שביד חברו אם לא שיכוון בפירוש שלא לפטור כמ"ש המק"ח וא"א להודיע זאת לרבים וגם אין לסמוך ע"ד הט"ז סוף סימן שכ"ו דבנ"ד מזדמן שבשנה אחת קונה הבעל הבית אצל אופה זה ובשנה אחרת אצל אופה אחר ול"ש טעמו של הט"ז ובפרט דהב"ח מחמיר לגמרי ולכן הנהיג רו"מ שיפריש האופה חלה מן כל המצות ופקפק אחד לנגדו שלא לשנות המנהג. עכת"ד: הנה רואה אני דברי כת"ר נכונים וברורים דאם יזהירום שיכוונו שלא לפטור מלבד דגבי רבים ובדבר המסור לנשים אי אפשר ליזהר בזה כלל ועוד שהרי מבואר בט"ז או"ח סימן תרנ"א סק"ה דמה"ט לא הזכיר בש"ע דרך ג' לכוון שלא לצאת י"ח מקודם דקרוב שישכח ע"ש ומכ"ש בנ"ד ובהיתר של הט"ז סימן שכ"ו הרי הט"ז בעצמו סיים דדוקא אם רגילין ליקח בכל ערב שבת דדמי למכירי כהונה ולא באופן אחר אם כן בנ"ד שאין רגילים בכל שנה בזה גם הט"ז מודה דאסור וגם בגוף דמיונו של הט"ז להא דמכירי כהונה צ"ע דהא מבואר בתוספות ב"ב (קכ"ג ע"ב) ד"ה הכא וכו' דהא דבמכירי כהונה הוי כמוחזק משום דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור בו ע"ש וזה ל"ש בנ"ד ובפרט לפמ"ש בתשו' מהרי"ל והובא בקצה"ח סימן רע"ח סקט"ו דבמ"כ אינו יכול לחזור בו כלל פשיטא דאין ראיה וע' במזבח כפרה לבכורות (מ"ח סוף ע"ב) בזה וע' בתשו' ח"צ סימן ע' שכתב גם כן בפשיטות דבמ"כ טעמא משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ואסור לחזור בו וזה ל"ש בנ"ד שהרי בידו למכור למי שירצה ואולי ס"ל להט"ז דברגילים בכל ערב שבת אסור להאופה למכור לאחר שהנשים סומכות עליו ויש להביא סיוע להט"ז מש"ס דשבת (קמ"ח ע"ב) הב"ע בממנה אחרים על פסחו וכו' כיון דרגיל אצלו כמאן דאימני ביה מעיקרא דמי וכו' ע"ש ועכ"פ בנ"ד לכ"ע אסור והמפקפק בזה אינו אלא טועה והמנהג שבטעות יש לבטלו. והנלע"ד כתבתי: סימן קנג להרב וכו' מוהרי"א נ"י מו"ץ ד"ק באקאווסק מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שנמצא הפסק דק באות מ"ם סתומה בתפלין בפסוק לדבר בם והסדק לא ניכר פרידתו רק כשפושטין הגוויל כי הוא דק מאד והביא בשם קה"ס כלל ט' סק"י שהחמיר בזה על פי דיוקו מתשו' רלב"ח סימן א' ושאל חוו"ד בזה יען שלא נזכר דבר זה בשום פוסק והמעיין ברלב"ח שם ימצא דס"ל דאם נפרד היו"ד מן האל"ף כשר בדיעבד ורק מצד חומרא יש להחמיר לכתחלה ועל פי זה חידש הקה"ס דבאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אם כן הוי מה"ת שלא יהא בו שום הפסק וסדק כלל שום פסול ול"מ תיקון דהוי שלכ"ס אבל המעיין בתשו' ריב"ש ומהרי"ק שהובאו בט"ז סימן ל"ב סק"ט ימצא דבלא תיקון פסול לגמרי ואפילו הכי מהני תיקון ול"ה שלכס"ד ובפמ"ג בפתיחה לסימן ל"ב מבואר דה"ה אם נפסק רגל של דל"ת מהגג מהני תיקון והתם ודאי פסול ממש ולכן לענ"ד אין להחמיר כדעת קה"ס בזה והנלע"ד כתבתי: סימן קנד להרב וכו' מו"ה אשר זעליג בהרב מו"ה שלום מוטערפעריל נ"י מו"ץ ד"ק באר ברוסיא מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנהגו לעשות בהגליל ווישניק מן יי"ש וצוקר ואחר כך מסננין המשקה מן הפירות ושופכין עליהם יין ואחר זמן נעשה מושבח ממקדם אך טעם היין משתנה קצת ונסתפקו אם לברך בפה"ג ורו"מ הביא מהא דסימן ר"ב וסימן רע"ב דיין קונדיטין מברכין עליו בפה"ג