מהרש"ם חלק א קצט

עד שלא יהא ראוי לקבל כלל אין נכון להקל לכתחלה (ואח"ז הארכתי בתשו' להרב מו"ה דוב בער עליאש נ"י אבד"ק קאמיניץ ברוסיא והעליתי להקל בשעה"ד בזה): ומ"ש רו"מ מדברי הש"ך סקמ"א בשם רי"ו בדין הלכו המים שהשליכו לתוך המעין למקוה חסר דלא החמירו אלא במעין כ"ש והביא גם מהש"ך ס"ק קי"ב הנה כבר האריך בתשו' כ"ס יו"ד סימן צ"ט להוכיח דהך דינא דסקמ"א לא תליא בפלוגתא שבס"ק קי"ב וגם הוכיח דדוקא במעין כ"ש שהיה כשר רק לטבילת כלים ועל ידי ריבוי מים הוכשר לטבילת אדם לכן דוקא כשהם במקומם אבל כשנמשכו למק"א שלא היה שם מים כיון שנעקרו מהמעין אין להם חשיבות מעין עוד אבל בדאיכא במעין מ"ס גם כשנמשכו למק"א אין חשש כלל והשיג ע"ד הנו"ב מ"ת סימן מ"ה וקמ"א וגם ע"ד הח"ס סימן רי"ב וגם בתשובת ב"ש ח"ב סי' ס"ג השיג עליהם וע"ש סימן פ"ו עוד בזה וע"ע בתשובת משיב כהלכה יו"ד סימן ט"ז באורך בכ"ז ובתשובת מהר"י אסאד סימן ר"ט ואם כן אף שנפסק ההשקה אחר כך בנ"ד אין חשש כיון שהשאובים נתערבו דרך קילוח במים שבמקוה התחתונה טרם עלייתם למעלה דרך הצינור למקוה העליונה והמים הם מי מעין שי"ב מ"ס ויותר: ומ"ש לענין חשש נטל סאה ונתן סאה שבש"ך ס"ק ס"ג וצידד דבמעין ל"ש חשש זה תמהני שלא הביא מהדג"מ שפסק כן להדיא וכ"ה בשו"ת ב"ש ח"ב סימן נ"ט וע"ע בשו"ת השיב משה סימן מ"ה כמה צדדי קולא בזה ובתשו' א' לק' שאטמאר הארכתי בפלפול גדול בדברי דג"מ והש"מ הנ"ל במה שיש לסתור ולבנות בזה ואכמ"ל ולפמ"ש בישוע"י סוף סימן ר"א בתשו' לקאמינקא דאם ישפכו החמין בכל פעם על ידי המשכה לכ"ע אין חשש נטל ונתן סאה אם כן אם אפשר לתקן כן יעשו באופן זה: וגם בענין חשש הוייתו על ידי אדם שהביא רו"מ מדברי הט"ז סקמ"ז וסקע"ג הנה מסקע"ג אין שום דמיון לנ"ד דהתם נותן ידיו תוך המעין עצמו ומניע המים משא"כ בנ"ד ששופך בידיו מים שאובין והם יורדין להמעין והמים חוזרין ועולים עי"ז וגם מ"ש מס"ק מ"ז כבר האריך בשו"ת אמרי אש סימן פ' להוכיח דאין להקל בהבאת כל המים על ידי היתר דניצוק חיבור והגם שבס' ד"ח דחה דבריו כבר הארכתי בתשו' לבערלין [לעיל סימן קמ"ג] לקיים דברי הא"א אבל בתשו' לק"ק שאטמאר הנ"ל (לעיל סימן מ"ה) הוכחתי בראיות דבכה"ג שנפסק יד האדם בשעה שהמים באים למקוה עליונה והמים מיטהרים בהשקה שמתערבין עם מי מקוה תחתונה אין חשש הוייתו ביד"א ואין עת להאריך אבל יעוין באשכול סימן נ"ב מהא דפ"ו דמקואות מ"ח דממלא בכתף ושופך לעליון עד שירדו לתחתון ובס' דרוש וחידוש לרע"א ושו"ת ר"מ שיק סימן קצ"ו ובס' נח"א שעל האשכול סימן נ"ג ותבין: ומ"ש עוד שיש חשש במה שנעשו הדפנות והרצפה ממקוה העליונה מקאכלען שיש להם בית קיבול לצד חוץ וגם הפענטאל נעשה מברזל וגם הגומע הוא מין הראוי למדרס (בציור המקוה שהציע לפני לא נזכר מזה שהדפנות הם מקאכלען) והנה מה שהביא רו"מ מדברי הראב"ד פ"א דעדיות מי"א ותוי"ט פכ"ב דכלים מ"ד דהיכא דלא חזי עתה לתשמשו לשכיבה וישיבה בקביעות לחוד מטהרינן להו אף על גב דלא בנה עליהם ובזה תי' רו"מ כמה סתירות בענין זה ובנ"ד שנעשו לחבר עם הקרקע וחברו לקרקע ולא נעשו לקבלה ועומדים שלא בדרך קבלתם וגם הפענטאל מחובר לקרקע והגומע הוא חדש ונעשה מתחלה לשם כך בטלו כל החששות עכת"ד. והנה במ"ש מדברי ראב"ד ותוי"ט תיתי לי שזה כמה שנים זכיתי בזה אבל דבריהם הם לענין חשש מדרס וגם גבי מקוה שעומדים בתוכה לא נתבטל המדרס לשיטת קצת פוסקים כמ"ש הט"ז וש"ך וסד"ט סימן קצ"ח וצריכים לצדדי קולא שכתבו הפוסקים שם אך בנ"ד שהוא כ"ח יפה כ' רו"מ שאין מדרס בכ"ח כדאיתא בשבת פ"ד] ובפרט אם בצד חוץ יש בהם בית קיבול אף שהועמדו באופן שא"א לקבל שם כלל יש לומר דגם הראב"ד מודה להחמיר כיון שאם יחזרו ויעמידוה באופן שיהיה ראוי לקבל חזי למילתיה וכבר כתבתי לעיל מדברי הב"מ סימן קצ"ח דגם בנעשה לשמש עם הקרקע אין החיבור לקרקע מבטלו אבל יעוין בשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ח וסימן מ"ט בדין מקוה נקובה שהעמידוה בעיקום ובשם הגאון מהרש"ק ז"ל הביא דכיון שמתחלה לא נעשה לקבלה אין חשש ובמק"א הבאתי ראיה מפי"ח דכלים מ"ג השידה והתיבה שנטלה א' מרגליהן דאף על גב שלא ניקבה מכל מקום כיון שאינן מקבלין כדרכן אא"כ מעמידן נוטין לצד אחד טהורים וה"נ בזה וגם מדברי שער המים להראב"ד סוף פ"ד בהג"ה אחר שהביא מהא דהמניח טבלא תחת הצינור וכו' סיים בהג"ה שם וז"ל למדנו מן הכלל הזה שאין המקוה נפסל בשאיבה עד שיהיו המים שאובין בכלי שיש בו בית קיבול וכו' עד שיהיה עשוי לקבלה וכו' ואפילו יהיה עשיית ב"ק לקבלת כל דבר עד שיהא מונח כדרך קבלתו ולמדנו זה מן הטבלא שאמרנו על כל אלה דע שצריך שיניח אותה בכונה כדי לקבל וכו' ומכל אלה למדנו שהקרדימן שלנו (פי' רעפים בלשון יוני) שמכסים בהם את הגגים אין עשוין לשאיבה כלל וכלל עכ"ל ומזה יש לדון גם לנ"ד להקל וכיון שבצד פנים אינו ראוי לקבל בו כלל בשעת פתיחת הברזא ומחובר לקרקע ולשיטת רוב הפוסקים כשנעשה מתחלה לכך מקילים א"כ ה"נ בזה אבל איננו דבר מוסכם כמו שהבין רו"מ: ובדבר הברזא והגומע כבר הארכתי בזה בתשובה להרב מוהר"ש נ"י מו"ץ דק' ראווני במדינתכם לעיל סימן ב'] ופלפלתי מכמ"ק בש"ס ופוסקים והעליתי שאם הגומע איננו כרוך רק סביב המקל ואיננו ציפוי בראש המקל שיהיה ראוי לקבלה רק סביבו וגם המקל מחובר אף שהוא נע ונד בסיבוב לכאן ולכאן יש לומר דאיננו בכלל מעמיד בדבר המקב"ט: ובדבר חיבור המים על ידי הצינור שבגובה ע' בשו"ת שיר טהרה לסימן ר"א סימן א' ובשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן פ"ח אם החיבור שעל ידי ניצוק מהני בזה וגם אני הארכתי בזה בתשו' ואין עת האסף פה כיון שאין על המים דין שאובין ולא משום הוייתו על ידי אדם כמש"ל אם כן גם בלא חיבור המקוה העליונה כשרה אבל אין עליה דין מעין ויש בהמקוה העליונה משום נטל סאה ונתן סאה לשיטת המחמירים שבש"ך סימן קס"ג: והנה חזר השואל וכתב לי עמש"ל דהצימענט נחשב ככלי וכתב שא"א ליטול כל האבנים כאחד והשבתי לו דהנה יסוד דברי בתשובה מכבר הוא דכיון דגם אם ינטלו האבנים מסביב וישאר הצימענט לבדו לא יפול ויעמוד בפ"ע לכן שם כלי עליו ואם יקלפו האבנים מסביב יוכל הצימענט כולו להנטל כאחד אבל רו"מ כתב ששאל לאומנים ואמרו להיפוך בד"ז לא אתווכח ובהשתנות הסיבה בטל המסובב כמובן ואנכי לא ידעתי: ומ"ש בשם עזרת יהודא שתמה ע"ד הפוסקים המחמירים בקבעו ולבסוף חקקו מהירושלמי הלא כבר העירו בזה בשו"ת גי"ט ובהגהת י"ש וכבר רמזתי במכתבי שבתשובה הנ"ל ביארתי שאין ראיה מהירושלמי כי ד"ז באמת פלוגתא בין ש"ס בבלי וירושלמי סוף חגיגה והירושלמי לשיטתו אזיל: ומ"ש עמ"ש במכתבי לענין הקאכלען שנעשה ממנו מקוה העליונה דלשיטת קצת פוסקים לא נתבטל ממנה חשש מדרס וע"ז תמה דהא בכ"ח ל"ש טומאת מדרס והנה בהעתק הנשאר בידי לא נזכר מזה לענין כ"ח רק כתבתי כלפי מ"ש רו"מ דלפ"ד הראב"ד ותוי"ט נתבטלו כל הפקפוקים לזה כתבתי דעל כל פנים איכא חשש מדרס במקוה שעומדין בתוכה והיינו במקוה של עץ כמובן ואם המקוה הוא מפארציליין כפי שעושין בכמ"ק י"ל שדינו כזכוכית דלשיטת רמב"ם פ"א מכלים יש בו מדרס מדרבנן אך לפמ"ש בשאילת יעב"ץ אין בפארציליין דין זכוכית לטומאה וע' בפת"ש ויא"פ סימן ק"כ אבל גם בלא"ה הרי בנד"ד הוי הגומע כל המעמיד ומעכב שלא יזלו המים לחוץ ובתשובה הנ"ל [סימן ב'] ביארתי דהגומע אף על פי שאינו טווי וארוג ואין בו ג"ט מכל מקום יש לומר דחזי למדרס והבאתי מרש"י ותוס' שבת (נ"ז ע"ב) ומהרש"א ותוס' ומהרמ"ל שם (פ"ד ע"א) ורש"י זבחים (צ"ה) וא"ז הל' כלאים וס' משנה אחרונה פכ"ז דכלים מי"ב ועוד מכמ"ק ואם כן להסוברים דהכל הולך אחר המעמיד אם כן גם הקאכלין יש לו דין בגד ומטמא במדרס אך דלפמ"ש בתשובה שם להקל על ידי החיבור לקרקע לשיטת המקילים אם כן ה"נ בזה וכל מכתבי לרו"מ סובב רק לבאר שאין זה דבר מוסכם ושם בתשובה היה העובדא שהמקל היה של עץ ובנ"ד חמור טפי שהוא של ברזל ומכל מקום