מהרש"ם חלק א ר

הרי רוב פוסקים מקילים בזה על ידי החיבור לקרקע ונעשה ע"מ לשמש בקרקע: ומ"ש עמ"ש בתשובה דביכול להנטל כאחד יש חשש כלי גם להרשב"א ורו"מ תמה דהא גם בכלי שנקבו נקב המטהרו אם סתמו בסיד עם אבנים וצרורות הוי דרך בנין ומכ"ש בנ"ד לק"מ דהא התם אם סתמו בסיד וגפסים לבד פסול רק במעורב הסיד עם אבנים הוי דרך בנין ובנ"ד הרי גם אם יקחו האבנים יעמוד הגפסים לבדו כאבן והוי כסתמו בגפסים לבד דפסול דהוי ככלי של אבן א' כי הגפסים העומד מלפנים מן הכותל כקליפה וכלי בפ"ע הוא נידון ויותר אין פנאי להאריך ולהעתיק מ"ש בתשו' מכבר מרוב טרדותי: והנה עוד חזר השואל וכתב בדין אם מים זוחלין יכולים לטהר שאובין והביא מדברי הדג"מ על הש"ך סק"פ שהעיר מהא דאין הנזחלים מערבים ורו"מ השיג עליו שהרי הש"ך סקנ"ה רמז בעצמו לשם וכונתו דל"ק משם דשם הגומא עליונה ותחתונה אין בהם מ"ס לכן אין הזוחלין מצרפן לשיעור מקוה דקטפרס אינו חיבור אבל לטהר השאובים שפיר יכולים לטהר וכן מוכח מהא דממלא בכתף דפ"ו מ"ח ומים שנתערבו בחצר דפ"ד מ"ד דמוכח דזוחלין מטהרין שאובין והטעם דאף דפסולין לטבילה עכ"ז עושין השאובין כמחובר כמ"ש בתה"ד וט"ז סק"ג עכ"ד. הנה אמת שבס' נח"א על האשכול סוף סימן נ"ג סקי"ב ביאר כן דעת הש"ך כמ"ש רו"מ אבל כתב שם בעצמו שמדברי ריטב"א שבבדה"ב שבב"י מוכח דגם בכה"ג אין הזוחלין מועילים לטהר השאובין אבל המעיין שם ימצא דאדרבא הביא בתחלה בשם התוס' דמתניתין דבור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאה דלעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתיירו מן הראשונים ג' לוגין היינו במעין או אמה שאין בהם מ"ס אבל בדאיכא מ"ס כשרין בהשקה ומדכתבו מעין או אמה נראה דמיירי באמה של מי גשמים ואח"ז הביא מריטב"א בשם רא"ה שאין מטהר בהשקה אלא מינו אבל מעין המטהר בזוחלין אינו מטהר השאובין בהשקה והיינו משום דמעין יש לו דין אחר שמטהר בזוחלין לא הוי מינו אבל מי גשמים שדינם לטהר דוקא באשבורן יש לומר דגם אם הם זוחלין מכל מקום מטהרין בהשקה ותדע שהרי סיים שם דמתניתין דהאמה נכנסת וכו' היינו משום דהוא מעין ומוכח דאלו הוי מי גשמים כשר וע' ח"ס סימן ר"ט וסימן רי"א מ"ש מדברי שטמ"ק לביצה (י"ח) בשם ריטב"א בזה ובהגהת י"ש סנ"ב שכתב דבנקב כמ"ר מהני גם בזה ודבריו תמוהים שהרי תי' בזה מתניתין דהאמה נכנסת ויוצאה והא דכתב בים של שלמה דכמ"ר מועיל היינו משום דבזה יצא מתורת כלי ולא נעשו שאובים כלל וכ"ה בס' שי"ט פ"ו מ"ה דמקואות אבל בגוף הדין הנה בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סימן ח"י הביא דברי הר"ש שהובא בש"ך סקנ"ה ותמה עליו דאיך אפשר דמתניתין מיירי במי גשמים הרי כיון שאין מטהרין בזוחלין איך אפשר שיכשירו על ידי חיבורן את השאובין והניחו בצ"ע וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן פ"ו שכתב דנראה ברור דבכה"ג ל"מ השקה והביא ממהרי"ט הנ"ל והוא הוסיף לתמוה דאיך אפשר לפרש מתניתין דפ"ו הנ"ל בנותן מ"ס שאובין עד שירדו לתחתון הרי נעשו מיד זוחלין ואין מטהרין השאובין ובשלמא להרא"ש דסובר דבנשאר למטה מ"ס שאין זוחלין טובלין בהם יש לומר דמיירי בכה"ג וכן לשיטתו בהל' מקואות סימן י"א דבטובל בעיקר המקוה שהוא באשבורן ולא דרך זחילתן א"ש אבל להר"ש גופיה דגם בכה"ג פסול קשה ורמז לאו"ח סימן קנ"ט ומג"א סקכ"ז דאפילו לנט"י פסולין בזוחלין ולכן הכריח דמיירי דיש בהגומא בכדי שיגיעו מ"ס שאובין לתוכן בעוד המים באשבורן ואחר כך. שופך עוד מים שירדו לתחתון ע"ש ובזה היה נראה ליישב מ"ש התוס' ב"ב והרא"ש דהתם מיירי שמטיל בו יותר ממ"ס ובתוי"ט שם כתב דטעמא לפי שא"א לצמצם ולפמ"ש יש לומר דנתכוונו לסברת הרב ב"ש הנ"ל וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סימן קצ"ח שנשאל ג"כ בספק זה והעלה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים והביא ממהרי"ק שרש קנ"ה באמצע התשו' דדוקא אם הזוחלין מועטין בטלים לגבי מי האשבורן מהני אבל עיינתי במהרי"ק שם וראיתי דמיירי לענין צירוף הזוחלין לשיעור המקוה ובכה"ג ודאי דל"מ וכמ"ש הנח"א וגם רו"מ לחלק בכך אם כן אין ראיה ממהרי"ק להיפוך אך שהביא שם מדברי הש"ך סקנ"ה שרמז לעיין בסעיף ס' ופי' דכונתו להקשות על פי' הר"ש מהא דאין הנזחלין מערבין וה"נ אין מטהרין בהשקה וזהו דלא כפי' הנח"א ורו"מ ומסתבר יותר כדבריו דאם כן הי"ל להש"ך לפרש החילוק דלא דמי לשם אך דמכל מקום לדינא לפמ"ש הנו"ב מ"ת סימן קל"ו ולפמ"ש הריב"ש סימן רצ"ג דהטעם משום דהוי קטפרס ואינו חיבור אין סתירה משם כמ"ש הר"מ שיק בעצמו שם וע"ש שהביא גם כן ראיה מפ"ו דמקואות מ"ח דממלא בכתף עד שירדו לתחתונה וקשה הא המים נעשו זוחלין לשי' י"א שברמ"א ס"נ דאפילו נשארו מ"ס למטה נעשה הכל כזוחלין כיון שנתנועעו כל המים וה"נ בזה ובע"כ דגם זוחלין של מי גשמים מטהרין ודוחק לומר דמקואות היינו מעינות אך דמכל מקום יש לומר דזה תליא בשני דיעות שבסעיף נ' הנ"ל והביא בשם ס' לחם ושמלה שפסק ג"כ דבכה"ג אין מטהרין והוא הוסיף ראיה מדתנן בפ"א דמקואות שש מעלות במקוה ואמאי לא קתני עוד מעלה דמ"ס מי גשמים מטהרין שאובין אפילו זוחלין ובע"כ דאין מטהרין וסיים דלכל הפחות תליא במחלוקת הפוסקים ואין להקל עכת"ד. והנה מ"ש ראיה מדלא קתני לה במעלות יש לומר דהתם קחשיב רק מעלות שהם במקוה עצמה שנוגע רק לעצמה של מקוה ולא במה שיש לה מעלה להכשיר שאובין אחרים וגדולה מזו תיקשי לשיטת הרא"ה וריטב"א דמעין אינו מטהר שאובין בהשקה לפי שאינו מינו ודוקא מי גשמים מטהרין ואמאי לא קתני זה במעלות של מי גשמים ובע"כ דלא קחשיב כל הפרטים הנמצאים בזה וכה"ג מבואר ברע"ב פ"א דכלים מ"ד בהא דלמעלה מן המצורע עצם כשעורה וכו' דאף על גב דמצורע נמי חמור דמטמא כל אשר באהל משא"כ עצם כשעורה מכל מקום במעלה זו חמור עצם וכן כל הני למעלה למעלה דחשיב לא לכל מילי קאמר דהרבה יש מהן שיש חומרא בהקודם אלא לאותה מעלה שהוא מונה בלבד קאמר ע"ש וכ"ה בר"ש ותוי"ט שם מ"ג בד"ה למעלה מהן מורכב ויש להעיר קצת מתוס' זבחים (ג' ע"א) ד"ה הכותב וכו' דמשום דבאמר ללבלר וכו' יתר כמו כן לכן לא קתני בהך יתר על כן ע"ש. ויש לומר דאין כל מקומות שוים ולאו כללא הוא דלפעמים קתני בכה"ג וע"ע בתוס' נדה (ע"א ב') ד"ה מערה וכו' דמוכח גם כן היפוך דברי תוס' זבחים הנ"ל וגם בט"א לחגיגה (כ"ג סע"ב) הביא סתירה לתוס' זבחים הנ"ל ע"ש ולכן אין ראיית הר"מ שיק מכרעת: אולם במ"ש הש"ך סקנ"ה בשם ר"ש ורא"ש דמתניתין דאמה נכנסת ויוצאת מיירי במי גשמים הנה בב"י אחר פלפולו עם הר"י טאיטאסק בד"ה וסמ"ג כתב וכו' הביא בשם הסמ"ג שהקשה בהא דפ"ג שהאמה נכנסת לו ויוצאת וכו' צ"ל שמה שאין הבור טהור שם על ידי השקת האמה לפי שאין מעין מטהר בכ"ש לטבילת אדם והואיל ואין מי האמה מרובין שם שיהיו ראוים לטבילת אדם אין מועלת השקתו להכשיר הבור עכ"ל הרי דס"ל דמיירי שהאמה הם מי מעין אלא דלפי שהם פחות ממ"ס אין מטהרין בהשקה (ושם בד"ה כתב המרדכי במס' שבועות וכו' ובמס' מקואות תנן בור שהוא מלא וכו' אלמא אף על פי שהוא מחובר לאמת המים אינם כשרים וכו' ומוכח דל"מ השקה כלל לשאובין או דמיירי שהם בכלי וע"ש בשם רוקח וצ"ע) והנה מ"ש רו"מ דכיון דהמים אין זוחלין מעצמן אלא על ידי ששופכין לתוכן שאובין ל"ה זוחלין כמ"ש הש"ך ס"ק ק"כ ליתא דדוקא על ידי טבילת אדם ל"ה זוחלין כיון דקודם טבילה ל"ה להם דין זוחלין משא"כ על ידי שפיכת שאובין לתוכו ובפרט דבתשובת תשב"ץ ח"ג סימן ל"ד מוכח דלא כהש"ך ועל כל פנים לדינא כיון שמדברי הר"ש ורא"ש מפורש להקל וגם מדברי רא"ה וריטב"א מוכח כן כמש"ל ומדברי ש"פ אין הוכחה ברורה להיפוך וכבר הבאתי בחיבורי דע"ת סימן י"ז סק"ט מדברי תה"ד וב"י או"ח סימן ק"ס דהיכא דמפורש להדיא בפוסק א' לאיסור אין לסתור דבר המפורש בשביל הוכחה שיש מדברי פוסק אחר להתיר ע"ש וה"נ בדמפורש להתיר בארבעה ראשונים ואף דבשל תורה קשה להקל מכל מקום היכא דכבר הומשכו השאובין בקרקע דהוי רק מדרבנן לשיטת רוב הפוסקים גם בהמשיכו כולה שפיר יש לסמוך ע"ז וע' בב"י בשם מרדכי פ"ב דשבועות בשם רא"מ דטעמא דהמשכה מתרת משום דהמים נתבטלו אגב קרקע וכאלו באו מתמצית הקרקע דמי ונתבטל מהם שם שאובין הרי דגם כשהמים זוחלין מיחשבו כמחובר וה"נ מטעם זה מהני השקה שיוחשב כזריעה גם בהיותן זוחלין. וע"ע בס' שי"ט פ"א דמקואות מ"ז מ"ש בזה ומ"ש שם דהשקה אינו בתורת טבילה אלא מטעם זריעה והביא ראיה לדברי תה"ד מרש"י בכורות (כ"ב ד"ה וטהור וכו' הנה כ"ה גם ברש"י ביצה (י"ז ע"ב) ד"ה ושוין שמשיקין וכו' והביא ראיה מפסחים (ל"ד) שהביא שם וברש"י נדה (י"ז ע"א) ד"ה נטהר מקצתו