מהרש"ם חלק א קצח

שנשפכו לארץ לא נטהרו כמו שכתב הר"מ פט"ו מט"א ותירץ כיון דמחוברים לקרקע אינם מיטמאים ע"ש ואם כן לפ"ז אחר שנשאבו בכלים שפיר מקב"ט מן האדם שהוא ט"מ ובכה"ג בכולו שאוב לכ"ע פוסל מן התורה ובזה י"ל הא דאיתא בתוספתא לגיון העובר ממל"מ וכן בהמה העוברת וכו' ולשי' הראב"ד היינו בהוליכן עם הקרקע דבכה"ג אפילו עשו כל המקוה בכך כשר דכיון שאינם שאובין גמורים מהני המשכה אבל בשאובין גמורים ל"מ בכולה והדבר יפלא מה בין זה לזה ולפמ"ש י"ל דהא דמהני ההמשכה בקרקע משום דבעודו מחובר אינו מקב"ט וכיון שהמים טהורים גם בשאובין בכולה מהני המשכה אף שהיא ביד"א כיון דפוסל רק מדרבנן אבל בשאובין גמורים שהיה כבר בתלוש שנטמאו המים ומן התורה פסול בכה"ג ל"מ המשכה להפקיע איסור תורה כיון דכשהמים טמאים פוסל מה"ת. ואם כן בנ"ד שנתלשו המים לתוך הפלומפ ואינם מחוברים לקרקע כיון דניצוק וקטפרס אינו חיבור ונטמאו המים אם כן לכ"ע בכולו שאוב ל"מ ההמשכה: אך דלפ"ז י"ל דאם עושים הנענוע על ידי עכו"ם שאינו ט"מ מדאורייתא אלא שגזרו עליהם שיהיו כזבים כמו שכתב הר"מ פ"א מטו"מ אם כן ליכא איסור תורה בשאוב כולו לשי' כמ"פ ומהני שפיר ההמשכה לטהרן אבל י"ל לפמ"ש המל"מ פ"ז מתרומות בטמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן כיון דרבנן טמאוה הויא מחוללת מן התורה אם כן הכי נמי י"ל דהיכא דהמים מדרבנן פסולה המקוה מן התורה וע' שעה"מ פ"ח מלולב בזה. וע"ש בד"ח שכתב עוד דאם שאב להניחן בקרקע אינם מקב"ט אבל צ"ע ומדברי רמב"ם פ"ב מטו"א ה"ח דאם שאב המים בכלי ונתנן בקרקע אינם מכשירין משמע דכל זמן שהם בכלי מכשירין אף ששאב אדעתא ליתנם בקרקע: וכה ראיתי בנח"א שבאשכול סי' נ"ג שהאריך בדין הפלומפין ואחרי שהוכיח שאין בו קיבול כתב דגם אי נימא דתפיסתו ביד"א יש להתיר בהמשכה בצירוף אם על ידי נענוע חזק לא נפסק קילוח המים ומחובר עם המים שבבאר אזי אמרינן ניצוק חיבור והנה בד"ז יש אריכות בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' י"ז ונט"ש סי' כ"ד וכתב סופר סי' צ"ו ור"מ שיק סי' ק"צ קצ"ה והארכתי בענין זה בתשו' ופלפלתי הרבה בכל זה וגם הבאתי מירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ו דמפורש דגם בדרבנן פליגי ר"י ורבנן וקיימא לן כרבנן דלא הוי חיבור ע"ש ותבין וע"ע בשו"ת דברי חיים חלק ב' יו"ד סי' פ"ח ואכמ"ל בזה יען כי כפי הנראה בנ"ד לא אסקו אדעתייהו לדקדק אחר זה כלל: וגם מה שכתב הנח"א בפשי' דכולו בהמשכה אין בו אלא איסור דרבנן כבר נתבאר שגם בזה איכא עיקולי ופישורא וגם מה שכתב שאין בזה משום תפיסת יד"א דהוי רק גרמא קשה לסמוך על זה ובתשו' אמרי אש פשיטא ליה להיפוך ובפרט דבנ"ד יש חשש גם על המים שבבור אם יש להם דין מעין כלל ואם אין להם דין (מים) [מעין] הרי נפסלו בשאיבת כלים שאינם נקובים וע' בשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' צ"א שכתב בפשי' דהמעינות שנראה שהם מים עליונים אין להם דין מעין כלל וצריך להביא חול ועפר הרבה עד שיהיה יבש וכשחוזר ונובע אז יוכשר ע"ש ואם כן בנ"ד שלא עשו כן איכא כמה ריעותות ואין להתיר באיסור כרת בצדדי קולי קולי שיש בכל צד כמה ריעותות. והנלע"ד כתבתי: סימן קמה להרב המופלג מו"ה מרדכי נ"י מברעזניצא ברוסיא. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדבר המקוה הנעשה בקהלתכם ועוד בכמה קהלות בהסכמת גדולי הדור שבתחלה חפרו בקרקע עד מוצא המעין ואחר כך העמידו דפנות של לבנים וצימענט מסביב עד שנתמלאה והיו ב' שיעורי מקוה בתוכה ואחר זה כיסו אותה בכיפה היטב ובדופן א' מהדפנות עשו ב' נקבים כמו סילונות עד למעלה מגמר מקוה עליונה והיינו שהמשיכו הדפנות בגובה למעלה ועשו שם גם כן מקוה ובצד מקוה העליונה עשו גיגית גדולה בנויה גם כן מלבנים וצימענט ובשולי הגיגית עשו נקב עם ברזא וימלאו הגיגית מים שאובין בכלים נקובים מבאר על ידי צינורות של עץ ויפתחו הברזא ואז יזובו המים על ידי המשכה ג"ט על בנין לבנים וצימענט ויפלו לתוך חור צינור א' הנעשה בדופן כפי הנ"ל עד בואם לתוך מקוה התחתונה ומפני חוזק הקילוח והמים אין להם מקום להתפשט בתוך מקוה התחתונה אזי יגביהו המים א"ע לתוך צינור ב' הנעשה בדופן המקוה הנ"ל עד בואם למקוה העליונה ובשולי מקוה העליונה נעשה נקב עם ברזא שקורין פענטאל להוציא דרך שם המים לחוץ כשרוצים לנקותה והברזא הוא שקבעו בתוך עובי הדופן קנה (רעהר) של ברזל ותוכו נעוץ מקל של ברזל ובצד פנימי מחובר להמקל טס עגול מברזל וסביבו מחובר חתיכה של גומע ובצד חוץ של המקל נעשה שרויף וכשיהדקו מבחוץ היטב את השרויף יכסו הטס והגומע את פי הקנה שלא יזחלו המים ממקוה העליונה לחוץ וכשרוצים לנקותה ולהוציא המים אז ירפו השרויף מבחוץ ויזובו המים לחוץ אבל א"א להסיר הפענטאל שהוא הקנה והמקל והטס והגומע בלתי אפשרי כי הם מחוברים לכותל המקוה ונעשו מתחלה לשם כך וזאת היא צורתה: $ציור בספר$ והנה רו"מ העיר בהחששות שיש במקוה זו וראשית כל כתב דמה שיש לחוש מדברי הנו"ב שמחמיר שלא לטבול בכלים שקבעו ולבסוף חקקו ועל זה הביא מדברי תשו' רשב"א ורמ"א דחיבור אבנים הרבה לא מקרי כלי וצ"ל דאף דבפ"ה דפרה מ"ט ב' אבנים ועשאן שוקת אם חיברן עד שיכולים להנטל כאחת מקרי כלי היינו בב' אבנים אבל אבנים הרבה הוא דרך בנין ומדלא הזכיר רמ"א דקבעו ולבסוף חקקו נראה דגם בלא חברם בקרקע שרי, עכ"ד: והנה ז"ל תשו' הרשב"א שאלת מקוה העשוי למעלה על הגג כהלכותיו אם הוא כשר או לא תשו' אין הפרש בין שנעשה על הגג ובין שנעשה על גבי קרקע וכל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר אם היה כלי אבן אחת חקוקה בכל מקום פסולה והוא שחקקו ולבסוף קבעו משום דהו"ל כלים ואין טובלין בכלים דמעין ובור כתיב ואם אינו כולו אבן אחת אלא שנעשה בית כינוס מים בבנין אבנים כשר וכו' עכ"ל ולא הזכיר כלל אבנים הרבה וע' במל"מ פי"ב מע"צ ה"ו בד"ה תנן בפי"ג דנגעים וכו' והביא שם קושית התוס' יו"ט ותירץ על פי דברי ר"מ מטראני דל"ש חיבור אלא גבי בגדים אבל גבי אבנים ל"ש חיבור והרי הוא כאלו אבני המוסגר הם בפ"ע ומש"ה תנן חולץ את האבנים וכו' יעו"ש אבל אין זה מוכרח די"ל כתי' ב' שכתב שם ובתשו' א' העליתי דאם האבנים מחוברים בצימענט שהצימענט יכול לעמוד בפ"ע גם הרשב"א מודה דמקרי כלי א' גם באבנים הרבה והוא מיירי במחוברים בטיט וגם בהא דסופ"ה דפרה עיקר החילוק בין מחוברים בטיט ובין סיד וגפסית כמ"ש בכ"מ שם ואין סברא לחלק בין שני אבנים ובין הרבה אבנים ותדע שהרי נקט שם גם שני עריבות דודאי גם ג' עריבות דינם שוה לשנים וה"נ בזה ואני הבאתי שם ראיה מהא דפ"ה דכלים מ"י ומפ"ו דאהלות מ"ב דביכול הטיח לעמוד בפ"ע הוי כלי בפ"ע וע"ע בעירובין (כ"ה) ואו"ח סי' שנ"ח ס"ז ולפי לשון המשנה דסוף פ"ה דפרה הנ"ל מוכח דתליא אם יכולים להנטל כאחת אם כן בצימענט שהוא חזק מסיד וכולם נעשין כאבן אחת בודאי מקרי כלי ונשאר רק ההיתר משום דקבעו ולבסוף חקקו וקשה להקל בשל תורה והבאתי שם מתוס' רי"ד לשבת (ט"ז ב) דמפורש כדעת נו"ב וגם מלשון הר"מ בפיהמ"ש רפ"ד דמקואות מוכח כן ומ"ש הדג"מ וח"ס דבנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע לכ"ע יש להקל הנה הב"מ ליו"ד סי' קצ"ח הוכיח דליתא ואני הארכתי שם להוכיח שזהו מחלוקת ש"ס בבלי וירושלמי סוף חגיגה ולהש"ס דילן ל"מ בשל תורה ובזה יש לדחות ראיית הי"ש וגי"ט ירושלמי דשבת ואכמ"ל ולכן באם אין הברזא סמוך לתחתיתו ממש