מהרש"ם חלק א קצז

וראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' פ"ו שהאריך גם כן בענין הפלומפין אם מותר להריק מים ע"י ולעשות מקוה ע"י המשכה והאריך בענין שאיבה שהמשיכוה כולה לדידן דפסולה אם איכא בזה איסור תורה או רק מדרבנן והביא מחי' הרמב"ן לב"ב (ס"ח) שכתב דהרי"ף דסובר דשאיבה שהמשיכוה כולה כשרה צ"ל דס"ל דאין בשאובין איסור תורה אם כן מוכח דאין סברא לומר שההמשכה תתיר איסור תורה אבל שי' הר"ש שהובא בר"ן פ"ב דשבועות דס"ל שאיבה שהמשיכוה כולה כשרה אף דסובר דכולו שאובין פסול דאורייתא וע' בר"ש פ"ב דמקואות מ"ז בזה אבל מדברי הרא"ש בב"ק פ"ז ב' ובהלכות מקואות בשם הר"ש שדוחה הראיה מפסחים דהא דאמרינן בכלים טמאים היינו וכו' שהמשיכן וכו' מוכח דאם היו בכלים אף שהמשיכן פסולים מה"ת וכן נראה דעת הש"ך סקי"ז ולכן יש לחוש לשי' הסוברים דגם בהמשכה ברובה איכא איסור תורה והאריך בענין הפלומפין דאין החיבור לקרקע מוציא מקב"ט דאין הפלומפ משמש לקרקע אלא אדרבא הקרקע משמש לו וגם יש לפקפק אם חיבורו חיבור גמור אלא דמ"מ מהני לזה המשכה וגם העלה דאם תורת כלי עליו אף דאינו מקב"ט על ידי חיבורו לקרקע ונעשה לשמש עם הקרקע מכל מקום כיון שיש בית קיבול המים הבאים לתוכו נפסלין משום שאובין שהרי הרשב"א והרא"ש כתבו רק בסילון של מתכות שהן פשוטי כלים ואין מקבלין בזה מהני החיבור לקרקע משא"כ ביש לו קיבול הרי קיי"ל דבשל תורה ל"מ קבעו ולבסוף חקקו דמ"מ שם כלי עליו ובפרט דגבי פלומפין הקביעות וחקיקה באים כאחד וי"ל דלכ"ע ל"מ עכת"ד: והנה מ"ש דהיכא דחקיקתו וקביעותו באים כאחד לכ"ע ל"מ נעלם ממנו מ"ש בתשו' ח"ס סי' רי"ז להוכיח מתשו' הרשב"א דגם בכה"ג מהני אבל בגוף הדבר דל"מ החיבור לגבי איסור תורה כמ"ש הנו"ב כבר כתבתי בתשו' לק' קאמינקא מחוז קיעב ברוסיא שכן מפורש בתורי"ד לשבת (ט"ו) והביא גם כן מש"ס דב"ב (ס"ו) שהביא הנו"ב וכ"ה בפיה"מ להר"מ פ"ד דמקוואות מ"א והבאתי מתוספתא שלהי עוקצין דהמחובר בטיט הוי כקרקע לכל דבר ומוכח דגם בשל תורה מהני וגם כבר הביאו בשו"ת גי"ט סי' ו' והגהת י"ש ליו"ד מירושלמי פ"ט דשבת דגם בשל תורה מהני אבל אני הבאתי בתשו' הנ"ל ראי' מש"ס סוף חגיגה דלרבנן דר"א מזבח הנחשת מקב"ט אי נימא דציפויו לא בטל לגבי מזבח והרי המזבח מחובר לקרקע כמ"ש הרמב"ם פ"א מביהב"ח הי"ג ומקורו מש"ס דזבחים וגם נעשה מתחלה לכך לחברו בקרקע ואפילו הכי מקב"ט ובע"כ דבשל תורה ל"מ החיבור ובאמת שבירושלמי שם מפרש טעמייהו דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל ובשי"ק שם תמה דהא טעמא קאמרו מפני שמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' אזיל דסובר דהחיבור מהני גם בשל תורה לכן הוצרך לטעם זה ואף דמבואר בפי"א דכלים מ"ב בנגר ומנעל ופותה וכו' ובפ"ח מ"ט גבי פורנא דמשום שנעשו לשמש עם הקרקע טהורים כבר ביאר הח"ס סי' רי"ח דדוקא היכא דצורתו מוכחת עליו שהוא עשוי רק לשמש עם הקרקע טהור משא"כ היכא דאין צורתו מוכחת עליו ולשי' הנו"ב מ"ת סי' ק"ט דוקא היכא דהקרקע מסייע בשימושו כהא דדלת ונגר משא"כ בדף של נחתומין יעו"ש ואם כן י"ל דגבי מזבח אף שמדינא צ"ל מחובר מ"מ גוף שימושו יוכל להיות בלא החיבור ואין גוף צורתו מוכחת עליו וכיון דזהו מחלוקת בבלי וירושלמי אם כן גבי הפלומפין שאין הקרקע מסייע לשימושו ואין צורתו מוכחת עליו שנעשה לחברו חיבור גמור עם הקרקע דגם בלא החיבור יעשה מלאכתו שוב גם כשיחברנו לקרקע אין החיבור מועיל כלום ובפרט לפמ"ש האמרי אש הנ"ל לחלק דדוקא לענין קב"ט מהני החיבור ולא להוציאו מדין כלי לענין שאובין אם יש לו ב"ק אם כן פשוט דאין להקל כלל: אך דבאמת בפלומפ אין בו קיבול כלל אבל הנה בשו"ת שו"מ תליתאה ח"ב סי' קכ"ב ושו"ת ב"ש ח"ב סי' פ' פ"א כתבו דהפלומפ דמי לטוטרס דא"ח סי' קנ"ט ולפעמים צריכים לשפוך בו מים מעט שנעשה מלאכתו ולכן יש לחוש דמקרי בית קיבול ע"ש, ואף שבשו"ת שירי טהרה לסי' ר"א סי' נ"ג כתב בפשי' דלא מקרי כלי קיבול מכל מקום קשה להקל באיסור תורה ובפרט לעשות כן לכתחלה ומלבד זה הרי בשו"ת אמרי אש שם האריך עוד לענין חשש תפיסת יד אדם דלשי' הרשב"א והרא"ש כל שנעשה ביד"א פסול והרשב"א הביא כן גם בשם הראב"ד והעלה שהרשב"א הי"ל ג' אחרת בבעה"נ ומ"ש בבעה"נ בהג"ה דממתני' ל"מ כן זהו הג"ה לחכם א' ולא מהראב"ד וגם נראה דהעיקר כדעת הב"ח דאם עשה כן בכונה גם הראב"ד מודה דאפילו בהמשכה פסול והא דקתני במתניתין משיקו כשערה מיירי בפסול דרבנן דאל"כ הרי ל"מ השקה כשערה ואף שהב"ח עצמו לא ס"ל כן כדמוכח מדבריו שהובאו בש"ך ס"ק קי"ז מכל מקום אנן לדידן י"ל כן לקיים שי' הב"ח ולכן אין להקל על ידי פלומפ שכל הנענוע להעלות המים הם בכח האדם ולא דמי לשיבור קנקנים שבסי' ר"א סמ"א וסמ"ב וסמ"ג שעושה רק גרמא והמים עצמן באים אחר כך שלא ביד"א משא"כ הכא וסיים וז"ל ולפ"ז יש תרתי חששי לעשות מקוה על ידי פלומפ אם מפני שאיבתן בכלי ואם מפני ביאת המים על ידי כח אדם היפוך טבען מעתה מי ימלא לבו לעשות מקוה בתחלה הרחמן יצילנו משעה"ד כיוצא בו וכ"ש שלא בשעה"ד והרי הגאון בעל ז"י אוסר והביא שגם הגאון ר"ד אפענהיים ובל"י אסרו ובכל קהלות קדושות טורחים וכו' ולא עלה על לב מן הגדולים להתיר על ידי פלומפין וכו' עכ"ל וגם בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סוף סימן רט"ו כתב על זה וז"ל כי גדול שבאחרונים בשו"ת גי"ט סי' י"ד האריך וסיים סיומא דפסקא שא"א לסמוך על היתרים אלו לעשות מקוה בתחלה בענין זה ואפילו בשעה"ד גדול לפי שיש כאן כמה מקומות של תורה שאין בידינו להכריע וכו' בכן אין להתיר כזאת. עכ"ל: אך בגוף הדבר שהעלה בתשובות א"א הנ"ל דשאובה שהמשיכוה כולה פסול מה"ת ראיתי בספר ד"ח בפתיחתו למקואות שהביא מדברי מרדכי בשם רא"מ דהלמ"מ דמשיכה כשרה אף דסובר דשאובה פוסל מה"ת והביא ראיה לזה דהא כל פסול שאובה נלמד רק מקרא דמה מעין ביד"ש ובת"כ מייתי עלה אי מה מעין שא"ב תפיסת י"א אף מקוה וכו' יצא המניח קנקנים וכו' ת"ל בור והך ברייתא אתיא לר"א וכן לר"י לכל חד כדאית ליה כמו שכתוב בתוס' יום טוב פ"ב מ"ז בשם הרא"ש וב"י והרי ר"א אינו מכשיר בקנקנים אלא אם כן רוב המקוה מי גשמים ובכה"ג ודאי דכשר מה"ת אפילו בשאובה גמורה ולמ"ל ההיקש דדומיא דבור הא בלא"ה כשר מה"ת ובעכצ"ל דקרא אסמכתא הוא וכן אליבא דר"י דסובר דלשי' הר"ש דשאובה שהמשיכה כולה כשרה וגם בכלים שבורים הוי המשכה בע"כ דס"ל דשאובה כולה רק מדרבנן דאל"כ מה מועיל המשכה לשי' הא"א הנ"ל וצ"ל גם כן דקרא אסמכתא בעלמא אם כן מנ"ל לאסור מן התורה עד כאן דבריו ובאמת שהרע"ב שם לעיל כתב בעצמו דטעמא דמניח קנקנים משום שלא נעשו שאובין לפי שלא נתכוון לקבל המים וכן הוא בפי' הרא"ש שם וכן מצאתי בספר האשכול סוף סימן נ"ב שדחה פי' הראשון שהוא פי' הר"ש והעלה כפי' הרא"ש הנ"ל ור"א ור"י פליגי אם במקצת תפיסת יד אדם אסור יעש"ה ואם כן אין ראיה לנגד דברי הא"א הנ"ל: אבל בתשו' תשב"ץ ח"ג ענין י"ב בסופו כ' בפשי' דשאובה שהמשיכוהו אינו אלא פסול דרבנן וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן ס"ב מה שכתב בזה וע' בנח"א שבאשכול סוף סי' נ"א מה שכתב על דברי הני"ט בזה וע' בישויע"ק סי' ר"א סקט"ו שהביא מרש"י חולין (פ"ד) דמוכח דס"ל דשאובה ברובו והמשיכוה פסול מה"ת וע"ש מה שכתבתי בזה וע"ש סקכ"ח שהעלה דבדליכא רביעית מים כשרים במקוה בתחלה פסול מן התורה ועל כל פנים בכה"ג שכל המים באים על ידי פלומפ יש לחוש לאיסור תורה לשי' כמ"פ וכמש"ל [והנה כ' לי ח"א בשם צ"צ החדש סי' קס"ג שהביא בשם הרמב"ן דשאובה דרבנן שהמשיכוה אפילו כולה מדרבנן וכולו עלמא מודו והביא ממהרי"ט יו"ד י"ז שצידד להקל בשאובה שהמשיכוה כולה אם יש עוד ספק להקל והביא מבעה"נ בהשגתו על הרי"ף בדין שאובה שהמשיכו כולה מהא דמעין שהעבירו ע"ג השוקת דמוכח דגם בשאובה דרבנן והמשיכו כולה פסול אך הרז"ה חולק עליו]: ועוד יש לי לדון בדבר החדש ע"פ מה דאנהיר לן הצל"ח בפסחים בסוגיא דרחסה"כ אות קנ"ו בסופו דגם להסוברים דכולו שאוב אפילו בכלים שמקב"ט הוא רק מדרבנן מכל מקום היכא דהמים עצמן נטמאו לכ"ע פסול מה"ת ע"ש והנה בד"ח סוס"ק ל"ו הביא בשם מאורי אש שתמה איך משכח"ל שאובין הא נטמאו המים בשאיבתן דהא כולנו ט"מ והוכיח שם דגם מים טמאים