מהרש"ם חלק א קצו

שפסק דבנמצא סרכא ע"ג מקום שנקלף אפילו במקום דלא נהגו בנפיחה יש להתיר בזה בנפיחה דתולין שהסרכא נתהוית ע"י לחות הקרום שנקלף אבל כפי הנראה מדבריו שם ובסק"ח הבין דכונת הש"ע ורמ"א שיש קרום הנקלף מהריאה ולא בנגלד והוא לפלא שהרי מפורש בש"ע דמיירי בנגלד ודבריו צ"ע לענ"ד: אבל מ"ש רו"מ דבנ"ד הסרכא כשרה מדין הש"ס מלבד מ"ש השמ"ח סעיף ס"ה דלאו מלתא דפשיטא בנסרך לטרפש הרי בעינן שיהיה סרוך וסבוך ובנ"ד לא היה כן וגם להמקילין בסרכא לבד דוקא אם דבוק בחוזק כמ"ש השמ"ח סנ"ז ובנ"ד שעברה בקל בקליפה גרע טפי. ומכל מקום לדינא כיון דיש לתלות שע"י הבועה שבטרפש נגרם הנגלד והקרום שבריאה כמו דגורמת להיות צמחים בריאה הגם שלא נתבאר בפוסקים לתלות נגלד שבריאה על ידי בועה שכנגדה בטרפש וע' שמ"ח סעיף ס"ג מכל מקום כיון שתולין בהסרכא שנתהוה מהמכה שבטרפש כן ה"נ הקרום וממילא יש לומר שנעשה הנגלד על ידי קליפת הסרכא והקרום נראה להקל בהפ"מ וצורך שבת וכמ"ש רו"מ. והנלע"ד כתבתי סימן קמד להרב המופלג מו"ה אא"פ נ"י בבערלין עיר ממלכת פרייסען. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אשר הציע בבקשת אנשים רבים לאשר עשה שם א' מקוה לטבילת נשים והכשירוה שני דר' הנקראים רבנים והמעשה כך היה שחפרו בור עמוק ומצאו בו מים והחופש (בויא מייסטר) אמר שהוא מעין וכמה בקיאים אמרו אשר לא כן הוא כי בעיר ברלין לא ימצא מעין זולת אחר חפירת ל"ה קלאפטיר ואחרי מצוא המים ניקו המים בכלים שאינם נקובים ובלי שפיכת עפר וחלב וכדומה ומן הבור ההוא עשו פלומפ להעלות המים אל המקוה והמים נשפכים ע"ג קרקע ונמשכים ג"ט טרם בואם להמקוה ואחר כך סתמו ההילוך והצינורות הם של מתכות עכת"ד השאלה: הנה מקודם אבאר אם יש להבור דין מעין והנה בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סוף סימן י"ח האריך למצוא טעם לאותם גדולים שטרחו לנקות המקואות שמימיהם נובעים שתמה הרא"ש ז"ל דהא מעין אינו נפסל בשאובין ומהרי"ק ותה"ד תי' דס"ל דמעין אינו מטהר בכ"ש לאדם וכמו שאינו מטהר בכ"ש ה"נ נפסל בשלשה לוגין שאובין כל זמן שאין בו מ"ס ומהרי"ט חידש שהגדולים חששו לכמה מקואות שהם מי תמציות כשחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך הגומא ועל פי רוב הם מלוחים מעפריות הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימי הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והנהו ודאי אין להם דין מעין אפילו בזמן שבוצצים דהיינו דאמרינן בחגיגה דאף על גב דארעא חלחולי מחלחל בעינן שיהיה מ"ס במקום א' והר"י הביא ראיה מזה דמעין אינו מטהר בכ"ש דבמי גשמים ל"ש לומר דחלחולי מחלחל ובע"כ דמיירי במים נובעים ואפילו הכי בעינן מ"ס וצ"ל דמיירי במי תמציות שלא פסקו והמים מבעבעין ואין מטבילין בהם אדם וכלים בפחות ממ"ס ואף על גב שהמים בוצצין ויוצאים אינו חיבור דרך אותה בציצה דלעירוב מקואות בעינן נקב כשפ"ה ואין המים הנבלעים בקרקע חיבור ותדע שהרי גם המעינות אין כולם שוים דתנן המים המכזבין פ"א בשבע שנים פסולים ולא מקרי מים חיים והיאך יכשירו כל מי בורות מים לא נאמנו ולכן לענין טהרת מקוה מי באר שאינה מושכת ומוציאה מים חיים אלא שהכותלים בוצצין מעט מכאן ומעט מכאן אין להם דין מעין אלא דין מי תמציות ותניא בתוספתא החופר בצד הים בצד הנהר וכו' פסקו מלהיות מושכין הרי אלו כמי תמציות הרי שאף על פי שמתמצה מן הים ומן הנהר נקראים מי תמציות וצריך שיהיה בהם מ"ס אם לא כשיומשך מן המעין שהדבר נראה שהוא המעין עצמו לכך סובר אני להחמיר בבורות שרובן פוסקים בימי הקיץ וכו' עכת"ד ואני מצאתי בס' האשכול הל' מקואות סימן נ' שדחה ראיית הר"י כדברי מהרי"ט הנ"ל וע"ש בנח"א בשם גי"ט בזה והנה בשו"ת נטע שעשועים סימן כ"ג רמז לדברי מהרי"ט בקצרה ובתחלה צידד דמהרי"ט מיירי רק במי תמצית שפסקו ואח"ז דחה והוכיח דגם בלא פסקו אין מוציאין המים מתורת שאובין דאף דלגבי טהרת מים מהני רוב מכל מקום לענין שאובין בעינן שיצאו מילואן ועוד ומסיק דמהרי"ט לא החמיר אלא בבור דלפעמים ע"י רוב החום יבש מקורו ויחרב המעין ויגרע נטפי מים משם לגמרי אבל אם בשום פעם אין המקור יבש גם מהרי"ט מודה וע"ע בהגהת י"ש מ"ש מדברי הכ"מ פ"ט דמקואות בזה וע' בשו"ת ב"ש ח"ב יו"ד סוף סימן נ"א שהעלה דלא כהנ"ש אלא דגם באין בהם מ"ס מטהרין השאובין כל זמן שלא פסקו התמציות ובאמת שמהתוספות פסחים (י"ז ע"ב) ור"ש פ"ה דמקואות וברא"ש הל' מקואות שפסקו כדעת ר"י דמעין בעי מ"ס לאדם מהא דארעא חלחולי מחלחל מוכח דס"ל דגם בכה"ג שבאין מן הנהר דינו כמעין והיינו משום דס"ל דנהר מכיפי' מתברך ודינו כמעין וגם מים הבאים מחפירה שבצד הנהר דינו כמעין לענין זה ודלא כתי' ב' של הכ"מ ובתשובה לק' באכניא הבאתי מהירושלמי פ"א דמ"ק ה"א בהא דבעו מי תמצית שלא פסקו מה הן נשמעיניה מן הדא אלו הן מי תמציות וכו' ר"י בעי פרחה הכרית ולא פסקו למפרע הוא נעשה כמעין או מיכן ולהבא ובפ"מ נדחק בפירושו וראיתי לגדול אחד בתשובה שפירש דמיירי שנתברר אחר כך גם כשפסקו הגשמים ולא פסק הנביעה ובעי אם גם למפרע דינו כמעין שהרי נתברר שהנביעה מעצמו ולא על ידי הגשמים ואם כן לפ"ז נראה כדעת הנט"ש דהיכא דגם בימי עצירת גשמים הבור נובע אזי משם והלאה בודאי דינו כמעין ולענין למפרע הוי בעיא דלא איפשטא. וע"ע בספר דברי חיים הל' מקואות סימן קי"ב מ"ש ע"ד מהרי"ט ונט"ש בזה ועל כל פנים מים העליונים הבאים מן גידי הנהר שתחת הקרקע לשיטת המחמירים בנהרות שאין דינם כמעין כשהנוטפין רבין על הזוחלין אם כן גם הנביעה הבאה מהנהר לחפירות שבצד הנהר אין דינם כמעין וכמש"ל בשם האשכול ולשיטת הסוברים דנהרות דינם כמעין אז יש לומר דבכה"ג שאין הבור מתייבש בשום פעם דינו כנהר דהוי כמעין ואם כן בודאי אין להקל לכתחלה לנקותה בכלים שאינם נקובים כמו שאין טובלין בנהרות אלא בשעה"ד משום דחיישינן שמא אין דינם כמעין ה"נ בזה וע' בתשובת מהר"י אסאד חיו"ד סימן רי"א שהאריך להוכיח דהמים הנובעין אצל נהרות מתחת הקרקע נפסלין בשאובין בפחות ממ"ס לכ"ע ולא מיבעיא לשיטת הב"ח שהובא בש"ך ס"ק קכ"ג דלענין מ"ס גם הימים אין דינם כמעין בודאי כן הוא וגם להט"ז וש"ך שם דוקא בימים ולא בנהרות דכמו שאין לטבול בהם בזחילתן ה"נ נפסלין בשאובין ע"ש באורך וזהו כדברינו ואף דבשיו"ב שבברכ"י אות י"א הביא בשם מהר"ם בן חביב ונו"כ להיפוך וכ"ה בנט"ש סימן כ"ג שם מכל מקום בודאי בלא שעה"ד אין להקל בזה ומכ"ש שאין לעשות לכתחלה מקוה כזו ואם כן במקום שאיננו מעין גמור ונקראים מים העליונים הבאים מן הנהרות יש לנקותם בכלים נקובים ואם לאו אין לטבול בהם: והנה בתשובה לק' שאטמאר בארץ הגר הארכתי בדין העלאת מים ע"י קיטור וגם בדין הפלומפ [ועמ"ש לעיל סי' מ"ה] והנה בשו"ת הר המור סימן כ"ב האריך בדין עשיית מקוה על ידי פלומפ והעיר שיש בזה ג' חששות משום דהוייתו בטומאה וגם מפני שבאו המים על ידי תפיסת יד אדם וגם מפני שבאו על ידי כלי בית קיבול והעלה דמשום הוייתו בטומאה הרי קיימא לן דבסילונים של מתכות מהני חיבור לקרקע ובפרט בנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע וה"נ בזה וגם משום כלי קיבול אין חשש גבי פלומפ שאין בו בית קיבול כלל אך לענין חשש שהמים באים על ידי תפיסת אדם לשיטת הראב"ד יש להקל על ידי המשכה אפילו בכולו אך מדברי הב"י בהא דזילף בידיו שהביא מדברי הר"ש מוכח דלמאן דפוסל המשכה בכולה ה"נ לענין תפיסת יד אדם פסול והוא תמוה ולכן מסיק לעשות רוב ממ"ס ממי גשמים ולהשלים מיעוטו יש להקל על ידי פלומפ בהמשכה יעו"ש באורך והנה מה שתמה שם ע"ד הב"י כבר קדמו הט"ז סקכ"ח אבל הרי הביא שם מהרמב"ן ותה"א ורא"ש וטור דס"ל דבתפיסת י"א גם בהמשכה פסול אא"כ רוב המקוה בהכשר: וגם מ"ש דגם אם הוי בית קיבול מהני חיבורו לקרקע הנה בשו"ת גי"ט סימן י"ד שדא ביה נרגא דכיון דהנחתו בקרקע בשביל שישתמש בו האדם באמצעות הכלונס יש לומר דהוי בכלל כלי תשמיש: