מהרש"ם חלק א קפט

גם כן כמצוה שבגופו תמהני שהרי מבואר בירושלמי דברכות ובר"ן סופ"ג דר"ה כל הברכות מוציא רבים י"ח חוץ מבהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ובק"ש דכתיב ושננתם שיהא כאו"א משנן בפיו ובתפלה שיהא כל אחד מבקש רחמים אם כן אין משם ראיה וע' במט"א דיני קדיש אות ט' באורך בענין זה מכמ"ק וגם הוא לא הזכיר מהירושלמי ור"ן הנ"ל ועמג"א כי' הפ"ד סק"ג וסי' תפ"ט סק"ב ומחה"ש שם ובטור וב"י סי' קפ"ו ובט"ז שם אבל מ"מ לדינא צדקו דברי מעכ"ת דהא בביכורים שליח אינו קורא לפי כא"י לומר האדמה אשר נתת לי אם כן ה"נ א"י לומר לא אבה יבמי ולזה העירני הגאון מו"ה יואב יהושע נ"י אבד"ק קונצק במכתבו: אבל מ"מ הרי ברשב"ם ב"ב (פ"א סוף ע"ב) מבואר דגם על ידי שליח הבעלים קורים בביתם ואין חילוק בין אם קרוב לירושלים או רחוק וגם לשי' תוס' שם (פ"ב א') ד"ה עד וכו' דאין הבעלים קורין הרי מבואר באס"ז שם בשם רמב"ן ורשב"א הטעם לפי שא"י לומר הנה הבאתי שהרי הם לא הביאו אבל הכא הרי היבמה תוכל לומר בפני בית דין שבביתה מקודם מאן יבמי להקים וגו' וכשיודיעו ב"ד למקום היבם מזה יאמר הוא לא חפצתי לקחתה והשליח יעשה הרקיקה ואמירת ככה יעשה דזה יוכל גם השליח לומר כמובן: ומ"ש עמ"ש מדברי התוס' יבמות (פ"ו) דהיכא דא"א להקיש בכל דבר ל"ש לומר אין היקש למחצה דאין משם ראיה דשא"ה דבתרומה איסור זרות היינו שאינו כהן ובמעשר הרי לוי אוכל אלא דנרצה ללמוד דמי שאינו לא כהן ולא לוי לא יאכל על זה כתבו דכיון שא"א להשוות לגמרי לאסור על מי שאינו כהן שהרי לוי אוכל לכן לא מקשינן משא"כ בנ"ד והביא גם מתוס' קידושין (מ"ד ע"א) ד"ה צווח דאף על גב דר"ל לא מקיש לענין קטנה מ"מ יש להשוותם בכל מה שנוכל להשוות. אם כי סברתו נכונה אבל לפמש"ל דטעמא דקריאה ל"מ על ידי שליח הוא משום שא"י לומר מאן יבמי וגו' אם כן הרי למאן דס"ל דאין דנים אפשר מא"א גם בהיקש אם כן ה"נ בנ"ד וכן רקיקה דל"מ על ידי שליח ללמ"ל משום דבעינן שיראו הרוק יוצא מפי היבמה והוי מידי דממילא גם כן אין ראיה מזה לחליצת האשה דכבר כתבתי דכיון דבכל התורה שש"א כמותו אין ללמוד בהיקשא כיון דאיכא סברא לחלק וכבר הבאתי מהתוס' יבמות (צ"ט) לענין עבדים דהוקשו לקרקעות כה"ג ותדע שהרי בביכורים שליח מביא ואינו קורא ולא ילפינן בהיקשא הבאה מקריאה אף על גב דאדם דן היקש מעצמו ובע"כ מטעמא דכתיבנא: ומ"ש עמ"ש על טעם ג' דככה ממעט רק במה שהוא מעשה באיש א"כ לא אימעיט מזה שליחות של האשה ותמה כת"ר שהרי כתיב יעשה לאיש שהאשה תעשה מעשה באיש וע"י שליח הרי אין האשה עושה המעשה באיש אני תמה על תמיהתו אטו כתיב ככה תעשה היבמה באיש הרי כתיב ככה יעשה בציר"י וקמ"ץ שהוא לשון מתפעל שיהא נעשה מעשה ומשמע גם אם יהיה נעשה על ידי אחרים כמ"ש רש"י פ' בא יעשה בציר"י משמע על ידי אחרים וע' זבחים (ס"ד ב') מי כתיב ימצה ימצה כתיב וברש"י קידושין (י"ד ב') ד"ה מכרוהו דכי ימכר ע"י אחרים משמע וע' רש"י כתובות (ס"ט ב') גבי אבלים ינחם ובב"ק (ז') ישלם ישולם ובתוס' סנהדרין (ט"ו ב') ד"ה אימא ועוד בכמ"ק עצמו מספר ומזה הטעם נראה עוד טעם דאין ללמוד חליצת האשה מקריאה ורקיקה או מחליצת האיש מהיקשא דהכא גלי קרא דככה יעשה דמהני בדיעבד גם על ידי שליח דאל"כ הול"ל ככה תעשה היבמה לאיש ואף שהיבמה בעצמה אומרת כן מכל מקום אם היה דבר זה מעכב שהיבמה עצמה תעשה כן הול"ל כן ללמדנו דככה בא לעכב גם ד"ז: ומ"ש עמ"ש ראיה דאי נימא דשליחות הוי כידיעה בלא ראייה אם כן למה חייב לשמאי הזקן בצא הרוג הנפש הא בד"נ ל"מ ידיעה בלא ראייה וכת"ר הביא מתוס' שבועות (ל"ד ע"א) ד"ה דאי וכו' דאין חילוק בין ד"מ לד"נ הנה הרשב"א חולק ע"ד תוס' שם וע' בב"ש א"ע סי' מ"ב סקי"ב ותומים סוף סימן צ' וגם בהגמ"ר דקידושין סי' תקס"ד וע' תשו' מהרי"ק שרש קכ"ט באורך שהעלה דגם בד"מ ל"מ שום אומדנא בעולם ואין לחלק בין אומדנא לאומדנא אא"כ המעשה ברור אלא שמסופקים בדעת הנותן יעו"ש היטב וע' תשו' רדב"ז ח"א סי' ה' וסי' תמ"ח וסי' ר"כ וחש סי' תרע"ח ותשו' צ"צ סי' ע"ט וגם לשי' תוס' הרי לפי הס"ד דהש"ס בסנהדרין הוי ס"ל לחלק בין ד"מ לר"נ ואיך יפרנס הש"ס פלוגתא דשמאי ורבנן וע"כ לא נחלקו רבנן על שמאי אלא משום דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין או מטעם דרשא דקרא ע"ש והרי בלא"ה ל"מ על ידי שליח משום דהוי כידיעה בלא ראיה, ומה שכתב כת"ר דבאומדנא חזקה כזו לכ"ע מהני גם בד"נ אף אני אומר דבכה"ג מיחשב כראייה לענין חליצה. וגם כבר הביא כת"ר בשם הרה"ג מסאראצק נ"י שהשיג על זה לדעת הפוסקים דשליחות קידושין א"צ עדים אם כן אף ידיעה אין כאן שהבעל קדשה: ומ"ש כת"ר עמ"ש בתשובתי דראוי לקיים הקריאה ורקיקה אחר החליצה וצידד כת"ר דאף שאין הסדר מעכב מ"מ י"ל דקריאת מאן יבמי אחר חליצה לאו כלום הוא הנה גם לפ"ז הרי כבר נתבאר דהיבמה יכולה לומר מאן יבמי בפני בית דין שבעירה קודם חליצה כמו בביכורים דלשי' רשב"ם הבעלים יכולים לקרות בביתם וגם לשי' תוס' וש"פ שם מודו הכא א"כ הרי הקריאה ורקיקה שאחר חליצה בודאי יוכל להיות אחר זמן, ומ"ש כת"ר דאמירת ככה יעשה אם אין עסוקין עוד באותו ענין אין לו משמעות כלל אינו מוכרח די"ל דגם אחר זמן יוכלו לחזור ולעסוק באותו ענין ולפרש שעל ידי שלא רצה לייבמה רוקקת בפניו ואומרת מאמר ככה יעשה וגם בלא"ה הרי כבר הביא כת"ר מחידושי רמ"ה לסנהדרין דלנוסחי דילן דגרסינן אי אקדים פ' וחליץ לית לן בה ה"פ אי קדים וחליץ מקמי קריאה קמייתא לית לן בה אך לפירושי צרפת גרסינן אי אקדים רקיקה לחליצה ל"ל בה ומסתייע מדמייתי תנ"ה בין שהקדים וכו' ולנוסחי דילן ל"ק דכיון דבהקדים רקיקה לחליצה כשר ה"ה בכולהו וסיים בצ"ע ובחידושי הר"ן מפרש אי אקדים רקיקה לחליצה הנה גם מדברי הר"ן אין הכרח די"ל דה"ה בכולהו וזהו שהניח רמ"ה בצ"ע י"ל דהיינו אם גם לפירושי צרפת י"ל כן ולנוסחא דידן בודאי כן הוא אם כן אין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש כה"ג הב"ש באהע"ז סי' ק"ח סק"ד ובש"ס שלפנינו (ק"ו ע"ב) אר"י מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך ל"ל בה הרי דנקט נמי הקריאה שקודם חליצה ובכולהו אי אפיך ל"ל בה ודמייתי תנ"ה בין שהקדים חליצה לרקיקה וכו' היינו כמ"ש הרמ"ה דה"ה בכולהו וגי' זו היא גם בא"ז הל' חליצה סי' תר"ע ותדע שהרי הרי"ף השמיט ברייתא דבין שהקדים וכו' והעתיק רק מימרא דר"י דקוראה וקורא וכו' וסיים דאי אפיך לית לן בה וכ"ה בעיטור אות גט חליצה וכ"נ להדיא בקיצור פסקי הרא"ש אות י"ט וז"ל וקוראה מאן יבמי וקורא לא חפצתי וחולצת ורוקקת וקוראת וכו' ואם שינה אין הסדר מעכב עכ"ל ומבואר שדעת הרי"ף ועיטור וקיצור פסקי הרא"ש כדעת רמ"ה וכ"נ דעת הא"ז ולכאורה היה נ"ל קצת ראיה דקריאה דקודם חליצה אם קרא אחר כך אינו כלום מהא דיבמות (ק"ה ע"א) ולרבי עקיבא מאי שנא רקיקה דפסלה לעלמא ומאי שנא קריאה קריאה דאיתא בין בתחלה בין בסוף לא מיחלפא ליה ופירש רש"י דא"נ אמרינן דתתייבם לא מיחלפי לאינשי בחליצה דליכא למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרי הך קריאה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה מיחלפא לאינשי ואמרי מדרקקה ודאי חלצה ברישא ואפילו הכי הדרא ומתייבמת ע"ש ואם בדיעבד מהני כל הקריאה אחר חליצה אכתי אתי לאחלופי כהא דסוכה (מ"ח ע"ב) אלא שהיו משחירין בשלמא דיין משחיר אלא דמים אמאי משחיר כיון דבעירה של יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי דפעמים היו מחליפין הרי דדבר הכשר דיעבד מזדמן לפעמים כן וה"נ בזה אבל באמת לק"מ דודאי דבר האסור לכתחלה לא שכיח שיזדמן כדאיתא בגיטין (ס"ז ע"א) ובפרט בדבר הנעשה בבית דין הרי בית דין זריזין כדאיתא בפסחים (ל"ו) ועוד דכיון דעכ"פ איכא למיתלי שנעשה כהוגן לא אתי לאחלופי ולכן לענ"ד גם בקריאה דקודם חליצה אין הסדר מעכב ומצאתי בשו"ת מהר"י מברונא (שהיה בימי מהרי"ו והובא כמ"פ בפוסקים) סי' ל' דמפורש דגם בקריאה דקודם חליצה אין הסדר מעכב ומותר לקרות אחר חליצה ורק למצוה מהמובחר יחלוץ שנית ע"ש באורך ובסימן ל"ג עוד בזה: אבל מ"ש כת"ר ראיה מהא דפסק הרי"ף סופמ"ח דאם אינה יכולה לומר לא אבה יבמי בב"א הויא בכלל א"ר לבילה