מהרש"ם חלק א קפח

מקב"ט דאם נטלה משם מקבל הדבש טומאה להכי נקט במקומה והרי התם מיירי שאין המקום של בעל הכוורת וקמ"ל שכותבין עליו פרוזבל כמ"ש בתוס' יו"ט וע"ש בפי' הרא"ש (ומ"ש הרא"ש דגם בנטלה ממקומה אינה מקב"ט אלא מדרבנן היינו למסקנא דגם באינה מחוברת דינה כיער לר"א) דהמקום אינו שאול לו כלל כדמוכח בש"ס דגיטין ודומיא דהכי נקט דאינה מקב"ט לר"א ובמחובר בטיט לכ"ע הוא כן לשי' ירושלמי וא"כ סופו ליטלה משם ואפ"ה כל זמן שמחוברת דינה כקרקע וע' תוס' עירובין (ל"א ב') ד"ה ונתן דכיון דאי לא קדיש עומד לתלישה לא מקרי מחובר בתלוש ולבסוף חברו וכ"ה בתוס' ב"מ (נ"ד) אבל היינו בעומד ליתלש מיד משא"כ הכא. ועוד דהכא גם מה שלפרקים מוציאין אותו היא אדעתא לחזור ולחברו לקרקע וגם בעודו תלוש דינו כמחובר כמ"ש הרמב"ם רפ"ט מהל' כלים ובתוס' יו"ט פי"א דכלים מ"ב ע"ש ותבין. ומה שהקשה רו"מ בהא דגל שנתלש ונפל על ראשו דיכול להטביל מחטין וצינורות דהא עומד באויר ול"מ טבילה כמ"ש הר"מ פ"ט דמקואות יעוין ברש"י חולין ל"א ע"ב בד"ה נגזור ראשין וכו' וחגיגה י"ט ע"א ורמב"ם שם הי"ח וימצא דקל"מ, ומה שהקשה בהא דיומא (מ"ח ע"א) דבעי חישב בחפינת קטרת מהו ילפי מלא מלא ממנחה וכו' והא בזבחים (מ"ד ע"א) יליף בכלל ופרט וכלל דדוקא בדאית ליה מתירין פוסל ובתוס' נזיר (ל"ה ע"ב) ד"ה איכא וכו' מבואר דכלל ופרט עדיף מגז"ש ולשי' תוס' מנחות (כ"ה ע"א) ד"ה הא וכו' מבואר דגם פסול ליכא וא"כ קשה קו' תוס' יומא שם ע"ב ד"ה חישב וכו' ותירוצם לא א"ש לשי' תוס' מנחות הנ"ל, הנה לענ"ד לק"מ דהא דכלל ופרט עדיף מגז"ש היינו היכא דהכלל מיותר ואתי לאשמועי' דלא נילוף הגז"ש אבל בדאיכא להשוות הגז"ש והכלל ופרט פשיטא די"ל כן וה"נ הא י"ל דהגז"ש אתי לפסלו והכלל ופרט קמ"ל שאינו חייב לכן בעי שפיר דשמא פסול וכתירוץ התוס' ביומא שם והא דכתבו התוס' במנחות דגם פסול ליכא היינו בדליכא גז"ש להיפוך אין לחלק בין חיוב משום פיגול ובין לפסול ותדע שהרי התוס' ביומא שם (ו' ע"ב) ד"ה הא אינו נושא וכו' כתבו בעצמם דאפילו פסול ליכא דדוקא בשלמים מודה ר"ש משום דאיכא ק"ו משא"כ היכא דליכא ק"ו וזה סותר למ"ש בעצמם (דף מ"ח) הנ"ל ובעכצ"ל כמ"ש דבקטרת דאיכא גז"ש דמי להתם דאיכא ק"ו וע"ע בתוס' זבחים (כ"ג ע"ב) ד"ה הא וכו' ועמל"מ פח"י מפהמ"ק ה"ז מ"ש בזה. והנלע"ד כתבתי: סימן קלה להרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם וכו' מו"ה אברהם שליט"א מק' סאכטשאב ברוסיא פולין הנה כבוד הד"ג חזר והשיב על מ"ש לו (לעיל סימן י"ד) ואבא על סדר דבריו והנה במה שכתבתי לו דאין ראיה מהא דגידמת חולצת בשיניה ודחיתי ראייתו ועל זה השיב דראייתו מהפוסקים שהעתיקו דין גידמת דחולצת בשיניה שיש בזה טירחא גדולה והו"ל לאשמועינן דמהני על ידי שליחות וג"ז אינו מוכרח דהפוסקים נקטו עיקר דינא דהש"ס ועוד דלפמ"ש במכתבי הקדום דגם נשים מחויבות במ"ע דחליצה אם כן י"ל דמצוה בה יותר מבשלוחה אבל י"ל דתליא בשני תירוצי התוס' בחולין (כ' ע"א) ד"ה לא למעוטי וכו' שהביאו ראיה דשן עדיף משמאל לענין מליקה כדאשכחן לענין חליצה דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין ושמא אין כ"כ ראיה דדלמא ליכא עכובא בימין וה"ה אם חלצה בשמאל כשרה ע"ש ואם כן אי נימא דגם לכתחלה כשר בשיניה שפיר י"ל דמצוה בה יותר מבשלוחה אבל אם רק בדיעבד כשר א"כ ליכא למימר בזה דמצוה בה יותר מבשלוחה כיון דהיא עצמה אינה יכולה לקיים כפי חיוב המצוה לכתחלה והשליח יקיים חליצה בימין: ומ"ש כת"ר ששמע שנמצא בדרשה נדפסת (והוא בס' אהבת יהונתן עה"ת פ' ויחי] גידמת חולצת בפיה ופי' על ידי שליח שתעשה בדיבורה אבל הרי לפנינו הגי' חולצת בשיניה ואני מוסיף שהרי בש"ס דילן ובירושלמי דייק דחולצת בשיניה מ"ט מידי וחלצה ביד כתיב ואי הכונה בפיה שתעשה שליח א"כ איך דייק לה מדלא כתיב וחלצה ביד והן אמת די"ל לפמ"ש הרשב"א ובאה"ע סי' קמ"א ס"א בהג"ה דאם אמרה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו אבל באמרה לקבל מבעלה תוכל לקבלו מיד שלוחו א"כ ש"מ דידו אתי למעט שלוחו וא"כ י"ל דדייק מדלא כתיב וחלצה ביד דהוי ממעט שלוחה ש"מ דחולצת בפיה ר' ע"י שלוחה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סימן ר"ז ס"א בשם הקה"י בזה ולפמ"ש שם דהיכא דמוכח יתורא דלישנא שאני והבאתי מדברי הרשב"א וסמ"ע סי' ל"ט סקמ"ה יש לדון גם בנ"ד דאי הוי כתיב ביד הוי אתי למעט שלוחה ומ"מ כיון דבש"ס בבלי וירושלמי וכל הפוסקים גרסי בשיניה וגם כבר הבאתי מהתוס' חולין דמפורש כן וכ"ה בא"ז הל' חליצה סי' תרע"א באורך א"כ בודאי אין לסמוך על הדרשה הנאמרת בדרך דרוש ואגדה וכבר אמרו בירושלמי פ"ב דפאה אין למדין מן האגדות והמדרשות וצדקו מאד דברי הד"ג נ"י. וע' סנהדרין מ"ט ע"א לדבר אתו בשלי וכו' על עסקי שלי ופירש"י מלשון של נעלך ששאלו גידמת במה חולצת התחיל שוחה לפניו ומראהו כך חולצת בשיניה ושלף חרבו והרגו ע"ש הרי מפורש כמ"ש. ומ"ש על דברי הפ"י שהבאתי דבדבר שאינו מפורש בתורה אלא מסברא לא אמרינן אין היקש למחצה ועל זה תמה הדר"ג על דברי הפ"י מהא דילפינן פסח דורות מפסח מצרים דאינו בא אלא מן החולין כדאי' ביבמות (מ"ו) ומנחות (פ"ב) ור"א ור"ע פליגי רק אם דנים אפשר מא"א והרי גם בפ"מ לא נאמר בפירוש אלא מסברא. לענ"ד לק"מ דשא"ה דאיתא היקשא מפורש ועבדת בחדש הזה שיהיו כל העבודות שוות רק במה דממעט קרא בפירוש כדאיתא בפסחים (צ"ו) אינם שוות אבל הכא נהי דאתקש אשה לאיש דבעינן שיהיה איש ולא קטן וקטנה אבל מנ"ל דגם בשאר דברים איתקש ואף דאין היקש למחצה בזה שפיר י"ל כסברת הפ"י ועוד דהתם כיון שבמצרים לא היה עוד מעשר כלל שהרי לא נצטוו עוד על המעשר עד אחר שנתנה תורה הו"ל ככתוב בפירוש וע' תוס' זבחים ט' ע"ב בד"ה איתיביה וכו' דגם בהיקש דזאת התורה תורה אחת לכל החטאות אליבא דר"ש לא איתקש אלא במידי דכתיבא בהדיא בחטאת גופא אבל שינוי קודש לא כתיב בהדיא ע"ש והכא י"ל גם לרבנן כן. ומה שהקשה מהא דמנחות (ז' סוף ע"ב) ושם (ח' רע"א) בדין חביתי כ"ג דלר"י אינה קדושה לחצאין ולר"א מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין ופריך לילף מדם והקשו בתוס' הרי בדם ליכא מתוך ובשאר מנחות מודה ר"א דלא קדשי לחצאין כיון דלא קרבין לחצאין ותירץ דאפילו ליכא מתוך בשאר מנחות מכל מקום כיון דקדשי חביתין לחצאין מאיזה טעם שיהיה ילפינן שאר מנחות מינייהו ומבואר דלא כהפני יהושע הנה מלבד דהפני יהושע בעצמו שם הביא מהתוספות דלא סבירא ליה כן ואם כן י"ל דהוא יסבור כתירוץ ב' של התוס' שם. אבל גם אי נימא דלא כהפ"י היינו בדבר שאינו נגד כלל שבתורה אבל הכא בכל התורה מהני שליחות מלבד בדברים פרטיים שמיעטה התורה בפירוש כגון סמיכה ויבמה ועגלה ערופה כמ"ש התוס' בערכין (ב' ע"א) ד"ה קרבנו אם כן זהו חידוש שחדשה תורה אם כן אף דבחליצה באיש ל"מ שליחות הוא רק משום דבדבר שבגופו ואתיא ממילא ל"ש שליחות כלל כמו בתפלין וכדומה אם כן אמאי נימא דההיקש דאשה לאיש אתי להוציא מן הכלל ממה שבכל התורה בדבר שאינו בגופו ולא אתי ממילא דמהני ביה שליחות ובכל חידוש קיי"ל דהבו דלא לוסיף. וגדולה מזו מצינו בזבחים (צ"א ע"ב) בהא דמזלף יין ע"ג האישים דלר"י דסובר דשא"מ אסור אף על גב דגלי התם קרא דאשה ריח ניחוח עקרינן למשמעותיה דקרא למדרשיה נחת רוח הוא לפני כאישים שלא יהא נגד הכלל שבכל התורה וע' ברש"י בזה וע' בתוס' כתובות (מ"ה ע"א) ד"ה תנאי היא וכו' דלא מפליג לעיל בין אשתני גופא לאשתני דינא אלא לרבא דאמר מיש"ר חידוש הוא וכו' אם כן יש לנו להעמיד בפחות שנוכל דהיינו לא אשתני גופא וכו' ע"ש ובר"ן נדרים (ס"ז ע"ב) ד"ה אימא וכו' דלהכי בלחוד הוא דאוקמה ברשותא דארוס ולא למידי אחרינא וכו' אין לך לזכות בארוס אלא בפחות שבשיעורין וכו' ע"ש וה"נ בזה מהראוי לומר דלא קאי על זה ההיקש דאשה לאיש והרי מצינו בתוס' יבמות (צ"ט א) ד"ה מתי וכו' דאף על גב דבכל דוכתא הוקשו עבדים לקרקעות הכא יש לחשבם כמטלטלי דלא סמ"ד עלויה ע"ש הרי דבדאיכא סברא לחלק לא אמרינן אהלמ"ח וה"נ בנ"ד: ומ"ש בדין קריאה דלא מהני ביה שליחות כמו דבק"ש דודאי האומר לחבירו שיקרא קר"ש עבורו דל"מ משום דהוי