מהרש"ם חלק א קפז

ספר עבודת הלוי לחלק דבמבשא"מ גם דבר שבמנין בטל אינו ת"י ולא אדע ראיותיו לכן אקצר בזה: ומ"ש רו"מ דאי נימא דעורות האווזים אין להם דין חהר"ל ובטלים איך נימא דבשר האווזא לא בטל דהוי חהר"ל והשומן יתבטל הנה כבר האריך בשו"ת נאות דשא סימן כ"ג בכמה ראיות דאין חשש להתיר מה שאר"ל ולאסור חצי שהוא חהר"ל ע"ש באורך ואני מצאתי בספר האשכול הל' תערובות סימן ל"ג דמפורש גם כן כן וע' באס"ז ב"ב (קנ"ג) מ"ש בשם הראב"ד ובכ"מ פ"ז מתרומות הט"ז בסופה. והנלע"ד כתבתי: סימן קלד להרב המאה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"צ דק' סטרי. מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו במקוה שרצו לייסד מחדש שמקודם עשו מעין ואחר כך בנו כותל להפסיק ובאמצע הכותל הניחו נקב לבנות שמה על ידי צימענט ולהכניס ווענטיעל של נחשת עם שרויף שעל ידי זה ידחקו המים ויבואו מן המעין לחפירה גדולה עד מלאת מ"ס ובהווענטיעל נעשה השרויף עם ברזא לסתום שלא יזחלו המים מן החפירה לתוך המעין כי מקודם יבא שיעור מ"ס מהמעין ואחר כך ימלאו מים מן היורה עד כי ירבו המים וילכו למקוה הבנוי מלמעלה וירבו השאובין על הכשרים ובכל יום ישאבו ע"י פלומפ המים וימלאו מחדש מן הקעסיל: הנה מ"ש רו"מ מכח חשש דנתן ונטל סאה דלשי' הראב"ד בבעה"נ נראה דגם בהמשכה פסול כמ"ש בספר דברי אמת קונטרוס ג' בשמו הנה כבר הארכתי בזה בכמה תשובות והבאתי מדברי הנח"א שבספר האשכול הל' מקוואות סימן נ"א שהוכיח דגם להראב"ד הוא רק חשש דרבנן דלא כמ"ש בס' גי"ט דלהראב"ד פסול מה"ת וגם מבואר בבעה"נ דבמעין מודה דכשר דשאני הכשר מעין ממקוה וכיון דבשאובין שהמשיכוה כולה לשי' רוב הפוסקים הוא רק מדרבנן כמ"ש התשב"ץ ח"ג סי' י"ב וע' שו"ת צ"צ החדש סימן קמ"ג שכ"ה גם דעת הרמב"ן ובמהרי"ט יו"ד סימן י"ז העלה דבשאובה שהמשיכה כולה אם יש עוד ספק יש להקל אם כן אין לחוש בזה לדעת הראב"ד שהוא יחיד בד"ז כמ"ש הנח"א שם ועיקר טעם הרמב"ם האוסר רק משום מ"ע כמ"ש הב"י וכן מצאתי באשכול שם דזהו טעם האוסר אלא שהוא חולק עליו גם בזה ופסק להתיר וא"כ בנ"ד שהם מי מעין שהרי הלכו למקום ריקן ע' ב"ש סק"ל וח"ס סימן ר"ט ואף דהש"ך סקמ"א הביא בשם י"א דבהלכו למקום אחר עם השאובין אין לו דין מעין כבר כתבו האחרונים דזה דוקא במעין כ"ש משא"כ בשיעור מ"ס אף שרבו השאובין והלכו למקום אחר יש לו דין מעין לכ"ע כמ"ש בשו"ת כ"ס סימן צ"ט ומשיב כהלכה סימן ט"ז ושו"ת ב"ש ח"ב סימן ס"ג א"כ ליכא חשש בזה אם השאובין באים בהמשכה למקום המקוה שטובלין בה. אך דבאמת נלע"ד דהא דבמעין ליכא חשש מ"ע היינו רק במעין במקום נביעתו וגם בזה העירותי במק"א מדברי הירושלמי פ"ג דיומא הל' ה' בסופה שלא יאמרו כ"ג טובל בשאובין ביום הכפורים והרי התם היה מעין וע' תוס' בכורות נ"ה ובא"ז ח"א בשו"ת סימן תשע"ט אך לפמ"ש בפ"מ ומרה"פ שם דהתם דוקא כשכל המים שאובין אין ראיה ועכ"פ י"ל דבהלכו המים למק"א אף שעדיין יש לו דין מעין מ"מ חשש מראית עין איכא ואם כן בנ"ד יש לחוש לדעת רמב"ם להחמיר בנתן ונטל סאה בדליכא שעה"ד זולת דכיון שבאים למקוה בהמשכה יש לסמוך על המקילין כמו שכתב הישועות יעקב בתשו' שבסוף סימן ר"א ומכל מקום צריך עיון ומ"ש דיש לחוש על הווענטיעל לשי' הנו"ב דקבעו ולבסוף חקקו ל"מ בשל תורה גם בזה הארכתי בתשו' ודחיתי הראיה שהביאו מהירושלמי פר"ע דהש"ס בבלי סוף חגיגה וירושלמי שם נחלקו בזה דהא לרבנן דר"א מזבח נחשת מטמא אי לאו דציפויו בטל אף שהמזבח מחובר בקרקע ונעשה לכך ובע"כ משום דהוי, בשל תורה ובירושלמי מפרש טעמא משום דהכתוב קראו מיטלטל דס"ל דהחיבור מהני גם בשל תורה ואם כן הש"ס דב"ב והירושלמי לשי' אזלי ואכמ"ל וגם מ"ש האחרונים דבנעשה לשמש עם הקרקע לכ"ע מהני הוכחתי מהש"ס דחגיגה להיפוך וגם הב"מ סי' קצ"ח העלה דגם בכה"ג ל"מ החיבור לקרקע אך לפמ"ש הח"ס דהיכא דצורתו מוכחת עליו שעשוי לשמש עם הקרקע טהור יש להקל בנ"ד כי צורת הווענטיעל מוכיח עליו שנעשה לכך: ומ"ש רו"מ מתשו' ד"ח דכותל אין דינו כמחובר כבר השגתי עליו בתשו' לראווני ברוסיא והבאתי ראיה מש"ס שבת (פ"א ע"א) דבחפי פותחת חיברן לדלת הוי כמחובר לקרקע וכ"ה בר"ש פי"ב דכלים מ"ג ופי' הר"מ פ"כ דכלים מ"ד וכ"ה בתוספתא פ"ב דעדיות וע"ש ריש פ"ג וכ"ה בתשו' הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח וכ"ה בתשו' פמ"א ח"ב סימן ק"ד אך אם החיבור רק על ידי שרויף לא מקרי חיבור כמ"ש בשו"ת ר"מ שיק סימן ר"ד בשם ני"ט וע' תשו' כ"ס סימן צ"ז בזה אבל קביעות במסמרים הוי חיבור כדאיתא בירושלמי פי"ב דשבת ה"א ור"ש פ"ז דכלים מ"ב וע"ש בפי' הר"מ ורע"ב ועוד בכמ"ק ודלא כהכ"ס סימן צ"ח שנסתפק בזה. אך דבנ"ד גם מבלעדי החיבור אין על הווענטיעל שם כלי ואינו מקב"ט כלל כמ"ש בתשו' ח"ס סימן רי"ח ותשובות מהרי"א סימן ר"ז ושם סימן רי"ב ביאר להדיא דהווענטיעל אין לו שם כלי בפ"ע ואין חשש במה שמונע הזחילה עי"ז ואין זה בכלל הוייתו ע"י דבר המקב"ט כלל: ומ"ש מדברי הרא"ה וריטב"א דל"מ השקה למעין זה איזה שנים כתב לי רב א' מק' וואסלאי דהמעין בלשון אס"ז שהובא בח"ס רס"י ר"ט ימצא דהוא סובר דמעין אינו מטהר אלא בזוחלין לכן הוי מבשא"מ משא"כ לדידן דמעין מטהר באשבורן ובזוחלין וגם שם מיירי שהמעין זוחל וכיון שהשאובין אם יזחלו לא יטהרו ל"ה חיבור אבל במעין עומד באשבורן ולדידן פשי' דהוי מב"מ וצדקו דבריו ובפרט שהרי מדברי הר"ש פ"ג דמקואות מ"ג ורא"ש הלכות מקואות סי' י"ב ואשכול סי' נ"ח מבואר דלא ס"ל כהרא"ה ועמש"ל מדברי תוס' מכות (ד') ואשכול דמוכח גם כן דלא כהרא"ה: ומ"ש מדברי תשובות ברכ"י סי' נ"א ליישב דברי רש"י מכות (ד') דהשקה ל"מ אלא מן הצד ולא באמצע הנה בספר האשכול הל' מקואות סימן נ"ח הביא בשם ר"מ הדרשן דהתם בחבית שנפלה לים הגדול דקוו וקיימי המים לפי שהם מלוחים וכבדים ביותר ואין מים אחרים מתערבים עמהם בנקל לכן ל"מ השקה דהוי מבשא"מ וניכר האיסור אבל במי מקוה ונהרות שהם מים כמוהם ואין ניכר האיסור בתערובתו שפיר מהני השקה ושזהו כונת הש"ס שם דמחלק בין ים הגדול לשאר נהרות וע"ש בנח"א מ"ש בדעת רמב"ם בזה דס"ל ג"כ כן ע"ש (ומזה מוכח גם כן דלא כהרא"ה שהובא לעיל שהרי אנן קיי"ל דכל הימים מטהרין בזוחלין והול"ל דמה"ט ל"מ השקה וכן מוכח מהתוס' שהקשו ע"ד רש"י דהאיכא השקה אך לפמש"ל דגם הרא"ה מחמיר רק כשמי המעין זוחלין ולא בעומדים במקום א' י"ל בזה ולכן עכ"פ כשהמעין עומד שפיר יש להקל וכמש"ל): ומ"ש רו"מ מדברי שו"ת בי"צ סי' ל' דהיכא דצריך להוציאו לפרקים לצורך תיקון לא מקרי חיבור לקרקע והביא ראיה מפי"ב דכלים דארון של גרוסות ר"צ מטמא הרי הרגיש בעצמו דאדרבא רבנן פליגי על ר"צ וקיי"ל כרבנן וגם אין לו דמיון כלל דהתם לא משום חיבור לקרקע הוא אלא משום דהוי כלי העשוי לנחת לכן אם לפעמים מטלטלין לא מקרי עשוי לנחת משא"כ במחובר לקרקע ממש ונראה להביא ראיה מהא דפ"י דשביעית בפלוגתא דכוורת דבורים דלר"א הרי הוא כקרקע וכותבים עליה פרוזבל ואינה מקב"ט במקומה והרודה ממנה בשבת חייב ולרבנן אינה כקרקע ואין כותבין פרוזבל ומקב"ט במקומה והרודה בשבת פטור ובירושלמי שם מבואר דבמחוברת בטיט כ"ע מודו דדינה כקרקע כי פליגי במונחת בקרקע וכ"ה בר"ש סופ"ג דעוקצין בשם תוספתא וכ"ה בפי' הרע"ב שם וגם בשביעית שם ומזה מבואר גם כן שדעת הירושלמי דגם בשל תורה מהני חקקו ולבסוף קבעו במחובר בטיט וברשב"ם (ב"ב ס"ה ע"ב) ד"ה כוורת פי' דמחוברת בקרקע בטיט והוא נגד הירושלמי וצ"ל דלפי הס"ד דטעמא משום דכקרקע דמי כתב כן ולא למסקנא כמ"ש התוס' שם ועכ"פ מבואר מהירושלמי דבמחובר בטיט גם בשל תורה כטומאה ושבת דינה כקרקע וע"ש ברשב"ם (ס"ו ע"א ד"ה ואינה