מהרש"ם חלק א קפו

ובגוף הדבר בודאי אין לסמוך להקל ליתן הגט על פי הרשאה של שליח שני כמבואר בתשו' מהרמ"פ סי' ד' וע' בכנה"ג סימן קמ"א הגה"ט אות נ"ה נ"ו נ"ח מדברי כמה מחברים בענין זה וע' שד"ח סימן כ"ד אבל לפסול את הב"ד עי"ז גם להלאה כבר העלה בתשו' פ"י ח"א א"ע סימן ב' דדוקא בנידון הריב"ש שנראה שטעו בדין יש להחמיר משא"כ היכא דיש לתלות בט"ס ובפרט בזה"ז שיש לפנינו סדרי גיטין פשיטא שאין להחמיר בכל כה"ג יעו"ש באורך וע' תשו' ח"ס אה"ע ח"ב סימן מ"ח וסי' נ"ד ובתשו' הלק"ט בסוף הספר בקונטרס לגיטין סימן נ"א מפורש דבטעות בהרשאה ובפרט בדאיכא למיתלי בט"ס יש להתיר ליתן הגט ושכן עשו מעשה להקל וע"ע בתשו' נא"ר סוף סימן ל"ג ובתשו' ברכת יוסף א"ע סימן נ"א ונחלת אבות סימן י"ג וחא"ש סימן ק"ה באמצע התשובה וימצא דבכה"ג דנ"ד אין להחמיר ובפרט במקום עיגון וגם בלא"ה נראה דבמקום עיגון אין חשש כלל דהא מבואר ביו"ד סימן רמ"ב סי"ד בהג"ה להקל במקום עיגון גם אם המסדר אינו מוסמך ובתשו' רד"ך בית כ"א מבואר דגם במסדר ע"ה רק בדאפשר בגט אחר מה טוב ומוכח דאינו פסול בדיעבד וע"ש בד"מ אות י"ד בשם תשובת מהרי"ו להחמיר בזה והיינו שלא במקום עיגון וע"ע בב"י א"ע סוף סימן ק"כ בשם תשובת הריב"ש ותשובת הרא"ש בזה וגם מדברי הט"ז א"ע סימן קכ"ט סקכ"ט מוכח דבדליכא ריעותא בגט אין לפסלו בשביל שסדר איש פשוט שא"י בטיב גיטין ע"ש ותבין ובפרט בנ"ד שאין לנו להחזיקם בע"ה בשביל טעות שבהרשאה שני' והנלע"ד כתבתי (ועמש"ל סוף סימן קמ"א): סימן קלג להרב הגאון וכו' מו"ה שמעון סופר נ"י אבד"ק ערלוי בארץ הגר. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה מעוברת שכבר הוכר עוברה ומצאה על הכתונת מראה ערמון (קאסטאניען ברוין) וליחות הרבה לבן וירוק ועל הליחות נמצא שערה קטנה כאורך שעורה והוא נראה מראה אדום והאשה לא בדקה ולא קנחה בגופה עם הכתונת אלא שהרגישה שם לחות והשגיחה על הכתונת ומצאה זאת ודרכה שגם בעת ווסתה מרגשת רק זיבת דבר לח ולא פתיחת פהמ"ק ולא שאר שינוים בגופה ועכשיו לא הרגישה מלפניה בפי אותו מקום אלא מאחריה והבודק בדק השערה במיעוך בצפורן ולא נתמעך ושכח לבדוק ברוק על הצפורן ונמצא שערה א' או ב' ולא נבדקו עכת"ד השאלה וכת"ר לא גילה דעתו מטעם הכמוס עמדו: הנה על הבדיקה אין לסמוך כלום כיון שלא בדקו ברוק כמבואר בש"ס דנדה (כ"ב) וכ"ה בס' מי נדה מ"ת בקו"א לסימן קפ"ח דבלא רוק אין זה בדיקה כלל אבל הנה בס' שי"ט להג' מהרש"ק ז"ל סימן קפ"ז תשובה ח' צידד להקל בדם שיוצא עם שלאם לבן דבדם נדה בעינן שיגע בבשרה ולכן אם הוציאה דם בשפופרת טהור א"כ ה"נ יש לומר שהליחה נגע בבשרה והדם שבתוכו הוי כדם בשפופרת וע"ש ח"ב סימן צ' דלא דמי לדם שבמכה בש"ס דנדה (ט"ז) דהתם מב"מ אינו חוצץ משא"כ ליחה ודם וראיתי לרב א' בספרו שהשיג עליו דהא דבר לח אינו חוצץ אבל נעלם ממנו ש"ס דזבחים (ע"ח ע"ב) ורש"י ותוס' דרוק עב הוא וחוצץ גם בלח ומכ"ש ליחה ובזה יש לומר הא דשחט חיה ועליה בהמה דלא יכסה והקשו הא דם לח הוא ואינו חוצץ וכן בבהמה למטה ועליה חיה דמבואר בחולין (פ"ג ב') דמיחשב כליכא עפר תחתיו והא לח אינו חוצץ ולפמ"ש יש לומר דדם סמיך כדאיתא בשבת (ע"ז) לכן גם בלח חוצץ אבל בפסחים (ס"ה) מוכח דדם לח אינו חוצץ וביומא (נ"ח) גבי בעיא דהניח סיב במזרק מוכח לחד לישנא דדם קליש ע"ש ברש"י אך לפמ"ש הש"ך סימן קצ"ח סק"כ יש לחלק בין דם חי למבושל ועל כל פנים ליחה בודאי עב הוא וחוצץ אך דיש לפקפק מנ"ל להקל שמא נגע הדם בבשר ומאין נדע שהוקף בליחה מסביב ביציאתו מן הגוף אך היכא שנמצא בלא הרגשה כלל דהוי רק מדרבנן יש לצרף קולא הנ"ל ובפרט בנ"ד שהרגישה קצת מאחוריה ולא מלפניה גם בלא"ה יש להקל ובפרט דאיכא הוכחה שלא נימוח בצפורן אף שאין זה בדיקה המועלת מכל מקום קצת רגל"ד שאינו דם: ומה שנסתפק בדין עבודה בבכור שאמרה תורה לא תעבוד מהו בכלל עבודה אי דמי לפרה אדומה הנה בירושלמי פ"ו דפסחים ה"א תמן תנינן רכב עליה נשען עליה וכו' אבל קושרה במוסרה וכו' הדא ילפה מן ההוא וההוא ילפה מן הדא וכו' ובק"ע פי' דפרה יליף מפסח ופסח ילפה מפרה ומה שנחשב עבודה בפרה נחשב עבודה בקדשים ע"ש הרי הדבר מפורש ועתו"ס פסחים (ס"ו ע"ב) ד"ה והא קעביד עבודה בקדשים שרמזו להירושלמי בקיצור אבל לא העתיקו בשלימות וכה ראיתי בס' מנ"ח שעל החינוך מצוה תפ"ד שכ"כ מסברא ולא הביא דברי ירושלמי וע' תשובת ח"ס סי' ש"ה שנראה מדבריו שאין ללמוד זמ"ז ולא הזכיר מדברי הירושלמי: והנה במ"ש למעלה דליחה עב הוא וגם בלח חוצץ והבאתי מהא דזבחים העירני נכדי החריף כמר יוסף הכהן נ"י מהא דפ"ט דמקואות מ"ד לפלוף שבעין וכו' ובר"ש בשם תוספתא הדם והדיו והדבש וכו' לחין אין חוצצין וברע"ב שם דלפלוף שבעין היינו צואת העין ובר"מ הליחה שבעין ואפ"ה אינו חוצץ בלח ואמאי ברוק וליחה אחרת גם בלח חוצץ ולא הסכים הזמן עתה לעיין בזה והנלע"ד כתבתי: סימן קלד להרב וכו' מו"ה שלום גוטמאן נ"י דומו"ץ דק' יאם במאלדוי. מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בדין נמצא טרפות ודאי בעוף ונתערב בעופות אחרים ולא נודע עד אחר שהסירו הנוצות מעליהן. הנה גוף הדין מבואר בשפ"ד סי' ק"א סק"ח בשם הפר"ת דהוי כדין חהר"ל כיון שלא נודע מקודם ע"ש ואני מצאתי בתשובת פ"י ח"ב חא"ח סוף סימן י"ב בדין חטה שנמצא במצה שנאפית קו"פ שחידש השואל שלא נתבטל קו"פ כיון שלא נודע והוא דחה דבריו דהשתא כשנודע חל הביטול למפרע ואח"ז הוסיף טעם ב' משום דהשתא אינו נו"ט בצונן ע"ש ומוכח דגם בנו"ט מהני הביטול למפרע אבל לדינא צדקו דברי הפר"ת ושפ"ד וכ"ה להדיא בתשובת רדב"ז ח"א סימן רס"ז וע"ש בשפ"ד סוף סימן ק"ט דאף שלא הופשט מהשומן והשומן אינו ר"ל אפילו הכי אין להקל כמ"ש בשו"ת ר"מ זיסקינד וחזר בו ממ"ש בסימן ק"א לצדד בזה וע' בשו"ת ב"ש חיו"ד סימן קכ"ו שפסק גם כן להחמיר בזה וגם פסק דאין להתיר העור משום דמחוסר התכה ובפרט בנמלחו יחד בודאי יש לאסור ע"ש בזה: אבל מ"ש רו"מ ראיה מדברי הרא"ש פנ"ה סימן ל"ו שהעלה דחתיכה חיה מקרי ר"ל וראיה מששה דברים דמקדשין דפ"ב דערלה חלפי תרדין וכו' ובחיין איירי דתרדין וכו' אין דרך לבשלן שלמין אלא מחתכין אותן לחתיכות דקות ואז בטילי אלא ע"כ בחיין איירי ולא חזי השתא לאכילה ואפילו הכי לא בטלי משום חשיבותן ה"ה נמי חהר"ל וכו' ע"ש הרי דאף דלצורך אכילה מחתכין אותן לחתיכות ומבשלין ואז לא הוי דבר חשוב אפילו הכי לא בטילי השתא א"כ ה"נ בשומן אף שמתיכין וחותכין לחתיכות קטנות ואז לא מקרי ר"ל מכל מקום עכשיו הוי חהר"ל כבר קדמו החוו"ד סק"ו בזה וע"ש מ"ש ליישבו וכה ראיתי בס' יד"י שנדמ"ח לסימן ק"א שהשיג עליו שהרי הרא"ש למד מזה לדין חהר"ל והוא תי' דשא"ה דגם אחר כך מכבדין בחתיכות שדרכן למנותן משא"כ בנ"ד וגם דבריו תמוהים דהא הרא"ש כתב להדיא דבהנך דפ"ב דערלה אין מבשלין אא"כ חותכין לחתיכות דקות ואז בטל חשיבותן ודמי ממש לנד"ד אך לדינא יש לקיים דברי רש"ל וד"ח דהרא"ש לשיטתו דמחמיר גם בהסרת נוצות אבל לדידן יש לומר דכיון דעור האווזא מפשיטין ומתיכין דמי להסרת נוצות וגם יפה כתב היד"י שם דרובו עומד להתכה ושומן הניתך אינו ר"ל רק מעט הגריווען הנשארים והוא המיעוט מהשומן ולא יתכן להחשיבו להעור לחהר"ל מפני מיעוטו הנעשה גריווען וגם הם אין דינם כחהר"ל מפני שאין דרך לכבד באחד אלא בהרבה מהם וע' תשו' ח"ס סימן צ"א שתמה באמת על ראיית הרא"ש כסברת הח"ד דשאני דבר שבמנין מדין חהר"ל ע"ש וע"ע במ"כ ספר התערובות ח"ג פ"א ותשו' שבו"י ח"ג סימן ס"ח מ"ש בזה ולשיטת שבו"י יש להקל בהפ"מ דחתיכה חיה לא מקרי חהר"ל והוא נגד האחרונים. ומ"ש רו"מ בשם