מהרש"ם חלק א קפה

ס"ק קכ"ו ועוד לכמ"ק יעו"ש הרי דבמקום עיגון אין לחוש בכה"ג גם במומר ומכ"ש בנ"ד שלא נתברר עליו שמחלל שבת בפרהסיא ומדוע נחשדהו שעבר על מה שמקבל עליו בח' שלא יבטל וגם יש הוכחות שהרי לא רצה בכל דרכי האשה שכתבו אליו שיעשה טאבילאציע או שישלח לה שיפסקארטע ולא חשש להשיב כלל מוכח שעומד בדעתו הראשונה ובדאיכא הוכחות הרי מבואר בתשו' פמ"א דלכ"ע אין לחוש שמא חזר בו וע' תשו' ב"ח סימן ק"ב. וע"ע בשד"ח מערכת גט סימן כ"א אות ג' מ"ש בזה וגם יפה הביא רו"מ מתשו' הר"ן סימן מ"ג שהובא בב"י סימן קל"ד ודברי הפ"י ר"פ השולח דאין לחוש שמא ביטל אא"כ יש רגל"ד: ובדבר הספק השני לאשר בבוא הגט לא רצתה האשה לקבל הגט רק באופן שיעשה הטאבילאציע והביא רו"מ מדברי כנה"ג סימן קמ"א הגה"ט אות קע"ב בשם הר"מ מינץ סימן י"ז דעכשיו שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אם קודם גמר הגט חזרה בה האשה ואינה רוצית להתגרש אין ראוי לגרש עוד בגט זה ורו"מ צידד דבנ"ד שלא אמרה בהחלט שלא תקבלהו אלא שרצתה שיעשה טאבילאציע דדמי לגי"ד בגיטא כהא דסימן קמ"א סעיף ס"ד בשם תשו' הרא"ש. והנה בגוף דברי כנה"ג עיינתי בתשו' מהרמ"מ שם וכל דבריו שם סובבים בעובדא שהאשה אמרה שלא תקבל הגט קודם כתיבה וחתימה ושלחה שליח שלא לכתוב הגט ולא נכתב אז רק ב' שורות בהגט ואחר כך גמרו כתיבתו וחתימתו וע"ז כתב דבכה"ג אם אירע בבעל שביטל הגט קודם גמר כתיבתו שהגט בטל ואפילו אחר כתיבה אם ביטל שאינו רוצה ליתן גט הגט בטל אלא שזה תלוי בחילוקי גירסאות דר"פ השולח אם גם שלא בפני הסופר ועדים יוכל לבטל והכא הרי שלחה קודם גמר כתיבתו שלא לכתבו וסיים וז"ל לכך לבי אומר דבכה"ג באשה איכא קצת גמגום לכתוב וליתן הגט לכתחלה בכה"ג אף על גב דפשיטא דהאשה א"י לבטל הגט שהגט אינו שלה דדוקא הבעל יכול לבטלו שהגט הוא שלו ונכתב בשליחותו ובצוויו ולכך יש לו כח לבטל הגט אבל האשה א"י לבטל דבר שאינו שלה מכל מקום מה שיש כח בידה לבטל בטלה ויש כח בידה למאן שלא לגרשה בע"כ וא"כ כיון דעמדה וצווחה קודם גמר הגט שלא רצתה לקבל וצוותה לבעלה שלא לכתבו א"כ מאי שייך לכתוב הגט כיון שעתה אין שעת הכשר ליתן לה ואיכא קצת נגד הדעת כי מפורש בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ דלא הוה גט ובטל אפילו בדיעבד וקשה להכניס ראשי בזה וכו' הזהר בד"ס וכו' וכן קשה הדבר לעשות מעשה לכתחלה לעקור קידושין דאורייתא ולהתירה לעלמא עכ"ל הרי מבואר שכל פקפוקו אינו בשביל שבידה לבטל הגט אלא דעל כל פנים בידה למחות שלא יכתבוהו ונראה דר"ל לפי שר"ג החרים גם על הסופר והעדים וגם לא נכתב לשם גירושין כיון שאסור לגרש בו לכן החמיר רק במיחתה קודם גמר כתיבתו כעובדא דהתם שהיה כתוב מקודם רק ב' שורות וז"ש גם בכנה"ג בשמו אם קודם גמר הגט וכו' ר"ל קודם גמר כתיבתו ומ"ש אם נכתב הגט רצה לומר שהתחילו לכתבו ברצונה וקודם גמר כתיבתו חזרה בה אבל בנ"ד שכבר נכתב ונחתם כהוגן אף שאחר כך חזרה בה הרי אין בידה לבטל הגט כמ"ש מהרמ"מ בעצמו. וגם בגוף דברי מהרמ"מ יעוין בתשו' ד"ח ח"ב א"ע סימן פ"ד ותשו' כתב סופר א"ע סימן צ' וסימן צ"ב דגם גבי בעל לא מיקרי ביטול וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרה"ג אבד"ק נאווימינסק ברוסיא ודלא כהרמ"מ: ובדבר חשש השלישי שלא כתבו שם אביו של השליח הדבר פשוט דשם כינוי המשפחה דמי לשם אביו לענין היתר עגונה כמ"ש הח"ס א"ע ח"א סימן מ"ה ובתשו' כ"ס סימן כ"ג ובפרט בנ"ד שכתב שהוא גיסו הרי מבואר בתשו' שער אפרים סי' י"א דחתן פלוני דמי לשם אביו וע' בקו"ע סימן ק"ב ק"ה ש"ל שס"ו תי"ח וה"נ לא בעינן אלא שלא יטעו באחר וידעו מי הוא והרי ידענו היטב מי הוא והשטר כשר: ובדבר חשש הרביעי שחזר בו השליח השני בינתים מלהיות שליח ורו"מ כתב דאין להקל אא"כ יחזור השליח הראשון ויעשנו שליח כדעת הט"ז סימן קמ"א סק"ב וסקמ"ד והביא מדברי האחרונים שהובאו בפת"ש סימן קנ"ד סקמ"ג ורמז שראה מביאים דברי תשו' פ"י ח"ב סימן פ"ה להקל אבל רו"מ הביא מדברי רש"י גיטין (ס"ג ע"א) ד"ה אלא וכו' דמפורש כדעת הט"ז וכפי הנראה לא ראה דברי תשו' פ"י בעצמו שהביא בעצמו דברי רש"י והאריך בביאור דבריו ואדרבא הוכיח משם להקל אלא דוקא התם שמתחלה לא קבלו השליח אדעתא דהכי ולא קיבל הגט בשליחותו של בעל הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע לכן ל"מ וע"ש שהביא מתשו' ריב"ש סימן תע"ב ולשון הטור והשיג ע"ד הלבוש בזה ע"ש היטב אבל בנ"ד שעדיין הגט ביד ב"ד וליכא בזה משום טלי גיטך כמ"ש הפוסקים א"כ שפיר מהני שליחותו אך דמ"מ קשה להקל נגד הט"ז וגם בתשו' מהרי"ט בשניות חחו"מ סימן כ"ה באמצע התשו' בד"ה ועוד מאחר שכתב המורשה וכו' מוכח כן ורו"מ הביא גם בשם תשו' ב"א סימן פ' שהחמיר בזה אבל על כל פנים אם יחזור שליח ראשון ויעשהו לזה או לאחר שליח אין חשש ואף דהמל"מ וה"מ חששו שמא נתבטל כח שליח ראשון כמ"ש הפח"ש סימן קמ"א ס"ק מ"ב בשמם כבר הביא בשם תו"ג שהשיג עליו כמ"ש רו"מ ואני מצאתי במכתב מאליהו שער ז' סוף סימן כ"ה שפסק בפשי' דבידו לבטל את שליחות של שני ולא פסק כחו ע"ש וזהו כדעת התו"ג וגם יפה כתב רו"מ דבנ"ד שעדיין לא בא הגט כלל ליד שליח ב' יש לומר דגם הג"מ שהביא בפת"ש מודה דלא פסק כח שליח ראשון: ומ"ש רו"מ מד' שו"מ תליתאה ח"א סימן קפ"ד דאם אין הגט ביד שליח ראשון לא מצי משוי שליח דהו"ל מילי הנה עלה בלבי להקנות המקום והכלי שמונח בו הגט על ידי אחר להשליח הראשון ויוכל לעשות שליח אחר אבל יותר נכון לשלוח הגט בחזרה להב"ד דשם ויעשה שליח אחר ולמה לנו לגבב קולות במקום דאפשר לתקן אבל באם א"א לתקן כן אזי יעשו כפי שכתבתי ואף שהוא רחוק מכאן הרי מבואר בתוס' יבמות (צ"ג ע"א) ד"ה מייתי וכו' דאין לחלק בין קרוב ובין רחוק לענין שיהיה נחשב בידו לעשותו וא"כ ה"נ בידו לבא לכאן ויקחהו ובצירוף מ"ש רו"מ מהתוס' ב"ב (ע"ז) ואס"ז שם דבצירוף שטר הרשאה ל"ה מילי וגם גוף דברי שו"מ צ"ע דכל זמן שלא בא הגט ליד שליח אחר לא יצא מרשותו דאל"כ הו"ל כטלי גיטך עג"ק אבל המעיין בג"פ סימן ק"כ סקכ"ג וישויע"ק סי' קמ"א סקי"ט ופת"ש סקמ"ה ימצא שדברי שו"מ נכונים: ובדבר החשש החמישי שנכתב בההרשאה זמן כתיבת הגט שלא כהוגן ולפמ"ש בסימן קמ"א ס"ל יש לחוש על מסדרי הגט שהם ע"ה ורו"מ רמז לכמה שו"ת שהובאו בפת"ש סקכ"ח והביא מתשו' עבוה"ג סימן ל"ח דבטעות דמוכח תלינן בט"ס וגם הביא מתשו' ב"א חא"ע סימן קכ"ג קכ"ד בדין הרשאה שנכתב בן שמעון ובגט נכתב בן ראובן והכשיר מב' טעמים והב"א הוכיח דהעיקר בטעם ב' משום דתלינן בט"ס ולכן הכשיר גם בנידון שלו אלא דהוא מיירי כשהשליח לפנינו ומעיד שכפי הנכתב בהגט כן האמת אבל בנ"ד שאין השליח שראה כתיבת הגט לפנינו והשליח השני נתמנה רק בכח ההרשאה ל"ש היתר זה ובפרט לפמ"ש בתשו' מהרי"ל סימן צ"ח שהובא בב"א שם וביאר הב"א דהחשש שמא נכתבה ההרשאה על גט אחר וגם אי נימא דבנ"ד שבאו יחד הגט והרשאה הראשונה והשניה קשורים ודבוקים אין לחוש שמא הוא מגט אחר כמ"ש בשו"ת אמונת שמואל סי' י' ומהרמ"ל סי' כ"ה מ"מ עדיין לא נודע היכן הטעות אולי הרשאה זו בלא ט"ס והגט והרשאה ראשונה נכתבו בטעות והוי גט מוקדם ופסול אף שבא ממדה"י לשיטת תוס' ורא"ש שהובאו בב"ש וע"ש בתוג ועוד האריך בזה: והנה מ"ש הא"ש ומהרמ"ל דהיכא דקשורים יחד מסתמא שניהם שוים מענין א' ועסק א' יש להביא ראיה לזה מהש"ס דב"ב (כ"ד ב') ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוי מנחי ופירש"י דאף הקטנים מותרים דכולהו משל ישראל הן ובמק"א העירותי בזה מהא דפ"ד דטהרות מ"ה על ספק מ"ר אדם וכ' וע"ש ברע"ב וגם העירותי מהא דפ"ד דמעשר שני מ"ט ורע"ב ופ"ח דשקלים מ"ג ור"מ ורע"ב בד"ה נמצאת וכו' וע' תוס' גיטין (נ"א ע"א) ד"ה כיסין וכו' מהא דביצה דף (י') ע"ש מ"ש בזה אבל מ"ש רו"מ דיש לחוש שמא היה הטעות בהגט והרשאה ראשונה הנה לענ"ד נראה דיש לתלות טפי הטעות במיעוט ולא בהרוב וכמ"ש כה"ג בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב ובמס' סופרים פ"ו אר"ל נג ספרים נמצאו בעזרה וכו' באחד מצאו מטון ובשנים מעונה קיימו שנים ובטלו האחד וכו' וע"ש עוד כמה דברים וע' תשו' הרשב"א שהובא גם בתשו' רדב"ז ח"ד סימן א' קע"ב יעו"ש באמצע התשובה ג"כ בזה וה"נ בנ"ד יש לנו להחזיק ולקיים את הרוב ולתלות הטעות בהמיעוט: