מהרש"ם חלק א קפד

סוף דבר דכיון שבנ"ד ידוע שברח ללאנדין ואיכא כמה הוכחות שזהו בעלה ועדות העד והמכתב יושיבו ב"ד ויתירוה. אבל תמי' לי מדוע לא בחנו לשלוח מכתב לבן ר' דוד בעל האכסניא ולשאלו אם אמת המכתב ששלח לר' שמואל ועכ"פ להלכה מותרת להנשא. והנלע"ד כתבתי: סימן קלא להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב דוב לערניר נ"י אבד"ק קיטאיראד ברוסיא. מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש אחד עני שהביא חבית יין גפן מחזיק ט"ו הין כשר על חג הפסח ולחוסר ידיעתו שפך לתוכו שלשה קרוטשקוס יין שרף חמץ ויש בהיין יותר משיעור ס' נגד הי"ש אך דלפמ"ש המג"א סימן תמ"ב דאם עיקרו בא לתקן אינו בטל בס' דהוי כדבר המעמיד ובמש"ז סימן תנ"א סקכ"ז די"ש הוי עביד לטעמא וכ"ה בבאה"ט סימן תמ"ב סקי"א בשם הנ"ש אולם רו"מ צידד דכיון דהי"ש נעשה גם ממינים שאינם חמוצים כמו פ"פ וקטנית וכדומה וחלק המתהוה מתבואה חמוצה הוא רק לשליש ולרביע מתערובות שאר המינים א"כ הוי זוז"ג: הנה מ"ש רו"מ מדברי תשו' פ"י חאו"ח סימן ח' דגם י"ש בטל בס' או גם בפחות מס' ליתא דהוא מיירי כשנתערב י"ש במים או בשאר משקים הפוגמים טעם הי"ש אבל בנתן הי"ש לתוך יין כדי לחזק טעם היין שידוע שעושים כן כעת ולפעמים גם כשנותנים היין בחבית של י"ש הוא מתחזק ומשביח בטעמו מנ"ל לומר דאינו נרגש גם ביותר משיעור ס' ככל מלתא דעבידא לטעמי' וע' בבית מאיר לאו"ח סימן תמ"ב ס"ה שהאריך בזה אם דבר המעמיד נקרא טכ"ע מדאורייתא והביא מכמ"ק בזה וכבר האריך גם הח"י שם סקט"ז אם דבר המעמיד הוא כמו דאיתא בעיניה וע' בתשו' נטע שעשועים סימן י"ח שהאריך בזה וגם בתשו' אמרי אש חא"ח סימן כ"ט ל' ותשו' ח"ס חאו"ח סימן ק"ו באמצע התשו' ובמק"א הבאתי מש"ס דע"ז (ל"ה ע"א) כיון דאוקימי' קא מוקים ליה כמאן דאיתא לאיסורא בעינא דמי ואכמ"ל דבנ"ד צדקו דברי רו"מ דכיון דאיכא נמי בהי"ש מינים שאינם חמוצים יש לומר דהוי זוז"ג דקודם הפסח לא אמרינן חנ"נ וכמ"ש במחה"ש סימן תנ"א סק"מ בישוב דברי מרדכי שהובא במג"א שם וע' תשו' ח"ס או"ח סימן ק"כ שהחזיק בדברי מחה"ש הנ"ל ואף דבפסח גם זוז"ג אסור כמ"ש המג"א סימן תמ"ה סק"ה וכ"ה בירושלמי פ"ב דערלה וע' בש"ע הרב בקו"א אות ו' שצידד להקל בהפ"מ וצ"ע אך בנ"ד שנתבטל קודם פסח וקיימא לן דבלח בלח א"ח וניעור יש להקל אבל יש לפקפק בזה דבדבר המעמיד שהטעם נרגש בפסח יש לומר דגם בזוז"ג חוזר וניעור אך יש לומר דיטעמנו ישראל ואם לא ירגישו טעם הי"ש הרי לשיטת הש"ך סימן צ"ח סק"ה סמכינן אטעימת ישראל ואף שהבכ"ש לחולין (צ"ז) הוכיח מהרמ"א סימן מ"ב להיפוך יעו"ש בפמ"ג סימן מ"ב דלק"מ והן אמת דלכתחלה אין לסמוך על טעימה בזה"ז כמ"ש בסימני הת"ח כלל ס"א אבל מכל מקום על טעימת ישראל אומן ובקי בטעמים של יינות כדרך הסוחרים יש להקל גם בזה"ז והרי הפלתי וחג"ש שעל הלבוש פסקו כדעת הש"ך ואף שהחוו"ד סימן צ"ח מחמיר בזה הנה במקום הפסד ובדרבנן יש להקל וע' בס' יד"י סימן צ"ו סק"ז וסימן צ"ח סק"ה וע' תשו' הרשב"א ח"א סימן תצ"ו שנראה מדבריו דדוקא בדרבנן יש לסמוך אטעימת ישראל דלאו קפילא אבל בתה"א בית ד' (דף ס"ח ע"א) מוכח דגם בשל תורה יש להקל וע' שו"ת ר"מ שיק יו"ד רסי' קט"ז שלא הביא מזה וע' בשו"ת אמרי אש חאו"ח סימן כ"ג דאין לסמוך אטעימת ישראל קו"פ דשמא בדליכא ס' אלא דמקילין בטעימה לכ"ע חוזר וניעור אבל היינו בדליכא ס' אבל בדאיכא ס' אלא דאיכא חשש עביד לטעמא ומעמיד וגם הוי זוז"ג לכ"ע יש להקל בטעימה דלשיטת רוב הפוסקים כל איסור מעמיד ועבידא לטעמא אינו אלא מדרבנן ועוד דבנ"ד ששאר המינים שבהי"ש הם רוב נגד חלק התבואה א"כ הרי מה"ת מב"מ בטל ברוב לכן יש להקל: ובדבר מה שביטל איסור לכתחלה כפי שכתב רו"מ היה אומר מותר ובשוגג מותר בדיעבד ואפילו אם נאמר דקשה להאמין לו כי הוא דבר הידוע לכל מכל מקום כיון שדעת הט"ז סימן תמ"ז דקודם פסח דהוי בזמן היתר מותר לבטל לכתחלה וע' תשו' רע"א סימן ל"ח דגם לבטל בידים מותר לשיטת הט"ז א"כ אף שרבו החולקים מכל מקום יש להקל בדיעבד כמ"ש כה"ג המג"א סימן שכ"ג סקי"א וע"ש בפמ"ג א"א דבכל מקום שיש פלוגתא דינא הכי וע' סימן רמ"ד ס"ג ובט"ז ומג"א שם אך יש לפקפק דבנ"ד דעת הט"ז יחידית ולשיטת כמה אחרונים גם לשיטת הט"ז מותר רק להוסיף ומכל מקום י"ל דגם בנ"ד הוי רק להוסיף לפמש"ל דבהי"ש גופיה יש רוב היתר וסברת הט"ז הוא דעת מרדכי שבט"ז סי' תרכ"ו ועכ"פ כיון שהוא אומר שהיה שוגג יש להקל בכה"ג והנלע"ד כתבתי: סימן קלב להרב הגדול וכו' מו"ה ישראל יוסף גלאט נ"י מו,"ץ דק' בערטש. מכתבו הגיעני וע"ד השאלה באשה שנשלח לה גט ממדינת אמעריקא עוד בחדש שבט תרנ"ח על ידי הבי דואר מהב"ד דשם להב"ד דקהלתכם שהמגרש מינה שם שליח בפני ב"ד והשליח דשם מינה שליח ב' על ידי הרשאות כנהוג וכעת שבא הגט לא רצתה האשה לקבל הגט ואמרה להב"ד שיכתבו לשם שאינה רוצית לקבל הגט רק באופן שיעשה לה הבעל טאבילאציאן בהבית שיש לו פה על שם הילד וכן כתבו לשם והב"ד דשם שלחו אחריו והשיב שצריך להתיישב ועד היום נשארה תשובתו מעל וכעת נתרצית האשה לקבל הגט בלא אופן הנ"ל אבל בהרשאה השנית שנשלח מהשליח ראשון לשליח שני נכתב בה שהגט שנעשה עליו פב"פ שליח להולכה וכו' נכתב ונחתם וכו' בחמשי בשבת ובאמת שהגט והרשאה הראשונה נכתבו ברביעי בשבת אך ההרשאה השניה נכתבה בחמישי בשבת גם יש ריעותא שהשליח השני שמו משה אהרן אלא שבפ"ס נקרא רק משה ובהרשאה נכתב רק משה וגם בלא שם אביו כ"א משה בוכמאן שהוא שם כינוי המשפחה אלא שנכתב שהוא גיסו של המגרש והוא כן ועוד ריעותא כי הגם שבתחלה נתרצה השליח דפה להיות שליח אבל במשך הזמן חזר בו ולא רצה בזה עד שאחר כמה הפצרות חזר ונתרצה וגם הנה סיפר השליח משה שאחר ביאת הגט א"ל האשה שיכתוב לבעלה שאם ישלח לה שיפסקארטע תסע לאמעריקא לדור עמו כאשר רצה הבעל בזה קודם שליחת הגט והיא לא רצתה אז יען כי הבעל יצא לתרבות רעה וכתב כן לבעלה ולא השיב שום תשובה והאשה מכחישתו שלא א"ל כן מעולם עכת"ד השאלה: והנה רו"מ האריך למעניתו וראשית דבר בדבר מה שנשתהה זמן רב וביני לביני נו"נ עמו אודות הטאבילאציע וכפי ד' השליח נו"נ גם בהתווכחות שלום יש לחוש שמא ביטל הבעל בינתים את הגט ואף דבעלמא קיימא לן דאין לחוש לכך כמ"ש באה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ח היינו באדם שמוחזק בכשרות משא"כ בנ"ד אבל הביא מתשו' גא"ב ופמ"א שרמז הפת"ש סימן קמ"א סקנ"ו ותשובה ש"י שרמז הפת"ש סימן קנ"ד סקי"ח דאין חשש בזה בדיעבד במקום עיגון ואני מצאתי בס' דברי אמת בענין גיטין סימן נ' שהביא בשם תשו' מהרי"ו סימן קכ"ו וסימן ק"צ דאין תקנה למומר שישלח גט לאשתו דחיישינן שמא יבטלנו והא דפסק רמב"ם דאין לחוש שמא ביטל שמא היינו בישראל כשר משא"כ במומר וגם המהרח"ש סימן כ"ז כתב שנראה מהתוס' והרא"ש בתשו' כלל מ"ה סימן י"ב דכל שלא חל הגט מעכשיו יש לחוש שמא ביטל אבל כיון שמקבל הבעל עליו בחרם שלא יבטל אין לחוש לכך במקום עיגון בישראל כשר משא"כ במומר אבל בפסקו שם מוכח דלא חשש לכך גם במומר רק בגט שהוא על תנאי ולא בגט מוחלט והביא מדברי הרשב"א בחידושיו ותשו' הר"ן שבב"י סימן קל"ד והביא מדברי מהרי"ק שרש קמ"א וב"י סימן ק"מ בשם תה"ד סימן רל"ז ובכתבים סימן מ"ב ואח"ז הביא מתשו' רד"ך בית פ"ג ומשפטי שמואל שנעשה מעשה ע"פ גדולי הדור שלא לחוש לביטול הגט וכ"פ התומת ישרים סימן קצ"ו וכ"נ מתשו' הרא"מ ח"א סימן ס"ח והביא מתשו' הרא"מ סימן ה' דמי שצוה לסופר ולעדים לכתוב ולחתום אפילו נתייחד עם האשה בינתים לא חיישינן שמא פייס וביטל הגט אף שצוה לכתבו אחר ג"ש ורמז שם להמבי"ט ח"ב סימן קנ"ה וג"פ סימן ק"ש ס"ק סץ]ץש